דברי מלכיאל ד לד

שלא לנו עד מחצה (ב) ראוי לפרקים לשאול ממי לקחו הקמח ובאיזה מקום נטחן ואם היה הבשר כראוי וביחוד צריך זה במקומות שאופים מצות למסחר ומכ"ש במקום שהעסק הוא של נשים: (ג) להרחיק שלא ילושו בכלי שתוכה לבן וכמו אגנות של נחושת שקורים קופער. כי בהם אין ניכר כראוי אם נשאר קצת לבנונית של העיסה ולא נתקנה כראוי (ד) לא יהיו סדקים בהקרשים שמגלגלים עליהם המצות וכן בהמרדה ובהעצים שמגלגלים בהם וכן בהקערות שלשים בהם, וכן שלא יהא בהם רקבון ביאור על התקנות ואשלם. וכיון דכתיב בה לשון שמירה צריך לשמור אף מדבר שאינו מצוי. וכן איתא בפ"ח דתרומות שאם היתה תרומה במקום התורפה יניחוה במקום המוצנע. ומפרש הש"ס בבכורות (ד' ל"ד) משום דכתיב משמרת תרומותי שצריך לשמרה. וע' תו' גיטין (דף ל"ה ע"א) דהיכא שקיבל עליו לשמור הו"ל לאסוקי אדעתיה טפי וגם דהא מדינא דגמרא צריך ליזהר בגילוי ורק אנחנו מקילים מטעם המבואר בפוסקים. ולזה במים של מצוה ראוי לנהוג בהם כדין. ובזה לא שייך סברא דשומר מצוה כמ"ש בחיבורי ח"ב סי' נ"ג. ולזה בנ"ד צריך לשמור אף מדבר שאינו מצוי. ומכ"ש שברפתים ופרוזדור מצוי שיפול איזה דבר. ואף דמבואר בח"י סי' תנ"ה סק"ב שאם האויר קר אין לכסות המים. ואצלינו ע"פ רוב האויר קר קודם הפסח. לענ"ד ז"א דהוא מייתי לה מא"ח שהובא בב"י שם ושם כתב רק שיניח המים באויר ולא במרתף ע"ש. אבל מענין כיסוי לא איירי שם כלל. וכיסוי דק אינו פועל על המים לחממם. וכ"ה מנהג ישראל לכסות המים של מצוה

ומ"ש ליזהר שלא ירדו שם גשמים. הנה לא מיבעיא אם ירבו מי הגשמים על המים שבכלי דודאי אסור דהא לא הוי מים שלנו. ומה שהיו בלועים בעבים לא הוי זה כמו בתוך כלי וגם דאפשר האויר חם במקום שהעבים נמצאים. וגם אולי נמצאו המים בעבים בעוד היום גדול. וקמא קמא בטיל לא שייך בנ"ד כמובן דהכא משום חמימות אתינן עלה. וכיון שהרוב הוי מים שלא לנו הם מחממים השאר. אכן אף במיעוט מי גשמים יש לחוש דהא כתבי הפוסקים והובא במג"א סי' תנ"ה סק"ה דגשמים רותחין הן ויש לחוש שיחממו כל המים. ואף דבמים שלא לנו אמרינן שמיעוטם מצטננים ברוב מים שלנו כדקיי"ל בסי' תנ"ה ס"ד. היינו דהא מ"מ אינם חמים. אבל מי גשמים דנקטינן שהם רותחים במקורם. יש לחוש דאף ברובא לא בטלי וכעין שכתב הרמ"א בתשובה סי' ל"ה דחמי האור לא מהני להו צינון] וכ"ה בטבע אשר מים חמים כשיתערבו במים צוננים אף שיהא הרוב צוננים. בכ"ז יהיו המים פושרים ומ"ש ליזהר שלא יהיו מחצה מים שלא לנו. הנה בזה נכשלים הרבה מעמי הארץ. כי מוסיפים בכל עת מים שלא לנו. וחושבים שבכל עת בטלים המים הנוספים בשאר המים. ואפשר מקור טעותם הוא מהא דקמא קמא בטיל. אבל כבר כתבתי דהכא לא שייך זה. ולזה צריך להזהיר על זה

(ב) הנה אף שכל ישראל נאמנים על האיסורים. מ"מ הא קיי"ל דנשים אין נאמנות בדבר שיש בו טורח והכא הוי טורח גדול לחפש אחר חטים כשרים לפסח ולטחנם ברחיים של פסח ולהשגיח על כל הפרטים הדרושים לזה. ואף כי יש לחלק בזה. בכ"ז במקום שאופין מצות למסתר יש לחוש לזה אף באנשים כפי שהורה הנסיון אשר הם מחפשים לקנות קמת בזול. וכן למהר באפייתם כפי האפשר כדי שיוכלו להוזיל הרבה. ולא עדיפא מטבח הנוטל שכר מכשירות ולא מטריפות שהחמירו ביו"ד סי' י"ח. ואף דהכא יש להחטים חזקת היתר לפסח. מ"מ כיון שמצוי שיתחמצו מסיבות שונות יש לחוש. וגם דהויא חזקה העשויה להשתנות. וכ"כ הח"י סי' ת"ס סק"ד בשם הש"ל שיש להחמיר בנאמנות נשים לענין מצות ע"ש

