דברי מלכיאל ד קצה

ממורשה של האדון. וטעם החזקת הבהמות הוא כדי שיהי' לו זבל לזבל השדות שלא יתקלקלו. אך בהשטר לא נתבאר הטעם ובשנה עברה בא האדון לביתו והלשין לפניו אחד שר' שכר השדות בזול גדול. והמלשין הוא שותפו של ש' הנ"ל בעסק אחר. וגם ש' היה שם. ור' חשד את ש' שידו היתה בזה. אך הוא אומר שמיחה בשותפו שלא יעשה זאת ולא שמע לקולו. ובמשך הזה לא החזיק ש' הבהמות כמדובר. ור' החזיק גם כנגד חלק ש' רק בשנת תרנ"ד ותרס"א החזיק ר' רק כפי חלקו. ולא נגד חלק אחיו. ועתה בא האדון לביתו וביקש מר' שיראה לו את שטרו. וכשהראה לו. לא רצה להשיבו באמרו כי חוזר בו משכירותו בשביל שלא קיים התנאי להחזיק מספר הבהמות. וגם אומר שפקיד שלו לא היה לו הרשאה כחוק. וגם כי שמע שנתן שוחד להפקיד. ואחר השתדלות רב וגם כי האדון חייב לר' סך גדול השכירם האדון שנית לר' ע"י קאנטראקט חדש בהוספה רבה ותנאים קשים. ועתה אין רוצה ר' לתת חלק לש' באמרו שהוא שכירות חדשה. וגם כי סיבת ביטול השכירות היתה בשביל שלא החזיק ש' הבהמות כפי התנאי. וגם כי האדון א"ל שאינו רוצה שיהי' ש' שותף בזה. ותובע עוד שיקבל ש' בח' שלא הסית להאדון שיחזור משכירותו כי בשנה עברה רצה לשכור מהאדון כל השדות. וש' אומר שלא הסיתו. ואדרבא חושד את ר' שהוא הסית את האדון שיקפיד על מה שלא החזיק ש' הבהמות ולעשות שכירות חדשה כדי לדחות אותו מהעסק ועל מה שלא החזיק הבהמות אומר שזה היה בשביל שר' לא הניחו להחזיקם בהבנינים של האדון. ובכ"ז החזיק בשנה אחת שורים מר"ח מנ"א עד אחר חה"ס כדי לזבל השדות. ובשנה זו החזיק זמן כזה ארבעים שורים. ותובע חלק בהעסק כעת. ור' אומר שהמדובר היה שיחזיק הבהמות אצל הריחיים ולא בשארי בנינים. וכן אומר הפשרן שכן היה המדובר. וגם אומר שש' לא רצה להחזיק כלל הבהמות. ומה שהחזיק שורים איזה משך אינו מועיל כי התנאי היה להחזיק הבהמות בתמידות. והנה כת"ר האריך בדברי חכמה. וחפץ לדעת דעתי בזה. ומרוב טרדותי וגם כי אנכי חלוש כעת. אשיבנו בקוצר

הנה מה שטען האדון שלא היה לפקידו הרשאה כחוק. נראה שאינה טענה. כי אף אם אמת הדבר. מ"מ הלא בודאי ידע מהשכירות וקיבל כסף השכירות וכן בשנה עברה הגידו לו ששכרו השדות בזול. וא"כ נתרצה למעשה הפקיד בזה. ואף במכר כתבו הרמב"ם וטוש"ע סי' רל"ה סכ"ד שאם עבדו מכר או קנה בלא רשות רבו. וכשנודע לרבו ורצה לקיימו הרי המכר קיים. ובמק"א הארכתי במקור דין זה מהא דחולין (דף פ"ג) דמזכה לו בדינר בשר. ואף דבמכירה בעי שטר והשטר הוי חספא בעלמא כיון שלא נעשה ברשות הבעלים וגם דעכו"ם לית ליה זכיה. והתם משמע דמדין זכות אתינן עלה. מ"מ הכא בשכירות קרקע דקיי"ל בסי' קצ"ד דאף בעכו"ם סגי בכסף לחוד ממילא כיון שהסכים האדון על השכירות וקיבל כסף השכירות שנתן הישראל השוכר להפקיד. הרי קנה הישראל השכירות וא"ל דהכא גרע דחזינן שהשוכר הקפיד לכתוב שטר. וא"כ נימא דלא סמכא דעתו בלא שטר ולא קנה בכסף לחוד. והשטר שיש לו הוא חספא בעלמא כיון שלא נכתב מדעת הבעלים ז"א די"ל דכיון שלא הקפיד השוכר בשעת שכירתו לראות אם יש להפקיד שטר הרשאה כחוק. נראה שלא היתה קפידא גמורה על השטר. אחרי כי גם בלעדי זאת אין השטר על שמו. ועשה את השטר רק לזכרון דברים על פרטי הדברים שהותנו ביניהם

