דברי מלכיאל ד מד

המכירה והשכירות יקחו להם אם ירצו (טז) וכן אנחנו הח"מ נותנים כח והרשאה להנ"ל למסור ולעשות פערעדאציעס מהפאדראטין שיש לנו להעמיד לאנשי חיל או לבתי אסורים פראוויאנט. פוראז. לחם. גרויפין. וקמחים. נותנים אנחנו כח והרשאה להנ"ל למסור (איבערצוגעבען) את הקבלנות שלנו לכל מי שירצו וכנ"ל (יז) ואנחנו הח"מ נותנים כו"ה להרב הנ"ל וב"ד או לאחד ביאור על ההרשאה בפירוש שיקבלו הכסף לעצמם כדי שלא נצטרך לדחוק ולומר שסומכים על דעת ב"ד בזה. ובכ"ז כתבתי אם ירצו דודאי לא יקחו ב"ד לעצמם כסף המכירה. וישיבו להמשלחים אף שזכו כבר לעצמם. וכעין הא דשבת (דף ק"כ) שאף שיכול ליקח לעצמו מן הדין בכ"ז ירא שמים אינו רוצה של אחרים

(טז) מה שכותבים למסור הפאדראטין קשה לכאורה דהא ידוע שאין הממשלה מקבלת קבלן אחר במקום זה שקיבל עליו עסק זה. וצ"ל דנהי שאם לא יעמיד כהוגן יהי' האחריות מזה על הקבלן בעצמו. מ"מ יוכל האחר להיות כעת שלוחו וממלא מקומו. ומה שיתנו חמץ להאנ"ח וכדומה יהא זה על חשבון עצמם אחר שהם התחייבו להעמיד זה. והמסירה אין הכוונה שיקבל גוף העסק מהממשלה. רק הכוונה שהוא מוסר להעכו"ם שיעמיד את החמץ באותו מקח שנותנים לו. וא"כ יהא העסק שלו. ולא של הישראל. ואף שעי"ז יהנה הישראל שיופטר מהקנס שאפשר שיקנסוהו אם לא יעמיד את החמץ במועדו. מ"מ לא מיקרי זה הנאה מחמץ דהוי רק מבריח ארי ועי' ע"ז (דף ס"ד) ותו' שם בזה

(יז) מעולם הייתי תמה על מה שעושים שליח להקנות את החמץ שיבוא לידו אח"כ. וראיתי בשו"ת עונג יו"ט סי' ל"ח שדיבר בזה וכתב הסברא דכיון דקיי"ל בב"מ (דף ס"ז) ובח"מ סי' ר"ט ס"ד דבמוכר דשלב"ל אם תפסו הקונה כשבא לעולם קנה. וה"ה הכא שמקנה להעכו"ם הרשות שהחמץ מונח בו. הרי הוא תפוס בהחמץ שקנה אח"כ ושפיר קנה. אכן הרגיש דהא אינו עומד בצד החצר ויש פוסקים דעכו"ם אין לו קנין חצר בכה"ג. ובאמת בלא"ה קשה כי יש הרבה פעמים שהישראל קונה חמץ במקום אחר ולא הגיע לרשותו עדיין. והעונג יו"ט כתב שם שיקנה את הרשות והחמץ לישראל אחר והישראל ההוא ימכור החמץ בע"כ בשעה שכבר יהא החמץ ברשותו. והנה ידוע שבעיר גדולה הוא בלתי אפשר אשר כולם יבואו למכור בשעה אחרונה שקודם זמן ביעור חמץ. וגם לאו כ"ע דינא גמירי לידע איך למכור הרשות והחמץ שיבוא לידו לישראל אחר. וא"כ הקושיא במקומה עומדת. ובעיקר דברי העונג יו"ט יש לדון דסברא דמהני תפיסה שייך רק כשמכר לו דשלב"ל דשייך סברא דניחא ליה דליקו בהימנותיה כדאיתא התם. וממילא כשמגביה הלוקח או מושך את הדבר כשבא לעולם הוי כאלו עושה זה מדעת המוכר ושפיר קנה. דכל זמן שהכסף ביד המוכר או השטר ביד הלוקח מוכח שלא חזר בו ועומד בדבריו. ובכסף קיי"ל דקונה אף אם מכר שיקנה לאחר ל' יום ואף שנאכלו המעות עי' תו' יבמות (דף צ"ג) וכתובות (דף פ"ב ע"א). אבל בנ"ד דהוי רק שליחות. והשליחות אין בה ממש דכיון דאיהו לא מצי עביד שלוחא לא מצי משוי. ואין כח ביד השליח למכור כשיבוא הדבר לעולם כיון שאינו שליח כלל. ובשליחות לא שייך סברא דליקו בהימנותיה וכן מוכח בתו' נזיר (דף י"ב) שהקשו איך אומרת אשה לחבירתה לושי לי קמח והפרישי חלה עבורי. הא בעודו קמח א"א להפריש חלה ומידי דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצו משוי. וקשה דאפשר באמת אין יכולה לעשות שליח. רק מ"מ אח"כ סומכים דניחא לה דתיקו בהימנותה והוי שפיר הפרשת שלוחה הפרשה. וכעין דקיי"ל בב"מ (דף כ"ב ע"א) דהיכי דגילה דעתו אח"כ דניחא ליה הויא תרומה אף שתרם שלא מדעתו ועי' בירושלמי פ"ק דתרומות. ועכצ"ל כמש"ל דגבי שליחות לא שייכא סברא דניחא דליקו בהימנותיה. ואף גבי דבר מצוה. וכן בסוגיא דנזיר שם גבי קדושי אשה מבואר דאף אם קידש כבר ל"א סברא דניחא ליה דליקו בהימנותיה אף שהשליח מסר לה כסף הקדושין שנתן לו המשלח. ויש לדחות. ומהא דחלה י"ל דשאני התם שמצוה בו יותר מבשלוחו. וגם דרק גבי מכירה שנוגע להקונה שייך זה משא"כ גבי חלה דלא איירי לענין נתינה לכהן רק לענין ההפרשה לא שייכא סברא זו. ומהא דיבמות (דף נ"ב) גבי האומר כתוב גט זה לאשה זו לכשאקדשנה אגרשנה יש לחלק ג"כ דלא דמי למכירה וכמובן. אבל בלא"ה קשה וכמש"ל

