דברי מלכיאל ד יג

מבטל מחיצתא. וס"ל לר"י (בדף כ"ד ע"א) והוא שעשוין אצטבלאות. והיינו שורות שורות כפירש"י שם. הרי מפורש דזרעים בכה"ג שעשויין שורות שורות מבטלים המחיצות אף שיש הפסק גדול בין השורות. דהא אילנות שיש פחות מד' אמות בין אילן ואילן רואים אותם כאלו אינם. כדאיתא בב"ב דף פ"ג) משום שעומד למעקר ע"ש ברשב"ם והוא משנה בפ"ה דכלאים. וע"כ איירי שהאילנות נטועות בהפסק ד"א בין שורה לשורה. ועכצ"ל דזרעים מבטלי מחיצות אם נזרעו כדרך לזרוע זרעים. ואף ערוגות ערוגות מצטרפות ליותר מסאתים דלא כהח"צ. וכן מוכח מסתם לשון גינה שבש"ס ופוסקים דאיתא דבטלי מחיצתא. והיינו ערוגות. כדאיתא בש"ס בכמה דוכתי שהיה דרכם לזרוע ערוגות ערוגות. ע' פ"ג ופ"ה דכלאים ושבת (דף פ"ה) וב"ק (ד' ו' ע"ב) ועוד בכ"מ

ומ"ש הח"צ. שההפסק שבין הערוגות עשוי להילוך. ז"א דהא אינו עשוי להילוך בנ"א. רק להלך לצורך הגינה וזה דרך גם באילנות לילך בין האילנות לתקנם וללקט הפירות ולהכי צריכים מקום פנוי סמוך לאילן כמלא אורה וסלו כדאיתא בב"ב (דף פ"ב) וכן איתא בפ"ד דכלאים שצריך ד"א כדי עבודת הכרם שיוכלו לילך שם עם עגלות לבצור. ומוכח בסוגיא דבכה"ג בזרעים שהניח כפי הצורך לזרעים מבטלי המחיצות. וכן איתא בב"ב (דף צ"ט ע"ב) שדרך לכנוס לפעמים לגינה ולהכניס לתוכה תגרים. ובשבת (דף פ"ה) איתא שדרך לעשות הפסק כרוחב פרסה כדי שיוכל לילך להשקות הירק ע"ש. ואף דודאי אם יש הפסק ד"א לא מצטרפי הזרעים. אבל בהפסק ערוגה שדרכן בכך כנ"ל ודאי דמצטרפי וזה ברור לענ"ד

והנלע"ד לחדש בענין זה. דלכאורה קשה טובא בהא דתנן בעירובין (דף כ"ג) בגינה וקרפף שמועיל שומירה ובית דירה. ופירש"י דהוי מוקף לדירה. וקשה דהא גינה הזרעים מבטלים המחיצות. וכבר הקשו זה בתו' ישנים (דף כ"ג ע"ב) וברא"ש. ותרצו דרק בסאתים מהני הוקף לדירה ולא ביותר מזה. וקשה דמשמע דלא קי"ל כריב"ב שמתיר רק כבית סאתים. והלכה כתנאי דפליגי עליה ושרו אף ביותר מב"ס ע"ש בסוגיא. וכ"ה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה דסאתים נאמרו בגינה וקרפף שלא הוקף לדירה. אבל בכל מקום שנעשה גדר בכונה לשם דירה מותר אף ביותר מסאתים הרי מבואר דאף בגינה שרי ביותר מסאתים אם הוקף לדירה וכ"כ בהג"א מא"ז פ' עושין פסין להדיא דגינה וקרפף שהוקפו לדירה מותר לטלטל אף ביותר מסאתים. וכ"ה באור זרוע בה' ערובין. וכ"כ הרע"ב בפ"ב דעירובין מ"ה להדיא דריב"ב ס"ל דאף במוקף לדירה אסור יותר מסאתים אבל אנן קי"ל דאף ביותר מסאתים שרי. ומבואר שם דקאי על גינה דאיירי בה ריב"ב ע"ש. וכ"כ רבינו יהונתן ברי"ף על המשנה שם להדיא ע"ש. וכ"כ בתוס' רי"ד דאף בגינה מהני היקף לדירה ע"ש. וכן מוכח בעירובין (דף ט"ו וט"ז) גבי שיירא שחנתה בבקעה שמותר לטלטל אף ביותר מסאתים. וסתם בקעה היא זרועה כדתנן בפ"ו דטהרות ובשבת (דף ו' ע"ב) וב"ב (דף קנ"ג ע"ב) ע"ש ברשב"ם וכ"ה בכ"מ. ובירושלמי פ"א דעירובין ה"י מפורש שיירא שחנתה בגינה שהיא מוקפת גדר מטלטלין בה אפילו כוריים וכו'. וכ"ה בתוספתא. הרי שהותר לטלטל בגינה אף ביותר מסאתים כשהוקף לדירה. ומה שהתירו זה רק בשיירא. כבר פירש"י שם והתו' וש"פ. אי משום שלא קבעו שם המחיצה רק לאותה שבת. אי משום דאיירי במחיצה גרועה או של שתי או של ערב. אבל במחיצה גמורה שהוקף לדירה שרי בכל גווני יעו"ש ובפוסקים סימן ש"ס. והריטב"א בחידושיו בדף ט"ז) כתב דאף באין מוקף לדירה התירו בשיירא . ולפ"ז מיושב קושיתנו. דלהכי שרי אף בבקעה ובגינה. אבל ברש"י (דף ט"ז ע"ב) ובתוס' (דף י"ח ע"א) מבואר להדיא דבעינן בשיירא הוקפה לדירה. רק שהקילו במחיצה גרועה ובהיקף רק ליום אחד ע"ש. שוב ראיתי בחי' הרשב"א שהביא התוספתא. ותירץ כמ"ש הריטב"א שהותר אף בלא הוקף לדירה. אבל רש"י ותוס' וש"פ לא ס"ל הכי וכמש"ל. וא"כ מוכח דמהני בזרעים היקף לדירה. וקשה דהא זרעים מבטלי מחיצות. וכ"נ ברמב"ם פט"ז מה' שבת שכתב בה"א שכל שלא הוקף לדיר' כגון גנות ופרדסים אסור לטלטל ביותר מסאתים ובהל"ה שם כתב. כל שלא הוקף ונפרץ יותר מעשר' וחזר וגדר לשם דירה. הוי מוקף לדירה. משמע דקאי אהני דאיירי בהל"א. והיינו אף בגינה ופרדס מהני היקף לדירה. וקשה דהא פוסק שם דזרעים מבטלי מחיצות

