דברי מלכיאל ד קמח

סגי. והטעם נראה דהא לא הצריכו ג"ח רק שבמשך זה הדרך שיופסק החלב. אבל אם ידוע שנפסק חלבה שוב א"צ ג"ח. והא דכתובות (דף ס' ע"ב) שמצריכים ג"ח. היינו משום דהתם איירי כשמינקת והולכת להכי אמרינן שאף אם תתעבר לא יעכר חלבה רק ע ג"ח. אבל כשפסקה מלהניק או שלא התחילה כלל. אזי אפשר שיפסק חלבה בזמן קצר. ודלא כהריב"ש שתלה הטעם בהכרת הולד. ומכ"ש כשלא התחילה להניק שכתבו קצת פוסקים דלא מיקריא בכה"ג מינקת חבירו. ורק הפוסקים החולקים ע"ז כתבו דא"כ יש לחוש שבכוונה לא יניקו בניהם כדי שיוכלו לינשא עי' ב"י סי' י"ג. אבל זה שייך רק כשילדה אחר מיתת בעלה או אחר שנתגרשה. אבל כשילדה מקודם ולא התחילה להניק י"ל שגם ש"פ מודים לזה. ורק מקצת פוסקים החמירו גם בכה"ג

עכ"פ בנ"ד נראה שאם ילדה קודם שנתגרשה ולא התחילה להניק ופסק חלבה קודם גירושין אף שלא עברו ג"ח יש להתיר. דבכה"ג איכא הרבה צדדים להקל. דעת הפוסקים דגרושה מותרת. ודעת המתירים במסרתו למינקת בחיי בעלה. ודעת המתירים כשלא התחילה להניק. ודעת המתירים בפסק חלבה. וגם דעת האמונת שמואל סי' י"א הובא באחרונים. ורק דהא עכ"פ צריכה לטפל בהילד וכמש"ל שגם בזה יש שעבוד עד כד"ח. לזה צריך שישלישו ביד בטוח על צרכי הילד עד כד"ח להחזקתו ומזונותיו והלבשתו. והאשה המחזקת אותו תשבע שלא החזיר בה וכמבואר בפוסקים כעין זה. ואף דזה מבואר רק לענין הנקה. מ"מ לפמש"ל דכיון שהורגל עמה בהנקה צריכה לטפל בו עד כד"ח. כי אולי לא תקובל עליו אחרת לזה נראה שצריך להשביעה כנ"ל. ואף שהאחרונים כתבו להצריך שתשבע שלא תנשא עד כד"ח. היינו רק לענין הנקה. אבל בנ"ד שכבר נגמל הילד נראה שאין להחמיר כ"כ. ובכ"ז נכון לעשות כן. כי אם תתעבר ידוע שלא תוכל לטפל בו כ"כ. ומכ"ש אם תלד. אכן אם ילדה אחר שנתגרשה. אף שיש מקילים. בכ"ז אינני מצטרף להתירה. ואולי תמצא לה מתירים אחרים. ומה שמפחידים שינשאו בחוקות העכו"ם. זה אינו כלום דא"כ כל הרשעים יפחידו שיתירו להם איסורים. שאם לא יתירו להם יצאו מן הדת ח"ו. ואף שמצינו שעשו חז"ל תקנה לעוברי עבירה. היינו רק היכא שהוא יגרום להם לעשות איסור ע' חיבורי ח"א סי' ע"ד וע"ל סי' ע"א. והא שמצינו בסי' י"ג ס"ט שקצת פוסקים הקילו במופקרת. היינו כמ"ש התוס' בשבת (דף ד' ע"א) דכיון שכבר הפקירה א"ע מיחשבי כאנוסים יעו"ש. וגם דלפ"ז אין תקנה במה שאסרו עליה לינשא כיון שכבר הוחזקה למופקרת. אבל בנ"ד י"ל דגזים אינש ולא עביד ואף בעבירה פרטית אמרינן הכי בשבועות (דף מ"ו) ומכ"ש ביציאה מדת ישראל. ועכ"פ בכה"ג אמרינן בב"ק (דף צ"ב) שדי גודא אבתריה וע' חיבורי שם. והנה ידעתי שהנו"ב מ"ק סי' י"ז וברית אברהם סי' כ' ועוד אחרונים הקילו כשלא התחילה להניק אף שנולד אחר הגט. ובודאי ראוי לסמוך עליהם. אבל אין רצוני להצטרף להיתר זה. כי הלא עיקר תקנה זו באה לטובת הילד וע"י היתר זה נגרום לו רעה. כי כל הגרושות לא יתחילו להניק. וידוע עד כמה החמיר בזה בספר תפארת למשה. ואם יתברר בנ"ד שצמקו דדיה בשעת לידה באופן שלא היתה יכולה להניק. אזי אני מסכים להתירה לינשא. כי באופן כזה אין שייך חשש הנ"ל. ויש לדון אם האשה נאמנת ע"ז ואקצר

סימן קז

ע"ד אשה שלא ילדה זה כשמונה שנים. ואמרו הרופאים שהסיבה הוא בשביל שמקור שלה נתעקם ואינו יכול לקבל הזרע כראוי. ורק בעת נדתה פתוח המקור כראוי. ולזה יעצוה הרופאים שהם יקבלו זרע בעלה בשפופרת העשויה לכך ויכניסו הזרע ברחמה ע"י השפופרת בעת נדתה. ובאופן זה תוכל להתעבר. והעיר כת"ר בזה בדברים נכונים וחפץ לדעת דעתי בזה אם מותר לעשות כן. ויש בזה שתי ספיקות אם מותר להבעל להוציא ש"ז להשפופרת על סמך דברי הרופאים. ואם יש חשש בזה שתתעבר בימי נדתה. וראיתי בדברי כבודו שכתב דמסתמא השפופרת יורה כחץ אח"כ. ולא ראה דברי הש"ס בחגיגה (דף ט"ו ע"א) שא"צ לזה]

