דברי מלכיאל ד ל

זמן גדול עד זמן ביעור כי הלא הלך לעיר למכור חמצו. ולזה אין לצרף בזה את הביטול

סימן יט

כבוד הרב הגדול וכו' מו"ה יצחק נ"י רב בק' נור

ע"ד שיש שכותבים בשט"מ חמץ שאם שכחו לפרוט איזה מין חמץ. בכ"ז יהא מכור במקח שישומו ג' בקיאים אחה"פ. והביא כ"ת שבשו"ת מהרי"א לבוב סי' קס"ו כתב שאינו מועיל כיון שאין הלוקח יודע מה הוא קונה. וגם דאפשר יגנב או יאבד עד אחה"פ ושוב לא יוכלו הבקיאים לשומו ויתבטל המכר למפרע דהא אין כאן פסיקת דמים. וכ"ת הקשה ע"ז והביא משו"ת בית שלמה שדיבר בזה. וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה אין ת"י ספרים הנ"ל. וגם אני טרוד וחלוש מאוד ל"ע כעת ולזה אשיבנו בקוצר נמרץ הנלע"ד בזה

הנה החשש דהוי דבר שאינו מסויים ואין בו פסיקת דמים יפה הביא כ"ת בשם הב"ש דכיון ששניהם אינם יודעים וגם פסקו המקח כפי שישומו שפיר הוי פסיקת דמים. ואף להש"ך שכתב בסי' ר"ט הטעם דלא סמכא דעתו. זה הוי רק כשהושוו במקח קצוב שאפשר שתהי בזה אונאה גדולה ולא סמכא דעתו. אבל כשפסקו כפי השומא. שפיר סמכא דעתו. ועוד דבנ"ד שנעשה הדבר בב"ד חשוב וכן כותבים בפירוש בנוסח השטר שנעשה בענין דלית בה משום אסמכתא ובקגא"ס בבד"ח. הרי אין כאן חשש אסמכתא. והפוסקים בסי' ר"ט דימו דין זה למשחק בקוביא ע"ש. ושם מהני בקנין בבד"ח כדקיי"ל בסי' ר"ז. והנה כבודו הביא ג"כ בשם הבאר יצחק. וראיתי בסי' ו' שכתב להוכיח שמועיל קנין בכה"ג מהא דס"ל לאביי בפסחים (דף ל"א) דב"ח למפרע גובה ועכצ"ל שבשעה שמלוה לו קונה מה שישומו לו ב"ד אח"כ. וזה ראיה נכונה. אבל י"ל דשאני התם שאח"כ מתברר הקרקע שקונה. ובשעה שמתברר קנינו נקצב ג"כ המקח בעת השומא. ואז אמרינן דאיגלי מילתא למפרע שקנה אז קרקע זו. אבל בנ"ד הלא מוכר לו תיכף כל מיני חמץ שיש לו. ורק שאינו יודע עדיין איזה מינים הם וכן המקח. וא"כ בשעה שהמקח מתברר הוי כדבר שאינו מסויים [גם דנראה שהטעם שם משום דאמרינן הוברר הדבר למפרע וא"כ תלי אי יש ברירה ואנן קיי"ל דבדאורייתא אין ברירה. אך העיקר שאין זה שייך לברירה וכדמוכח בפסחים שם ואכמ"ל בזה] ועו"ק דהא שם מתברר המקח רק בשעת השומא. אבל כל שלא שמו לו ב"ד קרקע של הלוה. לא קנה. וא"כ ה"ה הכא נימא שאם לא יבוא לכלל שומא לא קנה. ושפיר חשש המהרי"א שמא לא יבוא לידי שומא. אך ז"א דהכא קנה לחלוטין. משא"כ התם לא קנה רק אם לא ישלם לו יצטרך לגבות מנכסיו ע"י ב"ד

ונראה דגם למ"ד להבא גובה. ג"כ אמרינן שקונה בעת ההלואה והוי כקונה שדה לאחר ל' יום דקנה אף שנתאכלו המעות ע' נ"י כתובות (דף פ"ב). וה"נ קונה בשעת ההלואה שיחול הקנין בעת שומת ב"ד עבורו את הקרקע. ובזה מיושב מה שקשה טובא בב"מ (דף ל"ה) דאיתא שהמלוה אוכל פירות משעה דמטי אדרכתא לידו. או מיומא דשלימו יומי דאכרזתא. וקשה במה קנה את השדה. ולפמש"ל א"ש שעשה הקנין בעת ההלואה שיחול עכשיו. ועוד יש לחלק דשם כיון שבא מכח שעבוד עדיפא. וכמו דאמרינן בב"ב (דף קנ"ז) שאף שאין מקנה דשלב"ל מ"מ משעבד דשלב"ל ע"ש ובח"מ סי' ר"ט ס"ד. וי"ל דה"ה בדבר שאינו מסויים. דהא חזינן שפשעבד דבר שאינו מסויים. וכן חזינן שגובה מדאקני אף למ"ד למפרע גובה. והיינו כיון שבא מכח שעבוד עדיפא אבל אף שהראיה יש לדחות. מ"מ הדבר נכון בעצמותו דכפי השומא הוי פסיקת דמים גמור. ולא שייך בזה סברא דלא סמכא דעתו וכמש"ל