והנראה בישוב זה. דכל הנהו פוסקים הרמב"ם ורש"י ותו' ואו"ז והג"א והרע"ב ס"ל דרק כשכבר הוקף לדירה ואח"כ זרע שם בטלו המחיצות. דכיון שאין דרך לזרוע במקום המוקף לדירה. אמרינן שנמלך ורוצה שיהא ההיקף שלא לדירה. ונהי דמחשבה אין מוציאה מידי מעשה הזריעה. אבל מעשה הזריעה מועיל לבטל מחשבתו הראשונה ומשוי לה כמוקף שלא לשם דירה. אבל היכא שהיה שם מכבר גינה ויש שם פרצה יותר מעשר. ועתה גודרה לשם דירה. זה מהני אף בגינה להתירה אף ביתר מסאתים. כמש"ל להוכיח מהש"ס והירושלמי והרמב"ם ורש"י ותו' וכמ"ש הא"ז והג"א ורבנו יהונתן והרע"ב להדיא. ומיושבים כל הקושיות שהקשינו למעלה בפשיטות. ואף שהרא"ש משמע להדיא דלא ס"ל הכי וכן הרשב"א בחידושיו. שהרי הקשו למה מועיל בגינה שומירה ונדחקו בזה. מ"מ לענ"ד ברור כמש"ל. וכ"כ בספר יראים מצוה ק"ב ובס' צדה לדרך מאמר ד' פמ"ה

ועפ"ז אפשר לישב מה שהשמיט הרי"ף סוגיא דזרעים מבטלי מחיצתא. וכבר עמד בזה הבעה"מ. והרמב"ן לא תירץ על זה. ולפמש"ל י"ל דס"ל להוכיח מסוגיא (דדף ט"ו וט"ז) ומהירושלמי שהזכרנו וכן מרבנן דפליגי על ריב"ב דבגינה מהני היקף לדירה. ולא ס"ל לחלק בין נזרע מקודם לנזרע אח"כ. רק ס"ל דסוגיא (דדף כ"ג ע"ב) אזלא אליבא דריב"ב שם דס"ל דלא מהני בגינה היקף דירה רק עד סאתים ולא ביותר. וע"ז מייתי שיש חילוקים בין רוב למעוט אבל לדידן דקי"ל כרבנן דפליגי על ריב"ב. וס"ל דהיקף דירה מהני בגינה בכל גווני. ליתא לסוגיא זו כלל. ולזה השמיטה הרי"ף. ולפ"ז צ"ל דס"ל להרי"ף כמ"ש התוס' (בדף כ"ג) דריב"ב מודה בחצר דמהני היקף דירה אף ביותר מסאתים. ולזה קאמר דנטע הרי הוא כחצר. וצ"ל לפ"ז דהרי"ף מפרש הא דקאמר ריב"ב הגינה והקרפף. הכוונה שקצתו גינה וקצתי קרפף. ולזה קאמר אח"כ המשנה כולה בלשון יחיד יעו"ש משום דחדא רשותא הוא. ובש"ס הגירסא שהן ע' אמה ושירים. אבל ברי"ף הגרסא שהיא ע' אמה ושירים. וכ"ה בתוספתא ואפשר הטעם משום שמפרש לה דחדא רשותא הוא וקמ"ל ריב"ב רבותא דזרעים לא מבטלי המחיצה אף כשמקצתו קרפף וי"ל שהוקף לדירה בשביל הקרפף לחוד. וע' בסוגיא (בדף כ"ד) ובחי' ריטב"א שם די"א דבפחות מסאתים שרי לטלטל ממקצת הנזרע למקצת שלא נזרע. ואף שהוא דחוק בכ"ז ההכרח לפרש כן כדי שלא יקשה למה השמיט דין מפורש. וכן צ"ל בדעת הבה"ג שהשמיט דין זה דזרעים מבטלי מחיצה. ואקצר]

עכ"פ הוכחנו מפשטות הש"ס והירושלמי ותוספתא ושכן דעת רש"י ותו' ורמב"ם ושכ"כ האו"ז וס' יראים והג"א ורבנו יהונתן ובס' צדה לדרך והרע"ב שאם הקיף גינה בפירוש לשם דירה מותר לטלטל בה. וכ"נ דעת הבה"ג והרי"ף שהשמיטו דין דזרעים מבטלי מחיצתא. וכן פשטות לשון הטוש"ע ר"ס שנ"ח שכתבו דכל היקף שלא הוקף לדירה כגון גינות ופרדסים ובורגנין שעשוין לשמור אסור לטלטל ביותר מסאתים. ואם הוקף לדירה אפילו יש בו כמה מילין מותר לטלטל. משמע דקאי אהנהו דאיירי בהו מתחלה. ומהני לגינה היקף לדירה. וכן בב"י שם הביא דברי ההג"א וביאר