דברי מלכיאל ד קנב

לכתחילה לא מכשרינן עד דאיכא תרי רובי להתירא רוב העיר ורוב סיעה אנשים כשרים וכן קיי"ל באה"ע סי' ו' סי"ז. ובתוך העיר דהוי קבוע אסור מספק אף כשרוב כשרים וכן קיי"ל שם סי"ח. והנה כשלא ראוה שנבעלה פשוט שנאמנת במיגו דהוי שתקה כדקיי"ל בכתובות (דף כ"ב) דהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אכן כשיצא קול שזינתה י"ל שאין לה מיגו דל"א מיגו נגד הקול כדקיי"ל בח"מ סי' ק"נ מהא דב"ב (דף ל"ג) וכ"ה בכללי מיגו בש"ך ותומים סי' פ"ב. אבל נראה שזה רק כשאין ידוע מקור הקול. אבל בנ"ד שמבואר בשאלה שהקול יצא ע"י אם החתן שידוע ששונאתה. בכה"ג לא מיקרי קול וכדאיתא במ"ק (דף י"ח ע"ב) ויבמות (דף כ"ה) וכן קיי"ל באה"ע סי' י"א ס"א. ומבואר שם באחרונים דאף שידוע שאחר הוציא הקול ולא האויב. מ"מ כיון שיש להם אויבים תלינן שיצא הקול מהאויב ומכ"ש בנ"ד שידוע שאמו הוציאה הקול משנאתה לה. אכן נראה דלענין מיגו אינו נ"מ בזה ובכל קול לא אמרינן מיגו נגדו. דהא הסברא הוא דלא ניחא לאדם לטעון נגד הקול. וזה שייך אף אי איכא אויבים. דמ"מ ניחא טפי להגיד טענה שאף אם הקול אמת. בכ"ז הצדק עמו מלהכחיש את הקול. וכ"נ מסתימת לשונות הש"ס ופוסקים דלא בעינן בזה כל דיני קול דיבמות (דף כ"ה). ולא הזכירו בזה לשון קדל"פ. וגם דהא גבי קרקע נוגע להיתומים ואביהם וקרוביהם ויש לחוש שהם הוציאו הקול דזה טפי מסתבר מאויבים שאין הדבר נוגע להם כלל. ובכ"ז איתא בב"ב (דף ל"ג) דל"א מיגו כנגד הקול. אבל בנ"ד א"צ לזה דהא הקול לא היה שנבעלה רק שמתנהגת בפריצות. ומזה עדיין אין הוכחה שנבעלה. ובלשון השאלה נזכר מקודם דדיימא מעלמא ואח"כ נזכר שמתנהגת בפריצות. וצ"ל הכוונה דדיימא היינו שחשודה בשביל שמתנהגת בפריצות. וע' תו' יבמות (דף ע' ע"א) ד"ה אבל דדיימא קאי ג"כ על שם רע בעלמא. ולפ"ז יש לנו להאמינה שנבעלה מהחתן ואף אם רוב פסולים אצלה

אכן זה רק בשאין מי שיכחישנה. אבל בנ"ד שהחתן הכחישה מתחילה. א"כ אינה נאמנת. דגם ר"ג דס"ל בכתובות (דף י"ב) שנאמנת. היינו כשהוא טוען שמא אבל לא כשהוא טוען ברי וכדאיתא בכתובות (דף ט"ז ע"א). ובפרט דהכא אנו דנין אם מותר הוא לישא אותה. וכיון שהכחישה הרי שויא אנפשיה חד"א ואסור לישאנה. ואף שחזר מדבריו והודה לה ונתן אמתלא על דבריו וידוע דאמתלא מהני בשויא חד"א. מ"מ י"ל דהרי מוכח בתו' יבמות (דף קי"ח ע"א) דאמתלא לא מהני רק שיהא כאלו שתק לגמרי. אבל לא שיועיל כאילו אמר להיפוך וכמ"ש במהרש"א שם. וא"כ בשעה