דברי מלכיאל ד קכו

דחה דכבר חשיב שם פה לתפלה ואטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל ועוד דמציצה הוי רק תשמיש מצוה להסיר סכנה. והנה אין ת"י שו"ת מהרצ"ח הנ"ל. ודחיית הנח"א תמוה דתפלה הוא בכל מוצאות הפה אבל המציצה היא רק בשפתים. והול"ל שפתים למציצה. ומ"ש הנח"א דהוי תשמיש מצוה. ג"כ תמוה דהא להציל חבירו מסכנה היא מצוה גמורה. אבל עיקר קושית הרצ"ח תמוה דהא להציל אדם מסכנה אפשר בכל האברים בידיו וברגליו ובפיו כפי הענין. ואין המצוה תלויה בפיו. רק היא מצוה כוללת לא תעמוד על דם רעך או משום והשבותו לרבות השבת גופו

ועוד דהא גם במצוה דכתיב בהדיא לקיחה קיי"ל דשרי לקחת ע"י כלי דלקיחה ע"י דבר אחר הוי לקיחה כדאיתא בסוכה (דף ל"ז ומ"ב). ואף דבעינן שם שיהא דרך כבוד. נראה דבנ"ד הוי ג"כ דרך כבוד שהרי אינו עושה זאת מצד שממאס בהמצוה. רק כדי שתיעשה המצוה כראוי. כי הרי תכלית המציצה הוא להציל הנימול מהסכנה. ועי"ז שנמצוץ בכלי יהא בטוח יותר מסכנה וע' שבת (דף כ"ב ע"א) לענין כיסוי ומהך דסוכה יש לחלק קצת די"ל דרק היכא דסגי בלקיחה לחוד כמו גבי אתרוג שפיר מיקרי לקיחה אף ע"י דבר אחר דהא הרי הוא מחזיקו בידו. אבל היכא שצריך מעשה י"ל שצריך בידו ממש. ויתיישב בזה קושית התוס' בסוכה שם מהא דפסחים (דף נ"ז) שאסור לעבוד עבודה כשכרך ידו בשיראי. והיינו משום שצריך לעבוד עבודה. וא"כ הכא נמי הרי צריך למצוץ בפיו. ואין די בלקיחת הערלה בפיו. אבל ז"א (דבדף ל"ז) בסוכה שם מוכח דאין חילוק בזה דהא בעי הש"ס שם למידק מהזאה דשרי ע"י ד"א אף דבעינן מעשה ההזאה. ועכצ"ל דלענין המעשה פשוט דסגי ע"י ד"א כיון שעכ"פ נעשה מכחו. ורק לשון לקיחה הו"א דבעינן דוקא בידו. וקמ"ל דסגי ע"י ד"א. ובענין זה יש להאריך ואכ"מ דבנ"ד בלא"ה אין שייך סברא זו. דאי נימא דבעינן מציצה בפה א"כ אף אי נימא דשרי ע"י ד"א. מ"מ נצריכנו להחזיק אותו דבר בפיו ובהך דסוכה (דף מ"ב) שהזכרנו. עלה ברעיוני כעת בהא דקאמר שם שלקח מתחילה האתרוג שלא בכונה ואח"כ נתכוין לצאת בו. דא"כ אין כאן לקיחה לשם מצוה דהא הוא מחזיקו בידו מקודם. ולפ"ז יצטרך בכה"ג להניחו ולשוב לקחת לשם מצוה. וע' שבועות (דף י"ז) ובתוס' שם ובמכות (דף כ"א ע"ב) דשהיי' בכלאים הוי כלבישה ואכמ"ל בזה]. ובפסחים (דף קט"ו ע"ב) איתא גבי מצה ומרור כרכן בסיב ובלען לא יצא וע"ש ברש"י הטעם משום שלא היה בפיו כלל. ואין להאריך דהכא פשוט דשרי בכל גוונא דאטו כתיב בקרא מציצה בפה. ואף בש"ס לא נזכר פה. וכבר כתבנו דלשון מציצה איתא בש"ס גם על כלי. וע' יומא (דף מ"ז) דאי לא כתיב וקמץ הוי שרי לעשות כלי מדה לקומץ. וכן גבי חפניו ע"ש. ובפרט דבנ"ד אין המכונה מוצצת מעצמה רק ע"י כח האדם דאף בשחיטה שרי בכה"ג ביו"ד סי' ו' וע' בישועות יעקב ס"ס ש"ל שכתב שמותר לעשות מציצה ע"י עכו"ם או קטן. רק כיון שהמילה דחתה כבר את השבת. תו לא מהדרינן על עכו"ם. ובודאי דע"י מכונה לא גרע מע"י עכו"ם

