דברי מלכיאל ד קסח

ובעת שמסר המודעא י"ל שלא ענה על דעתו שתתן לו יותר מכל נדונייתה. ובלא"ה כתבו איזה אחרונים שאם לקח מעות וגירש הוי כתלוה וזבין. ואף שהרבה חלקו ע"ז. מ"מ בנ"ד י"ל דהוי הוכחה שנתרצה. אבל א"צ לזה דבלא"ה דבריו האחרונים עיקר כנ"ל כיון שאין אונסו ידוע. וגם כי במודעא כתוב שיתן לה גט אחר ויתבע כל המעות. והרי כבר גבה כל המעות ובטל אונסו שהרי גילה דעתו שכל אונסו הוא המעות שלקחה וכשתשיב לו כל המעות יתן לה גט ברצון

ועפ"ז יש להצדיקו במה שנשבע שלא עשה דבר לגרום ביטול להגט. כי המודעא לא היתה רק אם לא תשיב לו כל כספו. אבל כשהשיבה לו כל כספו ועוד יותר. בטלה מודעתו למפרע. וכאלו לא עשה מודעא על גט זה. וגם מה שכתוב במודעא שאמר ואני אקבל בשבועה. אין בו ממש. שהרי עדיין לא קיבל. ואולי טעות הוא בהעתק וצ"ל ואני מקבל בשבועה ומ"מ לפמש"ל לא עבר על שבועתו שנשבע שלא יבטל מודעא זו. דהכא א"צ לביטול רק שבטלה ממילא כיון שנסתלק האונס ויש מקום לדון על לשון אני מקבל בשבועה אי הוי שבועה. ואקצר כי לנ"ד אין נ"מ. דאף אי נימא דהוי מודעא. מ"מ אין לומר דודאי לא ביטל בלב שלם את המודעא ונעמידנו בחזקת כשרות שלא עבר על שבועה. דז"א דהרי חזינן שעשה מעשה רשע למסו' מודעא הגט בלי שום אונס כדקיי"ל בקדושין (דף י"ב ע"ב) ובאה"ע סי' קל"ד. וגם הרי נשבע בב"ד שלא עשה דבר לגרום פסול להגט. הרי חזינן שחשוד לישבע לשקר. ואין זה שבועת אונס כיון שבאמת אינו אנוס. וע' אה"ע סי' ל"ג ס"א דהיכא שיש איסור אין אומרים חזקה שלא עשה ביאתו ביאת זנות וע' מל"מ פי"ג מה"ג הי"ח שאם בא על הנדה ג"כ לא שייכא חזקה זו. וע' אה"ע סי' קמ"ח וקמ"ט באחרונים בזה. והכא עדיפא דחזינן שעובר על השבועה. ואקצר כי בנ"ד א"צ לזה כמש"ל דבלא"ה לא הויא מודעא ואין לדון ממה שמתירים לו כל השבועות. דשם קאי רק על שבועות שלא לגרש. ולא על שבועה שלא לבטל המודעא]

ועוד יש לדון בזה שהרי עיקר מודעתו היתה שה"א מותרת לכל אדם יהא פירושו לאחר חמשים שנה. ובכה"ג י"ל שאף אם אמר בפירוש לא אמר כלום. דהרי אומר שתהא מגורשת מעכשיו, ואין בידו כלל לומר שלא תהא מותרת תיכף. וכן באומר למחר את אשתי דקיי"ל כיון דפסקה פסקה. ואף הפוסקים המחמירים שם באה"ע ס"ס קל"ז. היינו רק כשאמר הרי את מגורשת היום. וגם זה הוי רק ספק ע"ש. ויש לדון דהוי כמתנה עמ"ש בתורה וכהא דנזיר (דף י"א) באומר שיהא נזיר ויטמא למתים וע' טור אה"ע סי' קל"ז מחלוקת הרמ"ה והרא"ש באומר שלא תהא מותרת לפלוני וע' באבני מילואים ובמק"א הארכתי בזה. וע' חיבורי ח"א סי' פ"ג פ"ד. אך בנ"ד בלא"ה י"ל דלא שייך מודעא ע"ז. דכיון שאמר סתם הרי את מותרת לכל אדם. הו"ל מחשבתו בזה רק דברים שבלב וכהא דקדושין (ד' ס"א) באמרה בלבי היה להתקדש לו דהוי דברים שבלב וע' קדושין (דף נ') ואף שיש לחלק דהכא תלוי רק בדעתו משא"כ בקדושין תלוי בדעת שניהם. מ"מ גם בגט קיי"ל דלא הוי דברים. ואף גילוי דעתו קיי"ל בגיטין (דף ל"ד) דלא מהני בגיטא. ולא דמי להא דנדרים (ד' כ"ח) גבי נדרי אונסין כשמהרהר שלא יאסר אלא ביומו. דכבר כתב שם הר"ן שאם אמר בפירוש לעולם לא מהני מחשבתו היפוך דיבורו אף אם הוא אנוס ע"ש וה"ה הכא הרי כתב בגט בפירוש מיומא דנן ולעלם. וכן אמר לה הא"מ מעכשיו ומותרת לכל אדם. והוי מחשבתו היפוך דבריו. ולא שייך לומר כל העושה על דעתו ראשונה הוא עושה כדאיתא ריש זבחים. דודאי לאו בכל מילתא אמרינן סברא זו וכמו הוכיח סופו על תחילתו דל"א בכל מילי ע"ש ריש זבחים וע' חולין (דף ל"ט ע"ב). וע' שו"ת עונג יו"ט ס"ס קנ"ה מ"ש בזה ובחיבורי ח"ב סי' פ"ה. ויש להאריך ואין בריאותי מסכים לזה כעת. וגם דהיכא שאומר בפירוש ההיפוך מזה בודאי לא שייך סברא זו. ועכ"פ נהי דקיי"ל דמהני מודעא לגלות דעתו שאינו נותן הגט בכוונת גירושין. מ"מ לענין לפרש על פרט אחד שתהא מותרת לסוף חמשים שנה בודאי דלא מהניא מודעא. ומ"ש במודעא שאח"כ יבטל היתר הגט ע"י מודעא זו. מבואר שיבטל עי"ז שיראה שכוונתו להתירה אחר חמשים שנה ועכשיו אסורה ונמצא שאינו מבטל גוף הגט ורק כוונתו בהא"מ הוי כנ"ל. וזה לא מהני לענ"ד

