דברי מלכיאל ד טו

מהני סמוכה לעיר. מ"מ יש לצרף שיטה זו להקל בנ"ד. דבלא"ה יש לנו יסוד לסמוך עליו

וראיתי בשו"מ מ"ק ח"ב סי' קל"א שהביא בשם הפרי תבואה שהתיר אם זרע בחצר בעגול לטייל שם והשו"מ השיג עליו. ולענ"ד הדין עם הפר"ת. דהא הא דקרפף סמוך לעיר מקרי הוקף לדירה. וכן נטיעות. הטעם הוא מפני שדרך לטייל שם ע' בפירש"י וש"פ. וא"כ טיול הוי כדירה. וממילא ה"ה בזרעים כשראוי לטיול ג"כ לא יבטלו מחיצה. ובאשר אין הפר"ת ת"י אקצר. וה"ה בנדון דידן שסמוך לעיר ראוי לטיול. ושפיר מקרי הוקף לדירה אף של עכו"ם. והה"מ בפט"ז מה' שבת כתב שצריך שיעשה הגדר בפירוש לשם דירה. והיינו שיעשה אח"כ מזה בית והוא תמוה לענ"ד דהא מפורש בש"ס ופוסקים דסגי בפתח ולבסוף הוקף. וכן הרגיש שם בעצמו שהרמב"ם ורשב"א לא ס"ל הכי. ובאמת כל הפוסקים חולקים עליו וס"ל דסגי בפתח ולבסוף הוקף סתמא. והלא אף בסתם קרפף כתבו הרבה פוסקים דמהני מוקף לדירה ע' סי' שנ"ח ס"א ובסי' ת"א. ועוד יש לדון מהא דאיתא בערובין (דף ס"ז ע"ב) דעכו"ם שיש לו פתח לקרפף יותר מסאתים הוא מסתלק מהמבוי. כי עיקר תשמישו הוא להקרפף. וישראל אינו מסתלק באשר שאסור לו להשתמש שם. ורק בבית סאתים שמותר לו להשתמש מסתלק ע"ש. ומשמע מזה שעכו"ם דרכו להשתמש ביותר מסאתים. וא"כ מקרי לדידי' מוקף לדירה. ומשמע דה"ה בגינה דהא לגבי האי דינא לא נזכר חלוק בין קרפף לגינה ע"ש בפוסקים. אך ז"א יעוי"ש ואקצר

עכ"פ למעשה נלע"ד להקל בנ"ד להתיר הטלטול בעיר אם יתקנו הערובין כדין כאשר בארנו במכתבי הקודם. ואין לחוש להגינות הפרוצות להרחובות או חצרות ואף אם הגינות של עכו"ם. רק בגוף הגינות אין לטלטל וכעין מ"ש הטור סי' שנ"ח לדעת הר"מ דאי נמי דזרעים לא מבטלי מחיצות חצר. מ"מ לא שרי לטלטל רק בחצר ולא במקום הזרעים ע"ש. אבל בגינות של ישראל יש לדון דשרי לטלטל בהם וכמש"ל

ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג בהשמטה לסי' י"ח שאם יש מבוי מפולש רחב ט"ז אמה. היינו שיהא המבוי מפולש מקצה לקצה. אשר באמת אינו מצוי כלל בעיירות גדולות. ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד ולא חששו למה שיש שם ס' ריבוא. כיון שאין שם ר"ה מפולש כנ"ל. וגם כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות. ולא יזדמן כלל שילכו כולם בר"ה אחד וכמש"ש

סימן ד כבוד הרה"ג וכו' מו"ה נחום ג"י מו"צ במלאוויטא

ע"ד אחד ששכר קרקע מעכו"ם על שלשים שנה והתנו עמו שיבנה שם ריחיים והם יטחנו אצלו וישלמו לו שכר הטחנה כדי שיהא להם ריחיים קרוב להם. והוא רוצה לעשות שם גם פאבריק. וחפץ לעשות היתר שיוכלו עכו"ם לעשות בריחיים ובפאבריק הנ"ל בשבת. והאריך כת"ר בדברים נכונים. וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה צריך אני להשיב עוד על איזה שאלות. וגם כי עוסק ברפואות אנכי כעת. לא אוכל להאריך. ואף כי אנכי מעודי מתרחק מלעסוק בהיתרים הללו בכ"ז באשר קשה לעמוד בנסיון כזה בעתים הללו. ההכרח למצוא דרך ע"פ דין וכמאמרם מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות וכו'. ולפלא שלא הזכיר כבודו מה הוא הפאבריק שעושה שם כי אפשר יש נ"מ לדינא. ולכאורה יש מקום לדון בזה מצד ההתחייבות שיש להעכו"ם המשכירים לטחון שם. אך באשר לא ביאר כת"ר אם יש התחייבות בכתב. לא אדבר בזה

