דברי מלכיאל ד יב

בשביל שכל ימות השנה אינו לוקח אצלו. מותר ישראל זה להרשות להעכו"ם לפתוח החנות באופן הנ"ל. ואם יש שם חנוני עכו"ם ואינו רוצה לתת בשבת לעכו"ם זה רק אם יקנה אצלו כל השנה. אזי אם ידוע להישראל להכין זה מע"ש. אסור להניחו לקחת בשבת. דאיהו דאפסיד אנפשי'. כי היה לו לתת זה להעכו"ם בע"ש ולא עדיפא קולא זו מדבר שדוחה שבת מדאורייתא דקיי"ל בשבת (דף ק"ל) שאסור אם היה אפשר לעשותו בע"ש. אבל אם לא היה אפשר לדעת זה מע"ש. יש להתיר. וע' חיבורי ח"ב סי' ק'. וזה הוי דבר מצוה משום דרכי שלום. כ"א לא יניחנו לקחת. יאמרו העכו"ם שעכו"ם צריך לקנות אצל עכו"ם. וישראל אצל ישראל. ועי"ז יגבר פירוד הלבבות ויבואו לידי שנאה. ואנחנו נצטוינו מפי חז"ל להיות שלמים אף עם עכו"ם וק"ו עם השומרים ז' מצות. ולזה אמרו בגיטין (דף ס"א) מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני ד"ש. הכוונה שמפרנסים אותם יחד כדי לקרב הלבבות ולא יהיה שנאה לזה על זה. ולזה מותר בכה"ג להניח לעכו"ם לקחת בשבת הדבר הנחוץ לו אם לא ידע זה מאתמול וגם הוא רגיל לקנות אצלו כל ימות השנה. וא"צ לדחותו שילך לקנות אצל חנוני עכו"ם. אם עי"ז יפתה אותו העכו"ם שיקח אצלו כל ימות השנה. וכעין זה תלוי בראות עיני הדיין לפי ערך נחיצות הענין ושלא יפרצו להקל בזה ח"ו יותר מדאי. ובימי חרפי ראיתי שהגאון החסיד מהרא"ש זצ"ל אבד"ק איישישאק בעה"מ שו"ת עמודי אש התיר להרשות את העכו"ם שיקח מבית ישראל בשבת משום דרכי שלום. וכ"ז אם הדבר צריך לשעה. אבל אם אפשר לדחות על מו"ש. ודאי שאסור לתת בשבת. וע' חי' הרשב"א גיטין (דף ס"א)

סימן ג' כבוד הה"נ וכו' מו"ה חיים טשערנאוויטש מו"צ באדעסא יע"א

ע"ד הטעליגרף שעומדים תחת העמודים קנים המכוונים תחת החוט. לחזוק העמודים. כבר כתבתי במכתבי הראשון. שבאופן כזה יכולים לסמוך ע"ז. ואף שאיזה אחרונים פקפקו מצד שלא נעשו לשם מחיצה. ז"א. דמחיצה הויא בכל גווני וכמ"ש התוס' וש"פ בעירובין (דף כ"ה). רק יש לדון דהא איתא שם דלענין היקף לדירה לא הוי מחיצה אם נעשה לנחת או לצניעות ובנ"ד אנו רוצים לעשות שיהא מוקף לדירה. אכן כיון שכבר כתבתי שאין לסמוך על הטעליגרף משום צה"פ. רק צריך להעמיד קנים תחת החוט ולפ"ז תו לא הוי מחיצה לצניעות. דהא עתה עושה הצה"פ לשם היקף לדירה וכמ"ש המג"א סימן שנ"ח דאף ע"י צה"פ הוי מוקף לדירה וע' מג"א סימן שס"ב. ואין חשש בזה

וע"ד אם יש למצוא תקנה להגנות הנמצאות בעיר ואינם גדורים והם יותר מבית סאתים. דקיי"ל דזרעים מבטלי מחיצתא. והוי שאר העיר פרוץ למקום האסור. וכדאיתא בעירובין (דף כ"ד). והביא מעכ"ת דברי הח"צ סימן נ"ט שמקיל כשהזרעים נעשו ערוגות ערוגות שאין מצטרפין ליותר מסאתים. וכן דברי הדבר שמואל שהביא הח"צ שם ע"פ דברי התוס' והרא"ש שצדדו לומר דרק בקרפף זרעים מבטלי מחיצה ולא בחצר ורחבה. וחפץ כת"ר לדעת דעתי בזה. ובאשר טרדותי עצומות כעת אשיבנו בקוצר

