דברי מלכיאל ד רז

אבל נראה דאף שכתב המרדכי שיכולה למכור כתובתה לבעלה לכשתתאלמן. מ"מ להתנות אינה יכולה לשיטת הפוסקים דבכתובה תנאה בטל משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ע' סי' ס"ו וס"ט בב"י ובב"ש בזה. דהא מ"מ חז"ל תיקנו לה גם באלמנותה. ונ"ל הטעם משום חינא כמבואר בכ"מ בש"ס. וא"י להתנות להפקיע תקנת חז"ל. ורק למחול אחר נישואין יכולה. כיון שאם תתגרש תטול כתובתה. א"כ אין כאן איסור משום אסור להשהות בלא כתובה שהטעם הוא משום שלא תהא קלה בעיניו. ולמחול שפיר יכולה גם בחוב שנתקן לה מתנאי ב"ד. ואף דדעת קצת פוסקים דמהני תנאי בכתובה דלא עשו חיזוק יותר משל תורה. מ"מ הכא הרי היורשים מוחזקים. וגם הא משמע בתוס' בכתובות (דף ל"ט ע"ב) ד"ה טעמא דלא ס"ל שיטת המרדכי. וכ"כ הישועות יעקב להוכיח מהתוס' בב"מ (דף נ"א ע"ב) דקרי לכתובה לא ידע דקא מחיל ע"ש. ובאמת יפה הוכיחו התוספות בכתובות שם מפ' החובל ע"ש

ואף שכתוב בשטר שנעשה באופן היו"מ ע"פ תקחז"ל. הרי אין לנו שום אופן שיועיל ע"פ תקחז"ל בתנאי זה. כיון שמחילה לא מהני לפמש"ל. ורק כתיבת התקבלתי לדעת הפוסקים דמהני. ולזה לא מהני מ"ש בכאוהיו"מ כיון שצריך שטר מיוחד שתכתוב לו כן. וגם יש אופן שתתחייב כנגד. אך ג"ז אינו בכלל לשון הנ"ל. כי זה הוי ענין בפ"ע. ואינו נקרא שנעשה התנאי באוהיו"מ. וגם כבר כתב המהרי"ט בסימן קכ"ב שידוע שכותבי שטרות אינם יודעים הדינים בפרטות ואין לנו חזקה שנעשה כראוי. ומכ"ש כאן שידוע בוודאי שלא נעשה באוהיו"מ. והכותב שטר הלז לא הרגיש כלל בחסרונו ואת הדרוש לתועלת התנאי. ואף אם היה זה בכתב יד הבע"ד בעצמו והו"ל כמודה על עצמו. כבר כתב האב"מ סימן צ"ב דלא מהני בסילוק שכתוב בו שנעשה באוהיו"מ. כיון שידענו שלא נעשה. וקנין אודיתא לא מהני בכה"ג ע"ש במ"ש על העבודת הגרשוני, וכל עיקר מה שכותבין זה בשטרות ועדים חותמין ולא הוי עדות שקר הוא משום שבעל השטר מקבל על עצמו כ"ז וכמ"ש בכה"ג בשבות יעקב ח"ב סימן קנ"ב הובא בפ"ת לח"מ סימן מ"ב סקי"ד

ובר מן דין הכא שכתוב הלשון שאם הוא ימות לא תירש אותו רק יהי' המאה זהובים בתקפם. אין לזה משמעות כלל. דמה שייך לשון ירושה. וקרוב לומר שלא עלה אז על דעתם מענין גביית כתובה. שהרי לא הוזכר בשטר כלל. ומפני שהיו ע"ה התנו ביניהם סתם שהוא לא יירש אותה והיא לא תירש אותו. אבל מענין מחילת כתובה לא עלה על לבם. ולא מהני לזה מ"ש לשון ולא יופסל שטר זה משום גריעותא וכו'. כיון שלא היתה כוונתם לזה. רק שטעו בדין. וכעין זה הביא בפ"ת בח"מ סי' מ"ב סק"ט דהיכא שמוכח מתוך השטר שטעה הנותן בדין לא מהני כלל לשונות דשופרא דשטרא להחזיק השטר. וכ"כ שם בשם שו"ת ר' משה מרוטנבורג ס"ת דהכל לפי הסופרים והעדים אם הם ע"ה או ת"ח ע"ש. וא"כ בנ"ד בוודאי השטר בטל ומבוטל

