דברי מלכיאל ד רג

דחיישינן דילמא גייז. וסברתם דכיון דמדינא דש"ס פסול כשהניח ב' שיטין. ורק אנו באין להכשירו ע"י כתיבת שו"ק. אין לנו לחדש זה מדעתינו כיון דאכתי יש חשש דילמא גייז. וא"ל שנפסול באמת שטר שאין בו רק שני שיטין. ז"א דאין לנו כח לגרוע זכות בעל שטר כזה כיון שהוא כשר מדינא דגמרא. וכמבואר בפוסקים שבזמן הש"ס לא היו כותבים בשטר פשוט שריר וקיים. ומיושב בזה שיטת הר"י וראב"ן הנ"ל מקושיית ראבי"ה העצומה דניחוש דילמא גייז. [אכן בתו' (דף קס"ב ע"א) ד"ה לפי מבואר תירוץ אחר שאין חוששין לגזיזה כי יירא שהעדים יכירו שלא חתמו על שטר כזה. ושם איתא דר"י סבר שהרחיק ב"ש פסול אף בכתב שו"ק. משום דילמא גייז והוזכר זה גם במרדכי שם. ויש לדחות]. ולכאורה קשה איך הכשירו ע"י כתיבת שריר וקיים שטרות שפסולים מדינא. דהא עכ"פ לא נעשה השטר כתיקון חז"ל. ומי נתן להאחרונים כח לבטל דברי הראשונים. וצ"ל דכיון שנתבאר בש"ס ב"ב (דף ק"ס ע"ב) שבשטר מקושר כותבים שו"ק. ועי"ז נשתנה דינו. ממילא נלמוד שבכ"מ שנכתב שו"ק וכדומה באופן שאין לחוש לזיוף כשר השטר. וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' כ"ח דכל היכא שמצינו שחילקו בש"ס בתקנתם איזה חילוק. נוכל לדון מזה על כל כיוצא בזה יעו"ש

ועפ"ז יש לבאר מחלוקת הפוסקים והובאו בב"י ח"מ סי' מ"ד אם יש לכתוב ב"פ שו"ק. דהסוברים שאין לכתוב ב"פ שו"ק ס"ל דכיון שעיקר הטעם שאנו נוהגים לכתוב שו"ק ועפ"ז אנו מכשירים מה שפסול מדינא דגמרא. הוא בשביל שמצינו בש"ס שכתבו שו"ק בגט מקושר. א"כ הרי איתא שם דתרי שו"ק לא כתבינן. ודיו לבא מה"ד להיות כנדון. והסוברים שכותבים תרי שו"ק ס"ל דכיון שמצינו שיש מקום לכתוב שו"ק ועפ"ז ישתנו דיני השטר. שוב אין קצבה לזה. ויוכלו לכתוב תרי שו"ק. ורק במקושר אין כותבים תרי שו"ק לפי שעדיו מאחוריו ואפשר לזייף כדאיתא בסוגיא שם. אבל בפשוט שפיר כותבים. וממוצא דבר יש ללמוד דבמקום שיש לחוש לזיוף אין כותבים ב"פ שו"ק. ועכ"פ אין למדים מן האחרון אם יש לחוש לזיוף וכמו במקושר שאין כותבים ב"פ שו"ק לפי שיש לחוש לזיוף כנ"ל. [ועפ"ז יש לבאר ג"כ מחלוקת הפוסקים אם הניחו שתי שיטות חלק וכתוב בשטר שו"ק אי כשר. דהפוסקים המכשירים ס"ל שעיקר לימוד כתיבת שו"ק הוא ממקושר דאיתא בש"ס. ושם הכשירו אף בנשארו כמה שיטות חלק משום דתרי שו"ק לא כתבינן. כדאיתא בש"ס שם. וה"ה לדידן בפשוט כשכותבים שו"ק. ולגזיזה לא חששו כמ"ש התוס' הובא לעיל שחושש שיכירו העדים שלא חתמו על שטר כזה. והפוסלים ס"ל דכיון שמפורש בש"ס לפסול בהרחיקו ב"ש אין לנו להכשיר בשביל כתיבת שו"ק. דכיון שבפשוט אין לפסול כשיכתבו תרי שו"ק. ממילא אוקמא אדינא דהרחקת ב"ש פסול. ויותר נכון כמש"ל]

