דברי מלכיאל ד קמז

על כל העיר כדין עני שצריך לפרנסו ואכמ"ל בזה. ועפ"ז מיישב לשון התוספתא שחייבת בטיפול. ולא קאמר בהנקתו אבל הכוונה דהא מותר לבעלה לבוא עליה כדאיתא ביבמות (דף מ"ב). ואם הילד אינו שלה מותרת אף לכתחילה לינשא וקמ"ל שאף אם יפסק חלבה ע"י שתתעבר וכדומה. מ"מ מחויבת לטפל בו עד כד"ח בשביל שהילד הורגל עמה. והיינו כשנותנים לה שכרה אם איננו שלה. ואף שזה דין חדש מ"מ כ"נ פשטות לשון התוספתא. ונראה יסוד הדין דאף דפועל יכול לחזור בתוך הזמן. מ"מ בדבר האבד אסור לחזור. ואף שכתב הנוב"ק חח"מ סי' ל' שמותר לחזור אף בדבר האבד אף דקיי"ל ששוכר עלייהו או מטען. לענ"ד ז"א דכיון דקיי"ל שמותר להטעותן ולשכור עליהם. אלמא שאנו תופסים שהם גורמים היזק לבעלים בחזרתם ונקראים מזיקים. וכן קיי"ל בסי' של"ג ס"ו שצריכים לשלם לו היזקו ע"ש. וא"כ ודאי שאסור לגרום נזק לחבירו. וכן לשון הרמב"ם פ"ט מה"ש וטוש"ע סי' של"ג ס"ה דבדבר האבד אינו יכול לחזור בו. ובנ"ד גרע טפי שגורמת היזק בגוף הילד שאפשר שיחלה מזה. וגם כי אפשר שלא ישיגו כלל אשה שתתקבל על הילד כהראשונה שהורגל כבר עמה. לזה בודאי אסור לה לחזור בתוך כד"ח

והנה במח"א הש"פ ס"ז הביא בשם הרשב"א בתו"א סי' ע"ב דמינקת יכולה לחזור בה. והוא כתב שאם הוא דבר האבד אינה יכולה לחזור. ולכאורה יקשה מתוספתא הנ"ל. אכן ברשב"א שם איירי שהשכירה עצמה בעודה מעוברת ולא התחילה להניק עדיין ע"ש. ובזה לא שייך דין התוספתא כמובן וראיתי ברשב"א שם שכתב דאינה יכולה להקנות עצמה משום דעבד עברי אינו נוהג בזמן שאין היובל נוהג. ותמהני דהא דין אמה העבריה אינו שייך בגדולה אף בזמן שהיובל נוהג וכן מש"ש הרשב"א שיכולה להקנות גופה לחלבה כעין הא דיקדשו ידי למעשה ידיהם [וע' במח"א שם] יש לדון אם שייך קנין בזה ויש להאריך ואכ"מ]

ולפ"ז י"ל דלהכי קיי"ל דמינקת שמת בעלה לא תתארס ולא תנשא עד כד"ח. דהא איתא בתוספתא הובא בתו' בב"מ (דף ס"ח ע"א) שהמקבל לעסוק בעסק חבירו אסור לו לעסוק בעסק אחר כדי שיהא פנוי לעסוק בעסק שקיבל עליו וה"ה הכא אסור לה לינשא שמא תתעבר ולא תוכל להניק בנה. ואף אם יספיקו לה אח"כ ביצים וחלב. מ"מ הוי הפסד להתינוק שיצטרכו עי"ז לגמלו. והרבה פעמים מזיק זה להילד ע' כתובות (דף ס' ע"א). ומטעם זה ס"ל לר"מ ביבמות (דף י"ב ע"ב) שמיניקה צריכה לשמש במוך שלא תתעבר. שמא תגמול בנה וימות והובא זה בתוספתא פ"ב דנדה גבי הך דלא ישא מעוברת ומינקת חבירו ע"ש. ורבנן ס"ל מן השמים ירחמו דכתיב שומר פתאים ד'. נראה דעתם שסומכים על הרוב כי רוב מיניקות ומעוברות אין מתעברות שנית. וכבר בארנו בחיבורי ח"א סי' ע' דר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא. ואף דבפקוח נפש קיי"ל דלכ"ע ל"א בתר רובא. נראה דהכא עדיף דאף אם תתעבר אינו ודאי שיצטרכו לגמול הילד ושימות עי"ז והוי מיעוטא דמיעוטא. וגם דכיון דחזינן שכ"ה מנהג העולם ואין מצוי שיוגרם נזק אין לחוש לזה. וכמו שמצינו שיורדים בים אף שאפשר שתטבע הספינה וכן הולכים בדרך אף שכל הדרכים בחזקת סכנה. ורק במקום דשכיח היזקא אסור כמו קיר נטוי כדאיתא בשבת (דף ל"ב). והנה כ"ז שייך באביו ואמו של הילד ששעבודה להניקו בא מחיובי האשה לבעלה בעת נישואיהם כדאיתא בכתובות (דף נ"ט). לזה אמרינן שלא נשתעבדה רק כפי המנהג שתוכל לשמש בימי הנקה. ומצד חשש סכנה ג"כ מותר משום דהוי חשש רחוק כיון שאם תגמלנו תמסמס לו ביצים וחלב. אבל כשמת בעלה נשאר השעבוד עליה ואסורה לינשא כי אם תצטרך לגמלו לא יהי' לה במה לזונו כי בעלה לא יתן לה על זה. והיא בושה לתבוע מיורשי בעלה הראשון כדאיתא ביבמות (דף מ"ב). וגם כי שעבוד חיוב שמירה הוי גם על דבר שאינו מצוי כדקיי"ל דש"ש חייב בגניבה אף שקרובה לאונס כדאיתא בב"מ (דף צ"ד) ובארו התו' בב"מ (דף פ"ב ע"ב) דש"ש יש לו דין אדם המזיק שחייב בדבר שאינו מצוי אף שקרוב לאונס ע"ש. ודעת הרבה ראשונים הובא בש"ך סי' רצ"א סקי"ח דאף באונס גמור אמרינן אילו היה שם הוי מקיים ביה ומוראכם וחתכם וגו' ע"ש ובסי' ש"ג ס"י. ולזה אסורה לינשא. וגם אסורה ליארס כי עי"ז משתעבדת לינשא. ובסוף כד"ח אסורה ליארס דאף שאינה מחויבת לינשא עד הגעת זמן כדאיתא בכתובות (דף נ"ז). וכן אם תטיל תנאי באירוסיה שלא תנשא עד אחר כד"ח. מ"מ אסור ליארס משום לא פלוג. וגם דאפשר יבוא עליה בימי אירוסין וכמנהג יהודה בכתובות (דף י"ב). אבל מינקת בן של אחר מותרת לינשא מפני שאינה בושה לתבוע על צרכי הילד. ובאמת יש לדון שאבי הילד או אמו יכולים לעכב עליה שלא תנשא כדי שלא תצטרך לגמול את הילד. דכיון דהוי דבר האבד כמש"ל יכולים לטעון דאדעתא דהכי מסרו לה הילד להניק בשביל שאין לה בעל וגם כי שעבוד הבעל יעכב עליה שלא תוכל לעסוק כראוי בטיפול הילד וכמובן. עכ"פ נתבאר דלהכי תלו האיסור על האשה

