דברי מלכיאל ד קעג

תנא ממילא ידעו שבשם תנא התי"ו הוא רפוי כמו בשם נתנאל וע' שא"נ לענין נתנאל המכונה סענדר דמשמע שהוא נמשך מנתנאל. ומ"מ כותבים בסמ"ך. רק י"ל דכיון ששם סענדר הוא כינוי ג"כ לאלכסנדר. ושם כתוב בסמ"ך. לזה כותבים גם כאן בסמ"ך. וע' ט"ג שא"ס סק"ג. וע"ש בשא"נ בנתן דמתקרי נטע שכתבו קצת פוסקים שאף שמקורו משם נתן. מ"מ יכתבו בטי"ת כדי שידעו שהוא דגוש. אך י"ל דשאני התם שבנתן הוא רפוי ואתי למיטעי שגם נתה הוא רפוי. משא"כ בנ"ד

והנה אף שנתברר שאם יכתבו דמתקרי תנא לא משתבש. בכ"ז לכתחילה נראה שיותר נכון לכתוב סנא בסמ"ך כדי שלא יטעו. כי לא יעלה על דעת הקורא שהתי"ו הוא רפוי. וכבר כתבו הפוסקים שהעיקר בגט לכתוב כמו שהוא נקרא בלי שינוי. וצריך לבחור לשון המבורר יותר. וגם כי נמצא שם סנאה בעזרא ב' ל"ז וע' עירובין (דף מ"א ע"א) דגריס סנאב וע"ש בתו'. ובאמת בעזרא שם משמע שהוא שם עיר. כי כל הני דחשיב שם הוא עיירות ע"ש. ובש"ס משמע שהוא שם איש. ומיושב קושיית התו' שם ואולי נקרא סנא בשביל שם זה והוי כמו נתנאל המכונה סענדר שכותבים בסמ"ך כי אולי הוא מאלכסנדר וכמש"ל. ובכ"ז צריך לכתוב המכונה סנא. כיון שלא נמצא במקרא רק סנאה בה"א. ואף שכתבו הרבה פוסקים שאם השם השני הוא שם בפ"ע. ואין לו שייכות לשם הראשון יש לכתוב דמתקרי אף על שם לעז. בכ"ז העיקר לכתוב המכונה. ובפרט דבנ"ד אפשר שמקורו משם נתנאל. ורק מספק וכדי שלא יבואו לידי טעות כותבים בסמ"ך. ולפ"ז יכתבו אל"ף לבסוף כיון דהוי שם לעז. ואם הוא משם סנאה. הרי הוא כתוב בתורה באל"ף. ולכאורה יש לדון שיכתבו סנאה כפי הכתוב. כי במבטא אין הרגש כ"כ בין סנא לסנאה. אך כיון שבמקרא הוא בשוא על הסמ"ך. והנו"ן ואל"ף קמוצים. א"כ אין זה ממש שם זה. וסנאב שבש"ס אפשר שהוא בפת"ח. ולזה יש לכתוב סנא בלא ה"א

ושם אברהם שנכתב בפאס ובתעודה שלו. הנה בחיבורי ח"ג סי' קי"ח בארתי שצריך לכתוב שם כזה בגט. ואף דשם איירינן שכן היה שם העריסה. וע"י הפאס אמרינן דלא מיקרי נשתקע ע"ש. מ"מ נראה דגם בנ"ד צריך לכתבו דזה הוי כשם שקורים בו העכו"ם וכמש"ש. ונראה שיכתבוהו בסוף אף שהוא שם הקודש. ויכתבו נתנאל המכונה סנא ודמתקרי אברהם. ואף שאביו נקרא אברהם יוסף. ואין מנהגינו לקרוא בשם האב בעודו בחיים. ואם נולד לאחר מיתת אביו. היו קוראים אותו בשם אביו מעריסה כנהוג. בכ"ז כיון שהוא מוכרח להגיד שמו זה לפני הממשלה יר"ה ולחתום כן על כל דבר שנוגע לדיניהם. וכן לענות לעכו"ם שיקראנו בשם זה. ההכרח לכתבו כנ"ל. ומי שלבו נוקפו יכתוב עכ"פ ב' גיטין בכגון זה. ונראה דאם לא כתבו בגט שם אברהם יש להכשיר דהא נכתב עכ"פ עיקר השם שלו. וגם שכבר כתבתי דבנ"ד מוכיח שהוא בטעות מזה שנקרא אביו אברהם

סימן קכז

ע"ד מי ששמו שמשון ונקרא בפי כל שמה וחותם א"ע שמשון ואחרים כשכותבים לו מכתב כותבים שמאי ביו"ד לבסוף וכתב המסדר בגט שמשון דמתקרי שמאי. ובאותו מקום את מי ששמו מעריסה שמאי רגילים לקרותו שמא בלי הרגש היו"ד לבסוף

