דברי מלכיאל ד קלו

לרוחב העמוד. ובשארי שיטות שבעמוד יהא ג"כ כמלא שיטה ביניהם לפי שהכתב של שארי שיטות הוא יותר גדול. ורק ההפסק שקודם ושאחר שיטות הנמחקות לא יהא שוה רק לשיטה אחת שאצלו ולא להשנית. ובזה לא מצינו קפידא. וגם דבהניח יותר מכמלא שיטה לא מצינו פסול. רק אם יש שם כדי ב' שיטות דפסולה דהוי כפרשה פתוחה. ומה שימחקו השיטות שנכתבו בהכשר אין חשש כמבואר בפוסקים דשרי למחוק כדי להכשיר את היריעה. וכן כדי שלא יצטרכו לתלות את השם וכדומה. וכ"כ הריב"ש סימן ז' ותשב"ץ ח"א סימן קכ"ז בשם הרשב"א שמותר לגרור איזה שיטות כדי להכשיר היריעה. וכ"כ המשאת בנימין סימן נ"ו לחזק המנהג שעושים כן לכתחילה

והנה איתא במ"ס פ"ה הל"ח גורר אחת וכותב שתים שתים וכותב שלש ובלבד שלא יגרור שלש. והכוונה שמותר לכתוב שלש שיטות במקום שהיו ב' שיטות וכמ"ש המ"ב שם וכ"ה בטוש"ע ס"ס רע"ט ע"ש. ונראה דבנ"ד אין חשש דהא השיטה שכתוב בה תיבת כנען אין בה גרר. ומפסקת בינתיים וא"כ אינו גורר שלש שיטות זו אחר זו. ומהכא יש להביא ראיה דאף שצריך בין של"ש כמלא שיטה. מ"מ א"צ שיהא שוה כן בכל השיטות שבעמוד זה. רק שבין כל שתי שיטות יהא ההפסק כפי אותה השיטה. וגם דסגי שיהי ההפסק כרוחב שיטה אחת מהסמוכות לההפסק. וכעין זה מצינו בכ"מ שבכל דבר שצריך שיעור סגי בהפסק כל שהוא שלא לצרף זה עם זה. ע' חולין (דף מ"ה) לענין ניקב הקנה ועוד בכ"מ. וע' פסחים (דף מ"ה) ולא דמי לנ"ד. וכ"מ לשון הברייתא שתים וכותב שלש. מבואר דאיירי שהשתים הם רצופות. ועוד דאי אף בסירוגין אסור הו"ל לפרש אם זה בעמוד אחד. או בכל הס"ת. ועכצ"ל דאיירי ברצופות. [ושיעור ג' שיטות י"ל משום דמצינו בשבת (דף קי"ד ע"ב) אשר פ"ה אותיות יש להם חשיבות של ס"ת שלימה כמו ויהי בנסוע ע"ש. ובמנחות (דף ל' ע"א) ובטוש"ע סימן רע"ב ס"ב קיי"ל דרוחב שיטה הוא כדי כתיבת ל' אותיות. וא"כ ג' שיטות הם לפחות כדי צ' אותיות. והוי כדי שיעור ס"ת, לזה אסרו לגררם ביחד. ואף דבשבת שם איתא דאף פ"ה אותיות מלוקטים יש להם חשיבות ס"ת. היינו התם שיש לפנינו ס"ת שלימה רק שנמחקו שאר האותיות. אבל הכא לענין גרירה אין איסור רק כשהם רצופים. ופ' ויהי בנסוע א"א לכתוב בפחות משלש שיטות לפי שסתומה לפניה ופתוחה לאחריה. לזה נקיט ג' שיטות. ולא נקיט פ"ה אותיות לפי שאפשר שיהו ג' שיטות שלא יהא בהם פ"ה אותיות. להכי נקיט לחומרא משום לא פלוג. ויש לדחות ואקצר]

