דברי מלכיאל ד קסו

בטל להגט א"כ הוי כגוף הגט והוי היקף גויל למקצת הרגל שנשאר מגולה. ואי נימא שאינו בטל מפני שעומד להעבירו א"כ אינו רק ככיסוי בעלמא על האות ואינו נפסל כמש"ל. אבל ז"א די"ל דכיון שא"א להעבירו אם לא שיקלוף עמו גם את הדיו שתחתיו. א"כ גרע מכיסוי. ומבטל הכתב התחתון לגמרי. ובכ"ז לא מיקרי היקף גויל משום דלא נתבטל להגט לגמרי מדעת בעלים. ודעת אחרים אינו מועיל וכדאיתא בירושלמי לענין מוקצה וע' חיבורי ח"א סי' כ"ה ופ"ב

ועדיין י"ל דאף שא"א להעביר הנייר שנדבק אם לא שיקלוף עמו את הדיו שתחתיו. מ"מ הרי כשיוקלף הדיו ישאר הנייר שם נקי. ויהא מקצת הרגל הנשאר מוקף גויל. וממ"נ כשר. דאם יעבור הנייר וישאר הדיו. א"כ אינו רק ככיסוי וכשר. ואם יקלוף עמו הדיו א"כ יהיה מוקף גויל ואף שיש מחמירין דבכה"ג הוי חק תוכות אף אם צורת האות ניכר כיון שנעשה מוקף גויל ע"י חק תוכות. מ"מ הרי כבר כתב המהרי"ק ובאחרונים בסי' קכ"ה דבדיעבד כשר בכה"ג ובנ"ד דהוי שעה"ד גדול כמ"ש כת"ר אין לך דיעבד גדול מזה. אך לפ"ז יצטרכו לקלוף את הנייר הנדבק קודם הנתינה ואף דבכל תיקוני הגט צריך שיתקנו הסופר שנצטוה מהבעל כמבואר בפוסקים. מ"מ בזה נראה שיוכל כל אדם לעשות זה. דתיקון זה אינו כתיבה רק כמבריח ארי ומסלק דבר החוצץ ואדרבא השליח מחויב לעשות זה דאיהו פשע במה שהניח זמן רב דבוק. ולא חשש שידבקו האותיות. אך י"ל שיש לסמוך על סברת הפוסקים דס"ל לענין מוקף גויל דכל העומד לגרור כגרור דמי וכמ"ש המקום שמואל סי' ג'. ויהא כשר בנ"ד גם בלא גרירה. ובפרט שי"ל שאפשר שיעבור הנייר וישאר הדיו. וא"כ הוי ככיסוי וא"צ גרירה כמש"ל. והוי ס"ס שמא יעבור הנייר וישאר הדיו וכשר בלי העברה כנ"ל. ואף אם יקלוף גם את הדיו שמא הלכה כהפוסקים דלענין מוקף גויל אמרינן כל העומד לגרור כגרור דמי אם נעשה הנגיעה אחר הכתיבה. ובנ"ד נעשה זה אחר הכתיבה. ולא מיקרי זה ספק מחסרון ידיעה כיון שאין ידוע לכל העולם. ועוד יש ספק בזה דהא בדיבק עורות קיי"ל בסי' ק"ל ס"ז דפסול רק משום ספק. וע' ב"ש שם שרצה להכשיר בפשיטות אך הב"מ השיב שם עליו וכן עוד אחרונים. ועכ"פ יש ספק בדבר. וא"כ יש עוד ספק דשמא בדיבק לא מיקרי שני ספרים. וא"כ בנ"ד כשר כמו שהוא דהנייר הדבוק הוי היקף גויל לגבי מה שנשאר וכמש"ל. ועוד דגוף דין שצריך היקף גויל בגט אינו מוסכם ע' תו' גיטין (דף כ' ע"ב) וע' ב"י סי' קכ"ה ורוב הפוסקים ס"ל שא"צ מוקף גויל. ורק בש"ע שם בס"ו כתב שנהגו להחמיר בזה. והאחרונים כתבו דבדיעבד ושעה"ד כשר אף כשאינו מוקף גויל ע' בג"פ וישועות יעקב שם בזה. וגם דהא דעת הסמ"ק ועוד פוסקים דהיכא שנעשה אחר כתיבה לא מיפסל ע' או"ח סי' ל"ב סט"ז ואחרונים שם ובחיבורי ח"ב מסי' ע"ט עד סי' פ"ב. ואם הנייר דבוק באמצע הקו והדיו סובבו מכל צדדיו. יש לדון דכשר בלא"ה. דאפשר דגם אם היה כל האות נעשה כן שבאמצע הקוים היה פנוי והדיו היה מקיף בכל קו שבאות י"ל דכשר והיכן מצינו שצריך שיהיה קוי האותיות מליאים דיו וע' ח"מ סי' מ"ה ס"ד ואה"ע סי' ק"ל לענין כשרשמו לפני העדים והם מלאו בדיו דמשמע דהוי כתב וכ"כ בהג"א פ"ב דגיטין. ומכ"ש בנ"ד שנעשה זה רק בקו אחד ע"י סיבה הניכרת. ומתחילה נכתב כהוגן

