דברי מלכיאל ד קפ

כבר החל לקרום עליהם עור השכחה מרוב ימים. ד' יזכנו לראות בישועת ד' על עמו. ודורש דמים לא ישכח צעקת ענוים. והנה באשר בקשו למהר תשובתי אכתוב בקוצר את הנלע"ד בזה לדינא

הנה בכתובות (דף כ"ז) תנן עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות. ופריך הש"ס מהא דתנן בע"ז (דף ע') דבלשת שבאה לעיר בשעת מלחמה מותרות אף חביות פתוחות לפי שאין פנאי לנסך. ומשני רב מרי לבעול יש פנאי ור"י בר אלעזר אמר משמיה דחזקיה כאן בכרכום של אותה מלכות כאן של מלכות אחרת. ופירש"י דאף לבעילה אין לחוש באותה מלכות לפי שאינו רוצה להשחית. וכשכובש עיר הסמוכה לממשלתו שומרה והיא לו למס עובד. ופריך הש"ס של אותה מלכות נמי א"א דלא ערק חד מינייהו אר"י א"ש כשמשמרות רואות זא"ז א"א דלא ניימא פורתא א"ר לוי כגון דמהדר למתא שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא. ופירש"י משמרות שהעמיד המלך שלא יחבל אדם באנשי העיר. אר"א ב"ז פליגי בה ר"י נשיאה ורבנן ח"א כאן בכרכום של אותה מלכות וכו' ול"ק ליה ולא מידי. פירש"י דכיון שאין הדבר הפקר אין לחוש שיעקור אחד ויבעול. וחד קשיא ליה כל הני ומשני כגון דמהדר למתא וכו' והתוס' שם בשם ר"ח ור"ת פירשו דבאותה מלכות חיישינן טפי לפי שהחיל בטוחים יותר לפי שהם במקומם. משא"כ במלכות אחרת. וכ"ד הרמב"ם ספי"ח מהא"ב והאו"ז בחידושיו לע"ז וע' בח"א סי' תשמ"ז בזה. ומפרשים דפריך הש"ס שנתלה שברחה אשה אחת וכדקיי"ל כשיש מחבואה אחת כולן מותרות. אבל הרי"ף והרא"ש לא הביאו אוקימתא דכרכום. ופסקו כרב מרי דלבעול יש פנאי בכל גווני. וכתבו הרשב"א בחידושיו והרמב"ן הובאו בשטמ"ק ובמ"מ פי"ח מהא"ב. דלא תלינן שברחו הנשים דקיי"ל כמאן דלא קשיא ליה ולא מידי. והטעם לפי שיריאות לברוח מאימת הגייס ע"ש במ"מ. והמ"מ חולק עליהם וכ"ה דעת הרא"ה והריטב"א בשטמ"ק שם כהרמב"ם דתלינן בבריחה. והח"מ באה"ע סי' ז' סקי"ז כתב דהרי"ף והרא"ש ס"ל כהרמב"ן ורשב"א מדלא הביאו אוקימתא דשושילתא וכו'. והב"ח והב"ש סקי"ד כתבו די"ל דס"ל כהרמב"ם בזה ושכן משמע בטור ורי"ו והק"נ באות פ"ז ס"ל דרי"ף ורא"ש ס"ל כהרמב"ן ורשב"א. והיש"ש כתב דאין אנו בקיאים לחלק מה נקרא כרכום של מלכות אחרת דאיכא אימת מלכות עליהם ואסור בכל כרכום בשלשלאות וכו' בין הקיפוהו בין לא הקיפוהו כי מי בקי בשמירה זו ואף האידנא יש שומרים מתחלפים למשמרות וא"א לברוח רק אחת מאלף ואף מן הסתם א"נ לומר ברחתי ומ"מ יש מקומות שהמושל גוזר שלום על העיר וגוזר בגזירת עונש נפש שלא יגעו בשום אנשי העיר ואין לאסור והכל לפי הענין עכ"ל. ודבריו צ"ע מש"כ בין הקיפוהו בין לא הקיפוהו דהא מפורש בש"ס דאיירי במוקף. ומה שייך בזה שאין בקיאים. ואולי כוונתו שאין מפורש אם צריך שיהא היקף גמור בלי שום הפסק או לא