ולכאורה קשה מהא דאיתא במנחות (דף ל' ע"א) שלא ימעט הכתב מפני ריוח שלמעלה ולמטה ושבין שיטה לשיטה ופרשה לפרשה. אלמא שאין למעט אף לכתחילה בשביל זה. ומכ"ש בנ"ד שיאסר לגרור את הנכתב בהכשר. אבל ז"א דא"כ יקשה גם הא דבין פרשה לפרשה. דהא קיי"ל שאם לא עשה הפסק הפרשיות כדין. הס"ת פסולה ועכצ"ל הכוונה שלא ימעט הכתב בשביל זה. רק יכתוב כדרכו ויעשה ההפסק בשיטה השנית וכמ"ש הטור סימן רע"ג ובט"ז שם סק"ג. וא"כ גם על בין שיטה לשיטה הכוונה כן שיזהר שלא יבוא לידי כך וכ"כ הנימוקי יוסף ובט"ז שם וכ"כ הכ"מ בפ"ז מה' ס"ת הל"ה לדעת הרמב"ם. וכ"כ האשכול ה' ס"ת סימן י"ד שצריך לכוין שלא יצטרך למעט הכתב. אכן רש"י פי' במנחות שם שאם שרטט באמצע הדף ב' שיטות שאין ריוח כשיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח. משמע שיותר טוב לעשות האותיות שוה לכל הכתב אף שלא יהא הפסק כשיעור. ולכאורה י"ל שכוונת רש"י שיעשה שרטוט אחר שיהא בההפסק כשיעור. וכ"כ קצת מפרשים בסימן רע"ג בהא דריוח שלמעלה ולמטה שהכוונה שיעשה שרטוט אחר באופן שישאר ריוח כראוי. וע"ש בב"ח ופרישה. אבל ז"א דא"כ לא הול"ל לא ימעט הכתב. דאטו משום טרחת שרטוט אחר יהא מותר לשנות הכתב ועוד דלפ"ז יש חשש שיהי כעין פרשה פתוחה לדעת התשב"ץ וש"פ שהבאתי למעלה דשרטוט הוי הוכחה שהוא הפסק לפרשה. ולמחוק השרטוט א"א דהא כתבו הפוסקים סימן רע"ג שצריך לעשות שרטוט כעין חריץ שיהא קיים תמיד. ומוכח אוה שיותר טוב לעשות שלא יהי הפסק כשיעור. מלמעט הכתב. ולשיטת הפוסקים דס"ל דשיעור בין שיטה לשיטה מעכב אף דיעבד כמש"ל. צ"ל דמפרשים גם בזה כהנ"י והכ"מ שיזהרו שלא יבוא לידי כך. ובאמת הוא דוחק דמאי קמ"ל בזה. הא בלא"ה קיי"ל שצריך לעשות הכתב מיושר. ובדיעבד ודאי דשרי למעט האותיות כדי שלא לפסול הס"ת. דהא כתב מיושר אינו מעכב בדיעבד. ולזה נראה דהפוסקים הנ"ל לא גרסי הא דבין שיטה לשיטה. גבי הא דלא ימעט את הכתב. וכן ליתא זה ברי"ף ורמב"ם וטוש"ע. ואף ברא"ש נראה דל"ג לה. והוגה זה שם מהמעי"ט ע"ש. ולפ"ז י"ל דכל הנהו פוסקים שהזכרתי דל"ג לה אף דס"ל ששיעור ההפסק שבין שיטה לשיטה אינו מעכב. מ"מ ס"ל שמותר למעט הכתב בשביל זה. כי אם לא יהא שוה ההפסק שבין השיטות. יהא חשש להפסק פרשה פתוחה בין השיטות שיהא שם ההפסק יותר גדול. ואף שאין שם שרטוט. וכמש"ל דהא אין השרטוט מעכב בהפסק הפרשה פתוחה. וגם דהא הרבה פוסקים ס"ל שא"צ שרטוט בכל שיטה בס"ת. עכ"פ בנ"ד נראה דאף לפירש"י א"ש דכיון שצריך לעשות כאן פרשה פתוחה שמעכב בדיעבד. ההכרח לגרור השיטות הסמוכות כדי שבמה שיכתוב תיבת כנען בין השיטות יהא זה כפרשה פתוחה. וכבר הסכימו הפוסקים כדעת הרשב"א שמותר לתקן כשטעה בהפסק פרשה וכן קיי"ל בר"ס רע"ה. ולזה נלע"ד לעשות כמש"ל כדי שלא נצטרך לגנוז יריעה שלימה עם כמה שמות קדושים

וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ב סימן ע"ט בנדבק רגל הא שבשם לצרף דעת הסוברים שהא דבוק הוא כשר. והקשה כת"ר דא"כ יהא אסור לגרור הדבק דהוי מוחק השם. תמיהני דהרי כתבתי שם מפורש דהיה מקום לאסור להפריד. ורק לפי שהדיבוק נעשה ע"י נפילת דיו ולא לשם קדושת השם. לזה שרי למחקו. והבאתי שם מהשאילת יעב"ץ ע"ש

סימן צט כבוד הרה"ג מוהרמ"ז ג"י מו"צ בסעמייאטיטש

ע"ד שהבאתי בחיבורי ח"ג סימן פ"ד הירושלמי דסנהדרין שמצאו גולגלתו של ארונה והבאתי קושיית המחברים דהא עכו"ם אין מטמא באוהל. והקשה כת"ר דהא כתב הרלב"ג שארונה נתגייר. והמצודת דוד כתב בשם רז"ל שהיה גר צדק. לדעתי ט"ס הוא במצ"ד וצ"ל גר תושב. כי לא מצינו בשום מקום שהוא גר צדק. וגם דהא הרלב"ג והמצ"ד כתבו שם שנתגייר כדי לישב כי איך הניחו דוד לישב בירושלים ע"ש. ולזה כתבו שנתגייר תיכף כשכבש דוד את ירושלים. וא"כ אין כאן הוכחה רק שהיה גר תושב כדאיתא בע"ז (דף כ"ד ע"ב). וכ"כ הרד"ק שם שקיבל על עצמו שלא לעבוד עכו"ם. ואף דאיתא בתוספתא פ"ו דנגעים ורמב"ם פ"ז מה' בה"ב שאין נותנין מקום לגר תושב בירושלים. נראה שאסור ליתן לו. אבל אם יש לו מכבר אין מגרשין אותו. וכדמוכח מהא דארונה. ועוי"ל שבימי דוד לא היתה תקנה זו. ומ"ש כבודו לצדד דגר תושב יטמא באוהל. זה לא ניתן להאמר דא"כ נימא שישראל עובד עכו"ם לא יטמא באוהל. ועכו"ם שאינו עובד עכו"ם יטמא באוהל. ומי שם גבול לזה איזה משך יעבוד עכו"ם. וכבר הרגיש כבודו בעצמו שבתוס' ביבמות (דף ס"א) מפורש להיפוך וכ"ה פשטות הש"ס שם דילמא איקטיל חד מישראל ומשני הא לא נפקד ממנו איש. ונימא דילמא נמצא בין המדינים אחד שהרהר בתשובה וקיבל על עצמו שלא לעבוד עכו"ם וגם מה