דברי מלכיאל ד קעו

נסתפק המל"מ פ"ו מה"ג אם שליח ראשון יכול לבטל שליחותו של שני. והנה בסי' קמ"א סמ"ב קיי"ל שהשליח ראשון יכול לעשות שליח אחר אם מת השליח השני וכתבו הט"ז והב"ש שם דה"ה אם השני חי יכול לבטלו. והנה להסוברים שא"י לבטלו צ"ל דמ"מ יכול לעשות שליח אחר. כי הלא לא נתבטלה שליחותו דאי נימא שנתבטל לגמרי. א"כ אף אם מת השני אין יכול לעשות אחר. ועכצ"ל דלכ"ע לא בטל ממנו כח שליחותו ורק לדעתם א"י לבטל שליחות השני משום דס"ל שהשני בא ג"כ מכח הבעל וכמ"ש המל"מ שם. ולפ"ז בנ"ד יוכל לעשות שליח אחר ולפרש בדבריו שאינו מבטל את הראשון. וזה א"ש לכל השיטות. וגם לא יעבור על שבועתו. אכן באמת א"צ לכל זה דכיון שנתברר שאין בכפר הלז איש כזה הרי איגלאי מילתא ששליחותו לא היתה שליחות. ולא חלה שבועתו דהוי שבועה על דבר שאינו וא"צ היתר כלל. ע' יו"ד סי' רל"ב רל"ו ורל"ט. ויכול כעת לעשות לשליח את כל מי שירצה

וכגון דא צריך לאודועי שצריך לכתוב לנויארק שלא יכתבו את ההרשאה בנוסח הקבוע שמבואר שם שהשליח אומר להשני שיוליך גט זה שהרי הגט הוא כעת ת"י כת"ר ואינו תחת יד השליח. ולזה צריך לכתוב ההרשאה בנוסח אחר שיאמר שעושהו שליח על הגט של פלוני בן פלוני לגרש אשתו פב"פ המונח כעת בעיר זעמבראווא אצל הרב וכו'. ולכאורה יקשה דהא צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ בשעה שמוסרו לשליח שני. וכיון ששליחות הקודמת אין בה ממש והגט כעת אינו בידו. ויצטרך לומר שהגט הלז בפ"נ ובפ"נ. וזה שינוי גדול מתקנת חז"ל. ובתו' גיטין (דף ה' ע"ב) ד"ה יטלנו משמע דבעינן שיאמר זה בשעת נתינה או עכ"פ תכ"ד. אבל באמת נראה דשעה זו שעושה שליח שני לפני ב"ד מיקרי שעת נתינה. ולא מצינו שיצטרכו דווקא שיהא הגט לפנינו בשעת אמירה. וגם דהא כבר כתבו הפוסקים דמעיקר הדין כל שיש בידו הרשאה מיקרי גט מקויים. וא"צ בפ"נ ובפ"נ רק שנהגו להחמיר. אכן לדעתי אין כדאי לשנות נוסח ההרשאה הקבועה בפוסקים. וגם כי בנקל יעשו בה טעות כיון שלא יהי' להם נוסח קבוע. וגם קשה לסמן איפוא הגט נמצא כעת כי איך יוכל להגיד בבירור שנמצא שם ויש בזה הרבה עיקולי ופשורי. לזה יותר נכון שישלחו הגט בחזרה לנויארק ושם יעשו שליח שני וישלחו לכת"ר הגט וההרשאה. ויכתוב לשם שאם א"א לעשות שנית שליח ישיבו הגט וההרשאה הקודמת. וכמש"ל שאם יהא מקום עיגון אז נשנה פרק זה בע"ה בל"נ

ולכאורה יש לדון דהא ודאי השליח ראשון לא ידע שם השליח השני. רק הבעל הגיד לו. וא"כ הרי ביטל שליחותו ואמר לו שימסרנו להשליח השני. והוי שליח שלא ניתן לגירושין דקיי"ל בגיטין (דף כ"ט ע"ב) שאינו יכול למסור הגט לאחר. וגם דלפ"ז לא מהני אמירתו בפ"נ ובפ"נ וכמ"ש הב"ש סי' קמ"ב סקכ"ד והגט מקושר בסהג"ב אות ס"ב כתב בשם רש"י גיטין (דף כ"ט ע"ב) ששליח של"נ לגירושין יכול לומר בפ"נ. והוא תמוה דשם איירי למאי דס"ד דהוי שליח גמור ע"ש בסוגיא. ויש לדחות. אבל ז"א דא"כ יקשה בלא"ה איך מהני בכה"ג אמירת שליח ראשון בפ"נ. ועכצ"ל דהכא הוי שליח גמור שהרי נתן לו רשות לעשות שליח אחר כרצונו וכמש"ש הב"ש דבכה"ג הוי שליח גמור. ועוד עדיף טפי דהכא אומר לו שהוא יתן בעצמו לה הגט וגם נותן לו רשות לעשות שליח במקומו. ורק אח"כ נתן לו עצה שיעשה לשליח שני את פלוני ואין זה ביטול השליחות. ובגיטין (דף כ"ט) איירי שאמר השליח שלא יוכל למסור לה בשביל שאינו מכירה ולא קיבל השליחות לתתו להאשה. וגם בזה פליגי הפוסקים ע' בטור וב"י סי' קמ"א. והב"ש מיירי שא"ל בפירוש שנותן לו הגט שיתן ליד שלוחו. וע' מהרי"ט ח"א סי' ל"ה בזה ואקצר

