דברי מלכיאל ד רב

דב"מ (דף י' ע"א) ובמק"א הארכתי בזה בס"ד וע' נתיבות סי' קפ"ח בזה ומהרי"ט אלגזי פ"ד אות נ' וע"ל סי' ה'

סימן קמט

ע"ד מי שקנה וועקסיל ועתה טוען הלוה שהוא שטר פרוע או אמנה. הנה דינו פשוט בסי' ס"ו ס"ח שהמוכר צריך לישבע שלא נפרע ואם אינו נשבע ומכ"ש אם הוא מודה שהוא פרוע פטור הלוה. והמוכר ישלם להלוקח. אכן באשר בעתים הללו כל המסחרים בנויים על שטרות שמוסרים זה לזה. ואם נדון כן לא שבקת חיי לכל הסוחרים. אמרתי לברר דין זה למעשה

הנה באמת יש לדון בזה שאף אם הוא פרוע או גנוב מחויב הלוה לשלם להלוקח כמה שנתן עבורו מצד תקנת השוק כדקיי"ל בסי' שנ"ו. ורק דקיי"ל בר"ס ס' דבשטרות ליכא תקנת השוק משום דלא שכיחא. אכן הש"ך כתב בסי' מ"ח גבי שטר ממרם שדנין בו תקנת השוק לפי ששכיח שמוכרים וקונים אותו. וא"כ י"ל דהאידנא גם בשטרות גמורים יש דין תקנת השוק. כיון דשכיח הוא כי כל המסחרים כעת הם ע"י שלוקח מזה ומוסר לזה. וא"ל דכיון דמתחילה לא תקנו תקה"ש בשטרות משום דלא שכיחא. אף עתה דשכיחא מכירת שטרות ג"כ ליכא תקה"ש בזה. ואף דהש"ך כתב דבממרס דשכיח למכרו איכא תקה"ש. י"ל דהיינו משום דלא היתה כלל עת שיהא מכירת שטר ממרם לא שכיח. דז"א דהא בתקנת השוק דמדינא דגמרא בב"ק (דף קט"ו) לא נזכר שום חילוק בין שטרות לשאר דברים. ורק גבי כתיבת דאיקני וקנה ומכר כתבו הפוסקים שנהגו שלא לגבות משום תקנת השוק. ובשטרות דלא שכיח ליכא מנהג זה. וכמ"ש הרא"ש בתשובה הובא בטוח"מ ר"ס ס'. ובאמת קשה על הש"ך וש"פ מנ"ל לומר דתקה"ש דדינא דגמרא לא שייכא בשטרות. דודאי אין בידינו לחדש מדעתינו ולומר דבדבר שאינו שכיח לא נאמרה תקנת חז"ל. ונתת תורת כל אחד בידו שיאמר שדבר זה אינו שכיח ולא תקנו חז"ל. ואין לנו סברא זו רק היכא שמפורש בש"ס. ורק במנהגא בעלמא כתב הרא"ש דבשטרות דלא שכיחא לא נהגו וגם י"ל טעמו דכיון דלא שכיח לא שייך מנהג בזה וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רס"ד סק"ד. וע' ש"ך סי' ק"צ סק"ג ור"ס א'. וע' מל"מ פ"ד מה' מלוה הי"ד וח"צ סי' ס"א ובחיבורי ח"א סי' ע"ז בענין מילתא דלא שכיחא. שוב ראיתי בנתיבות סי' ס' סק"ב שתמה ג"כ על הש"ך מנ"ל דלדינא דגמרא ליכא תקה"ש בשטרות. וגם להש"ך נראה דהאידנא דמכירת שטרות שכיח מודה דאיכא תקה"ש וכמ"ש הש"ך גבי ממרם. ונהי דהיכא דאיתא בש"ס דכיון דלא שכיחא לא גזרו. ודאי אף אם עכשיו יהא שכיח דבר זה. אין לנו לחדש ולומר שתחול הגזירה גם בזה. מ"מ בשטרות שלא מצינו זה בש"ס. רק הש"ך כ"כ מסברא דכיון שהתקנה היתה כדי שיוכלו לקנות איש מחבירו מטלטלים. ממילא בדבר דלא שכיח לקנות אין שייך תקה"ש כיון שאין שוק על זה. ולזה כיון שעכשיו הוא שכיח. מודה הש"ך שיש בזה תקה"ש

ולכאורה לפ"ז יהא הדין שישכב כמה נתן בעד השטר ויטול. אכן ז"א דבדבר ששומתו ידועה. א"צ לישבע כדאיתא בסי' ע"ב סט"ו. וכעת ידוע שמנהג הסוחרים לקבל וועקסיל של אחר עם זירא של מוכר הוועקסיל בכסף מלא. רק שלוקחים פ"צ בהת"ע בעד הרחבת הזמן. ואם הוועקסיל ניתן בעד סחורה. אזי אף פ"צ אין נותנים. והוי שומתו ידועה. ולזה יש לדון שהלוה ישלם להקונה. ומה שיש לו לטעון על זה יתבע מן המוכר

