דברי מלכיאל ד קלה

התיבות שאחריה ויכתוב התיבה החסירה ביני שיטי ואח"כ יגמור הכתיבה, וע"כ צ"ל דסה"ת איירי בגוונא שצריך לתלות שלא במקומו כגון שבמקומו צר המקום לתלות. ולזה קרי לה שלא כסדרן. ושפיר מוכיח הר"ן מהסה"ת שמותר לתלות בס"ת שלא במקומו. אבל באמת לענ"ד כוונת הסה"ת דכיון שכתוב ביני שיטי לא מיקרי זה כסדרן. ואף שכתב תיבה דביני שיטי קודם תיבה שאחריה. מ"מ אין הכתיבה מסודרת וכ"כ הדבר שמואל סימן קנ"ד הובא בש"ת סימן ל"ב סקי"ז. ואין גוף הדב"ש ת"י. ויש להאריך בזה אי מיקרי זה שלא כסדרן ואכ"מ. עכ"פ דברי הר"ן ברורים שצריך לתלות באופן שיתחיל לכתוב במקום שהיה ראוי לכתוב תיבה זו בפנים. ולזה כתבו הפוסקים שלא יכתוב בין דף לדף אם דילג תיבה בסוף שיטה רק יכתבנו בסוף שיטה השנית. ודין זה מפורש במ"ס פ"ה ה"ח לפי הגהת הגר"א שם הטועה את השיטה אינו תולה מנגד השיטה אלא תולה כנגד הטעות. הרי מבואר שצריך לתלות ממש במקום הטעות. וע' שו"ת משאת בנימין שהיתה לו גירסא אחרת בזה. והעיקר כגי' הגר"א ע"ש. ונראה דלפ"ז אם צריך לתלות בראש שיטה יתלנה באופן שתתחיל קצת חוץ לדף כדי שיהא ניכר שצריך לקראה קודם התיבה שתחתיה. וזה יועיל כי היכי דלא נטעה לומר שזה שיטה בפ"ע. וכשהוא כותב ביני שיטי באמצע השיטה אין מקום לטעות. ועוד נראה דבאמצע השיטה מתחיל לכותבה כנגד ההפסק שבין תיבה לתיבה שתחתיה. ובזה ניכר שהתיבה דביני שיטי צריך לקרוא קודם התיבה שתחתיה. אבל כשתולה בראש השיטה נלע"ד שצריך להוציא קצת חוץ לדף כמש"ל. דהא קיי"ל דאף ב' אותיות שרי לכתוב חוץ לדף. והכא סגי במקצת אות ראשון. ולפ"ז בנ"ד שכתב תיבת כנען שוה לתיבת וידבר. מוכח שלא כתב זה לתלות. רק להתחיל שיטה חדשה. וכעין זה קיי"ל בפ"ו דפיאה מ"ג שהעומר שכנגדו מוכיח שהיא שורה אחרת. משמע שם דאף עומר אחד הוי הוכחה שהיא שורה אחרת. ויש לדחות ע"ש

אכן נראה ראיה דשרטוט לא הוי הוכחה שהוא שיטה בפ"ע דהנה המרדכי פרק הקומץ הביא בשם ר"ש שנסתפק אי בעינן שרטוט שיהא קיים. או סגי שיהא ניכר רק בשעת הכתיבה. וקשה דהא מוכח דצריך שיהא השרטוט ניכר תמיד. דבלא"ה לא יהא חילוק בין הכתוב ביני שיטי לגוף השיטות. ויהא הכתוב ביני שיטי כתחלת השיטה וכפרשה פתוחה. ואם יצטרך לתלות שם גם בסוף השיטה. יהא כסתומה. וא"ל דודאי אם נמחק השרטוט צריך לעשותו מחדש. רק המרדכי מסתפק אם צריך לעשות השרטוט קודם הכתיבה באופן שיהא ניכר לעולם. דז"א דהא כתב הרעק"א סימן נ' דסגי כשיעשה מקודם שרטוט שאינו ניכר כ"כ ואחר הכתיבה יעשנו באופן שיהא ניכר לעולם ע"ש. ואיזה אחרונים כתבו להכשיר אם נמחק השרטוט אח"כ. וא"צ לחזור ולשרטט. ולפ"ז יקשה קושיא הנ"ל דבמה יהא ניכר פרשה פתוחה כיון שעיקר ההוכחה הוא מהשרטוט ולשון שירטוט נראה שהוא מלשון שריטה וזה מורה שהוא דבר שעושה רושם בעומק הקלף כמו שריטה בבשר]. והתשב"ץ שכתב בסימן קנ"ה שמה שאין שרטוטים בסוף העמוד מוכיח שאין זה לפרשה פתוחה רק שהעמוד הזה קצר משאר עמודים. צ"ל שדעתו שצריך שהשרטוט יהא קיים לעולם או שכוונתו שעכ"פ אין לפסלו כעת שניכרים השרטוטים שבשאר עמודים. וגם הלא כתב שם שצריך לתקנו. ורק כשא"א לתקנו כתב להכשיר כדי שלא לאבד ס"ת ע"ש. הרי מפורש בדבריו שאין לסמוך על השרטוט רק בשעה"ד כשא"א לתקנו. וכן לדעת הפוסקים דס"ל שא"צ שרטוט בכל שיטה רק מן הצדדים מוכרח שאין הוכחה מהשרטוט. כיון שכשר בלא שרטוט. וגם דבנ"ד י"ל ששרטט בשביל שהוצרך לתלות תיבת כנען שיהא הכתב מיושר. וגם כי אצלינו מנהג הסופרים לשרטט כל השיטה כשצריכים לתלות תיבה אחת. ומש"ל שההוכחה הוא ממה שהתיבה דביני שיטי מתחלת בשוה עם השיטה שתחתיה. הנה אף שמסתבר כן. קשה עלי לחדש דבר שלא נזכר בפירוש בפוסקים

