דברי מלכיאל ד קפה

מהירושה. ובזה יפה כתב כת"ר שאין יכולים לעכב את הבעל בשביל אשתו. ובפרט שגם היא אינה מחויבת לפטרם מהירושה לדעת רוב האחרונים. דנהי שאין לה חלק בירושה מ"מ אינה חייבת לפטרם. אבל מה שיש לדון בזה אם יכול לכופם לחלק את החוב לשני שטרות. דכיון שעשו החוב בשותפות יכולים לטעון דמזלא דבי תרי עדיף. ונהי דמה שטוען שרוצה לגבות החוב תיכף שמא יעני הלוה בודאי טענתו טענה. והרי קיי"ל בסי' קכ"ו ס"ט שאם קיבל על עצמו לפרוע חובו מפלוני ושהה מלגבות עד שהעני הוי כמפסיד בידים יעו"ש. וע' סי' קל"א ס"ד. ואף דבסי' קע"ו סי"א וסמ"ז איתא ששותף אין יכול לכוף את השני לתבוע חוב משותף. היינו כשזה שהשטר על שמו אומר שכשיתבע את החוב יוגרם לו היזק כדאיתא שם. אבל בנ"ד שזה רוצה לתבוע בעצמו את החוב. ודאי שאין השני יכול לעכב. אכן כשא"א לגבות כעת כל החוב. רק רוצה להחליף בשני שטרות. י"ל שא"י לכופם דהוי כחולק קודם הזמן שאינו יכול משום דמזלא דבי תרי עדיף כדקיי"ל בב"מ (דף ק"ה). ואף דקיי"ל בסי' קע"א סי"ד וסי' קע"ו ס"כ שאם נשאר חוב משותף יכולים לכוף זא"ז לחלוק או על גוד או אגוד יעו"ש. היינו רק כשכבר הגיע זמן לחלק את גוף שותפותם. ולזה גם החוב המשותף יחלוקו. דלא עדיף מכל עסק השותפות. אבל כשעשו חוב משותף א"י לכוף זא"ז לחלוק. ואף כשכבר הגיע זמ"פ שבשטר. מ"מ לא דמי לשאר עסק משותף דקיי"ל בסי' קע"ו סי"ח שיכולים לחלוק אם הגיע הזמן או אם לא קבעו זמן כלל. דהכא הוי כקבעו זמן שיהי' משותף עד שיבוא לידי גוביינא דידוע שהרבה פעמים א"א לגבות חוב ביום המוגבל בשטר. וכ"כ התו' ריש ע"ז בשם הירושלמי דאף במלוה בשטר לא כל שעה אדם זוכה ליפרע חובו. וכן קיי"ל ביו"ד סימן קמ"ח בזמן הזה. ועוד דע"כ עשו השותפות על אחר זמ"פ דקודם זמ"פ אין תועלת בשותפותם כיון שא"י לתבעו קודם הזמן. רק אחר הזמן שייך שותפות שישתדלו שניהם לתבעו וכ"כ להדיא הרדב"ז ח"א סי' שצ"ב שאם משותפים בחוב א"י לחלוק שלא מדעת חבירו דמצי למימר מזלא דבי תרי עדיף ומכ"ש היכא שהשטר נכתב על שם אחר שי"ל שכך היתה כוונתם מתחילה שהוא ישתדל בזה לפי שהוא יותר זריז ע"ש. ואין לדון בזה מצד ששני אחים מסכימים שימסרו לו השטר שהם הרוב. דכבר בארתי בחיבורי ח"א סי' ל"ה ל"ו דל"א בשותפות בתר רובא כשיש לו טעם בדבר

אכן לדינא נראה בנ"ד שיכול לחלוק החוב לפי שמת שותפו וקיי"ל בסי' קע"ו סי"ט שאם מת השותף בטלה השותפות לפי שיכול לומר שאינו רוצה להיות שותף עם היורשים דבנ"ד שנעשה השטר רק על שם חתנו. נראה שקיבל על עצמו לעסוק בגביית החוב וכמ"ש הרדב"ז שם. מ"מ יכול לומר שחותנו היה עוזר לו בטורח הגבייה או שהיה מתיישב עמו איך להתנהג בעסק זה וכדומה. ולזה יכול לכוף את היורשים לחלק את החוב לשני שטרות. אכן בענין ההשלשה יש לדון שיכול לטעון שאינו רוצה להשליש הכסף ת"י הרב וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' ק"ע. ורק הכא שכבר השלישו השטרות ביד הרב וחזינן דהימניה להרב. לזה א"י לומר עתה שאינו מאמינו וכעין הא דב"מ (דף ל"ו) דהיכי שרגיל להפקיד אצלו. א"י לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. אך יש לחלק בין שטרות לכסף מזומן. ולזה אם טוען היורש שרצונו שישלחו מב"ד איש נאמן עמהם יחד אל הלוה לגבות החוב או להחליף השטר. י"ל שטענתו טענה. אך נראה דז"א דאפשר שעי"ז יתקלקל החוב כשיראה הלוה שאין מאמינים זה לזה והוי כקידרא דשותפי. ורק הוא ישליש ת"י ב"ד כסף כנגד חלקם ויקח השטר לידו ויסע עמו אחד מן היורשים. ומה שיגבו יחלוקו. ומה שלא יגבו יקחו כ"א שטר על חלקו. והכל לפי ראות עיני ב"ד שאם רואה הרב שטוען שאינו רוצה בהשלשת הכסף כדי לדחות א"ע אין שומעין לו. וגם דהא בודאי יש למצוא בעיר איש בטוח שיוכלו להשליש אצלו. ועוד דהא גם השני יכול לטעון שאינו מאמין שטר השותפות שיהיה מונח ת"י אחרים. ורק לאביהם היה מאמין ולא ליורשיו או לאחר. וה"ז דומה למי שרוצה לפרוע חוב שבשטר ואינם מאמינים זה לזה אף על רגע אחת דודאי אז הדין שישליש הכסף בב"ד והלה יניח השטר בב"ד דהא א"א באופן אחר לגבות החוב. ולזה אינה טענה בנ"ד ובדרך כלל אין מקום לטענה זו שאינו מאמין לב"ד. כיון שחז"ל האמינו להם שיתפסו כשרואים צורך הצלת גזל. וכן כל גביית חוב הוא ע"י שליח ב"ד כדאיתא בש"ס ב"מ (דף קי"ג) וב"ק (דף ח') וע' ב"ב (דף ל"ד ע"ב)