אכן כ"ז בוועקסלען שבידי הסוחרים או שבבאנק ובקאנטארין. אבל מי שקונה חובות על אחרים בזול. באשר הוא גבר אלם ויכול לגבות החוב. בזה ודאי ליכא דין תקה"ש כמ"ש הש"ך. ואף במקום שיש איזה אנשים שקונים שטרות כאלה. לא מיקרי זה שכיח. והוא דרך שכבשוה לסטים. כי הוא אכזריות לקנות חוב על חבירו ולדחוק אותו במקום שהבע"ד בעצמו לא היה דוחק אותו כ"כ. ואף המלוה את חבירו כסף כדי לגבות אח"כ את שדהו איתא בגיטין (דף מ"ט ע"ב) ובמדרש ש"ר פל"א שהיא מדה רעה. ומכ"ש לקנות חוב על אחר. ולא עדיפא מהא דבא בהרשאה או קונה שדה שיש עליה עסיקין דקרי עלה בשבועות (דף ל"א) ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו. ואף שכתבו האחרונים בס"ס קכ"ג דבשכר מותר להיות מורשה. היינו כשמקבל שכר בעד טרחו לדון עמו בדין. אבל לא לקנות החוב כדי שיהא בזה תקנת השוק. ובזה נותנים יד לפושעים שכל מי שיש לו שטר אמנה או פרוע מוכרו לאחר. כי הוא אינו יכול להעיז לתבוע בו. ובנ"י העוסקים בקניית שטרות כאלו הם מחללים את השם. ולזאת אוקמא אדינא דקיי"ל בח"מ סי' ס"ו שצרך קונה השטר להעמיד שישבע המוכר

סימן קנ

ע"ד מ"ש הרמ"א בח"מ סי' מ"ה סי"ח שאם התחיל השטר באמצע שיטה וכתבו בחצי שיטה זו ובשיטה שאחריה פסול דחיישינן שמא היה שטר כתוב למעלה עד אמצע שיטה זו וחתך השטר וכתב כאן שטר חדש. והקשה הש"ך בסקכ"ט שאין לחוש לזה דהא קיי"ל בסעיף י' שאסור להניח שיטה ומחצה חלק. והמרדכי שכ"כ בשם ראבי"ה. היינו משום דאיירי שם לדידן שכותבים שריר וקיים וס"ל שאין כותבים תרי שריר וקיים אבל לדידן דקיי"ל בסי' מ"ד ס"ט שכותבים תרי שו"ק. א"כ פסול שטר כזה אף בכתב שו"ק. שיש לחוש שיוסיף בחצי שיטה מה שירצה ויכתוב שנית שו"ק. וע"ז כתב כבודו שי"ל דס"ל לרמ"א כדעת הב"ח שהובא בש"ך סקט"ו שבמקום שכותבים שו"ק כשר שטר כזה שהניחו בו שיטה ומחצה. ואף דתרי שו"ק כשר לדידן. היינו רק במקום שאין לחוש לזיוף. אבל אם שניהם בשיטה שלפני האחרונה שיש לחוש לזיוף. פסול. ועפ"ז רוצה ליישב דברי הב"ח והע"ש מקושיית הש"ך סקט"ו וסקכ"ט והאריך. והנה מטרדותי אינני משיב רק הנוגע להלכה למעשה רק באשר כתב שנית אצלתי לי עת להשיבו בקוצר

הנה צריך להבין ביסוד דינים אלו מי שם גבולות לזה. דכיון שהחשש הוא רק לזיוף. א"כ הא בהא תליא אם יכשירו שטר שנשאר בו שיטה ומחצה חלק. ממילא פסול שטר שיש בו רק שיטה ומחצה. ואם יכשירו של שיטה ומחצה. ממילא צריך לפסול שטר שנשאר בו שיטה ומחצה. דדילמא גייז ליה ויעשה שטר אחר. וצריך לדעת איזה נכשיר. ואיזה נפסול. והנראה דהיכא שיש חשש זיוף בגוף שטר זה יש לפסול. אבל אם בשטר זה אין חשש. רק יש חשש דגייז ויעשה שטר חדש. אזי אין לנו לפסלו. רק נפסול שטר החדש משום דניחוש שמא הניחו חלק בשטר וגזזו ועשה שטר זה. אכן אם כתוב בו שריר וקיים ואין חשש זיוף בשטר זה. נחלקו הפוסקים בזה דיש סוברים דכיון דאשכחן בב"ב (דף ק"ס ע"ב) דהיכא שכותבים שריר וקיים אין חוששים לזיוף. ממילא הוא שטר כשר מדינא. ואין חוששים דילמא גייז. דאדרבא נפסול שטר חדש כזה שיבוא לפנינו בשביל החשש שמא נגזז משטר שנשאר בו חלק בשביל שהיה כתוב בו שריר וקיים. ויש סוברים דכיון דמדינא פסול שטר כזה. ורק ע"י כתיבת שריר וקיים מכשירים אותו. לזה אם יש חשש דגייז אוקמא אדינא שהוא פסול. ואין לנו לחדש מדעתינו בשביל זה להכשיר הפסול. ולפסול הכשר. וזהו מחלוקת ר"י וש"פ במרדכי פג"פ בהרחיק שני שיטין. דר"י וראב"ן ורשב"ם ס"ל דכיון שכותבים שו"ק. כשר בהרחיק ב' שיטין דליכא למיחש לזיוף. ואי משום דילמא גייז. אדרבא נפסול שטר הבא לפנינו שאין בו רק ב' שיטין. כי ניחוש שגזזו משטר שהניחו בו ב"ש חלק. והראבי"ה במרדכי שם והרמב"ן בחי' חולקים וס"ל