דברי מלכיאל ד קנא

מ"מ הא גם גבי ברכה שהשני הוא ישראל ושארית ישראל לא ידברו כזב ובכ"ז חיישינן וע' חיבורי ח"ג סי' ו' בזה. ועוד דהא אפשר שיתקלקל איזה דבר בהשפופרת ויאמר הרופא שצריך לעשות זה עוד פעם. וזה מצוי אצל הרופאים. וגם דבודאי לא ניסה הרופא לעשות זה הרבה פעמים. ורק באומדנא אומר כן וקרוב שיתקלקל הענין ע"י שלא יצמצם ערך החום בשפופרת הדרוש לענין כזה או שההכנסה תהא שלא כהוגן וכדומה. וקיי"ל באו"ח ר"ס ר"ב דפירות שדרכן להתליע לא יברך עד שיפתח ויראה אם אין שם תולע כדי שלא יהא ברכה לבטלה. ומכ"ש בנ"ד שאסור להוציא ש"ז לשפופרת שמא יתקלקל הדבר ויהי' לבטלה. ואף דכשבא עליה ג"כ קרוב הדבר שלא תתעבר כמו שלא נתעברה עד כה. מ"מ לא מיקרי לבטלה כיון שהוא דרך ביאה וכמו שהותר לבא על זקינה ושאינה בת בנים. משא"כ הכא שהוא מוציא הש"ז לחוץ. ובאמת יש לחוש שהרופא ישים מקודם בהשפופרת זרע שלו או של אחר כדי שתתעבר ודאי. באשר הוא רוצה שיקויימו דבריו שתתעבר. וחושש אולי הסיבה בזה גם מצד הבעל שזרעו אינו ראוי להוליד. וזה ודאי לא יעוז לומר להרופא שרוצה לבדוק מקודם את השפופרת ומפורש בש"ס בגיטין (דף ס"א) וע"ז (ד' ל"א) וביו"ד סי' קי"ח דחיישינן לאיחלופי במקום שיש לו איזה טוה"נ מזה

לזאת בנ"ד נלע"ד שאסור לעשות כן. ואין כדאי להתחכם ביותר. וישליכו יהבם על ד' אשר יזכה עוד אותם בזרע של קיימא. ובפרט שלא עברו עוד עשר שנים כדין. ונצטוינו לקיים פו"ר כדרך בנ"א ולא ע"י התחכמות כאלה אשר קרובים יותר לאיסור ולמכשול כמו שבארנו בע"ה

סימן קח

וע"ד אשר כתב כי הרופאים אומרים אשר גם בימי טהרתה יותר קרוב שתתעבר ע"י שפופרת. וכי כבר קרה איזה פעמים שעלה בידם. וחפץ לדעת דעתי בזה. ואשר כתבתי שאסור להוציא זרע כי זה מיקרי לבטלה אי נימא דלא מיקרי בנו בכה"ג. והקשה כת"ר דהא בנכרית גזרו רק משום נשג"ז ולא משום הוצאת זרע. אף שהולד כמותה ואינו בנו. לא דמי כלל דדרך ביאה שאני דלא גרע מקטנה ועקרה וזקינה. ורק אי הוי כבנו יש לדון להתיר שי"ל שמוציא כדי לקיים פו"ר. ואקצר כי לדינא אין נ"מ כי העיקר דהוי בנו לכל דבר וכמש"ל. ואשר כתבתי שאסור להוציא ש"ז דשמא לא יכניס הרופא ברחמה ויהא לבטלה. וכתב כת"ר דהכא הוי ספק מצות פו"ר ג"כ. ז"א דהא אפשר לו להוציא א"ע מספק זה ולישא אחרת הראויה לפו"ר ככל הנשים. ומ"ש כת"ר דלהכי לא דמי לפירות שדרכם להתליע דשם הטעם שצריך לברר כל מה שאפשר. אבל הכא א"א לברר באופן אחר. הנה שם מצוה לברך על השלם כדאיתא בברכות (דף ל"ט). ובכ"ז מבטל מצוה זו כדי שלא יכשל בברכה לבטלה. ואינו סומך על רוב הפירות שאינם מתולעים וה"ה הכא. ואף שיש לחלק. בכ"ז עיקר הסברא שלענין ברכה לבטלה החמירו. וה"ה לענין הוצאת ש"ז לבטלה. ומ"ש שנחוש שהרופא יכניס מקודם לשפופרת ש"ז כדי שתתעבר ודאי. וכתב כ"ת דמבואר בספרי הטבע שא"א להתעבר מש"ז שנתערבה משני בנ"א. הנה אפשר להכין השפופרת באופן כזה שיכניס לרחם האשה רק ש"ז שלו. ושל הבעל ישאר בשפופרת. ובגוף הדבר מבואר בירושלמי פ' החולץ ובמדרשים והובא בתו' סוטה (דף מ"ב ע"ב) ד"ה מאה שאפשר להתעבר משני בנ"א ע"ש. ודוחק לחלק בין אם נתערב הזרע מבחוץ לנתערב בפנים