והנה ראיתי בשו"ת בנין ציון סימן כ"ג שכתב לעשות המציצה דוקא בפה והוכיח ממ"ש הרמב"ם וש"פ שצריך שימצוץ עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים. וזה א"א רק בפה. ולענ"ד אין כאן ראיה דעכ"פ אם יש מכונה שאפשר להוציא על ידה הדם ממקומות הרחוקים שפיר דמי. ועוד כתב שם דלשון מציצה הוא רק בפה. וכבר הוכחנו דלשון מייץ בש"ס נמצא גם גבי כלים. וגם הב"צ שם לא כתב רק לאסור לדחוק ביד שהוא דחיקה ולא מציצה. אבל במכונה המוצצת י"ל דמודה דשרי. ובסי' כ"ד הביא שם בשם הח"ס שהתיר למצוץ ע"י ספוג. והנה אף שבמה שחלק עליו הב"צ שם שאין לעשות בספוג דהוי רק דחיקה ולא מציצה. צדקו דבריו דמוצצין תנן ולא דוחקין. אבל עכ"פ שמענו שאין קפידא לעשות דוקא בפה היכא דאפשר למצוץ ע"י מכונה ובזה גם הב"צ מודה דשרי. וזולת זה מה שהאריך הב"צ שם נגד דעת הרוצים לבטל המציצה לגמרי. דבריו אמיתים וברורים וחלילה לבטל דין המפורש בש"ס. והאומר כן צריך בדיקה אחריו. [וראיתי בב"צ שם שהביא דברי ההפלאה בכתובות (דף ה') שהקשה דאפשר תיקון דמילה הוי משום מפרק את הדם וכדאמרינן דאומנא דלא מייץ סכנתא הוא. הרי שעלה על דעתו דקרא קאי על מציצה. ובמחכ"ת כוונת ההפלאה שם דבמילה עצמה הוי מפרק שמפרק הדם כמו בכל חובל יעו"ש לשונו שמוכח כן. ומייתי שם ממציצה רק לענין דזה הוי תיקון מה שמוציא הדם. ואף שהתיקון הוא רק כשכבר נימול. מ"מ כיון שמצוה למול. הרי באה המילה ותיקון הוצאת הדם בבת אחת ופסיק רישא הוא. אכן הישוע"י סימן ש"ל והנח"א בה' מילה הקשו באמת כן על המציצה ע"ש. ולא ראו דברי ההפלאה בזה וראיתי מי שכתב שהב"י כתב בשם אבודרהם דמציצה הוי דוקא בפה. ולא נמצא זה. ורק כתבו שם שירחוץ פיו קודם הברכה לפי שמלוכלך בדם מילה. והיינו לפי מנהגינו למצוץ בפה

וראיתי מובא בדברי כבודו מחלוקת בין הרופאים אם יש חשש סכנה במציצה בפה או לא. והנה אין לנו חלק בחכמה זו להכריע ביניהם. אבל עכ"פ יש מקום לזה היכי שאפשר באופן אחר. ולזה אם המכונה שהמציאו מוצצת להוציא הדם ממקומות הרחוקים וכמו שצייר כבודו. לדעתי מותר למצוץ ע"י המכונה וכמש"ל כדי שלא ליכנס בספק סכנה שאפשר להיות ע"י פה המוצץ. ובפרט בעתים הללו אשר בעוה"ר ימצאון אנשים שימנעו מלמול בניהם בשביל זה שרופאים אומרים שהמציצה בפה הוא סכנה. ונהי דלבטל המציצה לגמרי יפה כתב בשו"ת מהר"מ שיק שיותר טוב שלא למול כלל מלמול ולא למצוץ. כי אין לנו לתת יד לפושעים לקיים מצות לחצאין ולעשות ביד רמה נגד המפורש בש"ס. אבל למצוץ בכלי אין לאסור והנה ודאי שחלילה לשנות מנהג ישראל למצוץ בפה כיון שיש לזה יסוד ע"פ קבלה. ורק יזהרו שהמוצץ יהי' איש בריא ושירחץ פיו קודם המציצה ביי"ש. ורק שיהיה יי"ש נקי בלי תערובות. ולא היי"ש הנעשה משערלאק. כי זה דבר מסוכן כידוע לבקיאים אבל במקום שהחלו להתרופף עמודי התורה. והמתחדשים חפצים למצוא תואנה לבטל איזה מצוה. אפשר להתיר למצוץ בכלי כדי שלא יבואו לבטל לגמרי את המציצה. והיינו כשהכלי מוצצת כדין וכמש"ל

סימן פח

ע"ד מ"ש התוס' ונ"י פרק החולץ דלהכי אין מעכב הרצאת דמים וכן מומחים בגר משום דכתיב לדורותיכם. והקשיתי בחיבורי ח"ב סימן ע"ז דהא אין זה מוכרח שיחרב הביהמ"ק וא"כ היכי יליף לה מלדורותיכם. והעיר אחד דהא כתב הנ"י שם במקומו הטעם דהקב"ה יודע עתידות והיה גלוי לפניו שיחרב בהמ"ק ובכ"ז כתוב בתורה לדורותיכם. אלמא שאין מעכב הרצאת דמים ומומחים. והנה בודאי לא נעלם ממני דבר האמור במקומו וזכורני שכתבתי זה בעת שלמדתי יבמות עם הרי"ף ונ"י אבל כוונתי פשוטה דכיון שהבחירה ביד האדם אם לחטוא או לא כדאיתא בנדה (דף ט"ז) דצדיק ורשע לא קאמר דהכל ביד"ש חוץ מיראת שמים. א"כ אין שייך ללמוד מזה דין. די"ל דקרא נאמר כפי חזקת כשרות של ישראל שלא יחטאו ולא יחרב הביהמ"ק. ועוד דהא מצינו בע"ז (דף ה') שפרשת יבמין ונחלות נאמרו על תנאי אם יחטאו. וא"כ י"ל הכא ג"כ שנאמר לדורותיכם על תנאי אם לא יחטאו ועוד דא"כ קשה דהא גבי נסכים ועומר ושתי הלחם כתיב ג"כ לדורותיכם ונימא שנהיה מחויבים להקריבם בזה"ז דהא הקב"ה יודע מה שעתיד להיות ובכ"ז כתיב לדורותיכם. ועכצ"ל הכוונה דקרא כתיב באופן אם לא יחטאו וכמש"ל. וא"כ ה"ה הכא הכוונה כן וע' בנו"ב