דברי מלכיאל ד לו

נערות פחותות מבנות י"ב שנה. וכן שופך המים לתוך העיסה לא יהי' קטן ונותן הקמח ע"ל אות ב"ה בביאורי: (יא) מי ששופך מים לא יעמוד אצל הקמח. בו עי"ז הוא מתכסה באבק קמח ואח"כ נדבק זה במים וכן נותן הקמח לא יקרב אל המים ואל המצות: (יב) הבלי שמונחים בו המצות האפויות לא יעמוד סמוך למקום שמגלגלים המצות או למקום הקמח שלא יפול לשם פירורי עיסה או אבק קמח: (יג) התנור יהי חם כראוי כדי שיאפה במהירות (יד) לא יהי דבוק משהו בצק במרדה. ואם נדבק אסור לרדות בה ושלא יודבק בה סיד. וכן בהברזלים שמנקרים בהם מצוי שישאר משהו בצק. וצריך להשגיח שינקו אותם היטב. ושל נחושת טובים יותר כי בנקל לנקותם: (טו) העוזרים אחר כל ט"ו מינוט והוא בערך שלש עיסות ירחצו ידיהם וינקו העצים המגלגלים והקרשים ביאור על התקנות לתוך הקערה כשלשו בה כבר עיסה אחת. נמצא שם עדיין פירורים מעיסה הקודמת

(יא) ההרגל ששופך המים יקרב אל נותן הקמח. ועי"ז יפול עליו אבק הקמח. ואח"כ הוא שואב המים ונדבק הקמח בכלי שהוא שואב. ומהכלי יפול להמים שבתוך הכלי הגדול. וכן נופל מבגדיו לתוך המים. ויש חשש חימוץ בזה. ועי' ח"י ס"ס תנ"ט שכתב שמודד הקמח ירחק מהמצות אם לא ירחץ את ידיו. ולדעתי אין תועלת ברחיצת ידיו. כי כל בגדיו מלאים אבק הקמח כידוע. ומבגדיו יפול האבק על כל דבר שיקרב אליו. לזה צריך להתרחק מהמצות כל זמן שלא ינקה בגדיו. ועי' מג"א סי' תנ"ג סקי"א שאבק הקמח פורח וע"ש בח"י. וע"ל אות ו'. ובעיני ראיתי כ"פ שהיה דבוק קמח על הכלי ששופכים בו המים

(יב) מהקמח מפורש בס"ס חנ"ט. וע"ל אות ו' שיש לדון שצריך מחיצה להפסיק. וממקום שמגלגלים מסתבר. כי בעת הגלגול נופלים הרבה פירורים. ולזה הצריכו בסי' ת"ס ס"ג לומר בע"פ בשעת לישה פירורים יהיו הפקר וע"ש באחרונים

(יג) הטעם כי אם לא יהא חם כראוי. לא יתאפו המצות כראוי. ובין כה וכה יתחמצו. וכ"כ הרבה פוסקים שאסור להניח המצה בתנור ואח"כ להסיק תחתיה. כי בין כה וכה תתחמץ המצה. והובא בסי' תס"א ס"ב. ומקור הדין שם הוא מהא דפסחים (דף מ') אדהכי מחמע ליה ע"ש בפוסקים ובח"י סק"ז. ואף שי"ל דכיון שהחום שבתנור הוא עיקר אפית המצות. אין לחוש לחימוץ. ודמי לשוחט בסכין רעה דאפילו כל היום קיי"ל דכשירה. מ"מ ז"א דהכא כיון שאין בו חמימות כ"כ לאפות במהירות. מתחמצת קודם שמתחלת ליאפות. דכל חום מחמץ אף קודם שיעור מיל. וגם דהא יש מצות שנעשו מהעיסה שנילושה פעם ג' בקערה. ונתערבו בה פירורים שנשארו בקערה וכן על הקרשים מעיסה ראשונה שנשלם לה שיעור מיל בראשית אפייתם בתנור. וכידוע שכן המנהג ללוש בקערה כפי ערך שיעור מיל. ובזה לכל השיטות אסור. דאף המקילים בסי' תס"א ס"ב במסיק אח"כ. היינו משום דהוי תוך שיעור מיל ע"ש. ונראה ראיה לנ"ד דהא איתא בפסחים (דף ל"ז) שאין עושין מצה עבה טפח וכ"פ בסי' ת"ס ס"ה. והטעם הוא שמתחמץ קודם שנאפה כראוי. ואיתא בש"ס שם דלהכי עשו לה"פ עב טפח אף שהוא מצה. מפני שהיה התנור של מקדש חם ביותר ע"ש בפירש"י והעצים היו יבישים והיה נאפה מהרה אף שהוא עב. נמצא מבואר שאם התנור אינו חם כ"כ אפשר שתתחמץ קודם שנאפה אם המצה עבה. וא"כ י"ל שאם התנור אינו חם כראוי אזי יתחמץ אף במצה דקה כמו שלנו. כי מי יודע גבול העובי ומדת החום. ונראה שצריך שיהא התנור חם עכ"פ כפי הדרך להיות בעת אפיית לחם. וביותר צריך להשגיח בסוף האפיה כי אז אף שהתנור מצטנן קצת אופים בו ג"כ. וההכרח לקצר