שאמרה שהחתן בא עליה. הרי אין לה מיגו לומר שלא נבעלה כלל כי הלא ידעה שהחתן יודע שהוא בא עליה. והוכרחה להודית על זה וממילא יש לחוש שבאו עליה אחרים מדאפקרה נפשה לגבי זה. הפקירה א"ע גם לאחריני. וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' יבום ובאה"ע סי' קנ"ו ס"ט דחיישינן בפנויה שנבעלה לאחרים אף כשידוע שנבעלה לזה. וכן קיי"ל באה"ע סי' ד' סכ"ו וכתב הח"מ שם דאיירי אף דלא דיימא מעלמא. וא"כ היכא דרוב פסולים אצלה אסורה לכהן. ואף דשם לית לה מיגו שלא נבעלה כלל דהא איירי שם שילדה. מ"מ הרי הכא בשעה שאמרה כן ג"כ לא היה לה מיגו לפי שיראה להכחיש את החתן. ואף דבעלמא אמרינן מיגו דהעזה כמ"ש הש"ך בח"מ סי' פ"ב מדברי התו'. מ"מ היא יריאה לטעון כן כי הלא כל חפצה הוא להנשא לזה הכהן. ואם תשקר תמאס בעיניו. כי יחשוב אחרי שהיא מכחשת לגמרי. אולי באמת נבעלה גם לאחרים. וגם דעכ"פ הוי רק בתורת מיגו ולא בתורת הפה שאסר הוא שהתיר. ומיגו קיי"ל דלא מהני ביוחסין רק היכא דאיכא תרי רובי וכמבואר ספ"ק דכתובות. ועוד נראה דהכא לא שייך לומר מיגו דאמרה לא נבעלתי כלל. דיריאה שבעת שתנשא יתברר שאינה בתולה ויתגלה קלונה. ותמאס בעיני הנושאה. שוב ראיתי שכ"כ בשו"ת ברית אברהם סי' י' דבכה"ג י"ל דלא הוי מיגו. ועוד דהא אפשר לבדקה כעת ע"י רופא. וכן אפשר ע"י חבית יין דבכתובות (דף י' ע"ב). אך באה"ע סי' ס"ח כתבו האחרונים דאין אנו בקיאים בזה. וכיון דאין כאן סברא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ממילא אסורה לכתחילה לכהן עד דאיכא תרי רובי. וזה רחוק שיהיה. ובפרט שנסעו לפאריז ששם ודאי רוב פסולים

ואף דנראה שבספק רוב פסולים אזלינן לקולא. דהא מדינא כשירה לכהונה אף ברוב פסולים דהלכה כר"ג. רק לכתחילה אסרוה לינשא עד דאיכא תרי רובי משום שעשו מעלה ביוחסין וכדאיתא ספ"ק דכתובות. וא"כ הוי רק איסור דרבנן. וכ"כ הפוסקים באה"ע סי' ו' דהוי רק דרבנן וספיקא דרבנן לקולא ובפרט דאיכא חזקת כשרות. וא"כ בנ"ד אף אם ניחוש שנבעלה לאחר. מ"מ הרי אפשר שנבעלה בביתה. ושם אפשר רוב ישראל ואפשר איכא שם גם תרי רובי. וכעין זה כתב הטור ובשו"ע ס"ס ו' דבספק אם אזיל הוא לגבה או לא תנשא לכתחילה. ואף דשם הוי ספק דאורייתא. דהא אי אזלא היא לגביה הוי קבוע כמע"מ דמי. אך שם י"ל דהוי כס"ס. דשמא הלך הוא אצלה ואף אם הלכה היא אליו שמא הוא כשר. ויש לדחות דהא כל עיקר הספק הוא אם הוא כשר לכהונה. וא"כ הכל ספק אחד וע"ש בט"ז וב"ש. וכ"כ הרשב"א בחידושיו