דברי מלכיאל ד קכג

שמזמין השערות להקיפן. ולפ"ז גם בנ"ד הלא ההכרח שהסנדק יחזיק רגלי התינוק ויטה את הגיד לצד המוהל. וא"כ הרי הוא מסייע לגוף מצות מילה. וכאלו עשו שניהם

ואף שיש לחלק דגבי ניקף ילפינן מקרא דלא תקיפו דאחד המקיף ואחד הניקף כפירש"י במכות שם וע' חיבורי ח"ב סי' קל"ח בזה. ורק כי היכי דליהוי לאו שיש בו מעשה מוקי לה כשמסייע קצת כשהזמין שערו וכדומה. אבל בעלמא הוי כה"ג מסייע שאין בו ממש כדאיתא בשבת (דף צ"ג) דהא הוי זה יכול וזה אינו יכול יעו"ש. וכן איתא בביצה (דף כ"ב) דמסייע אין בו ממש. אכן בכ"ז נראה דמיקרי שיש לו חלק במעשה המצוה כיון דמ"מ הוא עושה סיוע גדול בזה. ועוד דרוב פעמים א"א למול אם לא יחזיק אחד את התינוק ויגביה מלמטה בידו את הכיס והגיד וכגון אם הגיד קצר ונופל בכיס וכדומה. ואף שאפשר שהמוהל יגביה בידו אחת ובידו השנית ימול. מ"מ כמו שהוא עכשיו שאינו מגביה בעצמו הרי אינו יכול. וכ"כ התו' בשבת (דף צ"ג) ד"ה א"מ ע"ש. ומיקרי זה אינו יכול וזה אינו יכול דקיי"ל בשבת (דף צ"ג) דשניהם חייבים דהוי כאלו כל אחד עושה כל המעשה וא"צ שיעור לכל אחד ואחד ע"ש. וע' נה"כ סי' קצ"ח שכתב ג"כ דסברא דמסייע לא שייכא רק בניקף. ובח"ל סי' פ"ב כתב ליישב דברי הט"ז דגם בשאר דברים יש איסור במסייע. ודבריו צ"ע שם. ובמק"א הארכתי בע"ה אי שייך דין זה גם בשאר מצות ואכ"מ. ולפ"ז מ"ש הרמ"א בסי' רס"ה סי"א שיש למנוע שלא תהי אשה סנדקת משום פריצות. והוא ממהרי"ל ה' מילה. לפמש"ל י"ל הטעם בפשיטות כמ"ש הרמ"א ר"ס רס"ד. שאשה לא תמול. וא"ל דמהני טעם דפריצות היכא שבהכרח אשה מלה שאין שם מוהל אחר רק אשה. דבאופן זה נראה דתו ליכא פריצות אם גם הסנדקת תהא אשה. וצ"ל שכתב הטעם אף להמתירים לאשה למול]. ונראה דהוי כעושה מעשה בגוף המילה כעין הא דאיתא בחולין (דף ט"ז) שאם מוליך הצואר על הסכין מיקרי ג"כ שחיטה. וה"ה הכא המוהל מוליך הסכין על הערלה. והסנדק דוחק את הערלה על הסכין ועושה קצת פעולה בגוף המילה והא דמילה דוחה שבת י"ל דלא מיקרי שנים שעשו לפי דהא לעשות חבורה יכול המוהל לבדו. וגם י"ל דאיירי בגוונא שהסנדק אינו מסייע כ"כ והוי זה יכול וזה אינו יכול דהוי הסנדק מסייע שאין בו ממש וכמש"ל. ויש להאריך בזה ואכ"מ. אחר כותבי מצאתי בח"ס חא"ח סי' קנ"ט שכתב ג"כ כעין סברא שכתבתי שהסנדק עושה ב' מצות שמחזיק התינוק וגם נטפל למצות מילה ולזה הוא קודם למוהל. וזה חסר תבלין דמה שייך נטפל כיון שאינו עושה מאומה בגוף המצוה. ואיך אפשר שההכנה תהא דומה לגוף המצוה. אבל לפמ"ש א"ש שיש לו חלק בגוף המילה ושמחתי שעכ"פ כוונתי לדבריו הק' בסברא שהסנדק עושה ב' מצות

עכ"פ שמענו שהסנדק עושה שתי מצות. מצות סנדקי שהפליגו חז"ל בשבח המצוה. וגם משתתף בגוף המילה. ולזה הוא קודם להמוהל ולאבי הבן שהם עושים רק מצוה אחת וכ"כ התו' בברכות (דף י"ט ע"ב) ד"ה אמרת שמי שיש בו שתי קדושות גדול ממי שיש לו רק קדושה אחת. ולפ"ז ראוי לנהוג שאבי הבן יהא סנדק דהא באמת מוטל עליו מצות מילה. ויש פוסקים שכתבו שאסור לעשות שליח למול אם הוא יכול למול וע' קצה"ח סי' שפ"ב ובחיבורי ח"א סי' ו' בזה. וא"כ כיון שסנדק הוי ג"כ חלק מגוף מעשה המילה. לזה אף שאינו יכול למול בעצמו. מ"מ מחויב להיות סנדקי ולעשות כל מה שאפשר לו לעשות במעשה המילה ואקצר] ולזה נהגו שהסנדקי מברך להכניסו כשאין האב לפי שהוא עושה רוב המצוה. וכמו שהאב מוסר בנו למול. כן הסנדק מזמין הילד למולו. [ואני נוהג כשאני בעצמי מוהל והאב אינו בביתו. אני מברך גם ברכת להכניסו ולא הסנדק. באשר כי מעיקר הדין מוטל החיוב על ב"ד למול כשאין שם האב כמש"ל ואכמ"ל בזה]. ולזה נקרא הסנדק בעל ברית שהוא מזמין הילד למולו כמו האב

