דברי מלכיאל ד רי

ואם אין פנאי. (כד) יאמר להסופר והעדים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי פב"פ, (כה) ואם היה נחפז מאוד. יאמר להם כתבי גט לאשתי פב"פ. וכשר ג"כ. ואח"כ יכתבו ויחתמו הגט (כו) ולשליח יעשו את הסופר. ואם אינם רוצים למסור תיכף הגט להאשה וכמש"ל. (כז) יעשו כתב. בפנינו ב"ד ח"מ ביום חודש שנה ומקום פלוני אמר פב"פ לפב"פ ופב"פ ופב"פ כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי פב"פ. ופב"פ כתב את הגט, ופב"פ ופב"פ חתמו עליו (כח) וקיבל פב"פ הנזכר למעלה על עצמו שהיא יתן את הגט לפב"פ הנזכרת למעלה. ומה ששמענו וראינו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקיים. ואם אין ב"ד בשעת מעשה רק אותם השלשה שא"ל כתבו גט לאשתי פב"פ (כט) אזי יכתבו אותם העדים שחתמו על הגט. ביום חודש שנה ומקום פלוני בא פב"פ לפנינו הח"מ ולפני פב"פ. יאמר לכולנו כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי פב"פ. ואנחנו קבלנו שליחותו וכתב פב"פ את הגט ואנחנו ח"מ חתמנו עליו לעדים. ביום חודש שנה ומקום פלוני. ועתה קיבל על עצמו פב"פ הנזכר למעלה לתת את הגט להאשה פב"פ הנזכרת למעלה. ומה ששמענו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו וזהו דרך קצרה מאוד: ואם אין לו בנים וחוששים לחליצה. אזי ההכרח לתת הגט בלי איחור, אך קודם הנתינה (ל) תקבל האשה עליה בחרם ובשבועה לפני ב"ד שלא תינשא לאיש אחר משך שתי שנים. ושאם יבוא בעלה בתוך משך זה תינשא לו. וע' בסדר הגט אות ל"ח. אכן אם הוא כהן ואין לו בנים צריך להוסיף באמירתו להשליח (לא) והרשות בידך להטיל תנאי בשליחותך. ואם עושהו לשליח שלא בפניו. יאמר זה בלשון נסתר. והרשות בידו להטיל תנאי בשליחותו וכשעושה את הנמצאים בעיר לשלוחים כנ"ל. אזי יאמר וכל אחד מהם יתן את הגט לאשתי פב"פ ויוכל להטיל תנאי בשליחותו ויכתבו בההרשאה שאמר לו שיוכל להטיל תנאי בשליחותו. ובאופן כזה יוכל השליח לתת את הגט להאשה (לב) על תנאי אם לא יבוא הבעל לביתו תוך שתי שנים. ואם יבוא תוך שתי שנים תתבטל שליחותו ונתינתו אבל גוף הגט לא יתבטל. כי הלא אין השליח יכול לבטל הגט. ויאמר בלשון זה. ה"ז גיטך והתקבלי גיטך זה ששלח לך בעלך פב"פ ובו תהי' מגורשת ממנו מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם על מנת שאם לא יתראה בעלך פב"פ מהיום עד כלות שתי שנים לפני פב"פ ופב"פ יהא גט מעכשיו. ואם יתראה לפניהם בתוך משך שתי שנים מהיום. אזי תתבטל נתינתי כעת לשם גירושין (לג) רק יהא גט זה פקדון בידך ותשיבהו לי אז ביאור סי' מ"ד ורד"כ בית י"ט (כד) משנה בגיטין (דף ס"ו). ואף דשם איתא כתבו. בכ"ז צ"ל גם חתמו ע' בפוסקים סי' ק"כ: (כה) משנה בגיטין (דף ס"ה ע"ב): (כו) ע' אה"ע סי' ק"כ ס"ח בח"מ וב"ש ור"ס קמ"ב ובאחרונים שם: (כז) זה נכון כדי שלא יבוא הדבר לידי שכחה באיזה פרט. ושלא יצטרכו לחפש אח"כ אחרי העדים. אבל בלאו הכי א"צ לכו"ה כיון שהעדים לפנינו והגט נותנים תיכף אחר כתיבה אין בזה שום חשש