הנה הפוסקים פלפלו הרבה אם הרופאים נאמנים בדבר איסור. והח"ס חיו"ד סי' קנ"ח וקע"ה החליט שנאמנים רק בדבר כללי לומר שאפשר שיהי' כן. אבל על גוף פרטי אינם נאמנים כי אינם אומרים רק ע"פ אומד. ולא בבירור גמור ע"ש. והנה לפ"ז בנ"ד נאמנים הרופאים לומר שאפשר להתעבר באופן כזה. ובפרט שיש סיוע לדבריהם מסוגיא דחגיגה (דף ט"ו) שאפשר להתעבר באמבטי. ובספר בני אהובה פט"ו מה"א ה"ז קבע בה מסמרות שכן עיקר שאפשר להתעבר באופן זה. והביא שם שהרופאים הכחישו זה. וכתב שאינם יודעים סתרי הטבע. ועכשיו אנו רואים שרופאי זמנינו הודו על האמת שאפשר להתעבר. וכ"כ בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רס"ג ובברכ"י סי' א' ובספר מעשה טוביה ח"ג פ"ד הביא דעת הרופאים שאפשר הוא. ולפ"ז נהי דנימא שבמה שאומרים שבאשה זו הרחם מעוקם ושזהו הסיבה שאינה מולדת. אינם נאמנים וכמ"ש הח"ס שא"נ על גוף פרטי. מ"מ כיון שאנו מאמינים להם בזה שאפשר להתעבר באופן כזה. א"כ אין לו הפסד בזה שיוציא הזרע להשפופרת. דממ"נ אם כנים דבריהם בטבע אשה זו. הרי לא יהי' לבטלה ותתעבר עי"ז ואם לא נאמנו דבריהם באשה זו. מ"מ הרי לא גרע זה מאילו בא עליה שמותר לו אף שיודע שהוחזקה כמה שנים שאינה מתעברת. מ"מ שרי שמא תתעבר. וה"ה ע"י שפופרת כיון שנאמנים בזה שאפשר שתתעבר באופן זה

ועוי"ל דאף שכתב הח"ס שא"נ בגוף פרטי. הנה כתב שם הטעם משו"ת מעיל צדקה סי' ל"ד לפי שכל חכמתם ודבריהם הוא רק ע"פ אומדנא. ולפ"ז י"ל שזה שייך רק בדבר הנאמר מאומד הדעת. אבל בנ"ד שידוע שהרופאים רואים את המקור ע"י מראה שקורים שפיגל העשוי לכך. א"כ רואים זה בחוש שמקור של אשה זו נתעקם ושבשעת נדתה מונח כתיקונו א"כ בזה ודאי נאמנים. וגם י"ל שנאמנים טפי בזה לפי דהוי מילתא דעבידא לגלויי ע"י שרופאים אחרים יביטו ג"כ ע"י שפיגל העשוי לכך. ובכ"ז לא מיקרי זה אפשר לברר כדי שיבררו זה. דהא כל אדם לא יוכל לראות זה. דבודאי רק רופא מלומד יוכל לראות ולהכיר זה כי יודע איך צריך להיות הרחם. וא"כ לא עדיפי רופאים אחרים מרופאים אלו. ומ"מ רופאים אלו מרתתי לשקר לפי שאפשר שרופאים אחרים יראו ויגלו שקרם. ועכ"פ הוא דבר הנראה בחוש. [ובגוף דין נאמנות הרופאים יש להאריך. אך באשר כבר האריכו האחרונים הרבה בזה ובכמה ראשונים מפורש שנאמנים וכ"נ פשטות הש"ס ופוסקים בכמה דוכתי כמ"ש הח"ס שם וגם כי בנ"ד מפורש בש"ס שאפשר ע"י אמבטי לזאת אקצר בזה]

והנה הח"מ באה"ע סי' א' סק"י נסתפק בנתעברה באמבטי אם הוא בנו לכל דבר ואם יצא ידי פו"ר. ובב"ש שם החליט שהוא בנו לכל דבר והביא ראי' ממ"ש הר"פ הובא בט"ז יו"ד סי' קצ"ה שלא תשכב על סדין של איש אחר שמא יש שם ש"ז ותתעבר כמו באמבטי. ואסור משום הבחנה גזירה שלא ישא אחותו מאביו. והברכ"י באה"ע שם דחה זה דהא דשמא ישא קאי על גוף תקנת הבחנה. ולא על הך דאמבטי יעו"ש. ודבריו נכונים לפי מה שהעתיק שם לשון הר"פ בהגהת סמ"ק. אכן לענ"ד מוכח מכמה סוגיות בש"ס שאינו בנו לכל דבר. דהנה ביבמות (דף צ"ז ע"ב) איתא דכמה דברים לא משכחת לה אלא באיסורא ע"ש. וקשה דהא משכחת לה בהתירא ע"י אמבטי. או כהא דנ"ד ע"י שפופרת או ע"י סדין כהא דהר"פ שהזכרנו. וכן קשה בהא דאיתא בכריתות (דף ט"ו ע"א)