ומה שהביא כת"ר מאיזה מפרשים שפירשו סוגיא דחגיגה כפירושי. נהניתי שכוונתי לדעתם. ואין לי הש"ס החדש עם ההגהות. ומ"ש מהתו' דכתובות (דף ו' ע"ב) ד"ה רוב דמוכח שמפרשים כן. אינה ראיה די"ל דנקטו התו' בקיצור תוכן דברי הש"ס דמעיקרא קאמר דחיישינן לדשמואל ואח"כ אמר דאפשר חיישינן שבאמבטי עיברה. רק מרש"י שבעין יעקב יפה הביא כבודו דמפורש בס"ד כדברי. ומה שהקשה עלי דמהא דנדה (דף ס"ד) אין ראיה דשם פסקינן לחומרא. ז"א שאם היה פוסק הרמב"ם מטעם דספיקו להחמיר. הו"ל לפרש זה כי זה נ"מ טובא לדינא אם היא טמאה ודאי או מספק. ועכצ"ל שפסק בהחלט כר"ח שטמאה ודאי. ושפיר מוכח מזה דהא דשמואל לא שכיח ואין עושין מזה ספק כלל. ובאמת יש לדון בזה למה לא אמרינן שגם בביאה הקודמת ראתה וחיפה ש"ז כדחיישינן שבועל ופורש. וצ"ל שכיון שלא שכיח לא הוי ספק כלל. וצ"ל דאף לס"ס לא מצרפינן לה. דאלת"ה יקשה על הרי"ף שפסק דטמאה מספק דא"כ הוי ס"ס לדעת הפוסקים דאף שספק אחד הוי. נגד הרוב הוי וע' חיבורי ח"ב סי' נ"ו ואכמ"ל בזה

וע"ד שהקשה כת"ר על מ"ש רש"י בחגיגה שמצאו לה דם ובכ"ז נמצאת מעוברת. והקשה דהא קיי"ל בנדה (דף ס"ד) שיש לה דם עד ד' לילות וא"כ אפשר שכבר נבעלה ונתעברה. לדעתי לק"מ דהכא איירי שעבר ונשא בוגרת דקיי"ל ביבמות (דף ס') שלא יוציא. אכן אם היא בעולה יוציא. ולזה מיבע"ל בבתולה שעיברה אם מותר לדור עמה

וע"ד שהרופאים אומרים שגם בימי טהרתה יותר קרוב שתתעבר ע"י שפופרת וכבר עלתה בידם איזה פעמים לא אאריך בזה כי לדעתי אין להתיר דבר כזה להוציא בידים כי רבו הספיקות בדבר זה. וענין הוז"ל דבר חמור מאוד. וגם בנתינה ברחם האשה יש כמה חששות. ואם נבוא להתיר דבר כזה יש לחוש לכמה מכשולים. ועי"ז ניתן יד לפושעים ודי למבין. ואשר כתב כת"ר בשם ספר עזר מקודש. אין ספר זה ת"י. ומי שרוצה לסמוך עליו יעשה כרצונו ולא ירד בני עמו: סימן קט כבוד הרב הגאון הגדול וכו' מו"ה שמשון נ"י הגאבד"ק קאליש

ע"ד כהן שנתקשר עם עלמה אחת. ובאשר אמו לא הסכימה על השידוך. נסע עמה לפאריז. ובמשך ג' חדשים שב לביתו ובמשך ג' שבועות אח"כ באה גם היא ועתה באה אמו לב"ד ואמרה כי ידוע לה שאינה בתולה שהיא נפקת ברא והוא כהן ואסורה לו. והנערה הודית שאינה בתולה כעת באשר החתן בא עליה. ומתחילה כיחש בה החתן. ואח"כ הודה שאמת שבא עליה אבל לא מצא לה בתולים. אח"כ בא עוד הפעם לב"ד שלא בפני אמו ואמר כי לא יוכל להגיד בבירור שלא היתה בתולה. ונתן אמתלא על דבריו הראשונים כי ירא שלא תחלה אמו באשר בנפשה הוא אם ישאר הקשר ביניהם. והוא מצידו מוכן לישא את הנערה אם יתירו לו ב"ד. ויעץ שיפייסו את אמו או יפסקו עליו קנס גדול אם לא ישאנה כי הנערה אומרת שתשלח יד בנפשה אם לא ישאנה ורק אמו משנאתה להנערה הוציאה קול דדיימא מעלמא. ואין שום עדים ע"ז רק קול בעלמא שמתנהגת בפריצות וצידד הדר"ג להתירה להנשא להמיועד שלה הכהן. וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה אני טרוד כעת. וגם כי מוטל עלי כעת להשיב איזה תשובות נחוצות למעשה. ולכבוד הדר"ג לקחתי לי עת להשיב בקוצר את הנלע"ד בזה

והנה לא נתבאר בהצעת הענין אם במקום דירתה היו רוב כשרים אצלה או רוב פסולים. וגם אם נולד הספק עליה בעודה בביתה או על עת היותה בפאריז. ואם התנהגה בפריצות עם כל אדם. או רק עם המיועד לה. וההכרח לבאר הדבר בכל אופן האפשר בזה

הנה בראוה שנבעלה או מעוברת והיא אומרת שנבעלה לכשר לה קיי"ל בכתובות (דף י"ד וט"ו) דמדינא נאמנת. רק