דברי מלכיאל ד קעד

וחפץ כת"ר לדעת דעתי אם צריך לכתוב גאדיל באל"ף לדעתי צריך לכתוב בלא אל"ף אחר הגימ"ל ובלא יו"ד אחר הדל"ת. כי הוא שם בפ"ע גדול. ונראה שצריך לכתוב וי"ו אחר הדל"ת. כי תיבת גדול ע"פ רוב מלא בתנ"ך. וכעין זה מצינו בנחמי' שם אדם. הגדולים. ובש"ס מצינו כמה פעמים רב גידל. וזה נמצא גם בנחמי' איזה פעמים. ושם הוא בלא יו"ד ורק גדיל הנמשך משם גד כותבים ביו"ד לפי שהוא שם קטנות מגד. וג"ז נראה שתלוי בהברת המדינה כי אצלינו שכותבים שם בערל יאסל וועלוול ודומיהם בלא יו"ד מפני שאין נרגש החיריק בהברה. ה"ה שצריך לכתוב גדל בלא יו"ד. ושם הוצרכו לכתוב אל"ף לפי שיש קורים גדיל בפת"ח כמבואר בב"ש ובט"ג אבל בנ"ד שלא נקרא כלל בשם גד. אזי כשיכתבו באל"ף יסברו שהוא שם קטנות משם גד: ולזה לדעתי צריך לכתוב גדול. אכן אם כתב גדיל ביו"ד אינו נפסל. כיון שאין שינוי במבטא וגם הט"ג לא כתב שיכתבו דוקא באל"ף ע"ש. וכן מ"ש ביו"ד נראה ג"כ שאין לפסול וכמ"ש בחיבורי ח"ג סימן ק"ט בשם בעריל שכתבוהו ביו"ד. ואף דבנ"ד היה צריך לכתוב בוי"ו כמש"ל. מ"מ ידוע שבהברה אין שינוי בזה. ואף שיש לטעות מזה שעיקר שמו הוא גד. מ"מ כיון שלא נכתב גד בגט. הרי מוכח מתוכו שעיקר שמו גדול או שיסברו שהיה ספק להמסדר בזה. ולזה הגט כשר בדיעבד. וכמדומה שראיתי באיזה אחרון נידון שם גדול. ואין לי פנאי לחפש אחריו

סימן קל כבוד הרה"ג וכו' מו"ה יעקב דוד נ"י רב בק' שמאלעוויזנא

ע"ד איש שנקרא פינחס דוב ובפי כל נקרא פיניא. ונכתב בגט שלו פינחס דוב המכונה פניא בלא יו"ד אחר הפ"א והאריך כת"ר בדברים נכונים. וחפץ לדעת דעתי בזה. ומעוצם טרדותי אשיבנו בקוצר נמרץ באשר ביקש להשיבו תיכף

לדעתי צריך לכתוב גט אחר ובפרט בנ"ד שבנקל להשיג גט אחר כמ"ש כת"ר במכתבו. כי אף אם נאמר להקל כשכתב חיריק בלא יו"ד. מ"מ הכא שכתב פינחס מלא ביו"ד. ופניא כתב חסר יו"ד. יש מקום לטעות שפניא הפ"א בפת"ח. כי אם הוא בחיריק היה כותבו ביו"ד כמו בפינחס. וכעין זה איתא בנדה (דף ח') דדייק מדשני בדיבוריה דמעיקרא נקיט קטנות לשון רבים ואח"כ אשה לשון יחיד. וכן דייק הש"ס ביומא (דף מ"ג) מדכתיב ולקחו ואח"כ כתוב ונתן. ובקדושין (דף ל"ה ע"ב) דייק ג"כ כה"ג. וה"ה הכא נידוק מדשני שכוונתו לפת"ח ולא לחיריק. וא"ל דרק בלשון הכתוב והתנא דייקינן הכי. ולא בלשון הדיוט. ז"א דהא כתבו התו' בתמורה (דף י"ח ע"ב) ד"ה לא דבלשון השטר יש לדקדק יותר מבלשון המשנה ע"ש. ואף שיש לחלק קצת מ"מ העיקר כנ"ל ולזה יש לכתוב גט אחר ולא יקפיד המסדר על כבודו כי כבוד שמים עדיף וכעין דאיתא בקדושין (דף פ"א) מוטב תיכספו בהדין עלמא ולא תיכספו בעלמא דאתי ורק אם יש מקום עיגון אז נחכם לה אי"ה

שוב הגיעני מכתבו השני שבגט היה כתוב פנחס חסר יו"ד. והמגרש חותם לפעמים מלא ופעמים חסר. והנה לדעתי גם בזה צריך גט אחר. דאף דמ"ש פנחס חסר אין לפסלו כמבואר בט"ג בשא"פ. אכן שם פיניא שכתבו חסר הוא חשש גדול כיון שיש שני שמות לעז פיניא ופניא כמבואר בט"ג שם. א"כ הוי שינוי בשמו. ובלא"ה החמירו האחרונים בשם לעז שצריך לכתוב מלא יו"ד אחר חיריק. רק בדיעבד יש לדון להקל. וע' חיבורי ח"ג סי' קכ"ח. ואקצר כי בנ"ד נראה פשוט שצריך לכתוב גט אחר. ובדבר כזה אין שייך לחוש לכבוד המסדר. דכיון ששם זה מפורש בספר ט"ג. הו"ל פושע שהיה לו לעיין בט"ג. וכבר כתבו האחרונים בלא"ה שצריך לעיין בכל דין בגוף הספר. ורק היכא שהדבר אינו מפורש והמסדר טעה בשיקול דעתו או שלא ראה איזה אחרון. אזי ראוי לחוש לכבודו. והא דנ"ד הוי ענין חמור כיון שיש שני שמות כאלה. ורק אם הוא מקום עיגון יש לדון בזה

