דברי מלכיאל ד קמב

קאמר הש"ס שם דשאני התם דהות שושבינתיה וגייסא ביה ע"ש וע' סי' כ"ב ס"ח ובאחרונים שם

ועוד יש לדון מהא דאיתא בעירובין (דף ס"ה ע"ב) דישראל ועכו"ם בפנימית וישראל בחיצונה אסור משום דשכיח דדייר הכי שהעכו"ם ירא מן הישראל שבחיצונה שישאלנו על הישראל שדר בפנים היכן הוא. ובישראל ועכו"ם בחיצונה וישראל בפנימית מיבעי' ליה התם אי שכיח דדייר דמצי א"ל שהישראל שבחיצונה אזל לעלמא. ופשיט התם דשכיח דדייר דמירתת דילמא השתא אתי לחיצונה הישראל שבפנימית. וזהו הסברא שנחלקו בה ר"כ ומתניתא בקדושין (דף פ"א) לפי פירש"י. דמתניתא ס"ל דמירתת שמא יצאו עוד אנשים מהפנימית. ולמאי דמסיק בקדושין דאסור בכל גווני. צ"ל דביחוד דחיישינן לעבירה דהוי זמן מועט י"ל דלא מירתת שיצאו ברגע זו. אבל בעירובין אף אם יצא במשך זמן אח"כ ישאל על הישראל היכן הוא. בזה ודאי דמירתת. ועכ"פ משמע דלא חיישינן לכניסה לפנים. דאלת"ה נימא דלא דיירי תרי. כי הפנימי ירא שמא יכנס העכו"ם לפנים ויהרגנו. והישראל החיצון לא יוכל לישאול את העכו"ם עליו כי הלא אינו דר עמו וכדמשמע בש"ס שם דרק היכא שדר עמו יכול לחשדו כיון שלא היה עמו רק הוא. וכעין הא דתנן בשבועות (דף מ"ד ע"ב) בנכנס שלם ויצא חבול. ומוכח מזה דל"ח לכניסה לפנים. אך יש לדחות דיצה"ר דעריות קשה מאוד ולא דמי לרציחה. וגם דהא אפשר שיסגור הישראל את חצרו. משא"כ ביחוד דחיישינן שגם הוא יומשך אחר תאותו ולפמש"ל שהחשש הוא שמא יכנס לצורך איזה דבר. ועי"ז יתיחדו ויבואו לידי קירוב דעת. י"ל דהכא כשנכנס העכו"ם יזהר תיכף בו ודוחק ואקצר

ולפ"ז י"ל דבנ"ד הוי ס"ס. שמא הכוונה בש"ס כהרמב"ם וטוש"ע דאיירי כשפירש אחד. ולכ"ע לא חיישינן ליציאה וכניסה אם הם בשני חדרים. ואף אם הוא כרש"י ור"ן דלא פירשו. מ"מ שמא הלכה כרב כהנא דרק ליציאת אנשים חיישינן אבל לכניסת אשה לא חיישינן. ובגוף הדבר נראה דבשני חדרים לא מיקרי יחוד. דכיון שאינם יחד אין היצה"ר מתגרה רק בפנים ובחוץ פליגי כמש"ל

והנה מ"ש הרמב"ם דהרבה אנשים ונשים שרי כתב הה"מ שם מקורו מהא דהוא ישן בין האנשים וכו'. והח"מ דחה זה ע"ש. ונראה שהוכיח זה מהא דאיתא בסוכה (דף נ"א ע"ב) בראשונה היו נשים בפנים ואנשים בחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים למעלה ופירש"י בפנים עז"נ בחוץ הר הבית והחיל. וקשה דמוכח הכא דשרי בכה"ג. דאי אסור איך התירו זה מקודם דהא יחוד אף בפנויה גזר דוד כדאיתא בע"ז (דף ל"ו ע"ב). ומזה הוכיח הרמב"ם דשרי בכה"ג וה"ה בחדר אחד. דהא הפתחים של ביהמ"ק היו רחבות ופתוחות כל היום. ולזה פי' הרמב"ם דרק כשפירש אחד אסור. ולשיטת רש"י צ"ל דאף שדוד גזר על יחוד. מ"מ דין זה דפנים ובחוץ אסור גזרו זה בעת ההיא כשראו בביהמ"ק שבאו לידי קלות ראש ותקנו שיהו נשים למעלה. אך לפ"ז יקשה דא"כ מפורש הכא דתרווייהו אסירי ובקדושין שם פליגי בזה ר"כ ומתניתא ואפשר לומר דבתוספתא רפ"ד דסוכה קתני רק חדא דאנשים בפנים ע"ש. וי"ל דר"כ ומתניתא פליגי בגרסת התוספתא אם אסרו זה או זה. ואין להקשות דאמאי לא עשו להיפוך כיון דס"ל דלהיפוך שרי. די"ל שלא רצו לדחות אותם שהיו כבר מוחזקים להיות בפנים. לזה תקנו שיהו נשים למעלה ויוכלו הכל לראות כראוי. ולהרמב"ם וטוש"ע צ"ל דלא אסרו זה רק מפני שראו שהיו באים לידי ק"ר מפני שהיו עוסקים בשמחה. וגם כי היו הכל נדחקים לפנים לראות בשמחת בית השואבה. כי הפתחים היו פתוחים בביהמ"ק בשעה שהיו ישראל נמצאים בביהמ"ק

