דברי מלכיאל ד רח

(ג) לגרש בו את אשתי (ד) פב"פ (ה) עד שיוכשר לדעת (ו) הרב המסדרו. ולהעדים יאמר. אתם פב"ב ופב"פ חתומו על הגט (ז) שיכתוב פב"פ לגרש בו את אשתי פב"פ עד שיוכשר לדעת הרב המסדרו. ולשלוח יאמר אני ממנה אותך פב"פ לשליח לתת לאשתי פב"פ (ח) את הגט שיכתוב פב"פ. ואני מקבל עלי בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את הגט ולא את השליחות. ואם אין לו פנאי לבוא לפני ב"ד יוכל לומר בפני עדים כשרים את כל זה אם הוא יודע שם הסופר והעדים הכשרים הראויים לחתום על גט. והנה באופן זה אפשר שיבוא מכשול כי לפעמים לא יכויון כראוי בשמות האנשים. או שימנה קרובים זה לזה או להאיש והאשה. וכאשר כבר קרה כזאת בעיר אחת כפי שכתב לי הרב משם. לכן יותר טוב שיאמר (ט) לפני עדים אני ממנה את כל (י) הנמצאים בעיר הזאת (יא) שכל אחד מהם יכתוב גט לגרש בו את אשתי פב"פ. וכל שנים מהם (יב) הכשרים לעדות יחתמו את הגט לגרש בו את אשתי. וכל אחד מהם יתן את הגט לאשתי פב"פ. ואם האיש ההולך לעבוה"צ נמצא בכפר (יג) יאמר לפני עדים כשרים אני ממנה את כל הנמצאים בעיר פלונית שכל אחד מהם וכו' כנ"ל וכשהוא אומר שם אשתו ואביה (יד) יוכל לומר כפי שהוא קורא אותה ואת אביה תדיר. ובכ"ז ביאור מוכח בשבועות (דף ל"ה ע"א) דאף דהיכא דקאי עליהו ופירש"י בצד העדים. מ"מ לא הוי כאומר להם עד שיפרש שמכוין להם ע"ש ויש לדחות קצת

(ג) בש"ס ופוסקים הלשון כתבו גט לאשתי. והיינו דממילא מובן שהכוונה כדי לגרשה בו. אכן בסה"ג הלשון לגרש בו את אשתי. והיינו משום שנכון לפרש כי היכי דלא ליתי למיטעי שכוונתו שיכתבו הגט עבורה לפקדון ולא לגרשה כעת. או שכוונתו על שטר כדאיתא בב"מ (דף ק"ס) דכל שטר נקרא גט ע"ש בתו'. והנה בסה"ג שהנוסח הוא לומר שיכתבנו לשום גירושין. אין מקום לטעות בזה. אכן בנ"ד שלא הזכרתי זה מפני שהענין נחוץ. נכון שיאמר לגרש בו וכנ"ל

(ד) הנה בש"ס נזכר בכ"מ לאשתי סתם. אבל באה"ע סי' קל"א ס"ז מפורש שצריך לפרש שמה. דבלא"ה י"ל שיש לו אשה אחרת. ולכאורה לפ"ז אצלינו שיש תקנה שלא לקחת ב' נשים. י"ל דסגי כשיאמר לאשתי. דכיון שידוע שזו היא אשתו. אין לנו לאחזוקי אינשי ברשיעי ולחוש שיש לו עוד אשה. אכן הב"ש בסי' קל"ו סק"ה כתב שיש לחוש לאשה אחרת אף בזמה"ז. ולזה צריך לפרש שמה. ואף שהב"מ תמה שם ע"ז. וכן החליטו כמה אחרונים שאין לחוש לאשה אחרת. וכ"כ השלט"ג והיש"ש ר"פ בתרא דיבמות. וע' אחרונים באה"ע ס"ס קנ"ו. מ"מ לכתחילה יש להחמיר ולפרש שמה. ובסה"ג סט"ו איתא שיזכיר גם שם אביה. וכן נכון. כי שמה לחוד יש לחוש שיש לו עוד אשה ששמה כן ובש"ס מצינו דל"ח לשני יוסף בן שמעון. אבל לשני יוסף משמע שיש לחוש. ויש להאריך בזה. אך באשר אין נ"מ לנ"ד אקצר. כי לכתחילה ודאי צ"ל פב"פ. ובדיעבד כשר אם אמר לאשתי. כשהעדים יודעים שזו אשתו. והוחזקה בכך עד היום

(ה) כ"ה בסה"ג. רק שם הנוסח שיכתוב אפילו עד מאה גיטין עד שיוכשר וכו'. ונראה דסגי כשאומר סתם עד שיוכשר. כי מובן הכוונה שיכתוב אף הרבה גיטין עד שיוכשר אחד. ובאמת יוכלו לדלג זה לגמרי דבלא"ה יוכל לכתוב אחר אם יופסל אחד דהא לא עשה שליחותו עדיין וגם דע"פ רוב נמצא הפסול קודם שנגמר הגט. ואז בודאי יכול לכתוב אחר כיון שלא עשה שליחותו עדיין וע' חיבורי ח"ג סי' קמ"ב אות י"ז וכ"א

