דברי מלכיאל ד כו

להיפוך. והריטב"א כתב בשם רש"י כדעת היש מפרשים דבניסן ותשרי אין מקדשים שלא בזמנו אלא מקדשים ע"פ הראי' כדי שיקבעו כל המועדות בזמנם. וכדכתיב החודש הזה כזה ראה וקדש. וקשה דהא זה כתוב רק גבי ניסן. ומנ"ל זה גבי תשרי. ונראה הטעם דכיון דכתיב תקעו בחודש שופר. לזה אין מקדשין אותו רק ע"פ הראיה כדי שלא יארע ר"ה בסוף של לבנה. ולזה שפיר מעברין את אלול. דהרי מ"מ הוי ר"ה בחודש תשרי. וברמב"ם ספ"ג מה' קה"ח משמע דס"ל כפירוש זה דבניסן ותשרי קובעים בזמנן. ורק נראה שם שמפרש הסוגיא באופן אחר מפירש"י ותוס' ע"ש. ויש להאריך בביאור הסוגיא ובהא דאביי ורבא שם אי פליגי או לא וע"ש בריטב"א ובטו"א ואכמ"ל. עכ"פ נלענ"ד נהי דבזמן שקידשו ע"פ הראיה נחלקו המפרשים אם מקדשים תשרי שלא בזמנו. והיינו משום דאז אפשר שכיקדשוהו בזמנו יארע תרי שבי אהדדי וכמ"ש הטו"א שם. אבל אצלינו שנוהגים הקביעות ע"פ חשבון וע"פ כללי הדחיות תקנו שר"ה יחול דווקא בתחילת חודש תשרי ועכ"פ ביום השני כדי שיקויים קרא דתקעו בחודש שופר. ושיהי' ביום שהיה אפשר עכ"פ לקדשו על פי הראיה. ואם יוגרם עי"ז תרי שבי כגון שיחול באד"ו אזי דוחין אותו על יום שאחר זה וכמבואר ברמב"ם וטור. [ובזה יש לישב קושיית הטו"א שם על היש מפרשים דבתשרי אין מקדשין קודם זמנו דא"כ יהיו לפעמים תרי שבי אהדדי. ולפמש"ל י"ל שאז ידחו עוד יום. דהקפידו רק שלא לקדש שלא בזמנו. אבל לדחות שפיר שרי ויש לדחות ואכמ"ל בזה] ולזה תקנו שבמולד זקן יקבעו ר"ה ביום שאח"ז. דהא איתא בר"ה (דף כ' ע"ב) שא"א לראות הלבנה החדשה בא"י רק אחר שש שעות מן המולד ע"ש. וא"כ במולד זקן לא היה אפשר כלל לקדש ביום זה ע"פ ראיה. לזה תקנו לדחות על יום שאח"ז. וגם כי ידוע שע"פ קבלה יש מקור לזה שר"ה יהא ביום חידוש לבנה ע' זוהר פ' אמור. וכל שא"א שיראו אותה בא"י לא מיקרי זה חידוש לבנה

ועל ניסן לא הקפידו לפי שא"א לקיים שניהם שאם יהי' מולד תשרי וי"ז ידחו את ר"ה על יום ש"ק מפני אד"ו ואזי יארע מולד ניסן ביום א' כ"א תל"ט וידחו על יום ג' מפני מולד זקן ובד"ו. וזה א"א כי טבת ואדר לעולם חסרים ובאמת דרשא דכזה ראה וקדש קאי על כל החדשים כמבואר בר"ה (דף כ'). והריטב"א כתב דלא חיישינן לה רק בניסן ותשרי בשביל שכל המועדות תלויין בהם. וסיון לא נקיט משום דעצרת אין תלוי ביום החודש רק ביום נ' לספירה. ולזה לדידן שא"א לתקן דחיית מולד זקן רק על תשרי ולא על ניסן כמש"ל. תפסו יותר לתקן על תשרי שרוב המועדות הם בו. וגם משום דכתיב תקעו בחודש שופר וכמש"ל [ובגוף דרשא דכזה ראה וקדש י"ל דתלי בפלוגתא. דהנה בשבת (דף פ"ו ע"ב) איתא דכ"ע בר"ח באו לסיני. דיליף בג"ש ביום הזה מהחודש הזה. וקשה דהא צריך הזה לכזה ראה וקדש וצ"ל משום דמ"מ הוי מופנה מצד אחד. וקשה למ"ד דמופנה מצ"א למדין ומשיבין דהא איכא למיפרך דלא ילפינן שעה מדורות דמצות החודש הזה הוא לדורות. ובסנהדרין (דף ט"ו ע"ב) מיבעיא להש"ס אי גמרינן שעה מדורות. ועכצ"ל דמ"ד למידין ומשיבין לא ס"ל דרשא דכזה ראה וקדש. והוי מופנה משני צדדים. ואין להקשות דא"כ מנ"ל דאיירי בר"ח דז"א די"ל דמשמע להש"ס דכיון שבא הקב"ה להודיע למרע"ה שחודש זה ראש חדשים. מסתבר שא"ל זה תיכף בר"ח וע' תוס' פסחים (דף ו' ע"ב) ד"ה ממאי. ור' ישמעאל דדריש במנחות (דף כ"ט) כזה ראה וקדש אזיל לשיטתו דס"ל בנדה (דף כ"ב ע"ב) דלמדין ואין משיבין. ובמכילתא פ' בא גרס לה בשם ר"ע ע"ש. וצ"ל דהש"ס דילן לא גרס שם ר"ע. וכ"נ שם דכולה מדברי ר' ישמעאל. דקדריש שם מקודם כזה ראה וקדש שיהו קובעין את החודש לדורות ע"ש. והא דדרשינן בסנהדרין (דף י"ב ע"ב) זה ניסן ואין אחר ניסן. צ"ל דדריש רק מזה. ובמנחות (דף כ"ט) דריש מהא דהזה וכן ג"ש דשבת (דף פ"ו) דריש מיתורא דהא. ויש להאריך בזה ואכ"מ]