ויש לדון בזה עפמ"ש בשטמ"ק בנזיר שם שאם הוא בידו לעשות זה מיקרי מצי עביד ומשוי שפיר שליח וכתב הסמ"ג מ"ע קל"ד דהיכא שבידו להקנות לו מיקרי זה מצי עביד. וצ"ל דאף שתלוי בדעת השליח שאולי לא יחפוץ לקנות. מ"מ מיקרי בידו באשר ע"פ רוב מתרצה לקנות במתנה ואף שלא בפניו זכין ומצינו בב"מ (דף ע"ג ע"ב) בתו' ד"ה התם דהיכי שמצוי לקנות מיקרי בידו כשירצה לשלם ביוקר. ורק בשער הזול לא מיקרי בידו ע"ש ובתד"ה הכא (בדף ע"ד ע"א). וא"כ ה"נ הוי בידו לקנות חמץ כמה שרוצה דודאי מצוי לקנות. והנה המל"מ רפ"ד מה"ת פקפק בסברא זו יעו"ש. אבל כמה ראשונים ס"ל סברא דבידו בכה"ג עי' בתו' ושטמ"ק בנזיר (דף י"ב). ובכ"ז קשה לעשות יסוד ע"ז כיון דהרבה ראשונים לא ס"ל סברא זו

והנראה בזה דהנה השוכר פועל לשמור ולעסוק בשדהו כשיצמחו הזרעים וכן כשיתבשלו לקצרם וזהו אריס או קבלן המוזכר בכ"מ בש"ס. ודאי שמשתעבד לעשות כל מה שהתחייב. אף שהזרעים עדיין לא באו לעולם וכשם שאפשר לשעבד דשלב"ל כדקיי"ל בב"ב (דף קנ"ז) ובח"מ סי' ר"ט. כן יכול לשעבד גופו לצורך דשלב"ל. וגם שעבוד דאיקני הוא ג"כ ע"י שעבוד גופו כמבואר בפוסקים. ורק שיש לו דין כפועל שיכול לחזור בו בחצי היום. וכן קיי"ל בב"מ (דף י"ב) ובח"מ ס"ס ע"ר שאם שכר פועל ללקט מציאות המציאות לבע"ה כל זמן שלא חזר בו. ואף שהמציאות עדיין לא באו לעולם. ואף דאוקים לה בש"ס באגמא דאקפא כוורי. והדגים באו לעולם מ"מ הא קיי"ל שם שזכה עבור שוכרו אף אם מצא כיס דינרין כדקיי"ל בח"מ ס"ס ע"ר. וצ"ל הטעם דכיון שיד הפועל כיד בעה"ב ממילא זוכה בכל עת עבור הבעה"ב דכיון ששכרו בפירוש ללקט מציאות הוי ידו כידו לענין זה. ולפ"ז י"ל גם בנ"ד דכיון שעושה את ב"ד לשליח למכור כל החמץ שיש לו כעת ושיהי' לו אח"כ. והוא משלם עבור טרחתם בזה. הרי נשתעבדו לו אף לדשלב"ל. וידם כידו לענין זה. ושפיר מצו עבדי שליחותו אף בדשלב"ל כשיבוא לעולם. ועדיין יש לדון בזה וגם להעיר מהא שמקשה הש"ס בנזיר (דף י"ב ע"ב) מהעושה אפוטרופוס להפר נדרי אשתו אבל אין לי פנאי כעת. ויש לחלק דשם אף אדם אחר יכול לזכות לו המציאה שלא מדעתו משא"כ במכירה שצריך דעת בעלים. אבל נראה דהיינו הך. וגם כיון שעשוהו לשליח הרי גילה דעתו דניחא ליה במכירה. ול"ד להא דאיתא בירושלמי רפ"ח דתרומות דבגט לא מהני גילוי דעת דליהוי זכות. דהכא שאני שכן המנהג שמוכרים. וגם דחזינן שעשהו שליח גם על החמץ שכבר ישנו ברשותו ואקצר

ועוי"ל דהנה קיי"ל שיכול אדם לעשות שליח לקנות דבר אף שהדבר אינו ברשותו בכ"ז חלה השליחות על כח הקנין בכספו אם הלה ירצה למכור. וכן ודאי יכול לעשות שליח לקנות ולמכור את אותו הדבר ואף שעדיין לא בא לידו הדבר ההוא ואינו יכול למכרו כעת. מ"מ כיון שעושהו שליח גם על הקנין שזה נקרא דמצי עביד כנ"ל. ממילא יכול להרשותו לעשות בזה עוד דברים והוא המשך שליחות אחת. וכן מעשים בכל יום שעושים שלוחים לקנות ולמכור, בחניות ועסקים שונים ואין מי שידון לבטל המכירה מצד דאיהו לא מצי עביד בעת השליחות. וכמו בגט שעושה שליח לנתינת הגט אף שעדיין לא נכתב הגט והיינו מפני שעושה עתה שלוחים לכל עסק הגט על כתיבתו וחתימתו ונתינתו והוי כאלו עושה שליח לעשות מעשה שלם דהוי שליח