דברי מלכיאל ד יד

דבריו. ולא הזכיר כלל שאין הלכה כדבריו. ומשמע שהב"י מייתי לה להלכה. והא דאיתא שם בטוש"ע סע"י בגינה שבחצר. איירי שזרע הגינה אחר היקף החצר. וכמש"ל דבהכי איירי הש"ס בהא דזרעים מבטלי מחיצה. ועפ"ז נתברר שדעת רוב הפוסקים להקל בנ"ד בפשיטות. כיון שהגינות היו מכבר ועתה באים לתקן עירובין ולהקיף את העיר לדירה וכמ"ש המג"א סי' שנ"ח דאף צה"פ מהני להיקף דירה. ומותר לטלטל אף בהגינות ואף אם הם יותר מסאתים

ועדיין יש לדון בנ"ד. דהא ודאי יש הרבה גינות של עכו"ם. וא"כ נימא דלא מהני מה שאנו מקיפין אותן לשם דירה. כיון שהעכו"ם אין דעתם כן. וי"ל שצריך לזה דעת בעלים דוקא. ואף דגבי שיירא משמע פשטות הש"ס ופוסקים שהבקעה שחנו בה אינה שלהם. ובכ"ז מהני הקיפם אם הקיפו במחיצה גמורה כמבואר בפוסקים שם. י"ל דמ"מ עכשיו הם משתמשים שם והרי הם כבעלים ואף אם משתמשים בגזל. י"ל דמ"מ הם עכשיו כבעלים וע' ב"ק (דף ס"ו) לענין מחשבה בגזלן. אבל בנ"ד הישראלים אין משתמשים בהגינות והעכו"ם לא יניחום להשתמש שם. וא"כ י"ל שבטלה דעתם במה שמקיפים כעת לדירה כיון שאין דעתם להשתמש שם בגזילה. וע' בחבורי ח"א סי' כ"ה מ"ש בענין אי מחשבת עכו"ם הויא מחשבה ואי בעינן מחשבת בעלים. וא"ל דכיון ששוכרים הרשות שוב יכולים להקיפו לדירה. ז"א דהא השכירות הויא רק להיכר ולא הוי שכירות גמורה כמבואר בש"ס ופוסקים. ונהי דבהרחובות והשוקים מהני מה שאנו מקיפים לדירה. לפי שיש לנו רשות להשתמש שם בלי מוחה. אבל בגינות המיוחדות לעכו"ם נימא דלא מהני היקף שלנו. וזה קשה גם על הח"צ דנהי דלא הוי גינה יותר מסאתים כשהן ערוגות. מ"מ הא הוי קרפף יותר מסאתים. ואם הן של עכו"ם מאי מהני מה שעושים עירובין לעיר. דהא מ"מ פרוץ למקום האסור. כיון דלא מהני ההיקף לדירה להקרפיפות של עכו"ם. וכן היתרו של הדבר שמואל אין מועיל בזה. דהא קודם שתקנו ערובין לעיר היו הגינות והקרפיפות אינן מוקפות לדירה. רק עתה ע"י תקון הערובין נעשה זה כחצר ורחבה. וזה אין מועיל לעשות קרפיפות וגינות של עכו"ם כחצר ורחבה. והוי פרוץ למקום האסור

אבל באמת נראה שאין לחוש לזה. דהא הא דבעינן היקף לדירה הוא מדרבנן כמפורש בש"ס ופוסקים ופירש"י בערובין (דף ט"ו ע"א) שכך תקנו חז"ל שבמחיצה גרועה או שלא הוקף לדירה לא הותר רק כבית סאתים. וילפינן לה (בדף כ"ג) מחצר המשכן. והטעם נראה משום דחצר המשכן ג"כ לא הוקף לדירה מ"מ קרי לה הכתוב חצר והיינו דילפינן (בדף כ"ג ע"ב) מקרא דחצר המשכן. ואין מובן מהו הלימוד. אבל הכונה כמש"ל. והתו' כתבו (בדף כ"ג) דלהכי לא ילפינן מעזרה והר הבית מפני שהיו שומרים בלילה. וקשה דהא גם במשכן היו שומרים כדאיתא ריש תמיד. וע"כ צ"ל דכיון שהשימור אינו אלא בשביל הכבוד כמו בחצרות מלכים כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' בה"ב. לא מקרי דירה. וגם דהא בורגנין עשוין לשמירה. ומ"מ לא מקרי הוקף לדירה. וכפרש"י בערובין (דף ט"ו ע"א) הטעם. שהוא דר שם בע"כ כדי לשמור מה שחוצה לו. והוי דירה שתשמישה לאויר. ובפשוטו י"ל דבהמ"ק מקרי הוקף לדירה לפי שהיתה שם לשכה לכה"ג דהוא בית דירה כדאיתא ביומא (דף י') וע"ש ברש"י ותו'. וגם היתה שם לשכת בית אבטינס ששהו שם כמה שעות ביום ואכמ"ל בזה. ועכ"פ ילפינן מחצר המשכן דאף שלא הוקף לדירה מקרי חצר בבית סאתים. והענין נראה כעין מ"ש הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ובכ"ד דכל המפורש בתורה לא אסרוהו חז"ל. וה"נ כיון שמפורש בתורה שנקרא חצר בכה"ג. לא אסרוהו

