דברי מלכיאל ד כד

שעה כנ"ל וכמו בבית שני כדאיתא בהוריות (דף ו'). ועכ"פ לפ"ז מיושב קושייתו בפשיטות דבערכין איירי בקרבן ראשון שהתחיל להקריב תמידין כסדרן. והמשמרות לא היו מסודרות עדיין כמש"ל לזה הוצרכו לאמלוכי וההכרח לקצר

סימן יא

כבוד הרב החו"ב וכו' מו"ה חיים שלמה נ"י

אשר הקשה כ"ת בשבת (דף ה' ע"ב) דאיתא שם המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב. ופריך היכא אשכחנא כה"ג דחייב ומשני מידי דהוי אמוציא מר"ה לרה"י דרך צידי ר"ה. וכתבו התו' שדרך בית שיש לפניו צדדין ומסתמא היה כן במשכן. והקשה כ"ת דהא הרמב"ם ס"ל בפי"ד מה"ש דמדבר הוי רה"ר בזה"ז. וכתב הכ"מ שם שמפרש הא דאיתא בשבת (דף ו' ע"ב) כאן בזמן שישראל שרויין בו היינו דאז היה המדבר כבקעה וכרמלית. וא"כ כשהוציאו בהיותם במדבר מתוך אהליהם דרך המדבר לרה"ר דהיינו מחנה לויה. הרי הוציאו מרה"י דרך כרמלית לרה"ר. וא"כ הו"ל להש"ס לשנויי בפשיטות דנילף מקרא דויעבירו קול במחנה. לכאורה יפה הקשה דהא איתא בשבת (דף צ"ו ע"ב) דהאי קרא קאי על הוצאה מאהלי ישראל למחנה לויה. אבל באמת לק"מ דמפורש בתו' בשבת (דף צ"ט ע"א) ד"ה כי וד"ה אמתא שאהלי ישראל וחצירותיהם היו סמוכים ממש למחנה לויה שהוא רה"ר בלי שום הפסק ע"ש. ומניין הוא פשוט לכבודו שהיו מוציאין דרך המדבר. ולפ"ז קשה ג"כ על התו' (בדף ו') שכתבו דמסתמא גם במדבר היו צדדין לבתי ישראל. דהא כתבו (בדף צ"ט) שלא היו צדדין במדבר

והנראה בזה דצידי רה"ר היו מכלל הט"ז אמה רוחב רה"ר. רק שסמוך לכותלי הבתים לא היו הולכים הרבים כל כך כמ"ש הר"ן בחי' בשבת (דף ו' ע"א) וע' ב"ק (דף ס' ע"ב) שהיו נמנעים מלילך בצידי דרכים וע' רפ"ח דשקלים ובירושלמי שם שהטהורים היו מהלכים מן הצד. וצ"ל דשני מיני צדדים היו ואכמ"ל] וכן פירש"י בעירובין (דף צ"ד ע"א) וכתובות (דף ל"א ע"ב) שהיו נותנים אבנים סמוך לבתים כדי שלא יעברו סמוך לכותל ומשמע שזה היה בקצה רה"ר עצמו. ובכ"ז לא נבטל עי"ז ממנו שם רה"ר. דהא הא דרה"ר הוי ט"ז אמה הוא נלמד ממחנה לויה כדאיתא בשבת (דף צ"ט ע"א). ושם היו ט"ז אמה ביחד עם צידי רה"ר וכמ"ש התוס' (בדף ו') שהיו שם צדדים אצל הבתים. ומיושב הא דאיתא בתו' (דף צ"ט) שהט"ז אמה הגיעו עד כותל אהליהם וחצירותיהם. ונראה דאף שאסור להניח אבנים ברה"ר בכ"ז סמוך לכותל מותר כי כן נהגו ואדעתא דהכי עושים רה"ר שהרבים מוחלים ע"ז שיעכבו עליהם שלא ילכו סמוך לכתלים. לפי דבלא"ה אין דרך בנ"א להתחכך בכתלים וכמש"ל בשם הר"ן בחי' בשם הרא"ה. והר"ן כתב שם שצידי רה"ר הוא ג' או ד' טפחים. וזה מתאים למ"ש רש"י ותו' בשבת (דף צ"ט) שבמדבר היה חצי אמה פנוי לכל צד בין העגלות ובין האהלים כדי שיוכל הלוי ליכנס בדוחק לתקן העגלות שלא ישתלפו ע"ש. וזהו צידי רה"ר שהזכרנו. כי שם לא היו הרבים מהלכים ונראה שבמדבר לא היו מניחים אבנים אצל הכתלים. כי הלא לא היו קבועים כ"כ שם. ואף דבעירובין (דף נ"ה ע"ב) קרי לה קביעות. מ"מ היו רק אהלים ולא בתים קבועים בבנין וגם דלא מסתבר שיניחו אבנים במקום שהלוי צריך ליכנס לתקן העגלות. וכן בשבת (דף ו') דקאמרינן אליבא דר"א דאיירי שם בצידי רה"ר דאית ליה חיפופי. צ"ל דבמדבר היו חיפופי. דהא עכצ"ל דיליף לה ממדבר כמ"ש שם התו' וכנ"ל ואקצר]

