דברי מלכיאל ד קעז

הנה אם לא היה מתקנו ודאי שהיה הגט פסול כי הלא הוא שינוי השם גמור כי הוא הברה אחרת לגמרי ואף הכנה"ג שכתב בסה"ג שאם כתב אבגדר בלא יו"ד כשר ולא חיישינן שיקראו הבי"ת בשורוק. היינו לפי שהרוב קוראים הבי"ת בחיריק. ועוד דאין מקום לטעות דכיון שכתוב שם אביו ושם אשתו. ממילא ידעו שצריך לקרות בחיריק כמו שנקרא איש זה בפי כל. ולא בשורוק. אבל היכא שכתוב בוי"ו. הוי שינוי שם גמור. ואף שאפשר להוכיח משמות אביו ואשתו שהכוונה על איש זה מ"מ הרי כתוב בגט שם אחר. ואטו אם יכתבו בגט שראובן בן יעקב מגרש אשתו דינה בת יצחק. ובעיר לא נמצא איש ואשה כזה. רק שמעון בן יעקב יש לו אשה דינה בת יצחק נימא שיוכשר הגט בשביל שהוא טעות דמוכח זה ודאי אינו. ואף העה"ג סי' נ"ה שהיקל בשינה שם אבי האשה. כבר חלקו עליו האחרונים. וגם הוא לא היקל רק במקום עיגון ע"ש. ובפרט דאצלינו כותבים רק מקום העמידה ואפשר שיבואו איש ואשה ממקום רחוק למקום זה להתגרש ושוב אין ראיה מהשמות שבגט. ובפרט דהא בעינן מוכח מתוכו ורק בחסר יו"ד שאפשר לקראו בחיריק שפיר אזלינן בתר רוב הנקראים כן. וגם דכאן נמצא כאן היה, ומסתמא כתבו גט זה להאיש אביגדור הנמצא בעיר זו שיש לו אשה ששמה כמ"ש בגט. וראיתי במכתב כת"ר שהמסדר כתב דכיון שאפשר לקראו במלאפום ולא בחולם. לא נפסל בכתיבת הוי"ו וכמאן דלא כתב דמי. וליכא בזה משום חק תוכות. ואין לזה שום טעם דהא הוי ממ"נ שינוי השם אם נקראנו בחולם או במלאפום. ואולי כוונתו שבמחוזם הברת המלאפום הוא כמו חיריק וכמו במדינת פולין. וזה טעות דבשביל זה ודאי אין להכשיר טעות כזה בגט ואין כדאי להאריך בזה

ומה שתיקן לעשותו יו"ד הרי הוא חק תוכות. והסכימו הפוסקים בסי' קכ"ה ס"ח שפסול בתורף. ומ"ש דכיון דקיי"ל בסי' קכ"ו סמ"ט שאם כתב אות יתירה כשר. ממילא אין פסול כשתיקנה ע"י חק תוכות. ז"א דהא מפורש שם דזה רק אם אין הענין משתנה. ובנ"ד כבר בארנו שהוא שינוי גדול. ובלא"ה קיי"ל בסי' קכ"ה ובאחרונים שבתורף לא יהי' גרר ומחק. ונראה שזה אסור אף באות יתירה שאין הענין משתנה על ידו. דמ"מ כשמחק קצת יש חשש שהיה כתוב שם אות שהענין היה משתנה על ידו. וזייפו הגט ומחקו קצת מן האות. ועוי"ל דאף אות יתירה שנכתבה ע"י חק תוכות יש לחוש לפסול הגט אף שאין הענין משתנה. דלדעת הפוסקים דחק תוכות בגט הוא דאורייתא דבעינן וכתב ולא וחקק א"כ האות הזה הוי הפסק באמצע התיבה. ואקצר כי בנ"ד הוי שינוי גמור כמש"ל. וא"ל דכיון שכ' הכנה"ג שאם כתב אבגדר בלא יו"ד כשר. ממילא לא מיפסל אם נעשה היו"ד ע"י חק תוכות. דלא גרע מאם לא כתבו כלל. דהא מ"מ צריך יו"ד זה כי היכי דלא ליהוי כשתי תיבות. והרי אף במוחק אות יתירה בין שתי תיבות ועי"ז נעשה הפסק ביניהם נסתפק הג"פ בסי' קכ"ה סקל"ו דאפשר מיקרי זה חק תוכות. ומכ"ש בנ"ד שגוף האות נצרך כדי לעשותה תיבה אחת. וגם דהא לכתחילה ודאי שצריך לכתבה. והרי אף בטופס לא הותר חק תוכות רק בשעה"ד. אף שאם דילג אות בטופס כשר בדיעבד. ואף שכתבו הרבה פוסקים דבדבר שכשר אם לא כתבו. כשר אף אם שינה בו. מ"מ הרבה פוסקים פוסלים וע' שו"ת עה"ג סי' נ"ה. וגם דיש לחלק דהכא עכ"פ אות זה מצטרף לקריאת שם המגרש. לזה צריך לכתבו כדין. ואף דאיתא במנחות (דף י"ח) דבדבר שכשר בדיעבד אם לא עשאו. כשר גם אם עשאו שלא כדין. דכיון שאם לא בלל כשר. כשר גם אם נעשה בזר. דאלת"ה מאי פריך שם הש"ס הא לא בלל כלל פסולה דדילמא רבותא קמ"ל דבזר כשירה. מ"מ בנ"ד הרי עשו זה לכתחילה וזה ודאי אסור ואף עתה שכבר נעשה נראה דלא מיקרי דיעבד כיון שעדיין לא ניתן הגט. וע' חיבורי ח"ג סי' קכ"ב שבארתי מה נקרא דיעבד לענין זה. ובזבחים (דף ל"ו ע"ב) תנן שהמתנות שאין מעכבות אין פוסל בהם מחשבת פיגול משמע שדבר שאין מעכב אין פוסל בו שום דבר. אבל ז"א דהתם אין מפגל רק בעבודה המתרת למזבח כדאיתא במנחות (דף י"ג) והרי כבר הותר במתנה ראשונה. ולא אאריך דבנ"ד בלא"ה אסור מצד המחק שנעשה בתורף וכמש"ל

