דברי מלכיאל ד לח

(כג) לראות שלא יהי' כמות העיסה גדול כדי שיוכל לאפות המצות ממנה בתנור אחד. ולא ישארו מונחות עד שיוריקו התנור: (כד) להשגיח שהעוזרים לא יאכלו במקום שמגלגלים המצות. ושיהיו חלונות הבית נקיים שלא יהי' מונח שם שום חמץ: (כה) שלא לשפוך המים קרוב לקמח. רק להרחיק קצת הכלי מהקמח: (כו) לא יניחו המצות בתנור זה על זה במקצת, ושלא יגעו זה בזה: (כז) לראות שיסירו מהמצות מקומות המכופלות. והנפוחות ביאור על התקנות דזיעת אדם אין מחמץ. מ"מ לא עדיף ממי פירות שבתערובות עם מים. ומצאתי בח"י שם סק"ז שהביא כן בשם מהרי"ל דהוי כמי פירות לענין תערובת עם מים. וא"כ בנ"ד יוגרם חימוץ. כי הלא יש מים שנילושו בהם. ולבד זה איתא בירושלמי פ"ח דתרומות וביו"ד סי' קט"ז ס"ד שצריך ליזהר מזיעת האדם כי הוא סם המות ע"ש. וגם י"ל שע"י החמימות ששם יתחמם העץ. וגם יתחמם הבצק שדבוק בהעץ. אף שלא שהה עדיין שיעור מיל. ואח"כ יתדבק בהמצה בעת הגלגול

(כג) הטעם פשוט כי כתבו הרבה פוסקים אשר אם המצות מונחים בלי התעסקות יש לחוש לחימוץ אף בפחות משיעור מיל. עי' סי' תנ"ט ס"ב ובאחרונים שם. ושם נתבאר שאם אחר ההתעסקות יניחוה בלי עסק מיד יחמיץ ע"ש בש"ע ובאחרונים ודבריהם צריך ביאור ואכמ"ל. וגם כי הם מונחים ע"פ רוב או על הקרשים או על הטס שמנקרים עליו את המצות ועל הקרשים יש לחוש שיפלו על המצות מהפירורים שגורדים מהקרשים ומהעצים שמגלגלים בהם. ועל הטס הנה ע"פ רוב מונח הטס סמוך לתנור. ויש לחוש שיתחממו כשיהיו מונחים זמן רב. אף דודאי אין שולט שם החום. דבמקום שהחום שולט אסור להניח שם המצות בלא"ה וכמש"ל אות ז'. אבל כשמונח זמן גדול יש לחוש אף כשאין מורגש החום כ"כ וע' ר"ס תנ"ט ברמ"א ובח"י סקי"ג. וגם כי עי"ז יבואו לפעמים להמשיך יותר מכדי מיל

(כד) הטעם כי כשאוכלים חמץ ומלכלכים ידיהם בחמץ יש לחוש שיפול מהחמץ על הקרשים או ידבק בהעצים שמגלגלים בהם. וכעין זה מצינו בחולין (דף קי"ב) שאין להניח כותח אצל מלח שמא יפול הכותח לתוך המלח וימלחו בו בשר וביו"ד סי' צ"ה ס"ו כתב הרמ"א שיש להחמיר אף בבשר וחלב ובנ"ד חמץ לא בדילי מיניה. וגם יש פוסקים דס"ל דחמץ קודם פסח לא מקרי איסור כלל ודמי לכותח ומלח. ויש לחלק כמובן וע' חולין (דף ק"ד). ואקצר כי עכ"פ ראוי ליזהר בזה. והנה ההרגל להניח עצים שמגלגלים בהם על החלון בעת הפנאי לזה כתבתי שלא יניחו חמץ על החלון

(כה) מעודי אני תמה על ששופכים המים לתוך הקמח בכלי אחד כל היום. כי הלא טבע הקמח להעלות אבק. ובעת שפיכת המים יש לחוש שיפול האבק על הכלי של מים ויתחמץ שם. והזהרתי תמיד להחזיק הכלי רחוק מן הקמח. ובכ"ז לבי נוקפי כי הקילוח מרחוק גורם יותר שיעלה אבק הקמח. ולזה כמדומה שיותר טוב שיתנו המים מקודם לקערה. ואח"כ הקמח ובזה אין לחוש שיתיזו המים בנתינת הקמח. כי זה נראה לעין ואם יראו שינתזו מים על כלי של הקמח יוכלו לקחת כלי אחר או לנקות היטב את הכלי תיכף. וגם אפשר ליזהר להשים הקמח בנחת לתוך הקערה. ואף שא"א בפעם ראשון לצמצם ליתן מים כפי הצורך. מ"מ יוכל אח"כ להוסיף מים. כי אז כבר יתגבל הקמח קצת ולא יעלה אבק. וגם אפשר לתת הקמח מקודם. ורק שיתן הקמח בצד אחד בהקערה. והמים יתנו בצד השני. וזה אולי יותר נכון כדי שלא לעשות ההיפוך מדרך העולם. וגם כי כ"ה דרך לישה כדאיתא בשבת (דף י"ח ע"א). וגם לא יהי' חשש התזת המים. ויש עוד עצה לשפוך המים לידי הלש. והוא ישים המים לתוך הקמח. ונסיתי כן ועלה יפה. וע"ל אות י"א

