דברי מלכיאל ד קנג

לגמרי. ואביי ס"ל ביבמות (דף ס"ט) ללישנא קמא שם יותר מזה דאף בארוסה חוששין לאחרים. דאף שלאחרים הוא איסור חמור דהויא א"א. מ"מ כיון שנמשכה לעבור עבירה קלה בשביל חימוד ביאה. שוב אין לה נאמנות בפרט זה. וכמו בחשוד על העריות שאין חילוק בין קל לחמור. ועכ"פ כל זה שייך באיסורי ביאה. אבל על שאר איסורים שלא נחשדה נאמנת. ולזה בפ"ח מה' תרומות לענין אכילת תרומה נאמנת. שהרי לא נחשדה עדיין על איסור זה. ומה שהוצרך אביי ביבמות (דף ס"ט) לאוקמי הא דתנן שם ילדה תאכל בחבושים בביה"א. היינו משום דסתם משנה הוא ר"מ. ור"מ ס"ל בבכורות (דף ל') שחשוד לדבר אחד חשוד לכה"ת כולה. ולזה אין נאמנת גם על התרומה ולכן אוקמה בחבושים. אבל לדידן דקיי"ל שאינו חשוד רק על אותו דבר שפיר פסק הרמב"ם בפ"ח מה"ת ילדה תאכל אף שלא היו חבושים. ולפ"ז יש לדון בנ"ד דנהי שחשודה על ביאת פנויה ונדה. מ"מ לא נחשדה להוליד בנים בחזקת כהנים ויפדו ע"י בכורי' וישאו כפיהם. ובאמת יהיו חללים. ואף דגם בארוסה שעיברה הרי יהיה הולד ממזר. ומ"מ אין מאמינים לה. י"ל דשם כיון שבא עלי' הארוס פעם אחד חושבת שהולד הוא ממנו. ואינה יודעת שע"פ דין הולכים אחר רוב בעילות ואם נבעלה איזה פעמים מאחרים הולד ממזר. וגם בפ"א הוי עכ"פ ספק ממזר. ועפ"ז יש ליישב ג"כ מה שסתם הרמ"א באה"ע ס"ס ג' כדברי הרא"ש שאם אמר כהן על בן פנויה שהוא בנו הרי הוא כהן גמור לכל דבר ותמהו שם הפוסקים דהא הרמב"ם חולק וס"ל דחיישינן דאפקרה נפשה לאחרים. אבל לפמ"ש א"ש שאינה חשודה להחזיקו לכהן ושיפדו ע"י בכורים ושישא כפיו שלא כדין. ויש לדחות זה ולחלק בין הפרקים ואקצר

אכן לדינא נראה דמותרת בנ"ד להכהן דהרי דעת הרמב"ן ורשב"א ועוד פוסקים דבאומרת לכשר נבעלתי סגי בחד רובא ובב"ש כתב בסי' ד' סק"מ וסי' ו' סקל"א דלענין החשש דאפקרה נפשה לאחריני סגי בחד רובא. וסברתו ברורה דהא מדינא יש לנו לילך אחר הרוב. והוי רק מדרבנן. דהא מדינא קיי"ל כר"ג שנאמנת אף ברוב פסולין. א"כ ודאי אין לך בו אלא חידושו. וסגי ברוב כשרים ולא בעינן תרי רובי. וא"כ בנ"ד נראה ודאי שבעירה מיקרי רוב כשרים דרוב בני העיר ישראלים נינהו. ואף שיש חשש שמא נבעלה בפאריז ששם רוב פסולים. מ"מ גם שם הוי רק ספק שקול כדקיי"ל באה"ע סס"ו דסתם אנו דנין דאיהו אזיל לגבה והוי קבוע. וגם דהא בכה"ג כתב הרשב"א וריטב"א דהוי רוב להתירא כיון שרוב צדדים הם להיתר. ועוד דהא דעת הרא"ש והטור דלא אמרינן כלל סברא דאפקרה נפשה לאחריני וכ"פ הרמ"א סס"ג. וכבר נתחבטו האחרונים שם מדוע לא הביא שם דעת החולקים. וגם דהרעק"א סי' פ"ה התיר בכל גווני היכא ששניהם אומרים שבא עליה ואף היכא שמתחילה כיחש בה ואח"כ חזר בו ונתן אמתלא לדבריו. והביא שם דברי המהרש"א ביבמות (דף קי"ח) וכתב דלא דמי. ויישב שם ג"כ החשש דעיניו נתן בה ע"ש. וכן התיר בכה"ג בשו"ת ברית אברהם סי' י"א. ושם כבר ביאר שיש לדון בזה מצד שעושה עצמו רשע שבא על הנדה. והא שאמר בנ"ד שאינו יודע אם היתה בתולה אינו ריעותא דהא מפורש בכתובות (דף י') שבחור אינו בקי בזה ועלול לטעות. ועוד דבנ"ד יש ס"ס שמא לא נבעלה לאחרים. ואף אם נבעלה שמא לכשר נבעלה. וס"ס זה מבואר בנו"ב מ"ת סי' כ"ח כ"ט ע"ש וברעק"א שם. ואף אם רוב פסולים אצלה הרי דעת הטור דמסתמא אזיל הוא לגבה כמש"ל, וכתב הבית מאיר שם שכן עיקר וא"כ הוי ס"ס גמור. ובלא"ה יש לדון דהוי ס"ס אף כנגד רוב כיון שמסייע לזה חזקת כשרותה ע' חיבורי ח"ב סי' נ"ו מ"ש בזה. ועוד לפמ"ש הח"ס סי' י"ח דאין לחוש שתיבעל לעכו"ם. והחשש הוא רק לפסולים מישראל. וזה הוי ודאי מיעוט בכל מקום. והוי תרי רובי אף בפאריז. אך סברתו צ"ע לענ"ד ואין לי פנאי להאריך בזה. ועכ"פ יש לצרפה לנ"ד. [וברעק"א שם ראיתי שהוכיח מהא דקתני בכתובות (דף י"ב) עד שתביא ראיה לדבריה. אלמא דמהני ראיה ואין חוששים שנבעלה מאחרים ולענ"ד י"ל שהביאה ראיה שהיתה חבושה בביה"א וכעין הא דיבמות (דף ס"ט) גבי ילדה תאכל ע"ש או שלא נמצא במקומה שום פסול ואקצר]