(כח) בסה"ג השני סכ"ו כתב שהשליח יאמר שמקבל השליחות בלב שלם. וקצת אחרונים כתבו שם שהוא ט"ס דבש"ע סי' קמ"א סכ"ו כתוב זה שהמשלח יאמר כן וע"ש בפ"ת. ולענ"ד צדקו דברי סה"ג. דהא ודאי אם השליח אינו רוצה לקבל השליחות. לא חלה השליחות. ולכאורה נראה שאף אם אח"כ יתרצה השליח לא יועיל. דכיון שמתחלה לא נתרצה. בטלה שליחותו. ואף דקיי"ל בש"ס ופוסקים שיכול לעשות שליח שלא בפניו. היינו היכא שעשעה שמודיעים זה לשליח מתרצה. אבל כשלא נתרצה בטלה השליחות. ולפ"ז צ"ע טובא למה לא נתבאר בנוסח ההרשאה שהשליח קיבל השליחות. וא"ל דכיון שהשליח מביא הגט וההרשאה. הרי חזינן שמקבל השליחות. דזה אינו דמכל מקום יש לחוש. שמתחלה לא נתרצה ואח"כ נתרצה. אכן העיקר דאף שלא קיבל שליחותו או שחזר משליחותו. מ"מ יכול אח"כ לקבל עוד הפעם את השליחות. דהא חזינן שיכול להיות שליח אף בלא דעת הבע"ד היכא שידוע שהבע"ד רוצה בזה משום שזכות הוא לו. וזכיה הוי מטעם שליחות. ולזה סגי כשעושה שליח שלא בפניו. דכיון דחזינן שרוצה בזה. יכול השליח לעשות זה אחר כך מצד זכות דהוי כשליחות. וכעין זה כתב המבי"ט ח"א סי' קצ"ה שאם א"ל הבעל שיעשה בגט זה מה שירצה. יוכל להיות שליח למסרו לאשתו. וא"כ אף שלא נתרצה בשעת מעשה לקבל השליחות. מ"מ רצון הבעל עומד במקומו ושפיר יוכל אח"כ לחזור ולהיות שליח ולזה אין כותבין בהרשאה שקיבל השליחות. דהא בא לפנינו עם הגט ורוצה להיות שלוחו. אכן בנ"ד שאמר לשלשתן כתבו וחתמו ותנו. הרי קבלו כולם שליחותו לכתוב ולחתום וליתן. וצריכים להסכים מי יהי' הסופר ומי יהיו העדים ומי יהי' השליח ואף דעל פי דין יוכל להיות כל אחד מהם שליח כיון דלא אמר כולכם מ"מ צריכים לבאר הדבר שאיש זה קיבל השליחות

(כט) הטעם בזה דהא קיי"ל שעדי הגט יכולים להיות עדי הרשאה ג"כ. וא"כ שפיר יכולים לתת שטר הרשאה. ואף שגם הם היו בכלל שליחותו. מ"מ כיון שהם כבר נסתלקו משליחות זה. והסופר קיבל עליו השליחות. שפיר יוכלו לחתום על ההרשאה

(ל) ז"פ דשבועה וח' חל על דבר שאינו ברשותו כעת. וכגון בנ"ד שעתה עודנה א"א. וצריך לבאר שמקבלת על עצמה לישא אותו. דבלא"ה תוכל לומר שלא תינשא לשום אדם לעולם. וזה לחוד לא מהני. דאפשר שתנשא לאחר קודם שיבוא בעלה. וממילא לא תוכל לינשא לבעלה הקודם. ובזה שתנשא לאחר י"ל שאינה מבטלת השבועה בזה וע' מכות (דף ט"ז). ובסה"ג שם כתב שצ"ל להזוג שאין הגט תלוי בזה. והטעם כתבו כמה אחרונים הובאו בפ"ת סי' קמ"ה סק"ו דהוי כעין עובדא דמהר"מ מלובלין. ונראה דבנ"ד א"צ לזה כיון שהמגרש אינו כאן. ורק מהאשה דורשים זה. וא"כ אין שייך לחוש דליהוי כגט על תנאי כיון שב"ד מטילין זה על האשה. ולא הבעל או השליח. ובסה"ג שם איירי כשהבעל והאשה לפנינו. לזה יש לחוש דהוי כתנאי

(לא) כ"כ הכנה"ג באה"ע סי' קמ"ז והובא באחרונים שם. וזה לענ"ד הדרך היותר נכון. אך יש לחוש דכיון שהמגרש יודע שרוצים לגרש על תנאי. ובאשר אסור לעשות התנאי מקודם. עושה כן. א"כ יש לחוש דהוי כגילוי דעת שרוצה דוקא על תנאי. ולזה כתבו האחרונים לעשות באופן אחר. אכן לפמ"ש כאן שיאמר שיוכל להטיל תנאי בשליחותו ולא בגוף הגט. אין כאן חשש. דהא הגט לא יתבטל עכ"פ. רק שליחותו תתבטל. ובאמת א"צ לזה גילוי דעת. דודאי כל שליח יוכל להתנות בנתינת כל מה שיחפוץ ולא מיקרי זה שינוי בשליחותו. דהא יכול לחזור בו משליחותו. ורק חזרתו היא על תנאי. וכן נכון. כדי שלא יזכירו קודם הגט שום ענין תנאי

(לב) באמת יוכל להטיל תנאי אחר בנתינתו. כגון ע"מ שתתן לו ככלות שתי שנים פרוטה והוא יקבלה ממנה ברצון לפני פלוני ופלוני. ואם לא תתן לו ביום ההוא. ואף אם תתן והוא לא יקבלה ממנה ברצון לפני פלוני ופלוני. תתבטל שליחותו ונתינתו זאת. וזה יותר טוב כדי שלא להזכיר כלל בהתנאי את הבעל. וגם שלא יצטרך לברר אם בא אם לא בא. וכשיגיע הזמן והבעל יבוא. לא יקח ממנה הפרוטה. ותתבטל שליחותו. אך ק' לתלות הדבר בדעת אחר. כי אולי תבקש אז את השליח ויקבל ברצון כדי שתהי' מגורשת. אבל יכולים לתלות זה בדעת הרב או השליח ב"ד שבודאי לא יעשה נגד דעת ב"ד

לג) כתבתי כן באשר א"א שיאמר שתתבטל שליחותו דכיון שכבר קיבל שליחות הבעל. איך יאמר