וכיון שבארנו שלהסנדק יש חלק בגוף מעשה המילה. והרי מפורש בש"ס ופוסקים סי' רס"ד שעכו"ם אסור למול. א"כ פשוט שאסור לעשות עכו"ם לסנדק. ויש בזה פסול בגוף המילה. דהא עכו"ם שמל פסק הרמ"א סי' רס"ד שצריך לחזור ולהטיף דם ברית. ולזה אסור להמוהל למול כשהעכו"ם סנדק. ויש לחוש לברכה לבטלה כיון שאין עושה המצוה כהוגן. והמוהל שיעבור על זה יהא אסור לעסוק עוד במצות מילה וכמש"ל דהוי מומר לערלות

וע"ד המציצה. הנה זה מפורש בש"ס בשבת (דף קל"ג ע"ב) האי אומנא דלא מייץ מעברינן ליה. ומה שהמתחדשים אומרים שנשתנה הטבע ואנו רואים כי עכשיו אין סכנה כשלא ימצצו הדם. הנה בתשובה הארכתי בע"ה לברר שגם בימי חז"ל לא חשבו זה לסכנה גמורה. ורק משום חשש סכנה תיקנו למצוץ. והיו גם אז קלי הדעת שהקילו בתקנה זו מפני שראו אשר רוב פעמים אין סכנה בזה. לזה אמרו דמעברינן ליה בשביל שעבר על תקנת חז"ל. והוא מוכרח דלכאורה קשה מאי קמ"ל ר"פ הא בלא"ה קיי"ל בב"מ (דף ק"ט) דאומנא שעשה שלא כהוגן מסלקין אותו ופירש"י מוהל ע"ש וע' רש"י ב"ב (דף כ"א). וגם מה קאמר שם דומיא דאיספלנית וכמון דהוי סכנתא. הא פשוט שאם אינו מוצץ הוי סכנה לילד. ועכצ"ל שגם בימיהם לא היתה הסכנה ברורה. רק חשש ומיעוט. ובכ"ז תיקנו לחוש למיעוט בספק נפשות. ולזה הוצרכו ללמדה מאיספלנית וכמון שטעם מציצה הוא משום חשש סכנה. וחידש ר"פ דמעברינן אם לא מצץ. ואף דלא הוי פסידא דלא הדר והרי לפנינו שלא הזיק להתינוק. בכ"ז הרי הוא עבריין שעבר על תקנת חכמים וכבר האריך בזה בשו"ת מהר"מ שיק סימן רמ"ד שחלילה לבטל המציצה. וזה מקרוב יצאו הרבה מערערים על המציצה בפה כי יש אנשים חולים ויוכלו להזיק להנימול, ויש שתקנו למצוץ הדם ע"י מכונה. והארכתי בזה במק"א שאין למחות ביד הנוהגים כן. באשר כי באמת נמצאים אנשים שיש להם חולי. ומי מבחין בשעת המילה, וגם כי יש לחוש שקלי הדעת יפרצו עי"ז להקל בגוף מצות מילה. וגם כי בש"ס לא נזכר מציצה בפה. אבל שלא למצוץ כלל רק לקנח הדם. חלילה להרים יד לבטל תקנת חז"ל. וכל העובר ע"ז יש לחוש שמינות נזרקה בו לפקפק בדברי חז"ל. ולזאת לדעתי ראוי להשיג את המכונה ולהנהיג שם למצוץ ע"י המכונה. או שהרופא יבדוק את המוהל או את איש אחר המוצץ ויראה שהוא איש בריא ולא יזיק להנימול במציצתו. ואם לפי הענין א"א לעשות אחת משתי אלה. אולי יפה עשה הדר"ג שהעלים עין מזה עד כה אחרי שעכ"פ נעשתה גוף מצות המילה כהוגן

עד כה בררנו בדרך כלל בנוגע לכל הפרטים שהזכרנו ועתה נדבר בנוגע להאיש הלז המסית לדחות המילה על יום אידם. ומל הבנים על ברכי עכו"ם. ואינו מוצץ כלל רק מקנח במוך עם קארבאל. ואף כאשר הוזהר על אלה מהדר"ג עודנו עומד במרדו. הנה פשוט שהוא אסור להיות מוהל. ויש לו דין מומר לערלות שהוא פסול למילה כמפורש בשו"ע סי' רס"ד. וכמש"ל שאם הוא מומר לפרט אחד מהמצוה הרי הוא כמומר לכל המצוה וכמבואר בחיבורי ח"ב סי' א' ולזה אסור לקחת אותו למול. רק אם יקבל דברי חבירות בפני הדר"ג ובית דינו ויתחרט על העבר כפי שיסדר לו הדר"ג. אזי הרשות ביד הדר"ג להתיר לו לעסוק במצות מילה. והמילות שהוא מל. יש לחוש שיצטרכו להטיף שנית דם ברית וכמו שבארנו

סימן פז

ע"ד אשר חפץ כבודו לדעת דעתי בדבר המכונה שהמציאו למצוץ בה דמי המילה למען לא יצטרכו למצוץ בפה אשר דעת הרופאים שאפשר שיזיק זה להנימול אם המוצץ יש לו איזו