בקדושין (דף ע"ג) והריטב"א שם דבספק אי אזלא לגבייהו הוי ג"כ רובא להכשיר ע"ש. אכן בנ"ד פשוט דהוי ספק דרבנן. ואף שי"ל דבנ"ד יש ס"ס לחומרא דשמא נבעלה במקום רוב פסולין. ואף אם במקום שרוב כשרים. שמא אזלא איהי לגביה. דהו"ל קבוע וכמע"מ ואסורה. אך כבר כתבנו דבאמת הכל ספק אחד. וגם די"ל ג"כ ס"ס להקל דאפשר נבעלה בעירה דאיכא רוב כשרים. ואף אם נבעלה בפאריז או בדרך אפשר נבעלה במקום דאיכא ג"כ תרי רובי ובפרט לפמ"ש הח"ס סי' י"ח ועוד אחרונים וע' ב"ש סי' ו' סקל"א בזה שאם יש רוב כשרים בבית ושכונה שדרה בו מיקרי זה רוב כשרים זה אפשר שימצא גם בפאריז או בדרך נסעם לשם. ומ"מ נראה שראוי לומר השתא הוא דנבעלה ואוקמה עד עתה בחזקת בתולה וכשירה וחזקה דגופא עדיפא טובא כדאיתא בכתובות (דף ע"ה ע"ב) וע"ש בתו'. ולפ"ז העיקר תלוי במקום שהיתה בעת האחרונה אם הוי שם תרי רובי. ויש לדון עוד דניזל בתר רוב הימים שהיתה בעירה וכעין מ"ש המג"א ר"ס שמ"ד ובתב"ש סי' ט"ז שבימים אזלינן ג"כ בתר רובא. ויש לחלק ואקצר. וע' ב"ש סי' ו' סקל"ד דאמרינן כאן נמצא כאן היה כשיש ספק באיזה מקום נבעלה. וענין זה דורש אריכות לבארו. וראיתי בשו"ת נו"ב מ"ת סי' כ"ז שהחמיר בכגון זה לאסרה לכהן רק בשעה"ד היקל שיקדשנה על תנאי ע"ש. וזה בודאי א"א לעשות בעתים הללו ואף דשם איירי שהיתה מעוברת. מ"מ כיון שבארנו דבנ"ד אין לה מיגו לומר שלא נבעלה כלל א"כ אין חילוק בזה. וכן החמיר בשו"ת כנסת יחזקאל סי' נ"ו בכה"ג דבעינן תרי רובי

והנראה בזה דהנה המ"מ פ"ג מה' יבום והב"ח וב"ש באה"ע סי' ד' סק"מ הקשו על הרמב"ם שפסק שם דחיישינן שמא זינתה גם עם אחרים ובפ"ח מה' תרומות פסק דלא חיישינן ונדחקו בזה הרבה. והנראה בזה דעיקר הסברא דאמרינן דאפקרה נפשה גם לאחרים. היינו דכיון דליכא רוב כשרים הרי היא פסולה מה"ת דהא אזלינן בתר רובא וכדאיתא בקדושין (דף ע"ג) לענין שתוקי. ורק כשהיא אומרת לכשר נבעלתי יש לדון להאמינה כמו שנאמן כל אדם מישראל על איסורים שבתורה כדאיתא ביבמות (דף פ"ח) וריש גיטין. אכן הא קיי"ל בסנהדרין (דף כ"ו) שחשוד על העריות פסול לעדות אשה. וכן קיי"ל בבכורות (דף ל') וביו"ד ר"ס קי"ט שכל החשוד על דבר אין לו נאמנות לאותו דבר. ולזה כיון שאנו רואין שנבעלה כשהיא פנויה שעברה על איסור דרבנן עכ"פ. ולדעת הרמב"ם יש בזה איסור דאורייתא משום לא תהיה קדשה. וכשהיא נדה עברה על דאורייתא. א"כ אינה נאמנת על פרט זה וחשודה שנבעלה גם לאחרים. ומשקרת בשביל שבושה להודית שנעשתה מופקרת