ועוד יש לדון דתיבת והרי אינה מן התורף דהא דעת רוב הפוסקים דה"א מותרת לכ"א אינו מן התורף לפי מנהגינו שכותבים לשונות אחרים בגט וכמ"ש הב"ש סי' קכ"ג סק"ו שבגיטין של הראשונים לא כתבו כלל והא"מ לכ"א ורק הרמב"ן מחמיר דגם האידנא מיקרי תורף. וכבר כתבו הרבה אחרונים שבשעה"ד יש לסמוך ע"ד רוב הפוסקים וע' נוב"ק סי' פ"ה ותנינא סי' קי"ג. אכן אף לדעת הרמב"ן נראה דתיבת והרי ודאי לא הויא תורף. דהא בלא תיבת והרי ג"כ א"ש. כי מקודם כתוב בגט ואינש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם. וכשיכתוב אח"כ את מותרת לכל אדם. יש לפרשו דבר בפ"ע שתהא מותרת לכ"ע. ויש לפרשו על למעלה. מן יומא דנן ולעלם את מותרת לכ"א. ואין בזה שום חשש אי נימא דמן יומא דנן קאי על למטה כמובן. וכעין זה כתב העה"ג סי' מ' דתיבת אדם הוי טופס לפי שהלשון א"ש בלעדי תיבה זו. וכיון דהוי טופס הרי פשוט בכל הפוסקים דבטופס מותר בשעה"ד כל דבר שנמצא בו. ולבד זה בנ"ד שנעשה ע"י עידי מסירה וגם שנשלח ע"י שליח בלא"ה אין חשש וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ז וח"ג סי' קכ"ב וסי' קמ"ז

וע"ד האותיות יו"ד ובי"ת מחתימת העד ישעיה בן יעקב שנדבק על מקצתם נייר. ונשאר צורת האות עליו. הנה יפה כתב מעכ"ת דבלא יו"ד הראשון שפיר נקרא שעיה שכן דרך העולם לקראו. אבל בלא"ה אין חשש בזה בחתימת העד כיון דבלא"ה כשר מעיקר הדין בכל אופן שיחתום רק שיכירו חתימתו. והנייר הנדבק אינו מקלקל האות עד שלא יכירו את הכתב. וגם דהא כתב הרמ"א בסי' ק"ל סי"א שבמקום שאם לא כתבו העד כשר. אזי כשר ג"כ בשינה או טעה ע"ש. ובנ"ד אם כתב שעיה עד כשר כדאיתא בגיטין (דף פ"ז) ובש"ע סי' ק"ל. א"כ אין לחוש על טעות בזה. ובפרט בדין דמוקף גויל דגם בגוף הגט הוי רק חומרא בעלמא כמש"ל. דרק בס"ת פסול משום כתיבה תמה. ולזה בעדים ודאי אין להחמיר בזה והכא האות ניכר רק שאינו מוקף גויל וכמש"ל. דהא יו"ד דינו כנקודה ואין שיעור לעוביו כמבואר בפוסקים. וכן לעובי דופן הבית אין שיעור. וגם דהא יש כמה צדדים לומר דמיקרי מוקף גויל כמש"ל. וכבר הביא כת"ר ג"כ דברי האחרונים שהקילו בכמה מחקים וטשטושים שנמצא בחתימת העדים

ולזה בנ"ד צריך ליתן לה הגט כמו שהוא. ואח"כ יגררו הנייר הדבוק על ה"א דוהרי. ויחזור השליח ויתנו לה וע' חיבורי ח"א סי' פ"ז שבארתי מה שקשה דהא כבר קנאה את הגט. אכן בחתימת העדים אין תועלת בהסרת הנייר כי החתימה צריך דוקא שיעשנה העד בעצמו. רק אם יודע ברור שכשיסיר הנייר ישאר הדיו שתחתיו כמות שהיה. אזי טוב להסיר הנייר גם מהחתימה. וכמש"ל שזה הוי רק כמסיר כיסוי מעל האות. ובנ"ד שכבר ניתן הגט ואפשר כבר נקרע הגט אין חשש במה שאין יכולים לתקנו. כי מעיקר הדין כשר הגט כמו שהוא וכנ"ל

סימן קיט

ע"ד שו"ב אחד שסידר קדושין בעיר מעכ"ת בלי רשותו וגם עי"ז לא שילמו למעכ"ת את הנהוג לתת לרב העיר הנה זה חוצפא גדולה לסדר קדושין בלי רשות מרא דאתרא ויש לו דין מורה הלכה בפני רבו. דהא כמה הלכות תלויים בזה להשגיח שיהא הטבעת של החתן בעצמו וכן לעיין בטיב הטבעת וכן לייחד את העדים ולראות מי הם. וידוע כמה החמירו חז"ל בדין מורה הלכה בפני רבו אף בדבר פשוט כביעתא בכותחא וע' חיבורי ח"ג סי' ע"ג בזה. ומכ"ש בקדושין שיש בזה הרבה הלכות חמורות עד שאמרו חז"ל בקדושין (דף י"ג) שמי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין ועוסק בהם קשה מדור המבול והחמירו בזה (בדף ו' ע"א) שם שצריך להיות בקי בכל הלכות קדושין אף בזה שלפעמים הוי קדושין אף שלא אמר ה"א מקודשת יעו"ש. והרי עבר בזה על דין מפורש בש"ס ופוסקים דודאי אינו בקי בדיני קדושין. ועבירה שהחציף להורות בפני רבו גוררת עבירה לעבור על דין זה. ואף שהט"ז והב"ש כתבו בס"ס מ"ט דאין בכלל זה סידור קדושין. אבל כבר חלק עליו בשבות יעקב ח"ג סי' קכ"א. ודבריו נלע"ד עיקר כמש"ל