דברי מלכיאל ד כא

במחצה ישראל אף שהירק של עכו"ם ואין שם הישראל עליו וכן מהא דביצה (דף כ"ד) בעכו"ם שהביא דורון לישראל. וצ"ל החילוק דשם אם לא היו הישראלים קונים את הירק או אם היה יודע העכו"ם שהישראל לא יהנה בזה רק אחר יו"ט בכדי שיעשה. אזי לא היה מביא בשבת ויו"ט. רק אח"כ. משא"כ בנדון דהג"וו אף אם לא היה הישראל קונה הגבינות היה העכו"ם עושה מהחלב גבינות כדי שלא יתקלקל החלב. וכמש"ש הג"וו שאם יניח החלב לעשות ממנו גבינה במו"ש יפסד החלב. וא"כ אין עיקר המלאכה בשביל הישראל שיהנה ממנו תיכף אחר שבת. ודמי להא דעשיית מנעלים שהתיר המג"א בסי' רנ"ב וכמש"ל. ולזה גם בנ"ד אם הישראלים לא היו קונים את החלב במו"ש. מ"מ היה מביא החלב לעיר ההיא למוכרה לעכו"ם. וכמ"ש כת"ר בשאלה שכעת מוליכים כל החלב מע"ש עבור העכו"ם. ולזה שפיר שרי. ונראה להוכיח סברא זו ממ"ש ההג"א פ"ק דשבת דלהכי לא מהני קצץ בהדלקת נר משום דגוף הישראל נהנה מהנר שהוא גוף האיסור. משא"כ באיגרת שהאיסור הוא רק ההולכה והובא להלכה ר"ס רע"ו וע"ש באחרונים. וקשה טובא דהא בהבאת דורון מחוץ לתחום ג"כ אין האיסור בגוף הדבר רק בהולכה. וכן בירק במכשירין שם דבעינן בכדי שיבוא ממקום קרוב. ושם עדיפא מקציצה שהעכו"ם עושה בשלו ואינו של ישראל. ועכצ"ל הסברא כמש"ל דבקצץ ולא א"ל בפירוש שיעשה זה בשבת. אף אם לא היה צריך להאיגרת תיכף אחר שבת. מ"מ היה העכו"ם מוליכו בשבת כדי למהר לגמור מלאכתו ולקבל שכר שקצצו לו. וכן בנר אם קצץ לו בעד כל הדלקה מקשה ההג"א דהו"ל למישרי. ומשני דכיון שנהנה מגוף האיסור שאני. ולזה בירק ודורון אסור משום שאם לא היה הישראל נהנה תיכף אחר שבת לא היו מביאים בשבת וכנ"ל

ועוד יש לצרף בנ"ד שיטת התו' והרא"ש והובאו בסי' שכ"ה ס"ח דבאיסור תחומין א"צ להמתין בכדי שיעשה משום דהוי רק איסור דרבנן. והא דבעינן בפ"ב דמכשירין כדי שיבואו ממקום קרוב. נראה דשם איירי שנתלשו בשבת כמ"ש הרמב"ם ור"ש שם וכמש"ל. ואיכא איסור דאורייתא וממילא בעי גם כדי שיבואו דכיון שבעיר ההיא לא נמצא ירק. א"כ אין שייך להצריך רק כדי שיעור תלישה. ולזה צריך גם שיעור הבאה. וגם הרי קיי"ל דהיכא שנזדמנו איסור דאורייתא ואיסור דרבנן הואיל שצריך להחמיר בספק דאורייתא מחמירים גם בדרבנן. ולהכי בספק אם בירך בהמ"ז מברך אף ברכת הטוב והמטיב דהוי דרבנן. וכן בק"ש ואמת ויציב ע' ברכות (דף כ"א) ותו' שם ובפוסקים סי' ס"ז וס"ס ר"ט ואחרונים שם. וא"כ ה"ה הכא י"ל דכיון שהצריכו בכדי שיעשה בשביל איסור תלישה דהוי דאורייתא. הצריכו גם בשביל איסור הבאה. וקשה לי על הרמב"ם שכתב במכשירין שם שהירק היה מחובר. דהא הרמב"ם ס"ל בפ"ו מה"ש דגם באיסור תחומין בעינן בכדי שיעשה וכמ"ש בהג"מ שם. וא"כ למה הוצרך לומר שהיה הירק מחובר. והנראה דהנה הפוסקים כתבו דלענין איסור תחומין סגי בכדי שיבואו ממקום קרוב שנמצא שם דבר זה. ואף שעתה הביאו זה ממקום רחוק. וכ"כ הרא"ש בפ"ג דביצה סי' ב'. ולפ"ז נראה שאם הביאו הרבה ירק. ובמקום קרוב נמצא רק מעט יש לדון דסגי בכדי שיבואו ממקום הקרוב. דהא אחד אינו קונה כל הירק המובא. וא"כ כל אחד יכול לומר שהיה יכול להביא ממקום קרוב. וכעין הא דאמרינן בכתובות (דף כ"ז) שמחבואה אחת מצלת על כל הכהנות שכל אחת יש לה מיגו דנחבאתי. וכן בב"מ (דף ע"ה) איתא שאם יש לו סאה אחת לוה כמה סאין ובפ"י דשביעית שאם יש לו קרקע כל שהו כותב פרוזבול אף על חוב גדול משום דאפשר לעשות כהא דקטינא דאביי. וע' תו' גיטין (דף ל"ז) אכן נראה דכ"ז שייך רק במילי שעיקרם דרבנן דהוי רק חומרא בעלמא. והקילו חז"ל בזה. אבל אבל בחשש איסור דאורייתא לא אמרינן זה. וכעין זה קיי"ל בפי"א דתרומות וביבמות פ"ב דבדרבנן אמרינן שאני אומר. וכן בנדה (דף ס'). ורק בנשאל על שנים בב"א אסור אף בדרבנן ע"ש. והנה בארתי בס"ד בחיבורי ח"א סי' כ"ג דכמה ראשונים כתבו דאף בעירובי תחומין הקילו אף בתרי קולי דסתרי אהדדי ואף שבאו בבת אחת ע"ש. ולפ"ז י"ל דהכא בשביל איסור תחומין לחוד אם אפשר להשיג ירק במקום קרוב אף בשביל קצת ישראלים. היה מותר כל הירק לבני העיר בכדי שיביאו ממקום הקרוב לבד. דהא באיסור תחומין הקילו בכה"ג כנ"ל. אכן אם הירק היה מחובר ויש בזה דררא דאיסור תלישה דאורייתא. לא הקילו בזה רק אם יוכלו למצוא במקום הקרוב ירק כפי ערך כל הירק שהובא לעיר בשביל הישראלים. ולזה פירש הרמב"ם המשנה דאיירי במחובר דהוי דאורייתא. ואסור בזה עד שיהי אפשר למצוא כפי כל הירק המובא. וממילא החמירו גם באיסור תחומין וכמש"ל שכיון שמחמירים בדאורייתא מחמירים ג"כ בדרבנן. וע' נו"ב מ"ק חי"ד סי' ס"ה בזה