והנה בירושלמי פ"ב דכתובות איתא דאמר ר"ב רחב"א שכרכום הוא שמוקף שלשלאות וכו'. ואמר ר"ב בשם רחב"א מעשה היה וברחה סומא אחת. היתה שם פרצה אחת מצלת את הכל. היו שם מחבויים צריכה ר"ז רבב"ז ריב"ח בשם ר"נ ובלבד כרכום של אותה מלכות אבל כרכום של מלכות אחרת כלסטים הן. והקשו התוס' וש"פ מזה על רש"י דהרי מבואר דבאותה מלכות חיישינן לכהנות ששם. וכן קשה מזה על הרי"ף ורא"ש דהא כל מקום שיש בש"ס פלוגתא פסקינן כסתמא דירושלמי כמבואר בפוסקים. והרי בירושלמי פוסק לחלק בין אותה מלכות לאחרת בלי חולק. וכן קשה מהירושלמי על הרמב"ן ורשב"א שכתבו דלא תלינן בבריחה. דהא בירושלמי סתם כמ"ד דתלינן בבריחה. ונראה ליישב כ"ז דאינהו מפרשי דהירושלמי קאי אהא דקאמר לעיל דפרצה אחת מצלת את הכל וקאמר דשל מלכות אחרת יריאים לברוח וכמ"ש הרמב"ן ורשב"א שאימת גייס עליהם דהוי כלסטים שהורגים כל אשר ימצאו ויריאים מפניהם. אבל בשל אותה מלכות אין יריאים לברוח. דנהי ששומרים את העיר. מ"מ אם יראו שברח אחד או שנים לא יהרגום כי אינם רוצים להשחית כפירש"י שם. ונראה שזהו שיטת הרי"ף ורא"ש שלא חילקו בכרכום משום דס"ל כהירושלמי דבכל גווני אסורים הכהנות. והיינו כרב מרי כסתמא דש"ס דע"ז (דף ע') שלא חילקו בזה. והחילוק הוא רק לענין בריחה. ולא הביאו זה הרי"ף והרא"ש לפי שלא נזכר חילוק זה בש"ס דילן ואדרבה מבואר בש"ס להיפוך. ומיושבים דברי הרמב"ן ורשב"א דאף לירושלמי תלינן בבריחה רק באותה מלכות וזה דלא כמאן דבש"ס דילן. ולזה לא פסקו כהירושלמי כיון שחולק בזה על ש"ס דילן. ומה שהקשו התוס' וש"פ על פירש"י דמאי מקשה הש"ס א"א דלא ערק חד ובעיל דהא בשבויה תלינן לקולא כמו גבי מחבואה ולא לחומרא. לענ"ד לק"מ דהא הש"ס קאמר אי אפשר דלא ערק. והוי זה ודאי שאחד נכנס לתוך העיר וממילא דין הנשים שבתוכה כשבויות. ודקאמר א"א היינו על הכניסה לתוך העיר. ולא על הבעילה. וכן קאמר הש"ס אח"כ א"א דלא ניימא פורתא. והוי ודאי. ומה שפירש"י שכבשו עיר הסמוכה לממשלתו. כוונתו דבאותה מלכות ממש אין שייך שיעשו מצור על העיר ואם מרדו אנשי העיר א"כ יש להם משפט מות ואין חסים עליהם כלל. והוי כאילו נדונו להריגה שנשותיהם אסורות כדאיתא בכתובות (דף כ"ז). ומכ"ש כשקמו גדוד שודדים מאותה המדינה שבודאי אין שייך לומר שחסים על אנשי העיר או שיריאים ממשפט המלך. דהא חזינן שמשחיתים וחומסים והורגים באכזריות חימה בלי שום פחד או רחמנות. ולזה פירש שהעיר סמוכה למדינתו ורוצה לכבשה תחת ידו. ולזה יתנהג עם העיר במדת רחמים כדי שיקבלו מלכותו. אבל במלכות אחרת רחוקה ממנו הם באים רק לנקום נקם או לשלול שלל ואינם חסים עליהם. ולפרש שסמוכה כלשון סמוך על שולחנו כמ"ש מעכ"ת. הוא דחוק וגם לשון רש"י שיהיו למס עובד לא משמע כן וע' שטמ"ק בזה וע"ש שכתבו להוכיח מלשון רש"י בכתובות שם דס"ל כמ"ש התוס' שם דריב"א לא מוקים הא דבולשת באותה מלכות. וכן עלה בדעתי. אולם ע' שבת (דף מ"א ע"א) ברש"י ד"ה בשעת שלום שפירש דאיירי באותה מלכות ואקצר

והנה בנ"ד לכאורה יש להחמיר. דלפירש"י דבאותה מלכות חסים על בני העיר נראה דבנ"ד הוי כמלכות אחרת שהרי אינם חסים כלל ומשחיתים והורגים כל הבא בידם וכמש"ל ולשיטת הרמב"ם ותוס' דבמלכות אחרת יריאים לשהות ולבעול כי רדופים לעבור מזה כי יריאים מחיל המלכות של אותה העיר. ובאו רק לשלול ושוטפים ועוברים כלשון הרמב"ם. נראה דבנ"ד לא שייך זה דהא חזינן ששוהים בכל בית לשבור ולהשחית כל הנמצא. ואינם רדופים לשלול ולעבור מזה. וגם כי ידוע שאנסו כמה נשים. הרי חזינן שלא יראו כלל. וכ"כ הב"י והובא בב"ש סק"כ דאף במלכות אחרת אם רואים שהגדוד שוקט ובוטח דינו כאותה מלכות. וגם דהא כתב היש"ש שאין אנו בקיאים בחילוק זה. ובזה נדחה הסברא שכתבו מעכ"ת שכיון שכבר יצאה הפקודה לבצור רוח המתקוממים. י"ל שהיו יריאים לנפשם. דז"א דהא חזינן שחמסו ושברו והרגו בלי מעצור. והוי כגדוד שוקט ובוטח. ולתלות בבריחה עומד לנגדינו דעת הרי"ף ורא"ש ורמב"ן ורשב"א דלא תלינן כמ"ש הח"מ שיש להחמיר בזה. ואף להרמב"ם והתוס' שתלינן בבריחה אפשר דבנ"ד שמצאה בבוקר באותו חצר. יש כאן חזקה דכאן נמצאת כאן היתה ולא ברחה. ואף דבכרכום משמע דתלינן בבריחה אף שנמצאו אח"כ בעיר. וכן במחבואה. י"ל דבכה"ג הוי חזקה העשויה להשתנות. כי דרך לברוח באופן כזה. ואח"כ כשבטל הכרכום שבים לעיר אבל בנ"ד אם ברחה בלילה כמו שברחו יתר האנשים. לא היתה שבה לבדה תיכף בבוקר אל החצר ואף לדעת הפוסקים דס"ל דאף בנשבית בעינן שתשהה איזה זמן ע' תה"ד סי' רמ"ב ובאה"ע ס"ס ז' ובב"ש שם. מ"מ בנ"ד פשוט שא"צ שהייה. כיון דחזינן שאנסו כמה נשים וזה דרכם להשחית. והוי כאלו ידוע שבאו השודדים לכתחילה ע"ד כן. ודמי להני נשי דגנבו