סימן יד

ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג סי' כ"ה ששבתון מורה על הקטנת השביתה. הנה כ"כ הרד"ק ושאר מפרשים דנו"ן נוסף מורה על הקטנת הדבר. ועתה הראו לי בהתוה"מ פ' אמור שכתב להיפוך ששבתון מורה על כפל השביתה. והביא ראיה מהא דאיתא בפסחים (דף קי"ח) שפרנסה קשה כפלים מלידה דבלידה כתיב בעצב תלדי בנים ובפרנסה כתיב בעצבון תאכלנה הרי דעצבון משמע כפלים לשון רבים. והמ"ם נתחלף בנו"ן וכ"כ הרשב"ם שם דעצבון תרי משמע וכ"כ שם המהרש"א בח"א ולפז"ק על מ"ש המפרשים שנו"ן בא להקטין הדבר ופירשו בזה אישון שהוא מלשון איש קטן

אבל לענ"ד דברי הרשב"ם צ"ע דהא מצינו הרבה שמות כמו זכר וזכרון שבר ושברון עישור ועשרון עור עורון ירוק ירקון צמא צמאון כליה כליון. וכן בשמות שדפון פקדון הריון קנמון דראון ודומיהם הלא כולם לשון יחיד ולא לשון רבים. ואף כי שמות עור צמא ירוק יש להם הוראה אחרת משמות עורון צמאון ירקון כידוע. אבל בכ"ז מוכח שאינו לשון רבים. וגם לשון שבתון שנזכר ביום טוב ולא בשבת מוכח ג"כ שאינו על כפל השביתה. והנלע"ד עיקר שהחילוק בין זכר לזכרון ועצב ועצבון שבר ושברון. כי עצב זכר שבר הם שמות שנעשו מפעל בנין הקל שעין הפעל רפה כידוע. אבל זכרון שברון עצבון ושארם הם שמות שנגזרו מפעל בנין הכבד שיש בו דגש בעין הפעל. ולזה בשמות הללו יש דגש בעין הפעל. ובאותיות אחהע"ר בא צירה לפניהם במקום החירק וכידוע שכ"ה ע"פ דקדוק. וכמו ירקון דראון הריון ולזה אין שייך לומר בשמות הללו שבא הנו"ן להקטין. כי הרי הם מבנין הכבד. וזה מורה שהשמות הללו הונחו על חיזוק הפעולה בדבר זה. וכמו ירוק שאפשר לומר שמקצתו ירוק או שירוק מעט. אבל ירקון הונח על עצם הירקות. וכן כולם. והנו"ן הנוסף בזה הוא כמו בשם פשתן קלשון גזלן ודומיהם שאינו להקטין רק שכן הוא גדר שם זה. וזהו החילוק בין שם זכר עצב שבר שבאו להורות על פעולה קלה. אבל עצבון זכרון שברון מורים על פעולה חזקה. וזהו דקאמר הש"ס בפסחים שפרנסה קשה מלידה מדכתיב בה עצבון מבנין הכבד. ודקאמר כפלים י"ל דנקטה להפלגה בעלמא כי כ"ה דרך לשון חז"ל כפלים כיוצאי מצרים בסוכה (דנ"א ע"ב) וכה"ג בכ"ד. [וי"ל דקרי לה הש"ס כפלים לפי שעצבון מורה על עצב נמשך. ועצב הוא רק עצב בפעם אחד] אבל בשם שבת שיש דגש בעין הפעל ומוכח שנגזר מבנין הכבד ההכרח לומר ששם שבתון מורה על הקטנת השביתה. דאלת"ה מה חילוק בין שבת לשבתון. וכ"כ הרד"ק בשורש איש ששבתון הוא סימן הקטנה. והובא בצוהר התיבה תיבת האותיות בהערה. וכ"נ בירמיה י"ז משנה שברון שברם. ואי נימא דשברון הוא לשון רבים יקשה למה כתב משנה שברון. דהא בלא"ה משמעותו שתי שברונות. ואף שיש לדחות. אבל פשטות הכתוב קשה. אכן לפמש"ל א"ש דנקיט שברון שנגזר מבנין הכבד המורה על שבר חזק. ואמר משנה שיהא שבר כפול וגם חזק. וראיתי בהגהות הרש"ש בפסחים שם שכתב דהא דאיתא בסנהדרין (דף ק"ה) דשפי הוי חיגר ברגל אחת ושפיפון בשתי רגליו הוי ג"כ בשביל הוספת הנו"ן ולדעתי הלימוד מכפל הפ"א. ולשון רש"י שם שפיפון משמעו שנים. הכוונה ג"כ בשביל כפל אות פ"א. ועוד קשה על התוה"מ מדכתיב הרבה ארבה עצבונך והרונך. הרי דגם באשה כתוב עצבונך. וראיתי ביפ"ת במד"ר שם שכתב לישב דקאי