ויסוד הטעם שאסרו בלא הוקף לדירה. פרש"י בערובין (דף ס"ז ע"ב) משום דמיחלף בר"ה. והיינו משום דר"ה אין בו דיורין ולזה מיחלף. יעו"ש בלשון רש"י. ולפ"ז כיון שהוקף לדירה לא שייך לחלק בין הבעלים לאחר. ומה דזרעים מבטלי מחיצתא. י"ל דכיון שאין דרך לדור בין זרעים. אמרינן שביטל בכוונה הדירה ומעשה מוציא מידי מעשה. ושייך לגזור דמיחלף בר"ה. אבל אם הוקף הגינה בפירוש לדירה. שפיר מהני כנ"ל [ועוי"ל טעם היקף לדירה משום דבמחיצות העומדות מאליהן יש לעשות כל א"י כרה"י כמ"ש התו' בערובין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה ודלמא. וכן כל העולם מפני שים אוקינוס מקיפו וכדאיתא בירושלמי פ"ח דערובין. והתו' שם תרצו דמחיצות בידי שמים לא הוו מחיצות לענין זה. ובתשובתי הראשונה דברנו בזה. ונראה שלזה גזרו בלא הוקף לדירה דלא להוי רה"י גמור כדי שלא יבואו לטעות להתיר במחיצות בידי שמים היכא דבקעי רבים והצריכו ברה"י גמור שיעשו המחיצות לשם דירה. ולפ"ז א"צ כלל לדעת בעל הרשות. דהא מעיקר הדין א"צ לזה. ורק הצריכו זה להיכרא שידעו שצריך לרה"י מחיצת עשויות ביד"א לשם מחיצה. ובנ"ד הרי ג"כ עושה זה לשם מחיצה לעשותו לדירה. ואף דמ"מ לא קאי לדירה. אין קפידא בזה, והא דזרעים מבטלי מחיצה. נראה הטעם דכיון שאין דרך לזרוע בחצר. הוי כעושה מעשה לבטל היקף הדירה. ומעשה מוציא מידי מעשה כדאיתא בקדושין (דף נ"ט) וזה דחוק]

ויותר נראה שא"צ לזה דעת בעלים כלל. דהא קי"ל (בדף ס"ב) שדירת עכו"ם אינה דירה. ושפיר סגי במה שמקיפים כל העיר לדירה. ודעתם שיהא הכל מוקף לדירה. ובכל עת שיעלה ביד ישראל לקבל רשות מהעכו"ם לטייל בגינתו וקרפיפו ולהשתמש שם או שיוכל לשכרו או לקנותו ממנו. נותן דעתו על זה. וזה שכיח שנותנים רשות לאחרים לטייל בגינותיהם וקרפיפותיהם כידוע. וכבר הוכחנו מהא דשיירא שחנתה בבקעה דמשמע דמהני היקף לדירה אף שאינה שלהם. וכן מוכח מדלא מצינו בפוסקים שום חילוק בזה. ועוד דבפתוח ולבסוף הוקף לא מצינו כלל שיצטרך מחשבה לכוין להקיף לשם דירה. ומפורש בש"ס ופוסקים דהוי סתמא מוקף לדירה. וא"כ ה"ה הכא כיון שכבר נפתחו הבתים להרחובות והרחובות לקרפיפות וגינות. ועתה מקיפם. ממילא מקרו כולם מוקפים לדירה. וכ"נ להוכיח מדברי הרשב"א וריטב"א בערובין (דף כ"ד) שפלפלו בחצר שנזרע מעוטו אם הם של תרי גברי אם הוא מותר. אלמא דמהני מחיצות אחד שהקיף לדירה להזרעים של חברו. והיינו משום דכיון דמקרי מוקף לדירה לבעל החצר. מקרי גם לבעל הזרעים

ועוד יש לדון בנ"ד להקל ע"פ מ"ש רש"י (בדף כ"ג) דגינה וקרפף הסמוכה לעיר הוי כהוקף לדירה. דכיון שקרובה לעיר דעתו להשתמש בה תדיר. וכ"כ ההג"א להדיא דגינה הסמוכה לעיר מותר לטלטל בה אף אם יש בה הרבה מילין. והובאה שיטה זו להלכה ברמ"א סי' שנ"ח ס"א. רק הביא שם שיטת התוס' בשם יש חולקין. ומשמע דעתו שהעיקר כדעה הראשונה. וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בכללי הוראה. וגם דהא בדרבנן אזלינן לקולא כמ"ש הש"ך שם. והרמ"א שהשמיט שם גינה וכתב רק קרפף. י"ל דחדא נקט. או אפשר ס"ל דבגינה לא מהני סמוכה לעיר. דכיון שזרע סמוך לעיר תו לא הוי כמוקף לדירה. דסמוך לעיר לא עדיפא ממוקף לדירה דקי"ל דזרעים מבטלי מחיצתא אכן בנ"ד שמקודם היה אסור לטלטל בעיר. ועתה ע"י תקון הערובין הותר לטלטל ונעשה הכל מוקף לדירה. ממילא גם הגינות נעשו מוקף לדירה. ועכ"פ הרי יש לנו דעת רש"י והג"א ואו"ז דשרי לטלטל בגינה הסמוכה לעיר. והרמ"א ג"כ ס"ל הכי עכ"פ בקרפף כמש"ל, וכבר בארנו שדעת רוב הפוסקים דאף בגינה מהני היקף לדירה. וא"כ ה"ה בסמוכה לעיר כנ"ל. ואף האחרונים שכתבו שהעיקר כהתו' בזה דלא