הנה היתר הדב"ש קשה לסמוך עליו. אחרי שכל הפוסקים לא הביאו שיטה זו ואף כי נימא דהלכה כהמקיל בעירוב הוי אף במחיצות. אין שייך זה לענין לסמוך על דעה יחידית שלא הביאוה הפוסקים כלל. ועוד דאף התוס' בעירובין (דף כ"ג ע"א) כתבו בלשון שמא ולא בהחלט. וכן הרא"ש שם נשאר בצ"ע בזה. וכ"כ המרדכי ורי"ו וטור דהוי רק ספק. וכבר כתב הב"ח סימן שצ"ח והק"נ בפ"ב דעירובין דבאיבעיא לא אמרינן הלכה כדברי המקיל בעירוב. ובלא"ה הא כתב הרא"ש בפ"ב דעירובין סימן ד' וריב"ש סימן ת"ה דבמחיצות לא אמרינן הלכה כדברי המקיל בעירוב. ובנ"ד כיון דמבטלי מחיצתא א"כ נוגע זה למחיצות. ויש לחלק קצת וכן פסקו הטוש"ע סימן שנ"ח ס"י להלכה דגם בחצר זרעים מבטלי מחיצה. ועוד נראה דבנ"ד לא שייכא כלל סברת התו' והרא"ש. דהא סברתם מבוארת בדבריהם דזרעים מבטלים רק מחיצות קרפף שתשמישו מועט. אבל חצר ורחבה שתשמישן רבה אין הזרעים מבטלי מחיצותיהן. וזה שייך רק כשהיו החצר ורחבה מוקפות לדירה ואח"כ זרעו שם. אבל היכי שיש גינה זרועה יותר מב"ס ואינה גדורה לצד הקרפף הסמוך לה. ואח"כ עושה מהקרפף חצר. בזה ודאי הוי החצר פרוץ במלואו למקום האסור להגינה דלא שייך לומר שהזרעים אין מבטלים מחיצות החצר. דהא כבר נתבטלו המחיצות קודם שנמלך לעשות מהקרפף חצר. ועיקר ראיות התו' ורא"ש הוא מרש"י. דגבי הא דגינה והקרפף שהי' ע' אמה ושירים מטלטלין בתוכה. והוא שיהא בה שימורה ובית דירה. ופירש"י שפתח ולבסוף היקף דהוי הוקף לדירה. והקשו התוס' וכי לא ס"ל לריב"ב שמותר לטלטל בחצר יותר מב"ס. והלא כמה מבואות וחצירות היו בירושלים יתרות על ב"ס. וכי יאסור ריב"ב לטלטל בהן. ולזה הוכיחו שיש חילוק בין קרפף לחצר. וכן הוכיחו מהא דאיתא שם (דף כ"ב) דאמרו רבנן לר"י אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה שאפילו בת עשרה כורין מותר לטלטל. משמע דליכא מאן דפליג עלה. ועכצ"ל דריב"ב מודה בהנהו. ולזה כתב הרא"ש שאין ללמוד חצר ורחבה מקרפף לענין זרעים שיבטלו המחיצות וא"כ נהי דנימא שלפי שתשמישן מרובה לא יבטלו הזרעים מחיצותיהם אבל מהיכי תיתי לומר שע"י שנמלך לעשות מהקרפף חצר יהא מותר לטלטל בזרעים שאצל החצר. וגוף סברת הרא"ש ג"כ קשה לענ"ד דנהי דריב"ב ס"ל דבחצר מהני היקף לדירה אף ליתר מב"ס. ולגינה וקרפף מהני רק לב"ס. מ"מ לענין ביטול מחיצות מנ"ל לחלק בזה. דהא כיון שזרעם הוי כגינה ממש. ומנ"ל לחדש פלוגתא במה שלא נזכר בש"ס. ולדבריו יהיו זה תלוי בפלוגתא דריב"ב ורבנן. וכל כה"ג הו"ל להש"ס לפרושי (בדף כ"ד) וכדמפרש שם אליבא דר"ש ורבנן. ואף דע"כ אזיל שם לרבנן. דלריב"ב אין מועיל היקף דירה ביותר מב"ס. מ"מ הו"ל לפרושי דלרבנן חצר שאני

ולכאורה יש להביא ראיה להרא"ש. דבאמת צריך להבין לשון הש"ס (דף כ"ג ע"ב) נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור. נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר. למה ליה למימר הרי הוא כחצר. דהא סגי שהוא בחזקתו הקודמת קרפף שהוקף לדירה. ובשלמא אי נימא שיש חילוק בין קרפף לחצר. י"ל דנטע עדיף טפי דהוי כחצר. אבל ז"א דא"כ נימא שאם זרע אח"כ בין האילנות לא יבטלו המחיצות. דכיון דהוי כחצר תו לא מבטלי לה זרעים לדעת הרא"ש שהזכרנו אבל כוונת הש"ס נראה כמ"ש הריטב"א בחידושיו שדרך ליטע אילנות בחצר לטייל ולישב בצילם. ולזה קאמר הש"ס דאף שבקרפף אין מצוי כ"כ שיטעו שם אילנות. מ"מ אם נטע בו הרי הוא כחצר לענין זה. אבל לדינא אין חילוק לענין זרעים בין קרפף לחצר. ועכ"פ לענ"ד אין להעמיד על היתרו של הדב"ש שהובא בח"צ

ומ"ש הח"צ בשביל שעשוין ערוגות. ג"כ לא נראה לענ"ד. דאטו הא דאיתא בש"ס דזרעים מבטלי מחיצות. הוא דוקא כשזרועים תכופים זה אצל זה. והלא כן הדרך לזרוע מרוחקים קצת זה מזה כדי יניקה כדאיתא בשבת (דף פ"ה). וכן תנן בפ"ג דפאה מ"ג ובמ"ק (דף ד' ע"ב) שאם הזרעים רצופים עוקרים האמצעים כדי שיגדלו השאר כראוי ובא"י צריך להניח שיעור יניקה בינתים משום כלאי זרעים כדתנן בפ"ג דכלאים. ועוד דהא איתא בש"ס שנטע לא