והנה בכנסת יחזקאל סי' צ"ג כתב דהיכא שאין רשות לישראל לקנות בית רק על שם עכו"ם. אין להישראל קנין בגוף הדבר רק חוב על הקרקע כפי שמבואר בשטר שנתן דמים ודינם כמטלטלים. דהרי העכו"ם שנקנה הבית על שמו יכול לסלקו בכל עת. ולפ"ז גם בנ"ד אין לו קנין בהשדות. אך נראה דנהי שהעכו"ם שנכתב השטר על שמו יכול לסלקו אבל המוכר בודאי נסתלק מזה לגמרי ואינו יכול לחזור בו. והא קיי"ל בב"ב (דף נ"ד) ובח"מ סימן קצ"ד שאם קנה מעכו"ם בכסף ובא אחר והחזיק קנה משום שהעכו"ם נסתלק כבר מקרקע זו. ולפ"ז נראה דאף העכו"ם שהשטר על שמו אינו יכול לסלקו מן הדין. דהא מודה שבאמת הוא לא קנה ולא שכר את השדה. והוי רק שטר אמנה על שמו וכהא דב"ק (דף ק"ג) בכותב שטר על שם ר"ג שאין לר"ג שום זכות בזה. ורק בגזילה יכול לסלק את הישראל ובזה לא שייך לומר לא סמכא דעתו. דאדרבא נראה דשפיר סמכא דעתו ובטוח שהעכו"ם לא יגזול ממנו. כי אם לא סמכא דעתו. לא הוי שדי זוזי בכדי לקנות על שם העכו"ם. וגם בודאי הבטיחו באיזה שטרי חובות וכנהוג. והוי ממש כהא דהתנה שיקנה בכסף שכתבו הפוסקים בסי' קצ"ד דסגי. ואף להב"ח והט"ז שכתבו שם דלא מהני בזה התנה. דמ"מ כיון דסתם עכו"ם אנס הוא לא סמכא דעתו עד שיקח השטר. מ"מ הכא מודו דהא כבר עשה כל מה שאפשר כי נתן הכסף ועשה השטר על שם עכו"ם הנאמן לו ושפיר סמכא דעתו. ודברי הכני"ח שם צ"ע לע"ד. ואף שיש לדון מצד דכיון דלא קנה מדינא דמלכותא לא הוי קנין כמבואר בפוסקים שם סי' קצ"ד. מ"מ נראה דכיון שהעכו"ם נסתלק שפיר קנה הישראל דלא גרע מאם בא אחר והחזיק דקנה מטעם הפקר כדאיתא התם. אף דודאי מדינא דמלכותא אינו הפקר שיזכה מי שירצה וכמובן. מ"מ כבר כתבו הפוסקים בכמה דוכתי דבכל קנינים אזלינן בתר דין התורה. והכא הטעם רק משום דכיון שלא עשה באופן המועיל בדיניהם לא סמכא דעתו. כי המוכר יוכל לחזור בו. אבל בנ"ד שאין המוכר יכול לחזור בו שהרי עשה שטר שפיר קנה מדין תורה. וכן בזוכה מצד זכיה והפקר לא שייכא סברא דלא סמכא דעתו. וגם י"ל שקונה בקנין חזקה שנתן הכסף וקיבל השטר על שם העכו"ם. ואף דקצת ראשונים כתבו שאף אם החזיק הראשון בחזקה לא קנה דמ"מ לא סמכא דעתו עד שיעשה השטר כיון שנתן דמים. משא"כ השני שלא נתן דמים וכ"פ הרמ"א בסי' קצ"ד. היינו רק שם שאפשר לו לעשות שטר על שמו. משא"כ בנ"ד שכבר עשה מה שאפשר לו לעשות שפיר קונה בחזקה וסמכא דעתו

ואף דבנ"ד בשכירות אינו זוכה מן ההפקר רק זכות בקרקע על משך קצוב ולא לגמרי. מ"מ נראה דגם בזה שייך זכות מהפקר. וכעין דאיתא בנדרים (דף מ"ב) דבשביעית הפקירה תורה קרקע השדות שיוכלו הכל ללכת שם ליטול הפירות ע"ש. הרי דהוי הפקר אף לתשמיש בעלמא ולא לגמרי. וכל דין הפקר ילפינן משמיטה כדאיתא בנדרים (דף מ"ג) וב"מ (דף ל' ע"ב). וכ"כ התוס' ב"ק (דף כ' ע"ב) ד"ה אפקורי שמפקיר הפירות רק לענין הפחת שאפשר לבוא מחמת דריסת בנ"א ע"ש. שוב ראיתי בנה"מ סי' קצ"ד שכתב דבשכירות לא שייך הפקר לפי שנשאר למשכיר זכות בימי השכירות לענין איזה פרטים. ולענ"ד דבריו צ"ע דמ"מ יזכה הזוכה כפי תנאי שכירות השוכר. ובמק"א דברתי בזה. ועכ"פ מבואר דמודה ששייך בשכירות דין הפקר וכמש"ל. ואכמ"ל בזה דבנ"ד א"צ לזה דבשכירות סמכא דעתו אף בלא שטר וכמש"ל. וע' עירובין (דף ס"ב ע"א) תוד"ה מוהרקי שפירשו דלמ"ד שם שכירות בריאה בעינן היינו שיעשו שטר. י"ל דהיינו רק התם לפי דבאמת אינה רק הערמה. לזה הצריכו שיעשו שטר ג"כ כדי שלא תהא ההערמה ניכרת כ"כ. ורש"י ור"ח פליגי שם באמת על זה ע"ש. והט"ז חולק בסי' קצ"ד על דין זה. וע"ש בקצה"ח ונה"מ. ובמק"א הארכתי בזה. והכא הא חזינן דסמכא דעתו על הכסף לחוד שהרי לא דקדק לראות אם יש להפקיד הרשאה כחוק. וגם הרי החזיק כמה שנים. וכמ"ש הרא"ש בב"ב שם שהראשון יוכל להחזיק בתורת הפקר כמו השני וכמש"ל. ובגוף הדבר רחוק לומר שיעשה הנאטריוס שטר ולא יראה אם יש להפקיד הרשאה כראוי. וכ"ת לא הזכיר מה השיב הבע"ד על טענה זו [וי"ל דהפקיד יהא נאמן לומר ששלחו אדונו להשכיר. דהא ב"נ נידון בעד אחד. והוא אינו נוגע בדבר לדונו כבעל דבר בזה. דמה לו אם תתקיים השכירות או לא. אך י"ל שאם לא תתקיים השכירות יוכל השוכר