סימן קלא להרה"ג וכו' מו"ה דוב מנחם הרב דק' זעמבראווא נ"י

ע"ד אשר שלחו מאמעריקא גט עם הרשאות ובהרשאה השנית כתוב שהשליח ראשון עושה שליח שני את ליפא בן אברהם חיים עווינטשטיין הדר בכפר וואליא אצל לאמזא. ובאמת אין נמצא שם איש כזה רק נמצא איש ששמו ליפא חיים בן אריה עווינטשטיין. והוא גיסה של האשה המתגרשת. וכפר וואליא הוא סמוך לזעמבראווא ולא ללאמזא. וסמוך ללאמזא אין נמצא כפר כזה. ובפי כל נקרא האיש הלז ליפא. ורק עולה לס"ת וחותם ליפא חיים. והאשה אצה לקבל הגט באשר נזדמן לה שידוך הגון. וגם כי הבעל כתב להוריו שהוא מעמיס את טרחת השליחות על גיסו ליפא. וניכר מזה שהכוונה היתה על האיש הזה שהוא גיסו. ורק טעו בשם אביו ובמקום הכפר. והאריך כת"ר בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. ומטרדותי כעת אשיב בקוצר

לכאורה יש לדון דהוי טעות דמוכח כיון שבכפר ההוא אין איש ששמו ליפא בן אברהם חיים. ובפרט שהבעל כתב שהעמיס השליחות על גיסו. ואין לו גיס אחר ששמו ליפא. וכעין זה קיי"ל בסי' קכ"ו סכ"א שאם כתבו ברביעי בשבת בכ' לחודש ובשנה ההוא היה יום ד' כ"א בחדש. כשר הגט. כי הטעות מוכח מתוכו ואינו גט מוקדם. ואף לדעת החולקים שם היינו משום דבתר רובו של חודש בקיאים בעיבורא דירחא ע"ש. אבל בטעות אחר כ"ע מודו דכשר היכי דמוכח הטעות וכדקיי"ל בסי' קכ"ז אם כתב אלפים ולא חמשת אלפים או דילג לבריאת עולם וכדומה יעו"ש. וכ"ה בב"ב (דף קע"א) בשטר שזמנו בשבת דתלינן בטעות. וכ"כ בשו"ת בא"פ סימן קכ"ג להכשיר בטעות דמוכח שנמצא בהרשאה. וע' חיבורי ח"ג סי' קט"ז וקמ"ח. וה"ה בנ"ד הוי טעות דמוכח. ומ"ש שהכפר אצל לאמזא. ג"כ אין לחוש כיון שבאמת אין כפר כזה אצל לאמזא. וי"ל שרצה לתלות הכפר בעיר היותר גדולה. אף שיש עיר קטנה הקרובה אליו יותר. ועוד שלשון אצל אינו מורה על סמיכות הדבר למקום זה יותר משארי מקומות. רק מסמן שהוא קרוב לעיר גדולה. אף שיש עיר קטנה הקרובה יותר כי הלא אף על גוף העיר הקטנה דרך בנ"א לומר שהיא אצל העיר הגדולה. ומכ"ש שיאמרו כן על הכפרים הסמוכים לעיר הקטנה. ולשון אצל יבוא לפעמים על הסמיכות ולפעמים בשביל שהדבר תלוי בו וכן כתוב בפרשת שמיני ואכלוה מצות אצל המזבח ודרשו בזבחים (דף ס') וכי אצל המזבח אכלוה ופירש"י והלא כל העזרה כשירה לכך. אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר. והכוונה שהכתוב מפרש שיאכלו אותה בעזרה שקדושתה מצד שהמזבח עומד שם. ולזה דרשו שאם המזבח פגום אין לו קדושת מזבח ואסור לאכול אז קדשים בעזרה. וכדדרשינן שם (בדף נ"ט) שמזבח שנפגם אין לו קדושת מזבח לענין קרבנות. ובזה יש לפרש כמה פסוקים. ועכ"פ אצל אינו מורה על סמיכות ממש. וה"ה בנ"ד כיון שלאמזא היא עיר המחוז של זעמבראוו והכפרים השייכים לה ואין ביניהם עיר אחרת. לזה קראה אצל לאמזא. ובפרט כי הוא טעות דמוכח דסמוך ללאמזא לא נמצא כפר כזה. וממילא מוכח ג"כ שכוונתו על גיסו ליפא כי בכפר ההוא לא נמצא ליפא אחר ומה שכתב ליפא ולא ליפא חיים. אינו כלום דהא גם בגט קיי"ל דכשר אם כתב רק שם שהכל קורים בו. ומה ששינה שם