דברי מלכיאל ד קלז

שפלפל מסתם משנה ודברי רשב"ג בפי"ח דאהלות במדורות עכו"ם דס"ל דעכו"ם מטמא באוהל. ז"א דהפוסקים כר"ש ס"ל דטעם מדורות עכו"ם הוא משום מגע ע' ברמב"ם וכמ"ש בחיבורי שם, וכ"כ ברש"י פסחים (דף ט') ובחי' הרשב"א ביבמות שם ובתשובת הרמב"ם סימן ס"ה (ושם מוכח דס"ל דטומאה רצוצה מטמאה בעכו"ם וכמ"ש בחיבורי שם. שהרי כתב שם שהנוגע בקבר עכו"ם טמא. והיינו משום טומאה רצוצה). והא דזבחים (דף קי"ג) נראה ג"כ דהוי משום חשש טומאת מגע בעצם כשעורה. דהא להכי גזרו גם על ארץ העמים ועל בית הפרס. ובשריפת פרה כבר כתבו התוס' שם ד"ה חוץ דגזה"כ הוא שישרפו הפרה במקום טהור. והא דאיתא שם שעשו כיפה לדירת התינוקות משום קבר התהום. י"ל דהיינו משום מתי נבוכדנצר דמייתי שם. ודפריך ממתי מבול. היינו רק להוכיח שירושלים בדוקה היא ע"ש. ולפמש"ש בחיבורי דעכו"ם מטמא בטומאה רצוצה. א"ש בפשיטות. שוב מצאתי בקרן אורה בזבחים (דף קי"ג) שהקשה קושיא הנ"ל ותירץ שהחשש הוא משום מגע ע"ש. ומה שהקשה כבודו מקראי דפ' ויקרא ה' ופ' אמור כ"ב דכתיב בטומאת אדם גבי מגע. נראה פשוט משום שהזכיר שם טומאת שרץ ובהמה. וכעין דמשני הש"ס ביבמות שם על הקושיא מקרא דננוה. והא דלא פריך שם הש"ס מהנהו קראי דתורה. י"ל דהיינו משום דהא לס"ד הוי ס"ל להש"ס שנתמעטו עכו"ם אף ממגע. וא"כ לק"מ מהנהו קראי. ורק כדמסיק רבינא שמטמאים במגע יש להקשות מהני קראי. ועכשיו כבר ידע תירוצא דנקט אדם משום בהמה שמזכיר שם וכנ"ל. והא דנושאי ארונו של יוסף שהביא כבודו י"ל דהוי כמו מגע שהיתה טומאה רצוצה כנ"ל. או דס"ל כרבנן דר"ש להסוברים שיש מחלוקת בזה. ומה שהקשה למה מייתי הרמב"ם פ"א מהט"א קרא דנוגע בחלל דהש"ס לא מייתי לה. נראה דעתו שזה נכלל בהא דקאמר הש"ס שם ממגע ומשא מי מעטינהו. ופירש"י שסומך אקרא דנוגע בחלל ע"ש. ומעיקרא לא מייתי לה הש"ס משום דס"ד שאף במגע לא מטמא כמש"ל

וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג סימן פ"א כתב כת"ר שגדול אחד כתב לו להתיר ע"פ הירושלמי פ"ז דנזיר ה"ב דאחר ק"כ שנה נעשה מן המת רק תרווד רקב. אשתומא קאמר הרב הזה. וכמ"ש גם כת"ר מהא דגולגלתו של ארונה ומסוגיא דזבחים (דף קי"ג) ועוד כמה סוגיות וכן ממעשים שהיו. ועכצ"ל שכוונת הירושלמי שרק הבשר נרקב אבל לא העצמות. ואף דמשמע שם דקאי גם על העצמות. דהא איתא שם שאדם נברא מתרווד עפר. ועלה קאמר שאחר ק"כ שנה יחזור לתרווד. מ"מ בע"כ נאמר שהכוונה רק על הבשר כי היכי שלא יהא תמוה כ"כ [ואף שעל קצת קושיות יש לומר שהיו חנוטים ולזה נתקיימו הרבה. אבל עדיין תמוה מכמה מקומות וגם ממעשים שהיו] וגם הירושלמי גופיה מדחה שם זה דעוג מלך הבשן ק"כ שנה ותרווד. ותינוק בן יומו ק"כ שנה ותרווד. והפ"מ כתב שם שלא חש ליישב זה. ולדעתי נדחה זה באמת ע"י קושיא זו. ומזה ראי' לדברינו דהא מפורש בנדה (דף כ"ד) שעצמות עוג ואבשלום היו קיימים בימי תנאים. ועכצ"ל דרק הבשר נרקב. וכבודו כתב שאפשר, רק תרווד מתרקב בק"כ שנה. והמותר נרקב אח"כ. וז"א דא"כ מאי מקשה הירושלמי מעוג מלך הבשן]. ובירושלמי שם מקשה אקרא דוהיו ימיו ק"כ שנה דהא אדם חיה קרוב לאלף שנה. וקשה דהא בימי המבול עברו כבר כמה מאות שנים אחר מיתת אדה"ר דהא המבול ירד בשנת אלף תרנ"ו לבריאת עולם. וצ"ל שט"ס הוא בירושלמי וצ"ל נח שגם הוא חיה קרוב לאלף שנה. ובשעה שנאמר מקרא דוהיו ימיו. היה נח רק קרוב לחמש מאות שנה. שוב ראיתי שהפ"מ הרגיש בזה ונדחק ע"ש

