דברי מלכיאל ד קסז

דגם בקדושין יש הרבה דינים. וגם יש הרבה דינים בדיני עריות ושניות ובתוך ימי הבחנה והנקה וגרושה לכהן. והכל צריך המסדר לדעת. ואף שהמנהג שהרבנים נותנים רשות לפעמים לשלוחם לסדר קדושין. היינו כשכבר הוצע הדבר לפני הרב ויודע שאין בזה חשש איסור. וגם יודע שנמצא בשעת הקדושין השליח ב"ד שהוא מוזהר כבר מהרב לחקור על כל דבר כגון על הטבעת ועל העדים וכדומה. אבל לא שיבא אחד מן השוק לסדר קדושין בלי ידיעת הרב

ועוד פעל עול שגזל את הברכה ברכת אירוסין מהרב כיון שע"פ המנהג היא שייכת לו. והוא ש"ס מפורש בחולין (דף פ"ז ע"א) דזה מיקרי גזילה. ונהי דברכת בפה"ג לא הוי גזילה דהא יכול לברך על כוס יין בפה"ג ולשתותו וע' בתוס' שם בזה. אבל ברכת אירוסין הוי גזילה

והאחרון הכביד שהפסיד להרב את הכנסתו הקבועה לו כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ר"ל ועוד אחרונים שבזה"ז הויא הכנסה קבועה להרב ואסור לגזלו. ואף דאיהו לא גזלו רק בעל החתונה. מ"מ אילו לא היה מסדר קידושין בלי רשות הרב. היה הלה מוכרח לשלם להרב. והרי הוא מסייע ידי עוברי עבירה ועובר על לפ"ע

ולענ"ד יש לדון להצריך שיקדש פעם שנית בפני יודע בטיב קדושין. כיון שחצוף כולי האי בודאי לא נזהר בשעת מעשה בכל הדינים שצריך להשגיח כמש"ל. וגם דהא קיי"ל בעירובין (דף ס"ג) דהמורה הלכה בפני רבו לא מסתייעא יעא מילתא להורות כהלכה ונתבאר בע"ה בחיבורי ח"ג סי' ע"ג וא"כ זה שהורה בפני רבו בודאי טעה באיזה דבר. לזה נכון שיקדש שנית, רק בלא ברכת אירוסין ונשואין

וגם על שחיטת האיש הזה יש לדון כיון שהחציף כ"כ. דהא מה שצריך להראות סכין לת"ח הוא ג"כ רק משום כבודו של חכם. ובכ"ז קיי"ל בחולין (דף י"ח) דמשמתינן ליה. רק הפוסקים כתבו דהאידנא מחלו בזה חכמים על כבודם. אבל במקום שלא מחל הרב על כבודו כמו בנ"ד. אוקמא אדינא דמשמתינן ליה. אכן במה שעבר על גזילת הרב בעד זה ראוי להעבירו. וכמ"ש בחיבורי ח"ג סימן ל"ה שהעיקר כעת שאם הוא חשוד על גזילה חשוד גם על השחיטה. והבאתי שם דברי הרב זצ"ל בש"ע שלו בתשובה סי' ט' שאם קיפח שכר שו"ב אחר נקרא רשע ואינו ראוי להיות שו"ב. וה"ה הכא שקיפח שכר הרב. וכ"כ מהרש"ק זצ"ל בכמה תשובות שהאידנא החשוד על הגניבה חשוד על השחיטה. ונהי שאיני דן שיעבירוהו לגמרי ולפסוק חיותו. אבל עכ"פ ראוי להעבירו עד שיפייס את הרב. וגם יקח קבלה שנית על שו"ב. כי ע"י מעשה זו איתרע חזקת כשרותו ובטלה קבלתו הקודמת. כי קבלה אינה על אומנות לבד. רק גם על יראת שמים והנהגה טובה

סימן קכ כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אפרים נ"י אבד"ק הארחוב