(ג) עיי' חיבורי ח"ג סי' כ' באריכות בע"ה לבאר זה

ד) הוא מפורש בסי' תנ"ט ס"ד וע"ש במג"א בשם מהרי"ל לענין אגן הלישה ובח"י סקכ"ד בשם המהרי"ו לענין המרדה. ומובא שם הטעם לפי שנכנס בצק בהסדקים וא"א לנקר שם ומידבק משהו בהמצה. וכן מצינו בחולין (ד' קי"א) דבמידי דאית ביה פילי חיישינן טפי שיכנס החלב לתוך הסדקים ולא כלו להוציא משם בנקל. ואף דעיסה אינה דבר לח. מ"מ דרכה ליכנס בסדקים מחמת דוחק הגילגול או הלישה. וכן איתא בפסחים (דף מ"ה) בצק שבסידקי עריבה. והיינו שהבצק נכנס בסדקים מחמת דוחק הלישה ומתחמץ שם. וע"ש בסוגיא מה שחילקו בין עשוי לחזק או לא וע"ש ברש"י ומג"א סי' תמ"ב סקט"ז. וכבר נהגו לנקות את הקרשים והעצים המגלגלים בין כל שיעור מיל. ויש נוהגים לפרוס על הקרשים נייר ומחליפים הנייר בכל פעם. ונראה דאף בכה"ג צריך ליזהר שלא יהו סדקים בהקרשים באשר ראיתי כי נופלים פירורים מהעיסה לאחורי הנייר ונדבקים בקרשים ונופלים בסדקי הקרשים. ולזה גם בכה"ג צריך לנקות הקרשים בכל שיעור מיל. והמגלגלים על הנייר צריכין ליזהר שלא ליקח נייר שיש עליו נקודות שחורות. כי ראיתי בעיני שהפחרות נדבק בהעיסה ויש בזה חשש חימוץ או עיכוב באפיה ע' סי' תס"א ס"ב ובהגר"א שם סק"ט. וגם יש ניירות המשוחים באיזה דבר המחליק. וזה נדבק בעיסה. והמגלגלים על טסי ברזל ומהפכים הטסים בכל עת אחר שיעור מיל. צריכין ליזהר ג"כ. כי ראיתי אשר פירורי עיסה נופלים מתחת הטסים ונדבקים שם. וכשמהפכים אותם צריך לנקותם מהפירורים הללו. וגם צריך ליזהר שלא יהיו בהקרשים מקומות שיש עליהם כמו זפת מלחלוחית העץ. שזה נדבק בעיסה. וביותר כשהעץ מתחמם וכן שלא יהי' בהם רקבון. שזה נדבק ג"כ בעיסה

ומ"ש שעכ"פ לא יגלגלו על מקום הרקבון או על הסענקעס. לכאורה יש לאסור בזה דהא קיי"ל ביו"ד סי' ו' וסי' י"ח ס"י שאסור לכתחילה לשחוט בסכין שיש בו פגימה אף שיכוין לשחוט במקום שאין בו פגימה. ואפילו כרך מטלית על הפגימה. דחיישינן שמא ישכח וישתוט במקום הפגימה. ובשעה"ד שרי כשישים מטלית על מקום הפגימה. וא"כ ה"נ נימא שמא יגלגלו על מקום הרקבון והסענקעס, ובפרט בנ"ד שמסור הדבר לנשים וגם אין היכר על מקום ההוא שידעו ליזהר בזה. ונראה שזה רק בסכין פגום שאם ישחוט במקום הפגימה הוי איסור גמור. אבל בנ"ד אף אם ידבק איזה דבר מהקרשים בהעיסה. אינו איסור ברור רק חשש בעלמא. ובדיעבד אם נאפו המצות אין לאסרם לזה אין לגזור בזה. וכ"כ הפוסקים דכל היכא דבדיעבד כשר אין לגזור בזה אטו לכתחילה. וגם דזה מיקרי שעה"ד כי קשה להשיג קרשים שלא יהיו בהם פקקים כאלה. ורוב אופי המצות הם עניים. וכבר כתבו הפוסקים דכל שעה"ד כדיעבד דמי. וגם דהפגימה הוי רק משהו ואין ניכר כ"כ משא"כ הנהו דנ"ד שהם ניכרים היטב. אכן אם יש על הקרשים דבר שיאסור אף דיעבד. אסור לגלגל עליהם. ועוי"ל דבעירובין (דף ג') איתא דרבים מדכרי אהדדי ולא גזרינן וכעין זה איתא בשבת (דף י"ב) גבי קריאה לאור הנר דבשנים לא גזרו. וכן איתא בשבת (דף קמ"ז ע"ב) דברבים לא גזרינן שמא יסחוט. וה"ה בנ"ד יש הרבה נשים ואנשים עוסקים באפיית המצות ומדכרי אהדדי. ואף דבעירובין שם חד לישנא ס"ל דברבים גרע דהוי קודרא דבי שותפי. היינו רק התם שצריך לשים לב אם נתחדש דבר שצריך תיקון. אבל לשמור שלא יעשו איסור ידוע רבים עדיפי. ואף דבשבת (דף י"ב) מחלקינן בין עוסקים בענין אחד או לא. מ"מ בנ"ד כולם עוסקים בענין אחד לשמור את המצות מחימוץ ויש להאריך בזה ואכ"מ כי בנ"ד אינו רק חשש בעלמא כמש"ל אכן בסדקים אין להקל ולומר שיזהרו שלא ללוש עליהם. כי הם קטנים וקשה ליזהר בזה. וכמו פגימה שהזכרנו

ובאגנות שלשים בהם נהגו להקל לקחת אף אם יש בהם איזה נקב או סדק. ומנקרים משם בכל עת ע"י מחט. וזה בא באשר קשה להשיג קערות בלי סדק. ולקחת חדשים הוא הוצאה רבה. אבל ראוי להתרחק מזה כיון שהוא