(ו) אף שבכל גט המנהג לומר לדעת הרב סתם כמבואר בסה"ג. מ"מ בנ"ד יש לחוש שאפשר יזדמן שהמגרש ילך לדרכו. והרב לא יוכל לסדר הגט. ולזה יותר נכון לומר לדעת הרב המסדרו

(ז) כ"ה הנוסח בסה"ג. ובאמת כשר כשא"ל סתם שיחתמו גט לאשתי כדאיתא בש"ס ופוסקים. ונראה שהצריכו לומר הגט שיכתוב פב"פ. לפי דבש"ס איירי כשאומר כתבו וחתמו, ומוכח שכוונתו שיחתמו על הגט שיכתוב אחד מהם. אבל לפי מנהגינו שמצוה מקודם להסופר שיכתוב גט. לזה כשיאמר אח"כ להעדים סתם חתמו. יהי' מקום לטעות שכוונתו על גט שיכתוב סופר אחר. ואף אי נימא שכוונתו על כל גט שירצו. מ"מ הרי לא יוכלו לחתום על גט שלא צוה המגרש לכתבו. ויש לדון דכיון שבטל מקצת דיבורו בטל כולו. ולזה נהגו שיפרש דבריו שלא יהא חשש לעז בזה

(ח) בסה"ג אות כ"ו הנוסח סתם להוליך גט לאשתי. ובסוף שם הנוסח ותיכף כשיגיע גט זה לידה וכו'. ואינו מדוקדק דכיון שאמר מתחלה סתם. אין שייך לומר אח"כ גט זה. וא"ל שהכוונה על גט זה שיהי' ביד השליח. דהא קאמר מידך. שוב ראיתי שבברכת המים הרגיש בזה וכתב שבאמת יש נוסח וכשיגיע גט בידה מידך וכו'. וע"ש החילוק בין לידה לבידה. וכתב שם דכיון שאח"כ כשמוסר לו הגט. אומר גט זה. לזה גם עתה יאמר כן. אבל בנ"ד שאינו מוסר לו אח"כ הגט. אין שייך לומר כן. ורק מ"מ י"ל שיכתוב פב"פ מהטעם שכתבתי באות ז'

(ט) בזה אין נ"מ בין ב' לג'. דמ"מ הוי רק עדים. וזה לא מיקרי חצי דבר כמבואר בפוסקים

(י) אם אמר אנשי העיר צריך שיהיו בעיר מכבר י"ב חודש כדאי' בב"ב (ד' ז') ובסנהד' (ד' קי"ב). ויושבי העיר סגי כשהיו שם ל' יום כדאיתא שם. והיינו שהל' יום נשלמו ביום שעושה אותם לשלוחים. וכשאומר כל הנמצאים בעיר די אם נמצא בעיר בשעה שאומר דברים הללו

(יא) כ"ה בש"ס גיטין (דף ס"ז) ובשו"ע סי' ק"כ ס"א. ובדיעבד אם לא אמר כל אחד יכולים ג"כ לחתום רק שנים מהם אם לא אמר כולכם. כדאיתא התם. ואף שאומר כל הנמצאים. מ"מ לא הוי ככולכם כדאיתא בסי' קמ"א ס"כ. ועדיין יש לדון דדוקא שם באומר כל השומע לשון יחיד. אבל אם היה אומר בלשון רבים כל השומעים י"ל דהוי כאומר כולכם. אבל באמת ז"א וכמובן ע"ש בפוסקים

(יב) באמת א"צ לומר הכשרים לעדות דממילא מובן כן וכדאי' בגיטין (דף ס"ו ע"א) ובשו"ע סי' קמ"א סכ"ב. ורק כשאומר כולכם בעינן כשרים לעדות כדאיתא בסי' ק"כ ס"י. אך בכ"ז לכתחילה נכון לומר כן כדי שלא יבוא לידי לעז

(יג) עיין בסי' ק"כ בפ"ת סקי"א שהביא דעת הפוסקים שיכולים למנות שליח וסופר ועדים שלא בפניהם וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח. ולעיל כשאומר בתוך העיר עדיף דהעדים שאומר לפניהם יכולים לחתום. אבל מעיקר הדין מותר אף בכה"ג בשעה"ד כהא דנ"ד

(יד) הנה בסה"ג סל"ו כתב שיאמר שמותיתם כפי שכותבים בגט וכ"כ שם בכל הסה"ג. ובפרט בלשון הבעל שי"ל שמקפיד שיכתבו דוקא את השמות כפי שהוא אומר עכשיו. אבל באמת אין בזה קפידא. דהא אינו אומר שם אשתו רק כדי שידעו איזו אשה הוא רוצה לגרש. וא"כ סגי באיזה שם שיאמר. רק שידעו למי הוא מכוין ואף אם לא