ולפ"ז גם בנ"ד הרי ודאי נמצא חלב למכור בעיר ההיא או סמוך לה. רק שאינו מספיק לכל בני העיר. וא"כ כיון דבנ"ד אין נעשה בשבת. רק יש איסור תחומין דרבנן. שפיר י"ל שמותר במו"ש כיון שנמצא חלב בעיר לקנות. ומ"ש כת"ר שיש כאן איסור מחמר דהוי דאורייתא ז"א דאטו העכו"ם שמוליך החלב צריך שיוליך דווקא בסוסים שלו. הא אפשר שיהיו הסוסים של אחר. ואדרבא ע"פ רוב הסוסים הם של בעל הפאבריק. והעכו"ם המוליכים אותם הם שכירים. שוב אחרי כותבי ראיתי בתמים דעים סי' ק"כ שהרגיש בהא דמכשירין למה לא הזכיר רק בכדי שיבוא ולא הזכיר התלישה. וגם דהא בדרבנן לא בעינן בכדי שיעשה. ותירץ דכיון שצריך להמתין בכדי שיתלוש דהוי דאורייתא ממילא הצריכו להמתין גם בכדי שיבא אף דהוי דרבנן. ונקוט קילתא וכ"ש חמירתא ע"ש. והיינו כמש"ל. ושמחתי שזכיתי לכוין לדעת הראשונים. עוד ראיתי בתמים דעים ס"ס קכ"א שהביא את דין הרשב"א שהזכרנו בישראל ששלח דורון ע"י עכו"ם וכתב עוד טעם שהישראל המקבל אין מכיר את העכו"ם. וגם אין לחוש שהמשלח ישלח עוד הפעם ביו"ט וביאר שם הטעם בס"ס קכ"ז שאין אדם חוטא ולא לו. ולא הזכיר כלל שנתעכב העכו"ם בדרך. אכן נשאר בצ"ע על דין זה דכיון שמקבל הישראל מן העכו"ם מנ"ל להתיר זה יעו"ש. והיינו כמש"ל שדין זה צ"ע בטעמו. אבל עכ"פ יש לצרף לנ"ד את דעת המתירים בזה דגם בנ"ד אין הישראל קונה החלב מכיר את מביא החלב. והוא מביאו רק על דעת משלחו וכמש"ל. רק שי"ל שנגזור שיצוה הישראל הקונה את העכו"ם המשלח שישלח לו וכמש"ל ואקצר

[ובענין זה קשה לי כעת דבשבת (ד' קנ"א) איתא דשמואל ס"ל שאם הביא העכו"ם החלילן מחוץ לתחום אסור וקשה דבעירובין (דף מ"ה ע"ב) ס"ל לשמואל דחפצי עכו"ם אין קונים שביתה. וא"כ אין בהם דין תחומין. והרי לא נעשה בהם איסור. דהכא משמע דאיירי שהעכו"ם הביא משלו. דהא איתא שם שאנו מסופקים מאיזה מקום הביאם ע"ש. וצ"ל דמ"מ חיישינן שמא יאמר הישראל לעכו"ם לעשות בשבילו בשל ישראל. אכן לשיטת רש"י בביצה (דף כ"ד) שהטעם הוא שלא יהנה ממלאכת שבת יקשה דהכא לא נעשה בהם איסור כלל. ואפשר לדחוק דרש"י מפרש שהחלילים היו של ישראל. ולזה מפרש דשמואל פליג על רב וס"ל דאף שידוע שהחלילים באו מחוץ לתחום מ"מ חיישינן לקולא שמא בא בע"ש עד החומה ולן שם. ובבוקר הביאום לעיר. והיינו משום שידוע מאיזה מקום הובא כיון שהם של ישראל. אבל ש"פ מפרשים כפשוטו דהוי של עכו"ם וכמש"ל, ולזה מפרש הרי"ף דחיישינן היינו לחומרא שמא באו מחוץ לתחום. והוליכם כל הלילה