עכ"פ לפ"ז בהניח חלק שיטה ומחצה דמדינא דש"ס הוא פסול כמ"ש הפוסקים. דהא דאיתא בב"ב (דף קס"ב ע"ב) דכשר. היינו מחצה ברוחב השיטה. או באורכה והמחצה היא לבסוף. אבל כשהמחצה היא מתחילה פסול השטר. וכ"פ בשו"ע סי' מ"ה ס"י. וממילא שטר הכתוב בחצי שיטה ושיטה שלימה הוא כשר. דהא אין לחוש שהעדים חתמו על שטר שהיה בו שיטה ומחצה חלק וכמבואר בפוסקים דמוקמינן העדים על חזקתם שעשו כדין. א"כ גם לדידן שכותבים שו"ק מ"מ יש לפסול בשיטה ומחצה חלק דילמא גייז. וא"ל דנפסול שטר הבא לפנינו בשיטה ומחצה. ז"א דכיון שהוא כשר מדינא דגמרא. אין לנו לפסלו. ואדרבא נפסול שטר שהניחו בו שיטה ומחצה חלק וכדין הש"ס וכמש"ל. והמרדכי בשם ראבי"ה שכתב לפסול שטר שמתחיל באמצע שיטה דדילמא הניחו באמצע: שיטה וגזזו את השטר. היינו משום דמפרש הא דקיי"ל (בדף קס"ב) דשיטה ומחצה כשר היינו אף כשנגמר השטר באמצע שיטה ע"ש וכיון דמפורש בש"ס דכשר. לזה פוסלים שטר כזה שבא לפנינו. ורק דאכתי קשה דהא אפשר לזייף השטר ע"י שיכתוב בחצי השיטה כל מה שירצה. לזה אוקמא המרדכי שם דאיירי כשכתב שו"ק. ולזה פוסל הראבי"ה כשהניח ב' שיטות אף שכתב שו"ק. כיון דאוקים הסוגיא (דדף קס"ב) דאיירי שכתב שו"ק. ושם מפורש דהניח ב' שיטין חלק פסול. והסברא צ"ל משום שדרך לעשות שטרות משני שיטין. אבל לא משיטה ומחצה. והיינו משום דס"ל לפרש בש"ס דהניח חלק שיטה ומחצה כשר היינו באורך כמש"ל. והרמ"א שכתב בסי"ח דשטר הבא בשיטה ומחצה פסול מקורו מהמרדכי בשם ראבי"ה כמ"ש בד"מ. וצ"ל דאף שסתם המחבר בסעיף י' דשטר כזה פסול ולא הגיה שם הרמ"א. היינו לפי שסמך על מה שיכתוב דעת המרדכי בסי"ח. וטעמו נראה דאזיל לשיטתו שכתב בס"ס מ"ד דלכתחילה אין לכתוב תרי שריר וקיים [אכן דברי הע"ש שהביא הש"ך קשים שהרי בסעיף י' לא הזכיר כלל הא שאם כתב שו"ק כשר. ואיך הביא דכשר מהא דס"י] והמחבר בסעיף י' אזיל לטעמו שכתב בס"ס מ"ד שמותר לעשות תרי שו"ק ולשיטת הראבי"ה מוכח בש"ס דלא כתבינן תרי שו"ק, דכיון דמפרש שיטה ומחצה חלק דכשר היינו דכתב שו"ק כמש"ל. א"כ יקשה דהא אפשר לזייף בחצי שיטה הנשארת ויכתוב עוד הפעם שו"ק. ועכצ"ל דלא כתבינן תרי שו"ק. וכמו במקושר. ולפי שיטה זו מפורש בש"ס כתיבת שו"ק בפשוט. [והנה הסמ"ע כתב בסקל"ט דכיון דאיכא ריעותא שמתחיל השטר באמצע שיטה חיישינן דאיקרי וכתב. והקשה הש"ך דהא יש להעמיד העדים על חזקת כשרות. ולפמש"ל י"ל דחיישינן שהעדים ס"ל כשיטת הראבי"ה שמכשיר שיטה ומחצה חלק בכה"ג. וכעין זה איתא בכתובות (דף כ"א) דחיישינן דילמא איכא ב"ד דס"ל כרבי מחביריו. ואף שיש לחלק בין ב"ד לעדים. מ"מ הרי מצינו בב"מ (דף י"ג ע"א) דאף בעדים חיישינן לאיקרי וכתבו מה שאסור לכתוב. היכא שיש קצת ריעותא ע"ש ואקצר]

עכ"פ לפ"ז מאן דס"ל דבפשוט, כותבים תרי שו"ק מוכח דס"ל דאזלינן בתר טעמא ולא מדמינן לה למקושר. וא"כ בהכרח נפרש הא דאיתא דהנית חלק שיטה ומחצה היינו בעובי וכמש"ל. דאם הניח חלק חצי שיטה ושיטה שלימה יש לחוש שיזייף בחצי השיטה ויכתוב עוד הפעם שו"ק. וא"ל דתרי שו"ק בשיטה שלפני אחרונה פסול. ז"א דלא מצינו שחילקו הפוסקים בזה רק לענין שיטה אחרונה. וגם דאי נימא דכוונת הש"ס הוא כן. הו"ל לפרושי הכי בהדיא. דבשלמא להראבי"ה דס"ל דתרי שו"ק פסול לא קשה למה לא מפרש הש"ס בהדיא הכי. משום שי"ל דהש"ס סומך על דין מקושר דתרי שו"ק פסול. אבל לומר דתרי שו"ק כשר ובשיטה שלפני אחרונה פסול לא הו"ל להש"ס למיבעי בפשיטות שיטה ומחצה. דהו"ל לפרש דתרי שו"ק פסול בשיטה שלפני אחרונה. ועוד דהא גופא קשיא. דכיון דמעיקר הדין כשר בפשוט תרי שו"ק. למה נפסול זה בשיטה שלפני אחרונה. נימא טפי בהניח חלק שיטה ומחצה פסול. דיותר טוב לפסול שטר שפסול מדינא דגמרא. ולהכשיר שטר שבא כולו בשיטה ומחצה שכשר מדינא מלחדש דבר נגד הדין. והראבי"ה אזיל לשיטתו כמש"ל. ולא מצינו כלל בפוסקים שיחלקו לענין זה בין שיטה שלפני אחרונה לשאר שיטות. ועפ"ז יתבארו בע"ה הדברים על מכונם. וממוצא דבר ילמד תשובה לדברי כבודו וההכרח לקצר

סימן קנא ב"ה ד' מ"ח תרל"ז

ע"ד אשר כתב בב"ב (דף ל"ג) בעובדא דקריביה דרב אידי לקיים גי' התוס' שהיו לו בנים ולפרש מקרבנא טפי שדעתו מקורבת יותר עם המצוה ולזה י"ל שדעתו היתה עליו