ועדיין יש לדון דהא אמרינן בב"ב (דף קע"ב) ובח"מ סי' נ"ג שלפעמים יותר טוב למלוה שיהי' לו שטר גדול כדי שאם יפרע הלוה מקצת ויקח שובר על זה. ימהר לפרוע את השאר כדי שישיבו לו השטר ולא יצטרך לשמור שוברו. וא"כ יכולים היורשים לטעון שע"י שיחלקו החוב לשני שטרות לא יוכלו לגבות החוב במהרה. וע"ד כן נשתתפו שיהא להם על הלוה שטר גדול. אבל ז"א דהא בכל עסק אם מת השותף יש סברא לומר שכשיעסקו בממון שניהם יהי' העסק יותר טוב וגם סברא דמזלא דב"ת עדיף. ובכ"ז קיי"ל דבטלה השותפות. מפני שהלה יכול לומר שאיני מחויב להפסיד עי"ז שאהיה שותף עם מי שאינו מרוצה לי בשביל זה שיורשי השותף יש להם איזה חשש הפסד. וגם דהא כתבו הפוסקים דין זה גבי עיסקא שע"י שיקבל נותן העיסקא מעותיו. לא יהי' ליורשי המקבל שום עסק להרויח. ובכ"ז יכול להוציא אם מת המקבל. וכ"כ בבאר שבע סי' מ' שאם מת השותף בטלה השותפות ואין מועיל להיורשים שום טענה ואמתלא לקיים השותפות. ובנ"ד י"ל ג"כ דהא אפשר שהלוה ישלם מקודם להיורשים את חלקם ולא יהי' להם הפסד. אך א"צ לזה וכנ"ל. ולזה לדינא יכול גיסם לטעון שרוצה להשליש מזומן ביד ב"ד בעד חלקם. והוא יקח השטר או לגבות בו או לעשות שני שטרות. וכשיביא השטר עבורם יקבל כספו מיד ב"ד. ואם יגבה כעת איזה סך על החוב יש לדון שא"י לומר לעצמי הצלתי וכמ"ש הרדב"ז שם שכיון שנכתב השטר על שמו הרי נשתעבד לתבוע החוב עבור שניהם וכ"כ המל"מ פ"ד מה' שלוחין. אך י"ל דכיון דקיי"ל שאם מת אחד בטלה השותפות. שפיר יכול לומר שגובה לעצמו. ורק כל זמן שלא החליפו השטר בשני שטרות יכולים היורשים לומר שרוצים ללכת עמו לתבוע החוב ומה שיתן הלוה על החוב יחלוקו ביניהם ועל המותר יעשו שני שטרות

סימן קלח כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אפרים נ"י אבד"ק הארחוב

ע"ד ראובן ששכר מעכו"ם קרקע על ל"ו שנים לבנות בנינים ולהשתמש. ואח"כ יהיו שייכים הבנינים להשוכר ויקחם מעל הקרקע. והשוכר בנה שם והשכירם לאחר. ואח"כ מכר העכו"ם את הקרקע לעכו"ם אחר ועתה מכר העכו"ם השני לשמעון את הבנינים הנ"ל לסתרם ולקחתם לעצמו. וכשנודע לראובן התחיל צווח על שמעון וגמר שמעון עמו שיתן לו ראובן שני מאות רו"כ ויקבל משמעון זכותו בהבנינים. אבל ראובן לא נתן לו. ושמעון השתדל בערכאות וסתרו הבנינים וקיבלם לעצמו ובנה מהם בנינים על קרקעו. ואף שראובן רצה להשליש שטר על השני מאות רו"כ עד לד"ת. לא רצה שמעון רק שיתנם לידו. ועתה ראובן העתיק שטרו אצל נאטאריוס והגישו בערכאות וחייבו לשמעון. ושמעון טוען שראה על גוף השטר כתוב ששוב מכר הבנין להאדון. וראובן מכחיש, ואילו היה כן היה הנאטאריוס מעתיק גם את זה. ורק באשר השטר נקרע בהמשך הזמן העתיקו. ועתה אבדו לו קרעיו. וכעת נגשו לד"ת וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה: