דברי מלכיאל ד קסא

על הטופס יש להקל. דאף אם נאמר דלא מיקרי לשמה. מ"מ הוי רק מדרבנן כדאיתא בגיטין (דף כ"ו ע"ב) דגזרינן טופס שלא לשמה אטו תורף. וספק דרבנן לקולא. ובפרט שיש לדון דלא הוי חזרה גמורה וסופו מוכיח על תחילתו שכשיצאו קרוביה נתרצה לגרש. ועוי"ל דהא איתא בגיטין (דף י"ז) דהיכא דהוי מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. וכתבו הראשונים דה"ה גבי גזירה דטופס אטו תורף לא גזרו היכא דלא שכיח ע' בחיבורי ח"א סימן פ"ז. וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל שאין לפסול בשביל איזה אותיות בטופס שכתבו שלא לשמן. דודאי בכה"ג לא שכיח. וגם י"ל דכיון שהסופר היה סבור שמותר לכתוב על סמך ציווי הראשון. לא שייך לגזור אטו תורף. אכן אם הספק הוא בתורף צריך להתישב בדבר כשיודיעני מזה. ומעכ"ת הביא בשם שו"ת מהר"מ מינץ סימן י"ז שכתב דבכה"ג שאמר לא אתן הגט הוי ביטול הגט. והנה אין ספר זה ת"י לזאת לא אוכל לפלפל בו. אבל העיקר נלע"ד כמש"ל. ואולי אם היה הספר לפנינו היה אפשר ליישב דבריו ג"כ. מסקנא דמילתא אשר יש להתיר האשה להנשא אחרי שכתב מעכ"ת שקשה להשיג גט אחר. אכן אם אפשר שכתב קצת מן התורף אחר חזרה קודם שנתפייס יודיעני נא באיזה אותיות הספק. ונתישב בדבר אי"ה

שוב ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מ"ק ח"ב סימן קנ"ה שכתב ג"כ כשאומר לא אתן ליך גט דלא הוי ביטול. רק שם איירי אחר החתימה קודם הנתינה. ושם כתב בשאלוהו אח"כ מדוע הוא חוזר בו והשיב שתובע מאשתו עוד איזה סך וכשנתנו לו סך זה נתרצה לגרש. וכתב דזה הוי כנדר ופתחו עמו שלא כיוון לבטלו רק על תנאי זה אם לא תתן לו הסך שהוא רוצה. והביא ראי' מהא דלא יהא גט אם לא מתי ולא חיישינן שיאמר אם לא מתי אחר כדי דיבור ויהי מה שאמר לא יהא גט ביטול הגט. ועכצ"ל דנאמן לפרש דבריו אף אחר כדי דיבור שמבטל על תנאי. והוא תמוה לענ"ד דהא שם אומר בדברים אחדים והמשך אחד שלא יהא גט אם לא מתי דודאי מהני וע' חיבורי ח"א סימן פ"ד בזה. משא"כ הכא שביטל סתם. ורק אח"כ מפרש דבריו. וזה לא מצינו כלל וגם דהוי דברים שבלב. ואף בנדר קיי"ל שאין יכול להטיל תנאי במחשבתו אם לא בנדרי אונסין ע' נדרים (דף כ"ז) וביו"ד סימן רל"ב. ואף לפמש"ל שיכול לפרש דבריו גבי גט. היינו רק כשאינו נגד דבריו לגמרי וכמו גבי נדרים כמ"ש בחיבורי ח"ב סימן ס"ח. ועכ"פ מזה נשמע דבנ"ד יש לצדד כמש"ל שאמר זה רק בשביל קרוביה. אבל א"צ לזה וכמש"ל

עתה הגיעני מכתבו שהספק הוא רק אם כתב איזה תיבות בטופס. וכבר בארנו שיש להקל. וגם ראיתי דברי מהר"מ מינץ שהעתיק ולא ראיתי בהם ראיות מכריעות. וספר צ"צ החדש ושו"ת כתב סופר שהביא אינם ת"י. ואני עומד בדעתי להתיר האשה הזאת להנשא

סימן קיד כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה משה נ"י רב דק' יעדוואבנא

ע"ד אחד שנקרא בפי כל קאפל. ואחד מקרוביו קורא אותו קאפל בענדט. ולס"ת עולה ע"פ רוב בשם יעקב ברוך: והשמש הגיד שכמה פעמים קרא אותו בשם יעקב ברוך קאפל בענדט. ובפאס כתוב שמו יעקב ברוך. ושם העריסה אין ידוע. רק נראה שהוא יעקב ברוך. ולחתום אינו יכול. וחפץ כת"ר לדעת דעתי איך לכתוב שמו בגט של בתו. והעיר בחכמה בצדדי הספק בזה. ובאשר דרש להשיבו תיכף לזאת לא אאריך בזה