ואף אם אבד איזה מין מקצתו או כולו לא בטלה המכירה בשביל זה. דהא הוא מקנה לו מעכשיו. ורק שהמוכר לא ידע כמה לתבוע מהקונה בעד זה המין כיון שנאבד. ויכול הקונה לשלם לו בפחות שבשומות. או אפשר שלא ידע כלל ממין זה. והוי הקונה כאומר א"י אם נתחייבתי שהוא פטור. ובכ"ז החפץ היה של הקונה וברשותו נאבד. דהא אנו נוהגין לפרש בשטר המכירה שדמי המכר זוקפין על הקונה במלוה. וא"כ אין הקנין תלוי בזה אם יוכל המוכר לגבות דמי המכירה או לא. ועוד דהנה אני נוהג לכתוב בשטר מכירה לתת נאמנות כבי תרי להמוכרים נגד הלוקח בכל דבר. וא"כ אף אם יאבד איזה דבר יהא המוכר נאמן לומר שדבר זה היה שם בשעת המכירה. והבקיאים ישומו אז שיווי הדבר. כי א"צ דווקא שהבקיאים יראו גוף הדבר וסגי שהמוכר יציע לפניהם טיב הדבר ומהותו. והם ישומו אותו. ואם המוכר אינו יודע טיבו. הו"ל כתביעת שמא. ואיהו דאפסיד אנפשיה. אבל גוף המכירה אינו בטל

סימן כ

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה זכרי' יוסף נ"י הרב בעיר סאנט לואיז יע"א באמעריקא

ע"ד המכונה שעושים בה מצות לפסח בכח עלעקטרי וזה מעשה המכונות. האחת יורה שנותנים בה הקמח והמים ומתגלגל בתוכה כעין כף יד ונתהווה עיסה כמו חוטים דקים. משם מוציאים החוטים ונותנים למכונה. שני' שהוא קערה גדולה בעיגולה כשלשה אמות. ולמעלה מתגלגל על פניו ובתוכה אופן אחד בעל שינים עגול מחזיק בעיגול ערך י"ח אצבעות. הקערה מסתבבת והאופן מתגלגל ובשיניו פוגע בהחוטים הנתונים בהקערה מסביב עם צידו הפונה אל העיסה דוחק ומדבק החוטים ונעשה פירורים גדולים מעיסה. פגישת האופן בהעיסה בכל פעם מחזיק ערך ארבעה אצבעות ויתר העיסה שבסביבות הקערה אינו נדחק אז מהאופן. אמנם שטח כזה מתחלף זה יוצא מתחת מכבש האופן ואחר נכנס ונדחק מהאופן ונמצא העסק הוי בשטח מתחלף זה אחר זה. ובעת שנדחק שטח מהעיסה של ארבעה אצבעות אז שטח עיסה משמנה וששים אצבעות מונח בלא עסק. אח"ז נותנים את הפירורים למכונה שלישית שגם שם אופן מתגלגל על העיסה דוחקו ומדבק הפירורים אחת אל אחת ונעשה עיסה מרודדת ארוכה כמה וכמה אמות. וזה האופן עושה ג"כ עסק בשטחי העיסה מחזיק ערך ג' אצבעות מתחלפים תחת מכבש האופן זה יוצא וזה נכנס. משם מוציאים העיסה הארוכה בעודה עבה ונותנים אותה למכונה רביעית שגם שם אופן מתגלגל דוחק ומרדד את העיסה ונעשה דקה. ומתארכת שם יותר ויותר. השטח מהעיסה הנדחק בכל פעם תחת אותו האופן מחזיק ג"כ ערך ג' אצבעות. ומעט מעט מתחלף אל תחת האופן. ובגוף אותה המכונה מתגלגל עוד אופן אחד דק ובו מחטים שמנקרים את העיסה במקום שנפגש האופן בשטח אצבע אחד. וכשטח זה מתחלף תחת האופן זה יוצא וזה נכנס ובהעיסה שאינו תחת מכבש האופן אין נעשה שום עסק. וזה נמשך חצי שעה מנתינת המים עד הנתינה לתנור. והאריך מעכ"ת לבאר שאסור לשהות יותר משיעור מיל. וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה בעשיית מצות במכונה כבר דברו הרבה גדולי הדור שלפנינו ורובם אסרו מפני שא"א לנקות את הכלים