וע"ד מש"ל מהתו' דבשבת (דף צ"ט) שהאהלים היו סמוכים לר"ה ולא הביאו דרך המדבר. והקשה כת"ר דהא מפורש במדרש שהדגלים היו רחוקים מיל מן אוהל מועד והובא ברש"י בחומש שם. וכן בפ' תשא איתא שנטה מרע"ה את אוהל מועד מחוץ למחנה ואיתא במדרש וברש"י שהוא תחום שבת. ולזה כתב כבודו שכוונת התו' בשבת (דף צ"ט) הוא לאהלי הלוים ולא אהלי ישראל. והם הוצרכו להביא למחנה לויה דרך המדבר עכ"ד. הנה מ"ש מפ' תשא. זה היה כשעשו העגל כדאיתא בברכות (דף ס"ג ע"ב). ואח"כ נצטוה להעמידו בתוך המחנה כדאיתא התם ובאמת קשה לי דבברכות שם איתא שהוצרכו לילך י"ב מיל. והיינו אותם שעמדו בתחילת המחנה בקצה השני וכמ"ש המהרש"א שם. ולפי דברי המדרש הנ"ל הול"ל י"ג מיל כיון שהיה רחוק מיל מן המחנה. ואולי י"ל שכשהוציא את אוהל מועד מהמחנה יצאה עמו כל מחנה לויה. ומחנה לויה היה ב' מילים. כיון שהדגלים חנו ברחוק מיל מכל צד מאוה"מ. ולזה עתה נכנסה מחנה ישראל לתוך ב' מילים הללו ונתקצרה מחנה ישראל ונעשתה רק י"א מילים בערך. ורק עם המיל שהרחיק משה הוי י"ב מילים בערך. ואינו בדקדוק כ"כ כמובן. ויותר נראה שבכ"מ דנקיט מחנה ישראל י"ב מילים אינו בדקדוק כ"כ דהא בשבת (דף פ"ח) איתא שבמ"ת היתה המחנה י"ב מילים. אף שעדיין לא היה האה"מ. אך י"ל שאוהל של משה היה אז במקום אוה"מ שבמשכן. וע' במהרש"א בברכות שם מ"ש בזה ואקצר]

וע"ד מ"ש שהדגלים היו רחוקים מיל מאוה"מ. הנה כבודו הבין דהא דאמרינן בשבת (דף צ"ו) שהביאו ישראל נדבותיהם למשכן ממחנה ישראל למחנה לויה. היינו למקום שחנו הלוים. וז"א דהא פירש"י שם שמחנה לויה היה רה"ר לפי שכל ישראל הוצרכו למרע"ה. ומרע"ה היה מקומו למזרח המשכן. וא"כ אותם שעמדו לצד מזרח לא הוצרכו לילך במקום הלוים שעמדו בשאר רוחות המשכן. וא"כ לא עברו שם ס' ריבוא ולא היה רה"ר. ועכצ"ל דמחנה לויה לאו דווקא. והכוונה על המקום שסביב המשכן שעמדו שם שומרי המשכן. וכמו שהיה בביהמ"ק כמבואר ריש תמיד. כי גם במשכן היו קצתם מיוחדים לשומרים וקצתם למשוררים וכמבואר בספרי וברמב"ן עה"ת וכן בביהמ"ק איתא בזבחים (דף קט"ז) שמחנה לויה נקרא מהר הבית עד שער נקנור. ואף שערי הלוים היו מ"ח עיר כמפורש בכתוב ובספ"ב דמכות. והיינו דרק מקום שמירת הלוים מיקרי מחנה לויה. וכן איתא בזבחים (דף קי"ז) שמקום שחנו הלוים היה קולט כערי מקלט שהיו ערי הלוים. והנה הא דויעבירו קול במחנה היה קודם שנגמר המשכן. והיה זה קודם סידור הדגלים ומחנות הלוים. רק במקום שהיה אוהל של מרע"ה שם עסקו במלאכת המשכן ושם נקרא אז מחנה לויה לפי שהלוים עסקו שם במלאכת המשכן יותר מן הישראלים וכמבואר במדרשות שגם במצרים יעדו ישראל ששבט לוי יהי' מיוחד לעבודת ה'. ויעקב אבינו צוה שלוי לא ישא ארונו לפי שישא את ארון ה'. ואף אח"כ כשנגמר המשכן והוגבל מקום מחנה הלוים מ"מ עיקר מחנה לויה לדינא נקרא סביב המשכן מקום שומרי המשכן וכמו בביהמ"ק. ובזה יש עוד לדון. אבל עכ"פ לנ"ד אין נ"מ. דבהא דשבת (דף צ"ט) שהיה אחר גמר המשכן איירי שפיר באהלי הלוים שהיו סביב העגלות והקרשים. ואין מזה ראיה (לדף צ"ו ע"ב) דאיירי שם קודם גמר המשכן. ועוד נראה דהנה הקרשים היו על העגלות בשעה שהיה המשכן מפורק. וזה היה בשעת המסע. ואז היו נושאי הקרשים בין דגל יהודה לדגל ראובן כמפורש בפ' בהעלותך וע"ש ברמב"ן. וכשעמדו קודם שהקימו את המשכן היו אהלי ישראל סמוכים להעגלות כיון שלא הקימו עוד המשכן ולא התקבצו עוד הלוים והדגלים לחנות במקומם. ועכ"פ לק"מ