(כו) זה מפורש בס"ס תס"א שאסור שיגעו זה בזה. ובזה כתב המג"א שם סקי"ד דבדיעבד מותר מפני שחום החנור שולט למטה ונאפה כראוי. ומבואר מזה שאם הניחו זה על זה אף בדיעבד אסור. דחום התנור שולט בתחתונה ולא בעליונה וממילא מתחמצת העליונה מחום התנור וכמש"ל אות י"ט והעליונה אוסרת את התחתונה. וזה ודאי אין לומר שחום התנור ישלוט לאפות שתי המצות יחד. ואף דמצה עבה כשתיהן היתה נאפית מ"מ שתי מצות שאני. וכעין הא דקיי"ל במליחה בסימן ס"ט שחתיכה עבה פולטת ע"י מליחה. ואם נחתכה במקום א' שוב אין פולט אם לא ימלח שני החתיכות. ואף דלא דמי להא דנ"ד כמובן. אבל העיקר נראה כנ"ל. אכן התנור במקום ההוא נראה שא"צ הכשר. דרק בחמץ גמור כתב הח"י סימן תס"א סקי"ד שצריך הכשר אבל לא בנ"ד דהוי רק חשש. וע' פמ"ג במשבצות סימן תס"א סק"ד שכתב שיתבטל המקום בכל התנור אם אין ידוע מקומו. ויש לדון בזה ע"פ מה שאיסורו הוי רק מצד שיחמץ את הנאפה בו ואכמ"ל בזה

ולכאורה יש להוכיח דשרי בכה"ג. דבסי' תס"א ס"ה קיי"ל דמצה שנתכפלה אם נדבקה עד שאין האש שולט שם אסורה. ואם היא סמוכה ולא נדבקה לגמרי שרי. הרי מבואר שנאפה גם הכפל שמונח למעלה ואינו נוגע בקרקע התנור. ואדרבה אמרינן דבנדבק גרע טפי. אכן הא גופא בעי טעמא. דאדרבה נדבק עדיפא דהוי כמצה עבה דכשירה לכ"ע כל שאין עוביה טפח. וצ"ל דכיון שלא נילושו יחד. לא הוי כגוף אחד וברפ"ק דטבול יום תנן דמקרצות וככרות הנושכות זו בזו וחמיטה ע"ג חמיטה עד שלא קרמו בתנור ומכנס חלות זע"ז ע"מ להפרישן אח"כ אינו חיבור לטבול יום וחיבור לשארי טומאות. ומכנס ע"מ שלא להפרישן וחמיטה עג"ח שקרמו בתנור הוי חיבור אף לטבול יום. מבואר מזה דבכה"ג הוי כגוף אחד. וצ"ל דשם איירי שנדבקו זה בזה כלשון נשיכה דנקיט וכמש"ש הר"ש מהתוספתא. ומ"מ לענין שליטת האש צ"ל דכל שלא נילושו יחד אינו נאפה כגוף אחד. ולפ"ז במצה שמונחת ע"ג אחרת יש לחוש שתדבק מעט זו בזו והוי כמצה כפולה. שוב מצאתי בפמ"ג ס"ס תס"א שכתב שאם הניחו מצה זו על זו בתנור אסור בדיעבד וגרע ממצה כפולה יעו"ש. והנה שמחתי שכוונתי לדעתו הק' אבל החילוק בין מצה כפולה לשתי מצות אינו מובן

ועוד נראה דבהני דבריש טבול יום שהזכרנו מדינא לא הוי חיבור. רק מדרבנן החמירו שיהא חיבור. ובטבו"י אוקמוה אדינא. דא"ל דמדינא הוי חיבור. רק בטבו"י הקילו דהא טבו"י פוסל תרומה מדאורייתא כדאיתא בשבת (דף י"ג ע"ב). ועכצ"ל דמדינא לא הוי חיבור. ובמכנס חלות שלא להפרישם אפשר דהוי מדינא חיבור כי אז מדבקם ומבטלם זה לזה לגמרי. או אפשר ג"ז רק מדרבנן אף בטבו"י. וחמיטה ע"ג חמיטה כשקרמו פניהם י"ל דהוי חיבור משום שהקרימה מחברם יחד עד שקשה להפרישם. ומתיאש מלהפרישם. ואיירי שנדבקו בעודם עיסה. וכ"ה ברמב"ם פ"ח מהט"א ה"א. וברע"ב ריש טבו"י נראה שהבין דאיירי שנדבקו אחר שקרמו פניהם ע"ש. וז"א וכמש"ל. ואף דבפה"מ להרמב"ם משמע קצת כן מ"מ עכצ"ל שכוונתו כמ"ש בחיבורו. וגם כי לאחר שקרמו שוב לא ידבקו זה בזה. ואם עודם רכים וידבקו הרי יתקלקל פניהם והרע"ב כתב שם שלא יתקלקל ע"ש שכתב דרק בנדבקו כשהם עיסה יתקלקלו עכ"פ שמענו דמדינא כשנדבקו שתי מצות אינם חיבור. רק כשאין דעתו להפרישו וזה שייך רק בטומאה שי"ל שתלוי במחשבת האדם. אבל לא לענין שליטת האש. וגם דהא הכא דעתו להפרידם. ורק במצה כפולה אין דעתו להפריד וההמון אין נזהרים בזה. לכן צריך להזהירם ע"ז

(כז) הוא דין מפורש בסימן תס"א ס"ה יעו"ש מה נקרא כפולה ונפוחה. ובאשר שאף בני תורה אין נזהרים בזה. לזה צריך להשגיח ע"ז. ואקצר כי כבר האריכו שם האחרונים בזה: