דברי מלכיאל ד מה

מהם למכור כל מיני חמץ ות"ח וח"ב ושקים חמוצים וכ"ח וה"ג שיגיעו לידינו ולרשוחינו מעכשיו עד שעה החמישית ביום י"ד ניסן דנא (יח) ושעה החמישית בכלל ככל האופנים הנ"ל וכן של משלחינו. ומעתה מה שנקנה או נקבל חמץ או תע"ח או חמץ בלוע או חמץ דבוק או כ"ח אנחנו או משלחינו בכל מקום שבעולם יהא הכל על דעת השליחות הזאת. וכל זכות שיש לנו או למשלחינו בכל מיני חמץ בכמ"ש באיזה אופן שאפשר למכור ע"פ ד"ת. על הכל אנחנו הח"מ נותנים כו"ה להנ"ל למכור בנ"ל. וכן אם יש ברשותינו או ברשות משלחינו חמץ של אחרים באופן שאנחנו או משלחינו חייבים באחריותו בגניבה ואבידה או בפשיעה. ויש בידינו או ביד משלחינו ע"פ ד"ת למכרם. אנחנו נותנים כו"ה להרב הנ"ל וב"ד למכרם יט) או למסור לאחרים אחריותם וככל הנ"ל. וכן להשכיר זכות שיש לנו או למשלחינו במקומות שנמצא בהם כל מיני חמוצים הנ"ל, (כ) ופרטי מיני חמוצים ותע"ח וח"ב וכ"ח ובע"ח ומקומות למכור או להשכיר על הכל אנחנו נותנים להרב הנ"ל או ב"ד כל דין תורת נאמנות כבי תרי כפי שירשמו בהצעטלען בכתבם או בכתב אחרים שהם יצוו אותם לכתוב פרטי קרקעות ומטלטלין הנ"ל. ויהא לב"ד נאמנות להגיד למי צוו לכתוב הצעטלען ועכ"פ הנומערין על הצעטלען. ויבורר זה ע"י שיחתמו ב"ד על חצעטלען שיעשו הם או מי שיצוו לו לכתוב ששם יתבאר שם האיש שבנומער הלז הוא צעטיל שלו וימסרו הצעטלען ליד הקונה והשוכר. ונאמנים על כל זה כבי תרי שעשינו אותם שלוחים על כל מה שירשמו בהצעטלען למכור ולהשכיר. ובדתנ"א ביאור על ההרשאה אף שא"א לעשות את סוף המעשה קודם שיעשה תחילת המעשה בכ"ז לא מיקרי זה לא מצי עביד כיון שעושהו שליח על מעשה שלם וע"ל סי' קל"א ועי' גט מקושר סהג"ב אות ס"ב ועפ"ז יש ליישב קושיית התוס' בנזיר (דף י"ב) משליחות לגלגל עיסה ולהפריש חלה] ולפ"ז אם היו עושים את ב"ד לשלוחים לקנות ולמכור. בודאי לא היה שום פקפוק וכאמור וכיון שזכינו לדין זה. א"כ מה מאתנו יהלוך אם המשלח קונה בעצמו ואת השליח עושה רק למוכרו. ועוד נראה דכיון שמבואר בהרשאה שקבלו על עצמם באיסור שלא לבטל את השליחות. א"כ ממילא נמשכת השליחות עד שבא הדבר לרשות המשלח. והוי כאלו עושהו אז לשליח. ויש עוד לדון בזה עפמ"ש איזה אחרונים שב"ד יכולים למכור חמצם של אותם ששכחו לבוא לב"ד. ואקצר כי כל זה דחוק והעיקר נראה כמש"ל בזה לדמות לפועל. ודמי להא דקיי"ל בח"מ סי' רל"ה סכ"ג בעבד שמכר איזה דבר משל בעליו יד בעליו על העליונה אם רצה מקיים מעשיו. ואם רצה מבטל. ובמק"א הארכתי בזה. ועכ"פ הכא ששכרם לזה וקיבל עליו באיסור שלא לבטל השליחות. פשוט שמכירתם קיימת בכל הפרטים המבוארים בההרשאה וההכרח לקצר

ועוי"ל דכיון שב"ד קבלו עליהם לעסוק במכירת חמצם אף שיבוא אח"כ לרשותם. א"כ הו"ל שומרים על החמץ בפרט זה. דחיוב שמירה הוי שפיר אף לפרט אחד וכדאיתא בב"ק (דף י"ג ע"ב ומ"ה ע"ב). וכמש"ל דלענין פעולה ושמירה מהני החיוב אף לדבר שעדיין אינו בעולם. וממילא הוי מכירתם מכירה גמורה כדקיי"ל בפסחים (דף י"ג) שהנפקד מוכר החמץ המופקד אצלו. וכתב המג"א סי' תמ"ג שאם לא מכרו הוי פשיעה. ואף שיכול לטעון שהיה לו להמפקיד למכרו מ"מ דמי להו"ל לקדם ברועים ובמקלות ע"ש באחרונים. ומכ"ש בנ"ד שבודאי לא מכרנו המפקיד דהלא סומך על ב"ד שימכרו ועיקר שמירתם הוא בפרט זה כנ"ל. לזה ודאי יכולים למכור