ולכאורה יש להביא קצת ראיה דהפסק שבין שיטה לשיטה מיקרי הפסק לענין פרשה פתוחה דהנה ודאי שההפסק להפרשה צריך להיות במקום שאפשר לכתוב עליו דאי אסור לכתוב שם. א"כ לא הוי הפסק. וכעין זה כתבו הפוסקים שאם נקרע במקום ההפסק לא מיקרי הפסק דהא לא חזי לכתוב עליו וכעין זה קיי"ל גבי שחוטי חוץ בזבחים (דף קי"ב) שאין חייב על ש"ח רק כשראוי להקריבו בפנים. והנה שם קיי"ל דכל דבר שאם עלה לא ירד חייב עליו בחוץ ע"ש (דף ק"ח וקט"ו) דזה מיקרי ראוי לפנים וע' תוס' יומא (דף ס"ג ע"א). הרי חזינן דאף דבר שכשר רק בדיעבד מיקרי ג"כ ראוי. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דאנן קיי"ל להכשיר כשאין הפסק בין של"ש כמלא שיטה. א"כ אם היה כותב שיטה שלימה ביני שיטי היה כשר בדיעבד. ממילא הוי הפסק לענין פרשה. וכן איתא בב"ב (דף צ"ז ע"א) שמה שכשר לנסכים בדיעבד מיקרי ראוי לנסך על המזבח ע"ש והא דבחולין (דף פ"ג ע"ב) משמע דהיכא שאסור לעשות אף שאם עשה עשוי מ"מ מיקרי אינו ראוי. דאיתא שם שאם שחט על המזבח מיקרי אינו ראוי ליתן עפר למטה דהוי מוסיף על הבנין או דהוי חציצה ע"ש. אף שאם היה נותן עפר למטה הוי שפיר כיסוי. הכוונה שם שע"י שהוסיף על הבנין או שיעשה חציצה יפסל קרבנו זה ע"ש ברש"י. ושוב א"צ כיסוי כיון דלא חזי לאכילה למ"ד שחיטה שא"ר פטורה מכיסוי. ויש להאריך בזה ואכ"מ כי בנ"ד נראה דלא דמי כ"כ. דמ"מ כיון דלכתחילה אסור לכתוב שם. ממילא אין כאן הפסק לשם פרשה. דהא הוכרח להניח שם מפני איסור כתיבה לכתחילה. וע' פמ"ג סימן ל"ב במשבצות סקכ"ו ובבני יונה סימן רע"ו ובפ"ת שם. משא"כ בשחוטי חוץ שגזה"כ הוא שכל שהיה כשר בפנים בדיעבד חייב עליו כשעשה זה בחוץ. דהא גם הכא הוא דיעבד. וכן בראוי לבילה י"ל דבעינן שיהא ראוי לכתחילה דבלא"ה לא מיקרי ראוי כיון דלא איירינן בעושה איסור ואקצר

ולזה נראה בנ"ד שימחקו שתי שיטות שקודם תיבת כנען ויעשו מהם שלש שיטות כי יעשו האותיות רחבות קצת וגם יעשו הפסק יותר בין תיבה לתיבה. והשם שבשיטה השנית ישאירו כמו שהוא. ואף שיהיו אותיות השם גדולים בארכם יותר משארי אותיות השיטה. בכ"ז אין קפידא כמבואר בפוסקים שבדיעבד אין קפידא אם נמצאו איזה אותיות גדולות. וגם הא כתב המרדכי פרק הקומץ שבמקום שע"י תיקון נעשו איזה אותיות גדולות או קטנות. אין קפידא. כי הגרר מוכיח שנעשה זה ע"י צורך תיקון. והתיבות שאחר השם אף כי אין תועלת במחיקתם כי הלא לא יכתבו שם יותר מכפי שהוא כעת. בכ"ז יעשו האותיות קצרות קצת וכפי שיהיו האותיות שקודם השם ושבשיטה שקודם שיטה זו. ולא תהי שיטה זו חציה אותיות קצרות וחציה ארוכות. דמיחזי כמנומר. ואף אם יהא אפשר להכניס שם תיבת כנען אם יכתוב אותיות קטנות. נראה שאין כדאי לעשות כן כי כשכתוב תיבת כנען בראש השיטה ניכר יותר שהיא פתוחה. משא"כ אם יכתוב כנען בסוף השיטה לא יהא היכר לפתוחה. רק השרטוט שיעשה ביני שיטי. וזה אין ניכר, כ"כ כיון שרוב העמוד יש הפסק רחב בין שיטה לשיטה. וגם למה ימחוק בחנם תיבת כנען כיון שנכתבה בהכשר. והשורות הקודמות בלא"ה יצטרך למחוק כדי שיהיו עכ"פ איזה שיטות שוות בהפסק כזה. ויהא ניכר שההפסק לשם פרשה פתוחה. וכן ימחקו השתי שיטות שאחר תיבת כנען ויעשו מהם שלש שיטות וכנ"ל להרחיב האותיות וההפסק שבין תיבה לתיבה. רק השם שבשיטה ראשונה לא ימחקו וכמש"ל ובאופן זה יהיו שבע שיטות שההפסק ביניהם יהא שוה. ויהא שפיר ניכר הפרשה פתוחה. ועפ"ז יהא כשר לכ"ע אף לשיטת הסוברים דמלא שיטה בין שיטה לשיטה מעכב. דהא הכא יהא בז' שיטות הללו כמלא שיטה בין שיטה לשיטה. דהלא יעשה האותיות קצרות קצת. רק יעשם רחבות