דברי מלכיאל ד קעא

ושיעור הבריחה הנה מהמהרי"ו שהזכרנו אין ראיה כי נראה שהוא סובר כהרא"ש שיברח למקום שלא יוכל לשוב תוך הזמן וכמש"ל. והרי הצריך בהפרשה שישביעום ג"כ שלא ידורו יחד עד כלות הזמן. ואין המהרי"ו ת"י. שוב ראיתי שגם הפ"ת סקי"ב כתב דהמהרי"ו ס"ל כהרא"ש. ומש"ש בשם המשכנות יעקב. אין ספר זה ת"י. ומ"ש היש"ש שצריך שיברח למקום שאין מכירים אותו. הנה לדעת הרמב"ם שהטעם משום כפרה דגלות מכפר עון ע' שו"ת הרא"ש כלל נ"ג וב"י סימן י"ג. נראה דמהני שיברח לעיר קרובה. דהא מצינו בזבחים (דף קי"ז ע"א) דאף משכונה לשכונה מיקרי גלות לגבי רוצח. וכן מביהכ"נ לרחוב בתענית (דף ט"ז). והיש"ש כתב שם שכן מוכיח לשון בריחה. ובאמת מצינו בריחה אף למקום קרוב כמו (בנחמי' ו') שקרא בריחה כשיצא מהעיר לתוך ביהמ"ק. (בדניאל י') ג"כ קורא בריחה כשמתחבא במקום קרוב. ונראה שבריחה הוראתו שבורח מאיזה דבר רע או מאויים שנמשך איזה משך. וניסה הוא מדבר שמפחד ממנו לשעה. ובזה יש לבאר מ"ש (בשופטים ט') וינס יותם ויברח ואכמ"ל בזה. ומ"מ בנ"ד אין לומר דסגי בבריחה משכונה לשכונה. דא"כ היינו הפרשה וכמ"ש הנו"ב סימן י"ח ע"ש. ויש לדון בזה ממ"ש הרמ"א סעיף י' שאם גירשה לא תדור באותו מבוי. וכן קיי"ל בסימן י"א ס"ז וס"ס קי"ט ואכמ"ל בזה. עכ"פ נלע"ד שא"צ שיברח למקום שאין מכירין. ונראה שלזה לא הובאו דברי היש"ש באחרונים להלכה משום דלא ס"ל הכי. והיש"ש כתב זה רק לדעת רש"י שצריך שיהא כגילוי דעת שלא יכנוס עד כלות ג"ח. ונראה שזה רק היכא שברחה מעצמה. אבל היכא שברחה ע"י ציווי ב"ד. אין לנו גילוי דעת גדול מזה שלא ידורו יחד עד כלות ג"ח. שהיא תירא לשוב לבית בעלה תוך הזמן וכמש"ל ועוד דהרי תלה היש"ש זה באומדן דעת ב"ד. ובנ"ד שבאיזה ימים אחר נישואיה נסעה למקום שאין לה שום עסק. וידוע לכל סיבת בואה לשם. אין לך אומדנא גדולה מזה שלא תשוב לבעלה עד כלות ג"ח. והנה דעת הראב"ד שיהיו מופרשים יותר מג"ח כימים שדרו יחד באיסור. וכבר בארתי בחיבורי ח"א סימן ע"ו שאין לפסוק כמותו בזה. ונראה דבנ"ד כיון שהקלנו עליו דסגי בבריחתה יש להחמיר שלא תשוב לביתה עד שיעברו יותר מג"ח כפי הימים שדרו באיסור. וגם שיתן לצדקה לכפרה על שעבר על איסור זה

