דברי מלכיאל ד קמא

לחבירו. והוי כאלו התנתה עמו שלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא אחרת עליה אם לא שתהא אסורה עליו ע"פ דין וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' קמ"ד קמ"ה בזה. ואם היה אז טוען שראה שזינתה היה חייב שבועה על הכחשתה. כי הוא מוחזק בעצמו וה"ה הכא נשביענו או יקבל בח' על דבריו

אכן בנ"ד אין נ"מ כ"כ בזה כי הלא לא ראה שזינתה. וגם כדרך המנאפים לא ראה כיון שהיה תחת המטה. רק אומר בדרך אומדנא. וכבר כתב האו"ז וש"פ באחד שאמר ששמע מאחורי הכותל שהנשימו כמו בשעת מעשה והתירו משום שאפשר נשתגעו בשארי דברים. והביא זה גם כת"ר. וע' שו"ת צ"צ סי' ע"ט שהתיר בעובדא שהיה יותר רגלים לדבר מבנ"ד. והביא ג"כ מהמרדכי הנ"ל. ובפרט דבנ"ד היה קטט ביניהם מכבר. וקיי"ל בסי' קע"ח ס"ט שאין יכול לומר שמאמין את העד. וכבר בארתי בס"ד בחיבורי ח"ג סי' ק"ח הסברא בזה כי לפי ששונאה. לבו נוטה להאמין עליה כל דבר רע. וכן קיי"ל באומרת מת בעלה שאינה נאמנת במקום קטט ומלחמה משום דאמרה בדדמי כדאיתא ביבמות (דף קי"ד) ובאה"ע סי' י"ז סמ"ח. וה"ה בנ"ד מחמת שנאה נוטה לבו שיש אומדנא שזנתה. ואף דעכ"פ היה כאן דבר מכוער דמסתמא שמע מהם דברים מגונים בהיותם יחד. והוי כיעור אף להסוברים דבמלבושיהם לא הוי כיעור. מ"מ בשביל זה אין לו לגרשה כשיש להם בנים כיון שאומרת ברי שלא זינתה. וגם בגוף הכיעור מכחישתו דבזה לא שייך שעושה דבר האסור כשידור עמה. ומה שאמר שהודית אינו כלום כיון שאף לדבריו הודית מחמת הכאה. וכמ"ש ג"כ כת"ר מדברי הנו"ב והח"ס. וגם אין לנו להאמין לה ומה שאומר שמאמין הוא מחמת קטט כנ"ל. ורק יוכל להטיל עליה ח' שלא זינתה דהוי רק טענת שמא. וראוי לאיים על האשה ועל השכן אולי יתגלה עי"ז תוכן הענין לאמתו

סימן קב

ע"ד אשר נזדמן לו כעת להיות גלמוד ואיננו מוצא איש אשר ילין בביתו. ובאשר לא יוכל להיות בלי משרתת הכניס לביתו איש אחד עם ב"ב. אבל האיש ההוא ע"פ רוב נוסע למרחוק ונשארים אשתו ושלש בנותיו. וחפץ כבודו לדעת אם יש עצה שלא יכשל באיסור יחוד. והנני לרצונו אך בקוצר מרוב טרדותי

והנה באיש אחד עם שלש נשים הוא מחלוקת הפוסקים. ודעת רש"י בקדושין (דף פ"ב ע"א) שמותר להתיחד והיבא דעתו באה"ע סי' כ"ב ס"ה. ולפ"ז יש להקל כשיטה זו דבדרבנן אזלינן לקולא. ואף לשיטת התו' דיחוד הוי דאורייתא מ"מ יחוד דשתי נשים הוי דרבנן לכ"ע כמ"ש החו"י סי' ע"ג. ואף דאיתא בקדושין (דף פ"א ע"א) דאיכא פלוגתא באנשים בפנים ונשים בחוץ או אנשים בחוץ ונשים בפנים. וקאמר עלה אביי דניזיל בתרווייהו לחומרא. היינו משום דאם נקל בזה נצטרך להקל בשניהם ויעשו איסור ממ"נ. וכעין זה כתב הר"ן פע"פ גבי הסיבה ובפ"ק דמגילה לענין ספק מוקף והתו' בביצה (דף י"ד ע"א) דעבדינן לחומרא בכה"ג היכא שיש ספק בכל צד. ואם נקל בשניהם יבואו ודאי לידי איסור ע"ש. וע' חיבורי ח"א סי' כ"ג ואקצר