והנראה בזה דהנה האיסור בזה הוא אם הפועלים הם שכירי יום דהוי כאומר לעכו"ם לעשות בשלו ואמירה לעכו"ם שבות. ואף שצדד המג"א סי' רנ"ב שטחינה בריחיים הוי רק איסור דרבנן. וא"כ הוי רק שבות דשבות. ויש להקל במקום הפסד כמש"ש המג"א והנו"ב מ"ת סי' כ"ט ועוד אחרונים. אכן כבר חלקו האחרונים על המג"א וכן עיקר דטחינה בריחיים הוי מלאכה דאורייתא. וכמ"ש האהעו"ז סי' שכ"ח. ועוד יש איסור אף בקיבולת משום מראית העין שלא ידעו שהם קבלנים כדאיתא בש"ס ספ"ק דע"ז ובתו' וש"פ שם. ועוד יש איסור בשכר שבת אף בדיעבד אם עשו בשבת. והטעם נראה דאף דקיי"ל שהמבשל בשבת בעצמו מותר למו"ש. מ"מ הא ע"י עכו"ם צריך בכדי שיעשו ע' באחרונים סי' שי"ח. והיינו כדי שלא יהנה ממלאכת שבת כדאיתא בביצה (דף כ"ד) ע"ש בתו' ובשבת (דף קנ"א). והיינו דכיון שהמתין בכדי שיעשה שוב אין לו הנאה ממלאכתו. אבל הכא אין שייך המתנה בכדי שיעשו כיון שהרויח בשבת וגם עתה הוא עוסק בזה ומרויח. וא"כ סוף סוף הוא נהנה ממלאכת שבת. לזה אסרו כדי שלא יבוא לצוות בעצמו לעכו"ם לעשות לו מלאכה בשבת

והנה מ"ש השם ארי' סי' ב' הביאו מעכ"ת להשכיר לישראל והישראל ישכירו להמשכיר ולשותף עכו"ם ושאין לעשות שטר מכירה או שכירות לגמרי לעכו"ם כי הוי כחוכא ואיטלולא. וההערמה היא ניכרת. והנה דרכו הוא ג"כ הערמה ניכרת וגם השותף העכו"ם הוא רק לפנים. ומה יעשה האיש אשר אינו רוצה להשתתף עם עכו"ם. ואם יעשה זה רק בגדר הערמה. א"כ היינו הך ועוד גרוע מזה. וגם הרבה פעמים יש תנאי בשטר השוכר שאין לו רשות להשכיר לאחר. ואז נפל פיתא בבירא. ולדעתי יותר טוב לעשות שטר שכירות שמשכיר לעכו"ם כל העסק במקח נכון. ויכתוב בו שקיבל דמי קדימה מהעכו"ם ארו"כ והמותר זוקף עליו במלוה. כדי שלא יתבטל הדבר ע"י שלא ישלם לו. ועוד חששות מעייל ונפיק אזוזי. ויכתוב שהמוכר התחייב להוציא משלו כל הצריך להעסק ע"ח העכו"ם. וכל הכסף שזוקף במלוה וכן הכסף שיוציא מהיום על העסק יהיו על פ"צ כו"כ אצל העכו"ם. עד שישלם לו. והישראל המשכיר או המוכר יהא המוציא והמביא בכל העסק ויקבע לו שכר בעד טרחתו לפי הענין ולפי טיב האיש וערכו. ושאין רשות להעכו"ם להתערב בעסק זה להגיד דעתו איך לנהל העסק כל זמן שלא ישלם להישראל כל המגיע לו. רק הישראל ינהל כפי דעתו ויקבל כל ההכנסה ע"ח החוב המגיע לו. כי אם ינהל העכו"ם כפי דעתו אפשר שיקלקל העסק ולא יהי' להישראל מהיכן לגבות חובו כי העסק כולו ממושכן להישראל לגבות חובו. ויבואר ג"כ בהשטר שעכו"ם נותן להישראל ולבאי כוחו ויו"א נאמנות כבי תרי בכל הנוגע לעסק זה נגד העכו"ם וב"כ ויו"א. רק מי שהישראל יהי לו חשד עליו יוכל הישראל להשביעו בד"ת. וכ"ז הוא עד שישלם העכו"ם לישראל כל המגיע לו. ויכתוב ג"כ שכל מה שיקנה הישראל בהמות וכלים או ישכור קרקעות וכדומה לצורך עסק זה יהי' הכל ע"ח העכו"ם. ומה שיוציא ע"ז יהי ג"כ זקוף במלוה ויעלה מזה פ"צ כנ"ל. והשם ארי' פקפק שם דמ"מ במה קונה הישראל את הבהמה כיון שאין שליחות לעכו"ם. וגם כי הוא קונה בכספו. אבל פשוט כי הלא מכניס הבהמות לרשות המושכר להעכו"ם והחצר קונה לו כיון שהישראל כוונתו לקנות בעד העכו"ם. וגם יש לדון כיון שהישראל הוא שכירו של העכו"ם עדיף טפי וע' מח"א ה' שלוחין סי' י"א וט"ו. ואקצר כי בנ"ד א"צ לזה. וגם בשאר דברים וקרקע כיון שאח"כ עובדים בה השכירים שבעסק שהם שכירי העכו"ם הם קונים עבורו וכמפורש בפוסקים דנעל גדר ופרץ הוא אף ע"י פועלים עכו"ם וא"צ בזה