לדעתי פשוט שצריך לכתוב שמשון דמתקרי שמה. כי שמא נמצא בדהי"א ז' ל"ז. ולזה צריך לכתוב דמתקרי ושמאי א"צ לכתוב כלל. כי מה שכותבים לו במכתבים הוא מחמת טעות שחושבים ששמא נכתב ביו"ד. או שסוברים שעיקר שמו שמאי. ואף בחתימתו כתבו הפוסקים דהיכי שחותם בשיבוש אין משגיחין על חתימתו. וקו"ח במה שכותבים אחרים. ונהי שאם קראו אותו באיזה שם שלשים יום מחמת טעות ודאי שצריך לכתוב אותו. דהרי מ"מ הוחזק בשם זה וכ"כ האחרונים אבל בכתיבת מכתבים לא מיקרי הוחזק. דהא איתא בב"ב (דף קס"ח) דהוחזק מיקרי דקרו ליה ועני. וזה לא שייך במכתב דכיון שמוסרים לו המכתב שנכתב שם ענין שנוגע לו. יודע עי"ז שהמכתב אליו ושמו נכתב בטעות. ועוד דהוחזק מיקרי מה שנקרא ברבים שהכל שומעים שקורים אותו כן. אבל מה שאחד קוראו בינו לבין עצמו לא שייך לקרוא זה הוחזק. ובמכתב אין זה חזקה. דהא כותב רק אחד לחבירו ואין רואה ומשים לב איך כותב שמו במכתבו וע' קדושין (דף פ') דחזקה מיקרי רק מה שרבים החזיקו כן ל' יום וגם הבע"ד החזיק א"ע כן לפני רבים. וע' אה"ע סי' י"ט. וגם דהכא י"ל שלא כוונו לקראו בשם אחר רק כוונו לשם שמא שנקרא בו וסברו שצריך ליו"ד בסוף. ולזה נראה שלכתחילה א"צ לכתוב שם שמאי. ויש לדון לכתוב ודמתקרי שמאי. דאף שאינו נקרא רק בכתב מ"מ אפשר לכתוב דמתקרי וכמ"ש האחרונים לענין שם שחותם בו. והכא עדיפא טפי

ולפ"ז בנ"ד שלא נכתב שם שמא שהכל קורין בו. וכתבו שמאי. יש לחוש לשינוי השם. ונהי דבמקום עיגון היה מקום לדון בזה. אבל שלא במקום עיגון ודאי שצריך גט אחר דהוי כשינוי השם כיון שאינו נקרא כלל שמאי. ושם שהכל קורים בו לא נכתב. וראיתי מי שכתב שלכתחילה צריך לכתוב שמשון דמתקרי שמאי וזה טעות. ומ"ש בפשיטות לכתוב שמא באל"ף ג"כ ז"א דהא מפורש באה"ע ס"ס קכ"ט שבשם לה"ק צריך לכתוב בה"א לבסוף. ואף דמצינו בדהי"א ז' באל"ף. מ"מ רוב פעמים הוא כתוב בתנ"ך בה"א. וע' שמואל ב' כ"ג שנזכר שם זה ג"פ בה"א. וע' חיבורי ח"ג סי' קי"א בזה. לזה בנ"ד צריך לכתוב שמשון דמתקרי שמה ואם כתב ג"כ ודמתקרי שמאי כשר הגט. אבל אם לא כתב שם שמה כלל צריך לכתוב גט אחר. אך במקום עיגון יש לדון להקל

סימן קכח כבוד הרה"ג מוהר"ם נ"י רב דק' פעסטשאנקא

ע"ד הגט שבא מאמעריקא לעירו. ושם האשה בתיה ולחתום אינה יכולה. ונכתב בגט בסיא בסמ"ך ואל"ף. והוא מקום עיגון. יפה כתב כת"ר דכיון שאין שינוי בההברה אין לחוש בשינוי האותיות שהברתם אחת היא וכמפורש בשו"ע סי' קכ"ט סל"א. ויותר מזה כתב הב"ש בשם אושעיא ובשם גרשן דאף אם ניכר השינוי במבטא יש להכשיר באותיות המתחלפים. והאחרונים הקשו מגיטין (דף ס"ג) דבקרו לה נפאתה וכתבו תפאתה פסול. אף דהוי ממוצא אחד דטלנת. ונדחקו בזה וע' שו"ת עין יצחק סי' י"ט בזה בשם שו"ת בת עיני. אבל היכא שאין ניכר השינוי במבטא כ"ע מודו דכשר. וע' נ"ש הובא בט"ג שנ"ב סק"י בשם בסא שנגזר מבת שבע אם לכתוב בתי"ו או בסמ"ך. ואקצר דבנ"ד דהוי מקום עיגון יש להכשיר וליתן הגט לכתחילה. ואשר כתב כת"ר לדון בגט מצד ס"ס. הנה אף שנמצא כזאת באחרונים בכ"ז לדעתי לא שייך זה לענין ליתן הגט לכתחילה. דהא אין עושין ס"ס בידים. וע"י נתינת הגט עושים להאשה ס"ס בגירושיה. ובאשר א"צ זה לנ"ד אקצר רק יש לחוש בגט זה שהמסדר הוא ע"ה כיון שלא ידע ששם בתיה הוא בתי"ו וה"א. ואף בטעות בהרשאה חששו לזה כמבואר בסי' קמ"א ס"ל ובאחרונים. ומכ"ש בטעות כזה. לזה צריך לחקור מי הוא המסדר. או לכתוב אליו ולדעת טעמו בזה: סימן קכט

וע"ד מי שנקרא גדול וכן שמו מעריסה. ונכתב בגט גדיל.