ומה שתיקן הגט אחר שניתן לשליח. לפמש"ל שכשהיה כתוב אבוגדר בוי"ו הגט פסול. א"כ מסר להשליח גט פסול ומה בצע בתיקונו אח"כ. ואף שמתחילה צוה הבעל לכתוב גט עד שיהא כשר לדעת המסדר וכפי נוסח סה"ג. מ"מ הרי הבעל עשאו שליח על גט זה שניתן בידו. ובטלה שליחותו ורק בזה יש לדון דהא מנהגינו לעשות השליח קודם כתיבה. וא"כ לא עשאו שליח דוקא על גט פסול זה. וזה תלוי בנוסח אמירה לשליח. דבסה"ג שני של מהרמר"י אות כ"ו איתא שאומר לשליח ותיכף שיגיע גט זה בידה וכו'. מבואר שעשאו שליח בפירוש על גט זה שיכתוב כעת הסופר. והרי צוה להסופר לכתוב גט כשר לדעת המסדר. אכן לפ"ז צריך לתקן הלשון בסה"ג שיאמר המגרש להשליח שעושהו שליח על הגט שיכתוב הסופר הזה שמצוהו כעת לכתבו. ולפלא שלא הרגישו האחרונים בזה. דבלא"ה אין ביאור למה שאומר גט זה כיון שעדיין לא נכתב הגט. ויש לדון בגוף השליחות דאיך אפשר לעשות שליח על דבר שאינו בידו עדיין וכעין הא דאיתא בנזיר (דף י"ב) דמה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי וע"ש בתו'. ויש לחלק. שוב ראיתי שנתקשה בזה הג"מ בסהג"ב סעיף ס"ב ועוד אחרונים ואכמ"ל בזה. ובנ"ד אפשר לצדד דכיון שהבעל לא ידע כלל שיש פסול בגט. אנן סהדי שרוצה שיהי' שליח על גט כשר. וכעין דקיי"ל ביוצא בקולר דאף שאמר כתבו לחוד. מ"מ יכולים ליתן הגט דהוי אומדנא דמוכח שרוצה שיתנו לה הגט ומפני טרדתו לא אמר לשון תנו. ומכ"ש הכא שאנו יודעים שלא ידע מפסול הגט

אכן כל אלו הסברות יש להם מקום בראש אם היה הדבר מקום עיגון שצריך ליכנס בפרצה דחוקה. אבל כשאינו מקום עיגון חלילה להקל בזה. ולכבוד המסדר אין לחוש דכבוד שמים עדיף. וגם כי איהו דאפסיד אנפשיה כי היה לו לצוות תיכף שיכתבו גט אחר. ולא היה לו בזיון כ"כ כל עוד שלא נמסר להאשה. ולחוש לכבוד המסדר שייך רק כשהי' שוגג ואנוס בדבר. אבל לא במי שמגיס לבו בהוראה. וגם בגוף הדבר לא נהג כהוגן שלא דקדק היטב בהגט ולא הרגיש הטעות תיכף והלא אף בטעות בהרשאה אנו חוששים שהמסדר אינו הגון כדקיי"ל בסי' קמ"א ס"ל. וכ"ש בגט עצמו. ויש להאריך בפרט זה מתי ראוי לחוש לכבוד המסדר ואין הפנאי מסכים לזה כעת

סימן קלג

ע"ד אחד שבא מאמעריקא ואשתו נשארה שם ורצה לשלוח לה גט כי היא בקשתו ע"י מכתבים באשר כי השיג רשיון מהממשלה באמעריקא שיוכל לישא אחרת. ושם המגרש מעריסה ועולה לתורה יהושע אריה. וחותם יהושע ליב. ובפי כל נקרא יהושע. ובמקום הנתינה היה נקרא לואי. ובידו יש כתב מרב אחד מאמעריקא שגירש שם אשה אחת ונכתב שם ליאי ביו"ד אחר הלמ"ד. ושם האשה פערל ובאמעריקא קורים לה הרבה אנשים פאליניא. וצוה מעכ"ת לכתוב בגט יהושע ליב דמתקרי יהושע אריה ודמתקרי יהושע והמכונה ליאי. ושם המתגרשת פערל דמתקריא פאליניא. ושם השליח השני נכתב בהרשאה דוד בן ליב גאלד פעדער. וע"ז ערער הרב משיקאגא שלואי נקרא שם בפי כל במלאפום ולא בחיריק וצריך לכתבו בוי"ו. וגם כי לואי הוא כינוי לליב. והו"ל לכתבו אחר שם ליב. ופאלינא נקראת שם בלי יו"ד אחר הנו"ן. והשליח בא לשם ממדינת