דברי מלכיאל ד לה

ולא פקקים הנקרא סענקעס. ועכ"פ שלא יגלגלו על הרקבון או על הסענקעס (ה) שיהיו להם ג' מרדות וישיחליפום בכל עת שיתחממו. ולא אחר שלש עיסות כפי הרגלם: (ו) לא יעמדו המים סמוך להקמח בלי הפסק מחיצה ביניהם. וכן שלא יעמדו המים סמוך למקום שמגלגלים המצות שלא יפלו פירורי בצק לתוך המים וכן שלא יעמדו סמוך לתנור שלא יתחממו וכן להרחיק הקמח ממקום שמגלגלים המצות (ז) לא יגלגלו המצות נגד התנור: (ח) שלא ילושו ולא יגלגלו המצות במקום שהשמש שולטת דרך החלון

(ט) הקערות שלשים בהם יהיו מקונחות ומיובשות כראוי ושלא יניחום להתיבש אצל התנור שלא יתחממו: (י) לראות שלא יגלגלו ביאור על התקנות מפורש במהרי"ל והובא במג"א לאיסור. אם לא שהנקב ניכר היטב ורחב קצת. וכן בסדק רחב וכמ"ש המג"א שם דאם הרחיב הסדק שרי. וכן הרושם שהאומנים רושמים על הכלים דשרי לענין הגעלה אם ינקרום היטב כדאיתא בסי' תנ"א סי"ג

(ה) הנה אופי המצות הורגלו להחליף המרדה בכל שלש עיסות וזה טעות כי הנסיון הורה שהמרדה מתחממת בנתינת ד' או ה' מצות לתנור. וכשמניחים אח"כ עליה מצת עיסה מתחמצת מחמת חום המרדה. טרם שיניחנה בתנור. וכעין דקיי"ל בסי' תנ"ט שאסור ללוש בשמש או סמוך לתנור. ויש מחמירים שם אף בדיעבד ע"ש במג"א וח"י. והכא גרע טפי משמש. וכ"כ הט"ז סי' תס"א סק"א ובח"י שם שע"י חמימות מתחמצת תיכף ע"ש דגם המרדה מתחמצת. ולזה כתבתי שיהיו מוכנים ג' מרדות כי ע"פ רוב יש י"ב או י"ג שמגלגלים המצות. ויוכלו להחליף שני פעמים. ובתוך כך תצטנן המרדה הראשונה. וצריך להשגיח להעמיד המרדה בפרוזדור כדי שתצטנן. ויותר טוב לאפות ע"י מקלות. כי נקל להכין הרבה ולהחליף בכל עת. וגם כי המצה אינה מונחת כולה על המקל ואינה נדבקת כ"כ להמקל

(ו) הטעם פשוט שלא יפול אבק הקמח לתוך המים ויתחמצו המים. כי אבק הקמח פורח באויר. ואינו נראה לעין. וכ"כ המג"א סי' תנ"ג סק"א שאבק פורח ע"ש בח"י. וההכרח לעשות מחיצה בינתיים כמ"ש המג"א שם לענין טחינה רק שיש לחלק כי מתנועת הרחיים מתפזר האבק ביותר. וראוי לאסור המים אם לפי ראות עין אפשר שיפול האבק במים. אך מה שאפו מהמים אין לאסור באשר יש כמה ספיקות בזה. וכעין זה קיי"ל בס"ס תנ"ט שצריך להרחיק הקמח מהמצות שלא ידבק האבק ע"ש. ומ"ש להרחיקם מן התנור פשוט כי קרוב לתנור מתחממים המים וכהא דקיי"ל ר"ס תנ"ט שלא ילוש אצל התנור וע"ש בח"י סק"ט שהביא דעת קצת פוסקים שאוסרים ללוש רק אצל פי התנור. ונראה דהמים כ"ע מודו שצריך להרחיק מכל התנור. דהא חזינן שהקפידו חז"ל במים אף על חום מועט כמו שמצינו שהצריכו מים שלנו. וכן קיי"ל בסי' תנ"ט ס"ג שאסור לקטף במים שמצננת ידיה בעת הלישה לפי שנתחממו המים מידיה. ושם אין ידיה חמות כ"כ מהתעסקות בלישה ע"ש בח"י סקי"ח. וכ"כ הפר"ח סי' תנ"ט סק"ה שאף אם היו המים קצת פושרים הם מחמצים ע"ש. ואם יתראה קצת חמימות במים אסור אף דיעבד כדין עברה ולשה בחמים. וסמוך למקום גלגול המצות ודאי שאסור כי שם מצוי ליפול פירורי בצק כידוע. וכן סמוך להמצות אסור להעמיד הקמח כמפורש ס"ס תנ"ט. ולפמש"ל יש לדון שצריך הפסק מחיצה