אכן קשה דהא חזינן שהחמירו באנשים בפנים ונשים בחוץ. ופירש"י שמא יצא אחד לחוץ ויתיחד עם הנשים. הרי דחיישינן שמא יצא אחד חוץ לחדרו. וא"כ גם בנ"ד כיון שכבודו יש לו חדר מיוחד ניחוש שתכנס אשה אחת לחדרו ויבואו לידי יחוד. אבל באמת ז"א דהנה רש"י פירש שם לרב כהנא דאנשים בפנים אסור היינו שמא יצא איש לחוץ ויתיחד לפי שדרכם של פנימים לצאת דרך בית החיצון. אבל אנשים בחוץ מותר שאין דרכם ליכנס לפנים. ואשה שתצא לחוץ הרי מותרת להתיחד עם שני אנשים. אלמא דלא חיישינן שמא יכנס איש אחד לפנים כי ליכנס בכוונה להתיחד ל"ח. וכעין זה כתב הט"ז סי' כ"ב סק"ט. ורק כשמתיחדים אסור כי עי"ז אפשר שיבואו לידי הרהור והתקרבות. ובברייתא דמייתי שם פירש"י דאנשים בחוץ אסור שמא יכנס אחד לפנים ויתיחד עם הנשים. ואנשים בפנים שרי דאף אם יצא אחד לחוץ ירא שמא יצא השני ג"כ כיון שדרכו על בית החיצון. ושמא תיכנס אשה לפנים לא חיישינן ואף אם תיכנס אין איסור דאשה עם שני אנשים שרי. הרי מפורש דלרב כהנא לא חיישינן שמא יכנס כדי להתיחד ולברייתא חיישינן רק באיש ולא באשה. וכדאיתא בכתובות (דף ס"ג) דצערו של איש מרובה משל אשה. ורק לרווחא דמילתא כתב רש"י דאף אם תיכנס אין כאן איסור. והריטב"א בחי' לא הזכיר כלל החשש שהאשה תכנס לפנים. והיינו כמש"ל דלהאשה ודאי אין חשש שתכנס כדי להתיחד. וכעין זה כתב הט"ז סי' כ"ב סק"ט. ובגוף סברא דשמא יכנס האיש כדי להתיחד קשה דא"כ נימא שאסור לאשה להיות לבדה בבית שמא יכנס איש ויתיחד עמה. ולזה נראה דהחשש הוא רק דכיון שהם בבית אחד בחדרים סמוכים יש לחוש שיכנס לצורך איזה דבר. וממילא יתיחד. ולפ"ז יש חשש זה גם באשה שתכנס לפנים לצורך איזה ענין. וכ"נ להוכיח מהירושלמי פ"ק דכתובות הובא להלכה ברמב"ם פכ"ב מהא"ב הט"ו ובטוש"ע אה"ע סי' כ"ב שאסור למנות איש לשמור חצר שיש שם נשים אע"פ שהוא עומד בחוץ שאין אפוטרופוס לעריות. הרי דחיישינן שיכנס לפנים. וא"ל שהחשש הוא שתצא לחוץ ויתיחד עמה וכדין אנשים בחוץ ונשים בפנים. דא"כ מה קמ"ל בזה. וגם דהרמב"ם מפרש שם זה באופן אחר וכמ"ש לקמן. ועכצ"ל דאיירי כגון שהוא עומד בחוץ ברחוב במקום שאין שייך יחוד והחשש הוא שמא יכנס לפנים. אך שם י"ל הטעם שכיון שעומד שם בקביעות יש לחוש שבהמשך הזמן ימצא לו אופן להתקרב לאיזה אשה שבחצר. וכן מורה לשונו שם שאין אפוטרופוס לעריות. דמשמע שהוא רק על דרך חשש רחוק. וכעין הא דמייתי שם שלא ימנה אפוטרופוס בביתו ע"ש

והנה הרמב"ם שם ה"ח ובאה"ע סי' כ"ב הביאו הדין דאנשים בפנים ונשים בחוץ או איפכא באופן שפירשה אשה אחת לבין האנשים או איש אחד לבין הנשים. משמע שמפרש דהש"ס איירי בכה"ג. וטעמו נראה משום דפסק שם שאסור להתיחד אף עם ג' נשים או אשה עם ג' אנשים. רק הרבה אנשים עם הרבה נשים שרי. וא"כ קשה למה אסור בהא דבפנים ובחוץ. וסברא דשמא יכנס לא ס"ל דאין שייך לחוש שיעשה איסור. וגם דהא הרמב"ם ס"ל דהוי רק מדרבנן ולפמ"ש האו"י סי' ע"ג בהרבה נשים הוי לכ"ע מדרבנן. וא"כ אין שייך לגזור שמא יכנס דהוי גזירה לגזירה. ולזה הוצרך לפרש שפירש אחד מהם. ולכאורה קשה דמאי קמ"ל בזה וגם היכי קאמר לחד לישנא דשרי הא הרמב"ם פוסק דאשה עם הרבה אנשים או איש עם הרבה נשים אסור. וצ"ל לדעת הרמב"ם והמחבר דבאנשים בפנים הוי כאלו כולם בחדר אחד דשרי כמ"ש הרמב"ם שם. ולא חיישינן שמא יצא רק אחד. דזה הוי גזירה לגזירה וכמש"ל. ולזה הוצרך הרמב"ם לאוקמא שפירש אחד. ומפרש דלרב כהנא ס"ל דאנשים בפנים אסור כשפירש. ונשים בפנים שרי אם פירשה לפי שהם הולכים לתוך הרחוב דרך חדר החיצון ולזה באיש בין הנשים חוששים שישאר שם כי יצה"ר של איש מרובה. אבל באשה העוברת בין אנשים אין לחוש ותלינן שתצא משם תיכף. ולברייתא ס"ל דנשים בפנים אסור שאין יריאים שיצאו עוד נשים כי אשה אין דרכה לצאת וכמ"ש כבודה בת מלך פנימה. אבל אנשים בפנים שרי דמרתתי שיצאו עוד אנשים כפירש"י. עכ"פ שמענו לדעת הרמב"ם וטוש"ע דל"ח לכניסה ויציאה כל זמן שעכשיו אין כאן יחוד. ואף דהב"ח כתב בסי' כ"ב דבשני חדרים שייך יחוד. כבר נחלקו עליו האחרונים ע' ב"ש וט"ז סי' כ"ב ס"ה. ולכאורה יקשה מהא דקדושין (דף פ"א ע"א) דאמר רב ביבי שקולו דרגא מתותי ביבי אלמא שחששו לכניסה בכוונה וכפירש"י שם. אבל ז"א דהא בלא"ה