עכ"פ לדינא אני מסכים עם הדר"ג שכתב להתירה לינשא להכהן המיועד שלה בלי שום פקפוק. ונראה דלא שייך להחמיר בזה דהא קיי"ל באה"ע סי' קע"ז שבמפותה אף בבוגרת מצוה לכונסה. וא"כ בזה חומרא להיפוך שמחויב לכונסה. ובפרט לפמ"ש הדר"ג אשר אפשר שתאבד הנערה עצמה בידים ויש בזה חשש סכ"נ. ואף שאין לנו לחוש לתקנת הפרוצות. אבל מה לעשות אחרי אשר עתה בעוה"ר נתפרץ הדבר ונעשה אצל ההמון כהיתר להתקרב אל הבתולות המיועדות להם. וממילא באים לידי חטא כאש בנעורת. ועוד יש לדון בנ"ד שמחויב לישאנה כמו התקשר עמה והבטיחה. ובודאי על אופן זה נתרצתה לו להיבעל ממנו וממילא מחויב לקיים התנאי וההבטחה שהבטיח לה. וכמו באתנן שפסק הריב"ש והובא להלכה בשו"ע סי' קע"ז שיכולה לתבעו ע"פ דין. ואף דקיי"ל בח"מ סי' של"ב שאם הבטיח לפועל חפץ בעד פעולתו לא קנה הפועל את גוף החפץ. וע"ש בקצה"ח. מ"מ בנ"ד דמי להאומר נכש עמי ואנכש עמך שמחויב לקיים תנאו כדתנן בב"מ (דף ע"ה) וכן שם (בדף פ"א ע"א) גבי שמור לי ואשמור לך ע"ש. וה"ה בנ"ד הרי התחייב לה עבור זה להספיק לה שאר כסות ועונה. ולא גרע משארי חיובי הגוף. ורק לפי שאסור לו למלא חיובו זה בלא קדושין וחופה כד"ת. לזאת מחויב הוא לישאנה כדי שיוכל למלא חיובו ואכמ"ל בזה. ועכ"פ ודאי שאסור לו לבטל הקשר שנתקשר עם הנערה הזאת. ומצוה עליו שישאנה. ואסור לאם הבחור למנוע אותו מזה

אכן כל זה הוא אם יבטיחו הבחור והמיועדת שישמרו דיני נדות כדין כשישאו זא"ז. ויתחרטו לפני ב"ד על שעברו על איסור נדה במזיד. כי כיון שכבר עברו על איסור נדה במזיד הרי אבדה נאמנותה על זה שהאמינה לה תורה וספרה לה לעצמה. וכדין כל חשוד שאינו נאמן על אותו דבר. ויש לצדד דלאו כ"ע ידעי שאיסור נדה שייך אף בפנויה. ואפשר שההמון חושבים שזה נוהג רק בנשואות והיכי דלא משמע לאינשי איסורא לא מיקרי חשוד כדאיתא בב"מ (דף ה') וכ"פ ביו"ד סי' קי"ט וכן קיי"ל גבי עדים ובהא דהנהו קבוראי בסנהדרין (דף כ"ו) ובשו"ע סי' ל"ד. ולזה אפשר שאח"כ יזהרו בזה. וכ"כ בשו"ת ברית אברהם ס"ס י"ד שהביא שההפלאה בק"א סי' קט"ו התעורר בזה. והב"א כתב שם דאפשר פנויה נדה קיל לאינשי וב"ה שכוונתי לדעתו הק'. אבל לענ"ד מ"מ כיון שנתפרצו כ"כ להתקשר בלי הסכם אבותיהם וליסע לפאריז ולזנות. בודאי יש לחוש שלא ישמרו אח"כ דיני נדה. דבלא"ה בעוה"ר רבו המתפרצים בזה בעתים הללו ולמה עוד לב"ד להכניס א"ע בזה לסייע ידי עוברי עבירה. ולגרום שיוכשלו באיסור כרת כל ימיהם. ואם לא ינשאו זל"ז אפשר שיזדמן לכ"א בן זוג שישמור דיני התורה. ולזאת לדעתי ראוי שיגידו להם ב"ד אשר אם לא יקבלו על עצמם לשמור דיני נדה כד"ת אסור להם לישא זא"ז וכשיקבלו עליהם כנ"ל אזי מותר להם לישא זא"ז. ונכון להגיד להחתן שהוא מחויב ע"פ דין לישאנה. ודי שתקבל רק הנערה לשמור דיני נדה כי תלוי העיקר בהאשה. אבל עליו יש לחוש שלא יחפוץ לקבל ע"ע כדי שלא יגזרו עליו ב"ד שישאנה

סימן קי למדינת אנגליא

ע"ד אשת איש שבעלה בבית משוגעים ויש לה בן. ויצא קול שזנתה עם בחור אחד. ואשה אחת העידה איך שהאשה