וממקום ששמגלגלים המצות צריך להרחיק שלא יפול הקמת על העיסה ולא תאפה כראוי. וכדקיי"ל בסי' תנ"ט ס"ו ובמ"א סקט"ז שצריך ליזהר שלא ליתן קמח לתוך העיסה ע"ש. והנה המנהג שהשק קמח עומד סמוך למקום הלישה ולכאורה אין ראוי לעשות כן. כי האבק יפול על העיסה באמצע לישה. ונראה שאין לחוש לאבק רק בשעה שלוקחים הקמח מתוך השק שעי"ז מתעורר אבק הקמח. אבל כשהשק מונח כדרכו אין עולה אבק. ולזה אין לחוש בשעת לישה. אבל למצות שמגלגלים יש לחוש שיעלה האבק בעת שיקחו קמח ליתן לתוך הקערה ללוש ולפ"ז צריך להזהיר את נותן הקמח שלא יקח קמח מהשק לתוך הכלי שמודד בו הקמח ללישה. רק בשעה שצריך ללוש. ולא בשעה שעדיין לשה את הקודמת. כי יש לחוש שיפול אבק על העיסה בשעת לישה: ז) זה מפורש בסי' תנ"ט ס"א שלא ללוש סמוך לתנור. וכתב שם הח"י דעת קצת פוסקים דהיינו רק נגד פי התנור וקצת סוברים שאסור בכל החדר שהתנור בו. והנה להחמיר בכל החדר לא נהגו כמ"ש הח"י שם. והוא דבר שאין רוה"צ יכולים לעמוד בו. כי רוב האופים הם עניים. ורק בזמן הש"ס שכל אחד אפה לעצמו בכל יום כפי צרכו. היה יכול ליזהר משא"כ אצלינו שאופין קוה"פ על כל הפסח. ורק צריך ליזהר עכ"פ שלא ללוש ולגלגל נגד התנור. ואף לא סמוך לתנור במקום שמרגישים את חום התנור

(ח) הוא מפורש בש"ס (דף מ"ב). ובר"ס תנ"ט מבואר דאף דרך החלון אסור. ואף דשם איירי בחלון פתוח. מ"מ פשוט דאף כשהחלון סגור והשמש שולט דרך הזכוכית שאסור. כי החום שולט גם באופן כזה. ואפשר שעוד חם יותר כי הזכוכית מוסיף הבל מניצוצי השמש כדאיתא בביצה (דף ל"ג) ע"ש ברש"י. וממילא הניצוצות מתחממים יותר ומחממים את העיסה. וצריך להשגיח ע"ז כי רובם אין נזהרים בזה. וצריך לתלות וילון עב נגד החלונות שלצד השמש. אחר כותבי זה ראיתי בח"י סק"ד שכתב דשרי ללוש נגד חלון של זכוכית. והרגיש בהא דביצה. וכתב דשם איירי דווקא בזכוכית עם מים. ולענ"ד זה אינו דהנסיון מורה שכל זכוכית מוסיף הבל כנגד השמש וכידוע שמוציאין אור מזכוכית אף בלא מים וגם נראה לעין שהשמש מחמם אף בעד חלון של זכוכית

(ט) ע"פ רוב נמצא בהקערות אבק. וההכרח לקנחם. כי האבק מתערב בקמח ומעכב שלא יהא נילוש יפה. וגם אפשר גורם חימוץ. וביותר לפי ההרגל להניחם אצל כותל, ונופל מהכותל סיד לתוך הקערה. וזה מחמם ומחמיץ כדקיי"ל ס"ס תנ"ט. וצריך להשגיח ע"ז כי דבר זה מסור להנער המנקה את הקערה. וכן הרבה פעמים ראיתי שהקערה אינה מקונחת כראוי בעת שלוקחים אותה ללוש בה. כי עדיין נשאר בה הלחלוחית מהמים שרחץ מקודם את הקערה מהבצק שנילוש בה. וזה חמץ גמור כי הלא כבר עבר זמן רב. ויש לדון שאף אם יקנחוה כעת כראוי לא יועיל כי כבר נבלע חמץ בקערה. ויתחמץ עי"ז העיסה שילוש בה כעת. ועכ"פ אם לא יקנחוה כעת כראוי וילוש בה. אזי בודאי יש חשש חמץ. ואף בדיעבד יש לחוש ועי' סי' תנ"ט ס"ד. ולזה צריך ליזהר בזה

י) זה מפורש בר"ס ת"ס וע"ש בח"י בזה. ואף שלא למצת מצוה י"ל שאין הקטן נאמן ע"ז וע"ש באחרונים. ובפרט שעכ"פ יקחו ממצות אלו למצת מצוה. וגם אולי יתנו מהם לעני. והעני יקח מזה למצת מצוה. ושופך המים יש להחמיר ג"כ לפי שנתינת המים הוא התחלת לישה כדאיתא בשבת (דף י"ח ע"א ודף קנ"ה ע"ב). והרבה פוסקים פסקו כן לענין שבת והובא בטוש"ע סי' שכ"ד ס"ג וכתבו שם האחרונים שיש להחמיר כן ע"ש וגם דהא עיקר חיוב שימור חל משעה שהקמח מתקרב למים כדאיתא בפסחים (דף מ' ע"א) ע"ש ברש"י שמשעת נתינת מים לקמח מתחיל חיוב שימור. וקטן לאו בר שימור הוא ועי' מג"א סי' תנ"ג סקי"א. ואף דבמי חטאת כתיב ג"כ שימור ותנן בפ"ג דפרה שקטנים עסקו בזה. ועי' יומא (דף מ"ג) דיליף מקרא להכשיר קטן להזאה. י"ל דאיירי כשגדול עומד ומשמר או דהתם גזה"כ הוא. ועכ"פ נראה ברור שיש ליזהר בזה. ולפמש"ל באות כ"ה לתת המים לקערה ואח"כ הקמח. צריך לדקדק גם בנותן הקמח שיהא גדול וכמובן. ומ"מ גם שופך המים יהא גדול כי לפעמים צריך להוסיף אח"כ מים באמצע הלישה כידוע. וגם כי כשנותן מים