וראיתי בר"ב שכתב בנוסח שט"מ שלו שהמשלחים משעבדים עצמם להעמיד להקונה את החמץ שיבוא עד הפסח לרשותו. ולדעתי אין בזה תועלת דהא בחמץ בעינן שיקנה קנין גמור. ולא סגי במה שבעל החמץ יתחייב להעמידו לו. דהא כל כמה שלא קנהו העכו"ם אכתי ברשותיה קאי ועובר על ב"י ואולי כוונתו דכיון דחזינן ששעבד א"ע להעמיד אמרינן דודאי ניחא לו שימכרוהו להעכו"ם והוי מכירה אף שאינו ע"י שליחות גמורה והוא דחוק. עוד כתב שם שהמשלחים מסלקים א"ע מחמץ שיגיע עבורם בחג על הבאהן וכדומה. וממילא יזכה בהם העכו"ם הקונה כשיגיע לרשותו. ותמהני מה שייכות זה להשטר מכירה ועוד מה שייך לומר שמפקירים מה שעתה אינו ברשותם. וצ"ל שהוא מדין סילוק כהא דכתובות (דף פ"ג ע"א) ע"ש בתו' אבל ז"א דהתם בא לרשותם אח"כ. אבל הכא לא יבוא לרשותם כלל. ועוד למה לו להזכיר שיזכה העכו"ם. דכיון שהוא מסלק א"ע ממילא ישארו ביד הבעלים הראשונים וכהא דכתובות (דף פ"ג) כשמסלק א"ע מקרקע ע"ש. ואף אם הוא הפקר אין שייך לפרש מי יזכה דהפקר הוי דווקא כשמפקיר לכל מי שירצה ועי' ב"ק (ד' קט"ז ע"א) ואכמ"ל בזה. וגם דהא אינו עומד בצד חצירו ואינו קונה לדעת הסוברים דחצר אין קונה בעכו"ם. וגם דממ"נ אם החמץ הוא שלו ויכול למכרו הרי מוכרים כל שיש לו בכל מקום. ואם אינו שלו. בלא"ה אינו זוכה. ובלא"ה כבר נתבאר בר"ס תמ"ח שכשבא בחג חמץ לרשותו יכוין הישראל שאינו רוצה לזכות בו

(יח) צריך לכלול גם שעה החמישית כי ע"פ רוב מוכרים החמץ בתוך שעה חמישית כי ראוי להמתין אולי יבוא עוד איש למכור חמצו. וגם כי דרך בנ"א לעסוק בחמץ עד זמן איסורו. וקרוב הדבר שיגיע לרשותו באותה שעה. וכל שאפשר לתקן צריך לתקן ולאחר את המכירה כל מה שאפשר וע"ל אות מ"ט

יט) כן נוהגים לכתוב בשטר מכ"ח שיקבל העכו"ם הקונה על עצמו אחריות חמץ של עכו"ם שבאחריותו של הישראל וקשה דהא הטעם שצריך לבער הוא כדאמרינן בפסחים (דף ה' ע"ב) דמרבה מלא ימצא אף כשהחמץ הוי רק גורם לממון וא"כ מה מועיל קבלת אחריות של העכו"ם הזה שהוא עני ואין לו לשלם לו אם יאבד. והוא יצטרך לשלם לבעל החמץ כי לא יוכל לומר לו שמסר לאחר כי אין השומר יכול למסור לאחר. ובפרט בכה"ג שאינו מוסר לו לשמור רק שמקבל האחריות עליו. ועוד דממ"נ אם החמץ הזה ברשות הישראל א"כ הרי הוא משכיר הרשות הזה להעכו"ם. ובקבלת אחריות חמץ של עכו"ם ברשות אחרים אינו חייב לבערו כדקיי"ל בסי' ת"מ ותמ"ג. ואם החמץ ברשות העכו"ם בודאי אין שום איסור כנ"ל. ולמה לנו לכתוב שמוסרים האחריות על העכו"ם הקונה את חמצו. ונראה הטעם בזה. דכיון שהחמץ באחריותו וברשותו של ישראל. שוב אין מועיל מה שישכיר הרשות לעכו"ם אחר. דמ"מ המקום שמונח בו החמץ נשאר בו זכות להישראל כי הרי הוא מונח מכוחו. ולא מכח העכו"ם השוכר כיון שאין להשוכר שום שייכות בו: וא"כ הוי החמץ ברשותו של ישראל. ואף אינימא שיש רשות להשוכר לצוות הישראל שיוציא החמץ הזה משם. מכ"מ הרי הוא עתה ברשותו וכמש"ל אות ט'. ולזה מתנים עם העכו"ם שיקבל עליו אחריות החמץ הזה. ונמצא שהחמץ מונח שם מכוחו של העכו"ם שוכר המקום ההוא. שהרי הוא באחריותו. וממילא הוי האחריות שעל הישראל כמקבל אחריות חמץ של עכו"ם בבית עכו"ם שאין בו איסור

(כ) כותבים נאמנות כדי שלא יוכלו המשלחים לטעון שב"ד הוסיפו בהצעטלען מקומות ומינים שלא צוו המשלחים. וממילא אין ממשות בהשטר כיון שאפשר לזייף ולהוסיף מקומות ומינים. ולא הוי מוכח מתוכו. אבל כשכותבים נאמנות אין לחוש לזה. וכדי שלא יוכל להשביע אח"כ ועכ"פ להטיל ח' על זה כקיי"ל בח"מ סי' ע"א וממילא יוכל הקונה לעשות כן שהוא בא מכוחם. לזה צריך לכתוב נאמנות כבי תרי. ובאשר המנהג לצוות לאחר לכתוב הצעטלען. לזה צריך לכתוב שיהי' גם לאיש ההוא נאמנות. ובאשר הרבה אנשים כותבים בעצמן צעטלען שלהם וב"ד או שלוחם כותב על הצעטיל נומער. וברשימות של