ואח"כ קתני האיסור על האיש שלא ישא מינקת חבירו משום ובשדי יתומים אל תבוא דכיון שהיא משועבדת להילד הו"ל כגוזל שעבודו של הילד ומזיקו. דאף אי נימא דמזיק שעבודו של חבירו פטור. מ"מ ודאי שאסור לכתחילה. ומכ"ש הכא שיש בזה חשש סכנה להילד. ולזה לא הוזכר כאן איסור אירוסין. כי על האיש אין שעבוד לישאנה. דאף אם יגיע הזמן יוכל לזונה ולא לישאנה כדתנן בכתובות (דף נ"ז). וגם י"ל שפטור ממזונות משום שאסור לו לישאנה כדאיתא ריש כתובות וגם דהלא יוכל לגרשה כי בידו הוא לגרשה אף בע"כ. וי"ל שלזה פסק הרמב"ם דהא דקיי"ל שאם נשא יוציא היינו רק בנישואין ולא באירוסין. משום דבאירוסין לא עשה איסור. רק היא עשתה. ולזה מסיק הא דלא יוציא אהא דלא ישא. ולא אהא דמינקת שמת בעלה. וע' חיבורי ח"ג סי' ק"א וק"ד. ולזה קתני בתוספתא הא דמינקת שמת בעלה קודם להא דלא ישא. דמעיקרא אשמעינן שהיא משועבדת להניקו ולטפל בו כד"ח. ולזה אסור לאיש לישאנה משום בשדי יתומים וגו'

והנה לפ"ז אם גמלה את בנה בחיי בעלה או קודם שנתגרשה אין כאן חשש סכנה שמא תגמול את בנה. ורק החשש שתבוש לתבוע צרכי הילד מיורשי בעלה. וזה יש לחוש גם עכשיו. וצ"ל דאינה בושה רק כשנישאת לבעל אחר. שחרפה היא לה שבעלה אינו מספיק צרכי בנה הקטן. ואף שתוכל למסור הילד ליורשי בעלה הראשון. מ"מ הרי הורגל בה ולא גרעא מאשה אחרת שאסורה לחזור בה כמש"ל מתוספתא דנדה. אכן ההרגל שייך רק מתחילת ימי הנקה כדאיתא בכתובות (דף ס'). אבל כשלא התחילה כלל להניקו הרי לא הורגל בה כלל. ושפיר מותרת למסרו לאשה אחרת. ויורשי בעלה הראשון ישלמו שכרה. ורק כל זמן שלא פסק חלבה. לא נפקע ממנה שעבוד ההנקה כי אולי תחזור בה המינקת ותהא היא מחוייבת להניקו. אבל כשפסק חלבה בחיי בעלה ונמסר הילד למינקת שוב אין כאן חשש כלל. ולזה פסקו הגאונים ובריב"ש שם וטוש"ע סי' י"ג סי"א שמותרת לינשא באופן כזה. ושיעור ג' חדשים דנקטו הגאונים שם הוא כדאיתא בכתובות (דף ס' ע"ב) דבג"ח פוסק חלבה ע"ש. והריב"ש סי' תס"ג כתב הטעם מפני שזהו השיעור היותר גדול להכרתו את מניקתו. וז"א דעיקר הטעם כמש"ל וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל נ"ג והר"ן בתשובה סי' י"ב. והרא"ש כתב שם דלא ידע מנ"ל להגאונים שיעור ג"ח לפיסוק חלבה. ולענ"ד הוא מש"ס כתובות (דף ס' ע"ב) וע' ב"י סי' י"ג בזה. ונראה דבאופן כזה ודאי צריך שישלישו עכ"פ צרכי הילד לכד"ח שלא יצטרכו לתבוע את יורשי הבעל ויש להאריך בזה בסברת הפוסקים לענין גרושה ואכ"מ. אכן הרא"ש פ' אע"פ וטוש"ע סי' י"ג כתבו שאם פסק חלבה בחיי בעלה מותרת לינשא וכתב הב"ש סקכ"ז דפסק ביום אחד