דברי מלכיאל ד כג

הש"ס מקרא דשטר גופיה דאיירי ביה שם הש"ס מקודם. ועוד דאף שראוי לכל אדם להשתדל להביא א"ע לידי חיוב מצות מזוזה. מ"מ לא מצינו שיהא ע"ז ציווי מדברי קבלה. ועכ"פ נתישבו דברי השאילתות שסתם וכתב שיש לעשות שמחה בגמר בנין בית. ולא חילק בין א"י לחו"ל

סימן ט

ע"ד שכתבתי בחיבורי ח"ג סימן ג' דלהכי נקיט בשו"ע סימן ר"ח סי"ג גבי ז' מינים תפוחים. וגבי ה' מינים בשר ודגים. משום דס"ל כהר"י דל"א ועל תנובת השדה רק על ה' מינים. ולזה בה' מינים פוטר גם פרי העץ והאדמה לפי שזה נכלל בתנובת השדה. משא"כ בברכת ז' מינים והקשה כבודו דהא בז' מינים חותם על הפירות. וא"כ כל הפירות בכלל דהא העיקר הוא החתימה. לא ראה כבודו דברי המג"א סקכ"א שם שכתב להדיא דאף שחותם על הפירות לא מהני ע"ש. והא שהכל הולך אחר החתום. כבר הרגיש בפרמ"ג שם ע"ש. ובפשוטו י"ל דהא קיי"ל דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. והכא ההתחלה הוא לצורך ברכה מעין ג' ובחתימה אין בה מלכות. ולזה לא יצא. ובברכות (דף י"ב) מקשה לה הש"ס באמת אהא דאם חתם ביוצר אור יצא דהא אין בחתימה מלכות. ומשני דכיון שצריך להזכיר גם מדת לילה. לזה קאי הפתיחה אתרווייהו ע"ש ובפירש"י. וא"כ הכא שהמלכות קאי רק על ברכת מעין ג'. ממילא ליכא בחתימה מלכות ולא יצא על שאר פירות. ואף שכתב הרשב"א שבאמת יוצא בחתימת על הפירות. כבר כתב הב"י שם שכל הפוסקים חולקים עליו וע"ש בב"ח בזה. ומה שהקשה עוד דהא טעם הר"י שאין אומרים תנובת השדה בז' מינים משום דבקרא משמע ליה דתנובת שדי קאי רק על דגן וכמבואר בטור שם. וא"כ לא שייך לומר שיהא בכלל זה שאר פירות העץ ואדמה. הנה כבר הרגיש כבודו בעצמו דמ"מ פשטות לשון תנובת שדה כולל גם זה. רק לקבוע זה בברכה מעין ג' ס"ל להר"י שאין ראוי לקבוע רק כפי המוזכר בפסוק וכעין זה קבעו חז"ל ברכת מזונות על חמשת המינים. ומ"מ בדיעבד יוצא בזה גם על תמרים משום דמ"מ זיין פורתא כדאיתא בברכות (דף י"ב)

סימן

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה מרדכי נ"י רב בפעסטשאנקא. ע"ד דקיי"ל בסימן קל"ט ס"ג שאם הוא ש"צ קבוע מותר לו לקרות בלי רשות הציבור. דכיון שנתמנה מהציבור לכך ה"ז כאלו הרשוהו מתחילה על כל פעם. והקשה כת"ר דהא איתא בעירכין (דף י"א ע"ב) דש"צ ממליך בציבור לדעתי לק"מ דשם איירי שאינו ש"צ קבוע דכל העובר לפני התיבה מיקרי ש"צ ואף בש"צ קבוע י"ל שאם אין זמן קבוע לתפלה ולקריאה צריך ליטול רשות ולישאל אם יתפלל. ואולי רוצים הציבור לשהות עוד או להמתין על איזה אדם. ובשו"ע שם מיירי כשהציבור עומדים הכן לקריאת התורה. וכן בסימן תר"צ לקריאת המגילה. ולזה א"צ להמליך בהם שהרי הוא כבר ממונה ומצווה מן הציבור ע"ז ואף דבערכין שם קאמר לה על הקרבת קרבנות חובה. ופירש"י שם עולת תמיד ויש בכל יום בית אב קבוע להקריב הקרבנות. וכן לענין שירה על הקרבן היו קבועים משמרות לוים כדאיתא בדה"י. ובארתי בע"ה בארוכה בס"ד בחיבורי הלכות לוים. בכ"ז לא היה קבוע איזה כהן מהבית אב יקריב הקרבן ואיזה לוי ישורר על קרבן זה ולזה הוצרכו להמליך בזה. ובחי' רבינו גרשם כתב בערכין שם שלכבוד המלך חזקי' הוצרכו לימלך בו. ועוד נראה דבדה"י ב' כ"ט איתא שזה היה כשטיהר חזקי' את המקדש ואת הכהנים והקריבו פרים ושעירים על שעבדו ע"ז. והיינו משום שפסקה העבודה בביהמ"ק. וא"כ היתה אז התחלת העבודה בביהמ"ק לקרבנות חובה. ולזה הוצרכו לקחת רשות מהמלך על התחלת הקרבה. וגם כיון שלא טהרו כל הכהנים כמפורש בכתוב שם. היו חסרים עדיין משמרות ובתי אבות שלמים. ולזה לא היה להם עדיין סדר נכון מי שיקריב הקרבנות. והוצרכו לרשיון המלך. אבל ש"צ קבוע י"ל שפיר שא"צ לקחת רשות בכל פעם