סימן קכד כבוד הרב וכו' מו"ה מאיר נ"י מו"צ דק' קריוואזראר. ע"ד שכתבו בגט בשני בשבת כ"ו יום לירא. ובאמת היה כ"ז לירח והמגרש והמתגרשת נסעו למקומות שונים. ואין המגרש רוצה לבוא שנית רק לגרשה ע"י שליח. ושמו נקרא בפי כל ישעיה וכן חותם. ולס"ת נקרא ישעיהו. וכתבו שני גיטין. אבל ע"י שליח לא יוכלו לעשות שני גיטין. וחפץ לדעת דעתי בזה. (ובמכתב כ"ת כתוב ישועיה בוי"ו. ואולי הוא ט"וס. ואם יש אצלם שם ישועיה שמצוי בין הספרדים. הנה לא נמצא שיקראו ישועיהו) הנה באשר אני עוסק בפה ברפואות וגם מחוסר ספרים לזאת אשיבנו בקוצר. הנה בגוף הדבר כבר הזכיר כבודו שהוא מחלוקת הראשונים והובאו באה"ע ר"ס קכ"ו. ובש"ע ח"מ סימן מ"ג סתם דכשר. וכתבו קצת אחרונים שבשביל חומר א"א הביא באה"ע שיטת הריב"ש המחמיר בזה. ובאמת י"ל דגט שאני שיש פוסקים הפוסלים גם גט מאוחר וצריך שיהא הזמן כתיקנו. א"כ הכא שיש טעות וליכא חזקה שהעדים חתמו על שטר כשר. שהרי חתמו ולא דקדקו בזמן שבשטר. וא"כ נהי שאין לדון ודאי שהוא מוקדם כיון שכתוב שני בשבת. מ"מ יש לחוש שהוא מאוחר. ויום החודש נכתב בטעות. וכיון שלא נתברר הזמן הוי כאין בו זמן. ונראה שזה גרוע מאם כתוב בו חודש או שנה. ויש להאריך בזה וגם בהא אי בטעות שייך חזקה שהעדים חותמים כדין. אבל ההכרח לקצר. וע' חיבורי ח"א סימן פ"ז שצדדתי להקל נידון זמן שבגט. ועכ"פ בנ"ד נראה דכיון שהמגרש רוצה לגרשה שנית. ודאי שאין להקל בזה דהוי כלכתחילה. וגם כי ניכר שהגט נעשה בלא דקדוק כראוי. ואולי נזדמנו עוד איזה טעיות. ולא גרע מטעות בהרשאה המוזכר בסימן קמ"א ס"ל ומה שנקרא וחותם ישעיה ועולה לס"ת בשם ישעיהו וכתבו ב' גיטין כמ"ש האחרונים. כבר בארתי בע"ה בחיבורי ח"ג סימן ק"נ שיש לכתוב אליהו דמתקרי אליה אם נקרא לס"ת אליהו ובפי כל אליה וא"צ ב' גיטין. ולדעתי נכתבו שניהם שלא כדין כי באחד השמיטו שם שהכל קוראים בו ובאחד השמיטו שם שנקרא בו לס"ת. ורק י"ל דהוי רק כקיצור השם או אריכות השם. ובנ"ד שחותם ג"כ ישעיה נראה שצריך לכתוב ישעיה דמתקרי ישעיהו. וכבודו כתב ששמו ישעיהו. משמע שידוע ששמו מעריסה ישעיהו. ובאופן כזה צריך להקדים שם ישעיהו אבל אם אין ידוע איך שמו מעריסה. יש לכתוב ישעיה דמתקרי ישעיהו. דאף להסוברים שעיקר שמו הוא מה שנקרא לס"ת. זה רק בשמות שונים. אבל בנ"ד שהוא כשם אחד ושניהם שמות קודש י"ל שהקורא לס"ת דרכו להאריך קצת בשם זה. ולזה בנ"ד יש לכתוב גט אחד כנ"ל

סימן קכה

הנה לא יכולתי למסור הגט להשליח שיגרשנה. כי בההרשאה כתוב מתחילה שהשליח השני הוא בלאמזא מתא דיתבא וכו'. ואח"כ בדברי שליח הראשון לא נזכר זה. רק בלאמזא. וזה לא יתכן כי הלא עיקר השליחות נעשית ע"י דברי שליח ראשון. וכיון שלא הזכיר זה בדבריו. איך יוכלו ב"ד להוסיף זה מדעתם. והטעם שכתבתי שיכתבו דיתבא. באשר כמדומה לי שיש בפולין עוד עיר ששמה לאמזא נוסף לזה שאין מכירים פה חתימת יד הב"ד החתומים על ההרשאה השנית. וכבר כתבו האחרונים בכגון זה שיחתמו הדיינים עוד על שני כתבים וישלחום יחד עם הגט. ויקיימו חת"י שבההרשאה מהכתבים הללו. וע' חיבורי ח"ג סימן קמ"ח בזה נוסף על זה לא נכתבו סימני ראשי השורות כהוגן. ואף שכל כתיבת הסימנים אינו רק לחומרא בעלמא וכמ"ש בחיבורי שם. אבל אם נכתבו שלא כהוגן הוא גרוע יותר. בהגט יש הרבה יודי"ן שאין בהם עוקץ שמאלי כלל. וידוע שכמה פוסקים החמירו בזה. ולזה בגט האחר שישלח מעכ"ת יצוה על הסופר שיזהר לעשותם כהוגן. כן בשם המגרש חיים אליה. לא הזכיר מעכ"ת אם נקרא לס"ת חיים אליהו. כי כן המנהג תמיד לקרוא לס"ת בשם אליהו. רק בפי כל נקרא אליה. ובכגון זה בפרט ע"י שליח שא"א לכתוב שני גיטין היה צריך לכתוב חיים אליהו דמתקרי חיים אליה. ואם אולי נקרא לס"ת ג"כ חיים אליה ולא אליהו. היה למעכ"ת לבאר זה במכתבו אלי אחרי שידוע שהפוסקים דברו בזה. וע' חיבורי ח"ג סימן ק"נ. וגם צריך לדעת איך הוא חותם אם יכול לחתום. ולזאת יסדר גט אחר

ואשר הביא כבודו אחרונים המקילים במקום עיגון אם לא נכתב קוצו השמאלי של יו"ד. וכן אם א"א לקיים חתימת הדיינים. ועל הטעות בההרשאה כתב שהוא ט"ס כי באמת אמר השליח גם תיבות מתא דיתבא וכו'. וכן סימני השורות שלא נכתבו כהוגן הוא ג"כ רק טעות. אני תמה וכי כך עושים בעלי הוראה יראי ד' לעשות לכתחילה כל דבר שנמצא בשוסקים להתיר במקום עיגון. וגם בההרשאה לעשות