ולזה נראה שיכולים לעכב את המאה זהובים ע"ח הכתובה. ואף שנאבדה הכתובה. וגם מתה בלי שבועה. מ"מ כיון שהם מוחזקים בזה אין להוציא מידם. וכדקיי"ל באה"ע סי' צ"ו ס"א וח"מ סימן ק"ח סי"א. וגם דהכא י"ל שא"צ שבועה שלא נפרעה. דהא הם סוברים שאין מגיע לה כתובה כלל. וא"כ ודאי לא פרע לה. ואף שצדדתי לעיל הנכסים מיקרי בחזקת הבעל. מ"מ עכשיו ודאי לא שייך זה. ומטרדותי ההכרח לקצר

סימן קנו באשר בעת הוא שעת מלחמה והרבה מאחב"י יוצאים פתאום למלחמה, וחפצים לגרש נשותיהם כדי שלא ישארו עגונות ח"ו או שלא יצטרכו נשותיהם לחלוץ. ובכ"ז חפצים שכאשר ישובו לשלום מהמלחמה ידורו עם נשותיהם כבתחילה. וגם כי יש בהם כהנים. ואם יגרשום. לא יוכלו אח"כ לשוב לקחתם. והעירוני איזה רבנים לבאר איך להתנהג בזה. כי באשר הם נחפזים לדרכם אין להרב המסדר פנאי לעיין בזה. וגם כי יזדמן לעשות הרבה גיטין ביום אחד (א) ויזדמן מזה מכשול ח"ו. כי מרוב הטרדה יארע להסופר טעות. וגם הרב המסדר אין לו פנאי לברר בכל גט איך לכתוב את שמות המתגרשים. ולדקדק בכתיבת הגט ואותיותיו ואמרתי לרשום בקוצר את הנלע"ד בזה. והנה בחיבורי שו"ת דב"מ ח"א סי' פ"ח פ"ט בארתי בע"ה איך למנות סופר ועדים ושליח לגרש אשתו כשהוא בריחוק מקום. אך באשר לא נזכר שם יתר הפרטים הדרושים כעת, לזאת רשמתי בקוצר הנוגע לכל הפרטים הנ"ל

כשהולך לעבודת הצבא ויש לו פנאי לבוא לב"ד על שעה חדא. אזי יצוה לפני ב"ד להסופר. אתה (ב) פב"ב כתוב גט ביאור (א) כה"ג איתא בסנהדרין (דף ל"ה ומ"ו) שאין דנין שנים ביום אחד ופירש"י לפי שלא יוכלו לעיין בשני הדינים ויבואו לידי קלקול. ואף דאיתא שם דבמיתה אחת ועבירה אחת דנין. י"ל דבנ"ד שיש לכ"א שמות אחרים הוי כשני עניינים נפרדים. ובאמת צ"ע שם. דהא אף בעבירה אחת. מ"מ יש לעיין בדברי העדים ובפרטי מעשה העבירה ואפשר שלא ידמו זה לזה. ומלשון הרמב"ם פי"ד מה"ס ה"י משמע שמפרש עבירה אחת היינו שעברו שניהם יחד העבירה וכמו נואף ונואפת. ולפ"ז א"ש דבכה"ג העדים מעידים על שניהם יחד. אבל לשון רש"י שם לא משמע הכי. ואכמ"ל בזה דבנ"ד ודאי שיש לחוש לטעות מריבוי הטרדה

ב) הנה באמת סגי כשיאמר לו כתוב גט וכו' וכדאיתא בש"ס בכ"מ כתבו גט. אך בכה"ג שיש הרבה אנשים בב"ד יש לחוש שמכוין לאיש אחר. ועכ"פ העדים לא ישימו לב לזה כראוי ויהי' להם ספק למי צוה. לזה נכון שיקראוהו בשמו ושם אביו. וכ"ה בסה"ג ועי' פ"י דשביעית מ"ד וגיטין (דף ל"ב ע"ב) דמפרש שמות הדיינים בפרוזבול אף שא"ל לנוכח. וי"ל דכיון שצריך לכתוב זה בשטר. צריך לפרשם. ועי' גיטין (דף ל"ו ע"א) שתקנו שיפרשו שמותיהם. וכן