והנה בערכין שם איתא דאימלך על כבש הבא עם העומר והקשו התוס' אמאי לא אימלכו אתמול בהקרבת תמידין ומוספין. וקשה טובא דהא מפורש בכתוב שם שמקודם לא הקריבו כלל קרבנות בביהמ"ק רק הקריבו פר ושעיר לכפרה. ולזה עתה שהחלו להקריב קרבן חובה נמלכו. ועו"ק למה לא הקשו מתמיד של שחר של בו ביום דהא אסור להקריב קרבן קודם הקרבת התמיד. וצ"ל דבזה י"ל דניחא ליה להביא כבש שעם העומר שזה שייך לכל המשמרות וכדאיתא בסוכה (דף נ"ה ע"ב). ולזה הוצרך לימלך. אבל התמידים שייכים למשמר הקבוע והוי כש"צ קבוע שא"צ לימלך. ולפ"ז צ"ל דהא דנקטו התו' בקושייתם מתמידים הוא לאו דווקא דזה שייך למשמר הקבוע. ועכ"פ דברי התוס' תמוהים. וזה לא קשה איך הקריבו הפרים והשעירים קודם הקרבת התמיד. דהא פירש"י בדה"י שם שהקרבתם היתה הוראת שעה. וכ"ה בירושלמי דהוריות פ"א ה"ח וע' הוריות (דף ו' ע"א) ואכמ"ל בזה. ולזה י"ל שהיה הוראת שעה ג"כ להקריבם אף שלא הקריבו התמיד עדיין. אבל למחרת שהתחילו להקריב קרבנות חובה כדין יקשה זה

והנה בסוגיא דערכין שם קשה. דאמר רמי ברי' דרב ייבא דאיירי בכבש הבא עם העומר. דקמיבעיא להו אי נקבע ר"ח בזמנו. ופריך רב אויא וליחזי פסח היכי עבוד מצה היכי אכול. וקשה טובא דהא אמרינן בסנהדרין (דף י"ב) ובברכות (דף י') שחזקי' עיבר את השנה והקריבו הפסח בחודש השני וכמפורש בדה"י שם ואמרינן שם שעיבר ביום ל' של אדר. וא"כ לא הקריבו אז כלל לא פסח ולא עומר. וצ"ל דסוגיא דהכא בס"ד אזלא אליבא דר"ש בן יהודה בסנהדרין (דף י"ב) שלא עיבר השנה רק עשו פסח שני ע"ש. ומשמע שהקריבו גם פסח ראשון. וא"כ שפיר הקריבו ביום ט"ז את העומר. ואף דמפורש בקרא שם שלא נטהר המקדש עד יום ט"ז לחודש. מ"מ י"ל שהיתה הוראת שעה להקריב הפסח וכמו שהיתה הוראת שעה להקריב הפרים ושעירים כנ"ל. ובלא"ה כתוב שם שאף שלא לטהרו כראוי. בכ"ז הקריבו הפסח כי אמר חזקיהו ד' יכפר וגו'. והיינו שהיתה הוראת שעה. ובאמת פשטות הכתובים משמע שהפרים והשעירים הקריבו ג"כ ביום ט"ז לחודש ע"ש. ונראה שלא רצו להקריב שום קרבן חובה קודם שיטהרו המקדש ויקריבו הפרים והשעירים לכפר עליהם. והיתה כן הוראת שעה ע"פ נביא. ולזה ס"ל לרמי בדר"י שהקריבו כבש העומר אף קודם התמיד כיון שכבר התחילו להקריב קודם התמיד. ועבר כבר זמן הקרבתו ומ"מ הקריבו הפסח בי"ד לחודש למ"ד שלא עיבר השנה. שהיה ג"כ ע"פ הוראת שעה להקריבו אף שלא לטהרו כראוי וכמש"ל. ומסיק הש"ס שם דשפיר י"ל שהיה זה הקרבת התמיד כפירש"י. וכשגמרו להקריב הפרים והשעירים התחילו להקריב תמידין כסדרן. וזה א"ש אף למ"ד שעיברו השנה. ונראה דאסיק הש"ס הכי משום שהרי היה זה כעין חנוכת המזבח. וכמו שהיה כעין זה בבית שני ותנן במנחות (דף מ"ט) שאין מחנכין המזבח רק בתמיד של שחר. ומה שהקריבו הפרים והשעירים לא נקרא זה חינוך לפי שהיתה רק הוראת