וסוגיא דהתם צריך להבין דפריך שם והכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל ומשני קרא אשכחו ודרשו דכתיב וספדה הארץ וגו' ונשיהם לבד. והדברים קו"ח מה לע"ל שעוסקין בהספד ואין יצה"ר שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעוסקים בשמחה ויצה"ר שולט בהם עאכו"כ, וקשה דמאי משני דהא לא מוכח מהכא שמותר להוסיף בשביל זה דבר בבנין ביהמ"ק. ועו"ק דהרי גם מקודם היו אנשים לבדם אלו בפנים ואלו בחוץ. ורק שראו דמ"מ היו באים לידי ק"ר. וא"כ אין כאן לימוד חדש מהאי קרא. ורש"י פי' דיליף שצריך לעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול. וקשה כנ"ל וגם דאטו בלא"ה לא ידעינן שמוטל על ב"ד להפריש את ישראל מאיסור כפי האפשר. ובמ"ק (דף ה') ילפינן לה מקראי טובי וכן קיי"ל ריש שקלים שב"ד שולחים לעקור הכלאים. ואף בקטן איכא למ"ד ביבמות (דף קי"ד) שב"ד מצווין להפרישו מאיסור שוב מצאתי במהרש"א בח"א שכתב דכיון דזה הוי לאפרושי מאיסורא לא הוי זה בכלל קרא דהכל בכתב עכ"ד. נראה שהרגיש בקושייתינו הראשונה, אבל תירוצו צ"ע מנ"ל דשרי להוסיף בבנין הו"ל לתקן שלא יבואו נשים כלל לשמחת בית השואבה. אכן באמת קשה בלא"ה דהא עזרת נשים נעשתה עבור נשים שהיו באות לביהמ"ק להקריב קרבנות ולהתפלל כדאיתא גבי חנה. וכן איתא במדרש איכה שבנות לוד היו הולכות לביהמ"ק להתפלל. ועזרת ישראל היתה עבור ישראלים הבאים בשביל הקרבנות ולהתפלל. וא"כ איך עשו בתחילה סמוך זה לזה. דהא הוי נשים בחוץ ואנשים בפנים והדלתות היו פתוחות מזה לזה כל היום. וכן מצינו גבי מצות הקהל שהקהילו האנשים והנשים וזה הי' בעז"נ כדאיתא בסוטה (דף מ"א). ולא מצינו שעשו שם איזה תיקון שלא יהו מעורבין. ושם איתא שהיו בונים בימה של עץ וקשה דהא כתיב הכל בכתב. וצ"ל דכיון שהיה רק לשעה ולא היתה מחוברת לקרקע לא מיקרי מוסיף על הבנין. וכן איתא בחולין (פ"ג ע"ב) שאם דעתו ליטלו משם לא מיקרי מוסיף על הבנין ולפמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' חגיגה משמע שבונים הבימה מבחוץ ומביאים אותה לתוך העזרה. ולפ"ז לא שייך בזה הא דהכל בכתב. וע' ירושלמי פ"ק דמגילה ואכמ"ל בזה

והנראה בזה דגבי הקהל היו באמת הנשים בעז"נ והאנשים בעז"י ועזרת כהנים ובהר הבית וחיל. ולא חששו להא דנשים בפנים או בחוץ לפי שהיו הפתחים פתוחים והי' הכל כחדר אחד. וא"ל דהא היו בעליהן עמהן וכן נשותיהם עמם. דהא מ"מ היו הרבה פנויים ופנויות. ועוד חשבו דכיון שבאו לשמוע את התורה לא יבואו לידי עבירה ובעבידתייהו טרידי כדאיתא בב"מ (דף צ') בכה"ג. ויש לדמות זה למ"ש הט"ז דכל המפורש בתורה להיתר לא אסרו. והכא מפורש שיקהילו הנשים עם האנשים וכן בשמחת בית השואבה כתיב בקרא ושמחתם לפני ד' אלקיכם דמשמע זה בביהמ"ק עי' סוכה (דף מ"א). ואשה חייבת ג"כ בשמחה. ולזה נכללה גם היא במקרא זה. ואף דכתיב מעיקרא מצות ד' מינים שאין הנשים חייבות. מ"מ הא בשמחה חייבות. ולזה היו הנשים באות למקדש לראות בשמחת ביה"ש. ואף למ"ד בעלה משמחה. מ"מ בהא דכתיב שישמחו לפני ד'. בע"כ שצריכה לשמות בביהמ"ק ובמדרש הובא בילקוט איתא דבסוכות כתיבי ג' שמחות ושמחתם לפני ה' ושמחת אתה וגו' והיית אך שמח. מבואר מזה ששלש שמחות הללו נאמרו באופן אחד ע"ש. ולא קאי דוקא על ד' מינים. ועכ"פ יש מזה סמך לשמחה בביהמ"ק ודילפינן בסוכה (דף מ"ח ע"ב) שמחת ביה"ש מקרא דושאבתם. היינו דמזה ילפינן עת השמחה בשעת שאיבת המים. ולזה כיון שמצינו שמצוה להקהיל אנשים ונשים לשמיעת קריאת התורה מהמלך וכן לשמוח בחה"ס. וילפינן מקרא דאף בהספד צריך להבדיל את האנשים מן הנשים'. וקו"ח בשמחה או בקה"ת. לזה למדו שההכרח לעשות תיקון בעז"נ שלא יבואו לידי קלות ראש. דכל דיני בנין המקדש והמזבח נלמדין מהמבואר בתורה מה שדרוש לצרכי עבודת ה' בביהמ"ק. וע' חולין (דף פ"ג ע"ב) ויש לדחות. ולזה תקנו בעז"נ תיקון גדול. ותיקון זה היה גם למצות הקהל שהנשים היו עומדות למעלה והאנשים למטה