(יד) כמה פעמים מצאתי שנדבק מעט בצק במרדה. ולפעמים חושבים שהוא סיד. אבל באמת הוא בצק. וזה ניכר כי סיד יעבור בקינוח בעלמא. אבל בצק הוא דבוק, והוי חמץ גמור מחום התנור. וגם כי שוהה יותר ממיל. ויש לאסור המרדה כדקיי"ל בסי' תנ"א סי"ז ובמג"א שם סקל"ז שאין מועיל קליפה והגעלה. ונראה דבנ"ד סגי בקליפה דהא הוי רק משהו ואף אם תפלוט המרדה לתוך המצה. יתבטל בס' כדין חמץ קודם הפסח. ועי' במג"א סי' תס"א סקי"א דאין יוצא הבלוע בלא רוטב. וגם שטעם מועט יתבטל בס' ע"ש. ורק גבי אפיית חמץ אמרינן שם דלא מהני קליפה. כי נבלע טעם חמץ בכל המרדה ולא בטל דלא ידעינן כמה בלע. משא"כ בנ"ד. ואין לחוש שפליטת המשהו יחמיץ את כל המצה. דאף משהו שאור גמור אין בכוחו להחמיץ מצה שלימה בעת קצרה כזו. ורק כשהוא בעין יש לחוש שידבק בהמצה ויהי' איסור בעין. וגם דאפשר יחמיץ עכ"פ המקום שידבק בו. אבל בקליפה דהוי רק פליטה. מתפשטת הבליעה בכל המצה ואינה מחמצת. ולפ"ז י"ל דסגי רק בגרידת המקום שנדבק בו הבצק. ומ"מ נראה להצריך קליפת כל המרדה באותו צד כי הרי נתפשט טעם החמץ בכל המרדה. ואסור לבטלו לכתחילה. ואף דקיי"ל דקודם הפסח לא הוי שם איסור על חמץ. וגם דהא אין כוונתו לבטל. מ"מ היכא דאפשר למעט את האיסור. צריך למעטו בכל האפשר ועי' ט"ז יו"ד סי' קל"ז ובחיבורי ח"ב סי' מ'. וגם דאפשר לא נבלע רק כדי קליפה דהא הוי איסור כחוש וע"ש במג"א. וגם דאם יקילו בגרידה בעלמא. לא יזהרו בזה כראוי. אבל כשיחמירו לקלפה במעצד אזי יזהרו כראוי. אכן לאסרה לגמרי. הוא חומרא שא"א לרוה"צ לעמוד בה. כי קשה למצוא תיכף מרדה אחרת

ואם נדבק סיד במרדה. צריך לגררו כמבואר בס"ס תנ"ה שסיד מחמם ומחמיץ. ואף דבלא"ה מניח תיכף המצה בתנור. מ"מ יש לחוש שחום הסיד יגרום לחמץ קודם שיאפה. דחום התנור לא ישלוט בו עדיין כדי שיאפה. וכעין הא דפסחים (דף ע"ה) לענין צלי מחמת דבר אחר וע"ש בתד"ה וגרפו בשם הירושלמי וגם דדבר הנדבק מעכב האפיה כמ"ש הפוסקים ועי' הגר"א סי' תס"א סק"ט ושם באחרונים לענין חטה הנמצאת במצה. והורגלו לסמוך המרדה בכותל ועי"ז נדבק שם סיד שדבוק בכותל. ויש להזהירם על זה שלא יסמכו בכותל. או דעכ"פ יקנחו בכל פעם את הסיד. אף דזה קשה לסמוך עליהם. וכן קיי"ל ביו"ד סי' א' שאסרו לעשות דבר לכתחילה על סמך שיבדקו אח"כ. ויש לחלק. והיכא דאין להם מקום להעמידה רק אצל הכותל יש להקל לקנחה בכל פעם. ויותר טוב שידביקו שם איזה דבר בכותל לכסות את הסיד

והברזלים שמנקרים המצות קשה מאוד לנקותם כי החריצים שם צרים מאוד. ולזה צריך להשגיח הרבה ע"ז כי אם ישארו שם פירורים. ידבקו אח"כ בהמצות. וזה ניכר כשיראו בין החריצים מראה לבן. והנסיון הורה אשר אותם שהם של נחושת נקל יותר לנקותם. ואף שכתב המג"א סי' תנ"ה סק"ט בשם המט"מ שנחושת מחמם. מ"מ אין לחוש לזה כמ"ש המג"א שם. ומצינו דיש פוסקים דס"ל דנחושת אין בולע רק אם האור מהלך תחתיו עי' ש"ך יו"ד סי' ס"ח סקל"ג בזה. משמע שנחושת אינו מתחמם במהרה כמו שאר דברים. ולזה יותר נכון לקחת של נחושת

(טו) ע"ד שיעור מיל ע"ל סי' כ' בזה. ואם ישאר על איזה דבר משהו בצק. אזי יתחמץ וידבק במצות שיעשו בהם אח"כ. ובקרשים ובעצים שמגלגלים בהם. צריך ליזהר באשר מראה עץ הוא לבן קצת. ויש לפעמים ליחות מבצק נדבק בם ואין ניכר כ"כ עד שיעיינו היטב. וצריך ליזהר שיגרדום בנחת. כי הנשים מגרדות בשברי זכוכית ועי"ז עושים סדקים בהקרשים ובעצים המגלגלים. וזה גורם שלא יוכלו אח"כ לנקותם כמש"ל אות ד'. והנה המג"א סי' תנ"ט סקי"א וסקט"ז כתב שצריך לנקות הידים והכלים אחר כל עיסה. אבל כבר כתב