ומה שהקשה על מ"ש בחיבורי שם לדון מדין ס"ס דהא ספק טומאה בר"ה טהור בלא"ה. ע' בח"ס סי' של"ז שהבאתיו בחיבורי שם שדן ג"כ מצד שיש כמה ספיקות וכתב משום דאף בר"ה אין להקל לכתחילה. ועוד דהא הוזכר בשאלה שם מצד איסור הנאת ביה"ק. ובזה דנתי שם משום ס"ס יעו"ש בלשוני וכתבתי שם לצדד שאף אם פינו העצמות או נרקבו ליכא תו איסור הנאה. שאין כאן כבוד המתים. ועוד דהא בא בשאלה שם על הפרוזדור דהוי רה"י. ורק אם נאמר שאין שם שכונת קברות שוב גם הפרוזדור טהור אף דברה"י לא מהני ס"ס. וזה יש לדחות ולדון עדיין בזה ואין הפנאי מסכים לי כעת להאריך

וע"ד שכתבתי בחיבורי ח"ג סימן פ"ה שמותר לומר בשבת שנותן את שלו לפלוני. והקשה כבודו שאפשר להקנות באודיתא. הנה יש להאריך בזה מהא דגיטין (דף מ' ע"ב) באומר נתתי והלה אומר לא נתת. ועכ"פ אם אמר זה כדי להקנות. הו"ל מקנה בשבת אי נימא דהוי קנין גמור. ואם הלה אינו רוצה לקנות בשבת מצד שונא מתנות יחיה. א"כ שוב אינו יכול לקנות גם אח"כ

חלק אבן העזר

סימן ק

כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה משה נחום הגאבד"ק אסטראלענקא

ע"ד אחד שמו שלאסס שנסע בספינה על הים מליווערפול לקארק מהלך י"ח שעות. ובלילה ישב עם עוד אנשים על גג הספינה עד שעה י"א בלילה. ואח"כ הלכו כולם לחדריהם לישן. וכשקמו בבוקר ראו שהאיש שלאסס איננו בספינה. ורק חפציו מונחים בחדרו. ורב החובל העיד שכל הלילה לא קרבה לספינה זו שום ספינה אחרת לא גדולה ולא קטנה. ואמרו המלחים ושארם שאפשר נפל בים. לפי שדופני הספינה הם נמוכים. וגם הים אז היה סוער קצת. והאיש הלז היתה לו קצת רוח רעה ובאותו יום סיפר לאחד שחלם לו אשר בלילה זו ימות. והודיעו מזה לאשתו וקרוביו. והם חקרו ודרשו וכתבו במכ"ע ואין שום ידיעה ממנו. ובדיניהם חייבו את חברת האחריות לשלם להיורשים את כסף האחריות בעד האיש הזה כי הוחלט אצלם שבודאי נטבע בים. וכבר עברו ג' שנים ונאבד זכרו. והאשה מבקשת היתר לינשא. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה והנה מטעמים שונים אין רצוני להזדקק לזה. ובפרט שכתב מעכ"ת אשר כבר נמצאו לה מתירים. וה"ז מצוה שאפשר ע"י אחרים. אך בכ"ז אבאר בקוצר את הנלע"ד בזה להלכה ולא למעשה

הנה לכאורה אין מקום להתירה. ראשית דאפשר קרבה בלילה ספינה אחרת אל ספינה זו וירד האיש הלז לאותה ספינה והלך למקום אחר. ואף שרב החובל אומר שלא קרבה שום ספינה. הלא א"י אינו נאמן בעדות אשה רק במסל"ת והכא הרי נתכוין להעיד. דלולא זאת לענין מה הגיד שלא קרבה ספינה. וגם דלא נזכר בשאלה אם הי' מסל"ת. ועוד יש לדון דלא מצינו שהאמינו פסולים בעדות אשה רק כשמעיד על גוף המיתה. אבל כשמעיד על ענין אחר. והענין הלז נצרך לב"ד לצורך בירור והוכחה על מיתת האיש. י"ל שאינו נאמן דהא זה הוי תקחז"ל. ואין לנו בו אלא חידושו מה שמצינו בפירוש שחז"ל האמינוהו. שנית דאף אם נאמר שלא קרבה