הנה מה שהשמש קרא אותו כ"פ בכל השמות יחד. לדעתי לא נקרא זה שם שקורין בו. כי נראה שהשמש ידע שנקרא יעקב ברוך וכינויו הוא קאפל בענדט. לזה חשב שצריך לקרותו בכל השמות יחד. אבל הוא טעות דלס"ת העיקר לקרותו רק בשם הקודש. רק מי שנקרא רק בשם אחד כגון זלמן או קאפל או בענדט המנהג לקרותו לס"ת בשני השמות שלמה זלמן או יעקב קאפל או ברוך בענדט. והטעם לזה לפי שגם בעת המילה המנהג לקרותו בשני השמות יחד כידוע ויש אנשים שנקראים גם בפי כל בשני השמות יחד. אבל מי שיש לו שני שמות של קודש. אין המנהג כלל לקרותו בשעת המילה בשניהם ועם כינוייהם. וא"כ אין לו שם זה כלל. והשמש קראו בטעות. ואף דבב"ב (דף קס"ז ע"ב) איתא דשמו מיקרי כל דקרו ליה ועני. והרי הכא עלה לס"ת ע"י קריאת השמש. י"ל דכיון שניכר טעות השמש בזה. לזה הבין זה שכוונתו לקוראו משא"כ בהך דב"ב דאיירי בגוף שמו דלא שייך זה ע"ש. וה"ז דומה למי שחותם שמו בשיבוש שכתבו האחרונים שאין להשגיח על טעותו. וכותבים אותו בגט כהוגן. ונהי שאם השמש שאלו והוא אמר את שמו בכל השמות יחד. יש לדון שזה מיקרי שבעצמו החזיק את שמו כך. אבל בנ"ד משמע שהשמש קראו כן מעצמו בלי שאלת פיו. בכה"ג מיקרי רק טעות. והרי דעת כמה אחרונים דאף אם נקרא תדיר לס"ת בשם הקודש עם הכינוי. בכ"ז יכתבו על הכינוי המכונה כגון יעקב המכונה קאפל אף שנקרא לס"ת תדיר יעקב קאפל אך למעשה העיקר בכה"ג לכתוב שני השמות יחד. ואם נקרא בפי כל בשם הלעז אזי יכתבו יעקב קאפל דמתקרי קאפל. אכן בנ"ד שהשמש קראו בטעות ואין דרך כלל לקרוא בארבע שמות יחד כששנים מהם הם של לעז. וניכר הטעות לכל. ובודאי אם היה תדיר נקרא לס"ת בכל השמות יחד. אזי הי' צריך לכתוב כן דהא חזינן שהוקבע שמו כן. אבל בנ"ד שנקרא לס"ת רק יעקב ברוך. אין לנו להשגיח על מה שטעה השמש כ"פ בשמו

ואף שמצינו באחרונים שכתבו שמועיל החזקת השם ל' יום אף בשינוי קטן ממה שהיה נקרא עד עתה, וע' שו"ת מהרי"מ סימן ל"ג ובשו"ת באר יצחק בזה. ולא אמרינן שלזה קרו ליה ועני על שם החדש בשביל שמבין שהכוונה אליו הנה שם כתבו האחרונים שיפרסמו שרוצים לשנות את השם. ונעשה גם בידיעת האיש או האשה. שדנים עליהם. וה"ז שינוי השם ממש. משא"כ בנ"ד. ואין לדון ג"כ כיון דקיי"ל בגיטין (דף ל"ד) שכותב אף את השם שהמיעוט קוראים אותו וא"כ הרי מ"מ קוראו השמש כן וצריך לכותבו. ובחיבורי ח"ג סימן ק"ט בארנו דאף אם מיעוטא דמיעוטא קוראים כן צריך לכותבו. דז"א דמ"מ בשביל איש אחד שקוראו כן אין שייך להצריך לכותבו. ואם צריך גם באחד. הו"ל להש"ס בגיטין (דף ל"ד) למימר ואיכא דקרי לה שרה. והוי שמעינן דסגי אף באחד. ועכצ"ל דבעינן עכ"פ שיקראוהו כן איזה אנשים. ועוד נראה דהיינו רק כשקוראים אותו כן בהחלט אבל בנ"ד השמש קראו כן בטעות כי חשב אשר לס"ת צריך לקרוא בכל השמות יחד. ויש לדמות זה להא דאיתא בב"ב (דף מ"א) שאם החזיק בשל חבירו בטעות לא מיקרי חזקה וע"ש ברשב"ם. ולכאורה מדקאמר שם רב ענן והא אחזיקי לי ור"נ השיב לו כמאן כר"י ורי"ש לית הילכתא כוותייהו. משמע דלר"י ורי"ש שפיר הוי חזקה אף שהיתה בטעות. כבר כתב בשטמ"ק שם דבאמת הוי מצי למימר תיכף שהיא חזקה בטעות. רק דעדיפא א"ל דגם בלא טעות אינה חזקה בכה"ג. אכן באמת לא דמי כלל הא דנ"ד לחזקת קרקע ואקצר והנה אם אחד נקרא ראובן וקצת אנשים טעו וסברו שהוא נקרא שמעון וקראוהו כן ל' יום והוא ענה אותם. נראה שצריך לכתוב שם זה בגט שהרי הוחזק בו ל' יום כיון שבעת שקראוהו סברו ששמו כן והוא ענה אותם. ובודאי שמעו כמה אנשים בעת שקראוהו כן ויסברו שיש לו גם שם זה. וכשיראו שבגט לא כתבו שם