ע"ד אשה דלא מיתדר לה עם בעלה מחמת שהוא מכה אותה ואביו ואמו מחזיקים בידו כי הוא דר בבית אביו והוא רגזן גדול ואח"כ קיבל עליו שלא להכותה. אבל לא קיים זה כי אין מעצור לכעסו. והלכה האשה לבית אביה והניחה אצלו כל בגדיה וחפצים שלה. ורק לקחה עמה חמשה ושלשים רו"כ. ונדונייתה היה חמשים רו"כ. ואח"כ התפשרו שיגרשנה ושתתן לו שמונים רו"כ ואמר הבעל לפני אנשים אף שיכול לקלקל הגט כי מורה אחד נתן לו עצה שיאמר בעת מסירת הגט הא"מ לכל אדם לאחר כמה שנים או למסור מודעא על הגט. רק הוא לא יעשה זאת. והרב המסדר הגט כשהוגד לו זה. השביעו על חלקו לעוה"ב שלא מסר מודעא על הגט ושלא ביטל ושלא עשה שום דבר שיגרום ביטול הגט. ובעת מסירת הגט צוה לו למסור בשתיקה ורק אמר להם שיכוונו לגרש ולהתגרש וסמך אהא דקיי"ל דסגי בעסוקים באותו ענין. ואח"כ צוה לו לתת הגט שנית ולומר ה"ז גיטך כנהוג. ואחר שתי שבועות כתב הבעל להמסדר שעשה מודעא על הגט. ושלח לו העתק ממנה. וכתוב שם שאמר להעדים איך שאשתו מעגנת אותו יותר משנה וגנבה כספו וכסף אביו ורצתה להתפשר ולהשיג גט ואם לא יתפשר תעשה תחבולות בשקרים לגרוע מן הכסף שלקחה וכן לעגן אותו עוד. ע"כ הוא מוסר מודעא שכשיתן לה גט מה שכתוב בגט והרי את מותרת לכל אדם גם מה שצריך להתיר לה בפיו אינו מתיר אותה רק לאחר חמשים שנה. ומה שיתפשר עמה קודם הגט הוא מוכרח מחמת עיגון ואונס המעות. ואח"כ יבטל היתר של הגט והפשרה ע"י מודעא זו. ויחזור ויתן לה גט אחר ויתבע ממנה כל המעות. ואף אם יבטל המודעות עד סוף כל המודעות ופיסול ע"מ ואף מוכרח לעשות כ"ז שלא ברצונו מחמת אונס הודיע להם ולכל. כ"כ בהעתק הנ"ל תוכן הדברים. ובסופו כתוב. ואני אקבל בפניכם בשבועה שלא אבטל את המודעא זו עד שאני בעצמי אקרענה. ואנחנו הח"מ ראינו צרת נפשו וידענו שהאמת אתו והכרנו באונס שאונס גדול הוא ע"ז קבלנו ממנו וכו"ח קודם שנעשה הגט והפשרה. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה. והאריך מעכ"ת בדברים נכונים. ואשיב בקוצר באשר מעכ"ת ביקש למהר תשובתי

הנה לפי הצעת הענין אין כאן שום אונס כיון שהיה מכה אותה. דהא יש פוסקים שכופין להוציא ע' אה"ע סי' קנ"ד ס"ג. ועכ"פ אינה מחויבת להיות עמו יעו"ש שאם יצאה מביתו חייב במזונותיה. ומכ"ש הכא דחזינן שהניחה כל אשר לה ולקחה רק מקצת נדונייתה על מזונות. ואף אי נימא שהוא אומר שהצדק אתו. אבל עכ"פ הרי יש ביניהם הכחשה. ולא ראינו שתסרב מלקיים כפי הד"ת. רק שהרב עשה פשר ביניהם. ואין כאן אונס וכדקיי"ל בסימן ר"ה דפשרה דינה כמכר. והעדים שהעידו שהכירו אונסו. לפה"נ כתבו שקר. ובפרט שאביו ואמו מחזיקים בידו. ובכה"ג יכולה לומר שאין רוצית לדור עמם כדקיי"ל באה"ע ס"י ע"ד ס"י. אך י"ל דהא נתבאר בח"מ סי' מ"ב וסי' מ"ג ס"ח ובש"ך שם סקי"ט ובכמה דוכתי דהיכי דעבידי למיטעי אמרינן דאין העדים נפסלים ואמרינן שטעו וע' חיבורי ח"א סי' ק"א בזה. ובזה י"ל דבכה"ג עבידי למיטעי שהם סבורים דכיון שעזבתו הוי אונס. ואין יודעים הדין שאם מכה אותה מותרת לעזבו. ובאמת ברוב המודעות אין העדים יודעים שצריך שיכירו בעצמם את האונס. רק חושבים שנוסח המודעא הוא כן וכיון שחותמים על השטר די בזה. וצריך לחקור על זה. ולענ"ד אם יאמרו שלא הכירו באונסו אין לדונם לחוזרים ומגידים. באשר ידוע אשר דרכם לחתום בלי ידיעה. והוי כעבידי למיטעי. ועכ"פ בנ"ד אין להעמיד על העדים אם ידוע לנו שהיה מכה אותה וכנ"ל

ועדיין יש לדון עפמ"ש רשב"ם בב"ב (דף מ') שאף שאין ידוע אונסו מ"מ מה שמסר מודעה הוי הוכחה שהוא אנוס בזה. כי אם אינו אנוס למה לו ליתן ולמסור מודעה. וכבר נתקשו בזה הקצה"ח סי' ר"ה ושאר אחרונים. וא"כ הרי ע"כ יש אונס בדבר. אבל באמת בנ"ד אין שייך זה דהרי לקח ממנה שמונים רו"כ וי"ל שלזה נתן גט ומסר מודעא עליו כדי שיחזור ויקח כסף. וכ"כ במודעא שיתן גט אחר ולא כ' שיבטל הגט ויקחנה בחזרה. ובחנם נתחבטו האחרונים בכמה דוכתי גבי גט מד' רשב"ם הללו. כי בכל כה"ג יש למצוא איזה כוונה ותכלית בעשייתו זאת

וכיון שבררנו שאין כאן אונס לא נשארה לנו רק המודעא וכבר כתב הב"ש סי' קל"ד ס"ג שאף שמסר מודעא על הביטולים בכ"ז קיי"ל שדבריו האחרונים הם עיקר שמבטל כל מודעותיו. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קנ"ז. וגם די"ל בנ"ד יש הוכחה שנתרצה שהרי לקח שמונים רו"כ והיא לקחה ממנו רק חמשה ושלשים רו"כ ואם היה בדעתו שאינו גט ע"י מודעתו א"כ הוי גזלן במה שלקח מאביה כסף עבור גט פסול. ויש לנו להעמידו על חזקת כשרות. ובודאי הסכים על הגט ברצון גמור