והסברא בזה נראה דידוע מ"ש הפוסקים דבדבר שגלוי לכל העולם אף דברים שבלב הוי דברים. ולזה כשמוסר מודעא ונתברר שהוא אנוס אף אם אין אונסו ניכר מ"מ מוכח שהוא אנוס כמ"ש הרשב"ם בב"ב (דף מ'). וממילא אומדנא הוא וגלוי לכל שאינו עושה ברצונו ואינו מכוין לגרש כי הלא אינו רוצה בגירושין. ומי זה יעשה בלבו דבר נגד רצונו כי על המחשבה א"א לאונסו. ואף בלא מודעא אמרינן בקדושין (דף נ') דודאי לא ניחא לו אם הוא אנוס. רק מ"מ חשיב לה שם דברים שבלב לפי שאינו גלוי לכל העולם. כי אפשר כיון שרואה שסוף סוף לא תהא אשתו גמר ומגרש בלב שלם. אבל כשמוסר מודעא. הרי רואים שאינו מייאש עצמו ממנה. הוי גלוי לכל שאינו רוצה בגט זה. אכן בנ"ד שאמר שכוונתו יהא שתהא מותרת אחר חמשים שנה. בזה לא שייך לומר שגלוי לכל העולם כי הוא דבר פרטי. ואדרבא מסתבר שאינו חושב כן דאי אינו נותן ברצון הו"ל לבטל הגט לגמרי. ועל פרט אחד אין מועיל גילוי דעתו מקודם כמ"ש הר"ן פ"ב דקדושין גבי כסבור שהיא כהנת דאיירי בגילה דעתו. וע' בחיבורי ח"א סי' פ"ו. וכן בכל תנאי קיי"ל דלא מהני גילוי דעתא. רק צריך תנאי גמור. וכן קיי"ל בגיטין (דף מ"ו). ורק בנוגע לכללות הדבר מועיל גילוי דעת. ויש ליישב בסברא זו הרבה קושיות ואקצר באשר כי בנ"ד בלא"ה הגט כשר כמש"ל. ובלא"ה הרי לא נתברר הדבר עדיין ואולי ההעתק שקר ואין לנו לחוש לו. ונעמוד אחזקה שלא נזדקקו עדים לדבר עבירה למסור מודעא אגיטא. ולא דמי למ"ש העונג יו"ט סי' קס"א. דשם ראו גוף הכתב רק לא נתקיימו החתימות. אבל בנ"ד לא ראו רק העתק. אכן כבר כתב הר"ן סי' מ"ג עצה טובה לתת זמן לזה אולי יבורר הדבר יעו"ש. ומ"מ בנ"ד א"צ לברר זה שלא יחשבו שיש ממש במודעתו ויתחזק הלעז על הגט. כי העיקר שהגט כשר וכמש"ל. ויש לדון עוד דמ"ש שמה שיאמר בפיו האמ"ל יהא הכוונה לאחר חמשים שנה לא שייך בנ"ד שנתנו סתם דע"פ עיקר הדין הוי גט גמור. ומה שאמר שמ"ש בגט והאמל"א יהא הכוונה כך. נראה שאין בו ממש כי זה הך לומר להסופר שמצוהו על אופן זה. ומה תועלת במה שאמר מקודם דהרי הסופר כתב סתם כדין. ובפרט בנ"ד שלא אמר בלשון תנאי גמור. ואף בספק תנאי כתב המהריב"ל הובא בבה"ט סי' קמ"ז דהוי ס"ס וע' פמ"א ח"ג סי' י"ב בזה. ואקצר באשר כי בנ"ד א"צ לזה [ולכאורה י"ל דמה שכשר הגט בנותן סתם היינו משום דהוי כאלו אמר בפירוש. וא"כ הוי כאלו אמר האמל"א. וא"כ גם ע"ז קאי המודעא שלו. וי"ל דהוי כאלו אמר ה"ז גיטך דסגי בהכי. ואמירת האמל"א אינה דרושה כ"כ. ויש לדחות. וההכרח לקצר]

והמורה שנתן עצה כזאת בעד בצע כסף עבר על לפ"ע ל"ת מכשול שהרי גרם שעבר זה על איסור דרבנן למסור מודעא אגיטא שאסור אף אי לא מהני המודעא כדקיי"ל באה"ע סימן קל"ד. וגם כי עי"ז גרם שעשה איש זה שבועותיו הפקר פעם נשבע כן ופעם נשבע כן. וראוי לענשו כפי ראות הרבנים המכירים אותו

סימן קכא

אשר כתבתי בחיבורי ח"א סי' פ"ו במ"ש המהרי"ט סימן ט"ז להביא ראיה מב"ב (דף קנ"ה) שהפתאים ביותר אם מבינים הדבר הרי הם כפקחים רק אין נאמנים על העבר