שוב ראיתי בשד"ח ה"ג סי' י"ט אות מ' שהביא בשם שו"ת שו"מ מהדו"ג ח"א סי' קפ"ד מעשה כזה שלא נמצא איש כזה שעשהו לשליח שני. וכתב שהשבועה הוא בטעות ורק א"י לעשות שליח בעוד הגט שם דהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע. ואף אם לא הוי כטלי מעג"ק. מ"מ הוי מילי ולא ממסרי לשליח כיון שאינו מוסר לו שום דבר רק שאומר לו שעל אותו גט ששלח לשם עושה אותו שליח. ועוד דכיון שהבעל הראה לשליח ראשון שיעשה לשליח את פלוני. אף שיש אומדנא שהיה בטעות. שאם היה יודע שלא נמצא איש כזה לא היה אומר שיעשוהו שליח. מ"מ בטל כל השליחות ובטל הגט וצריך גט אחר. ועוד דמי שמר הגט עד עתה ומי השגיח עליו שזהו הגט ואולי הסיח דעתו ממנו ולא מהני הסימנים כ"כ עכ"ד. ואין ספר זה ת"י. אבל לענ"ד דבריו תמוהים דהא טלי גיטך מעג"ק פסול רק בגט משום דגזה"כ הוא דבעי שיעשה הוא הנתינה ולא שהיא תקחנו. אבל בשארי דברים לא שייך זה. ובשחרור נחלקו הפוסקים. ובעין יצחק חי"ד סי' כ"ו האריך בזה. וכן בקדושין נסתפק הב"ש סי' כ"ז. והיינו משום דאיתקשו לגט. אבל בשליחות סגי בגילוי דעת שעושהו לשליח. וזה מהני אף בגט. וכ"כ בתורת גיטין ובגט מקושר בסדר גט שני אות ל"ח דמהני בשליח טלי מעג"ק. וע' בפ"ת שם ובסי' קמ"א סקל"ה. וכן מצינו בגיטין (ד' ס"ז) ובטוש"ע סי' קמ"א שיכול לעשות שלוחים הרבה להוליך הגט ואף שאינו מוסר הגט רק לאחד. וכן מהני כשממנה שליח קודם כתיבת הגט אף שלא נתנו ליד השליח. והטעם דכיון שעושהו שליח. הרי מה שלוקח הגט ממקום שהוא נמצא הוי כאלו הוא לוקחו ונותנו לו כיון ששלוחו של אדם כמותו. ורק בקבלת האשה בעינן שתהא נתינה מהבעל או משלוחו. וגם די"ל שקבלת הגט מכת"ר הוי זה כנתינה. דרשות כת"ר שהוא נפקד על הגט הוי כרשות מפקיד. וכ"כ הח"ס סי' פ"ב. וגם מ"ש דהוי רק מילי הוא תמוה דכל דיני שליחות הוא כן שאומר לו שיעשה בדבר זה מעשה בשליחותו. וכבר כתב המרדכי ס"פ התקבל דמילי מתקרי דבר שאינו גמר הדבר. ונתינת גט הוי גמר דבר ע"ש. וה"ה הכא. וע' מ"ש הר"ן שם בשם הרמב"ן והרא"ה בהסבר מה נקרא מילי. ולדברי כולם נתינת גט לא מיקרי מילי ויכול לעשותו שלא בפניו. ובפרט לפמש"ל דמה שלוקח שליח השני הגט הוי כאלו הראשון נותנו לו. וע' ג"מ סהג"ב סעיף ס"ב ובפ"ת סי' קמ"א סקל"ה. ומ"ש שכיון שא"ל הבעל שיעשה את זה לשליח שני הרי ביטל שליחותו ובטל הגט הוא נפלא דאם בטלה השליחות. בכ"ז מדוע יתבטל הגט. וגם הרי כתב בעצמו שזה היה בטעות ונשארה שליחותו בתוקפה ועוד דגם בתחילה לא נתבטלה שליחותו שהרי א"ל בפירוש שרשות בידו לעשות שליח אחר ואפילו שלא בפניו וכנוסח ההרשאה וכמש"ל דבנ"ד הוי שליח שניתן לגירושין. ומ"ש מי שמר הגט ואולי הסיח דעתו ממנו. תמהני דאטו היסח הדעת פוסל בגט כמו במי חטאת או קדשים. והרי קיי"ל בגיטין (דף כ"ז) דאף בגט שנאבד ונמצא אח"כ ג"כ כשר. ולדבריו יקשה דכמה פעמים מונח הגט ת"י הרב או ת"י השליח זמן רב ואיך מוסרים לה אח"כ הגט דמי שמרו והשגיח עליו. ועכצ"ל שסומכים על ההרשאה המקויימת שבאה עמו יחד על בי דואר וכמבואר באחרונים בטעם היתר שליחות גט ע"י בי דואר ולזה לענ"ד אין לחוש לדבריו בזה. והגט כשר. רק צריך לשלוח לשם גוף הגט מטעם שנתבאר למעלה

סימן קלב כבוד הגאבד"ק טיראספאל מהרי"א נ"י

ע"ד גט שאחר שמסרו הבעל לשליח נמצא ששם המגרש אביגדר נכתב בוי"ו אחר הבית. כזה אבוגדר. וצוה המסדר להסופר שימחוק רגל הויו וישאר תמונת יוד. וכן עשה. וכתב טעמו של המסדר. והערותיו על זה. וחפץ לדעת דעתי בזה: