דברי מלכיאל ד קכא

שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן. ומכ"ש בדבר גדול כזה ובקום עשה שייעץ את הרבים לעשות דבר שיביא שואה ח"ו על כל אנשי העיר

ואף אם היו שני עדים מעידים שהרב ז"ל צוה כן. בכ"ז אין מחויבים הצבור לשמוע בקולו בדבר כזה. דאף אב שמצוה לעבור על ד"ת מפורש בב"מ (דף ל"ב) ובקדושין (דף ל"ב) שאסור לשמוע בקולו. ומכ"ש רב שצוה לעבור על ד"ת. והא דקיי"ל מצוה לשמוע דברי חכמים הוא רק כשמצוה לעשות גדר וסייג למצוה. אבל לא לדבר עבירה ח"ו. וכן בהא דקיי"ל מצוה לקיים דברי המת כתב הרמב"ם בפ"ט מהזו"מ שבמקום איסור אין מצוה לקיים דבריו. ולזה אף אם כנים הדברים אסור לשמוע לדבריו וגם כי יש לנו לדונו לכף זכות שאפשר לא ידע את רוע מעשיו ואולי רימה אותו באיזה דברים. ומאהבת אב לבנו וחתנו כבנו. האמין לדבריו ולא התבונן בדרכיו. ואילו היה יודע כל כך כפי שיודעים אחרים. בודאי לא היה מבקש את זאת

וכן מצד ירושה אין שייך לדון בזה דאף לשיטת הפוסקים הסוברים שיש ברבנות דין ירושה ושגם בחתנו יש דין זה בכ"ז הא קיי"ל דבעינן שיהא עכ"פ ממלא מקומו ביראת חטא כדאיתא בכתובות (דף ק"ג). אבל לא להקים למורה איש אשר אין בו יראת שמים ומלעיג על דברי חז"ל ומחנך בניו לפרוק עול תורה ולחלל שבת ולאכול טריפות. וגם כי הוא בעצמו לא הניח תפלין זמן כביר ולא עשה סוכה כמה שנים. אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה אשר לאיש כזה יקראו רב. וכ"כ הרמב"ם פ"א מה' מלכים ה"ז. והוא שיהא הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו. וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינוין שבישראל. וכ"כ בפ"ד מה' כה"מ ה"כ רק שם הלשון אינו מדוקדק כ"כ שכתב שיהא ממלא מקומו בחכמה או ביראה אע"פ שאין כמותו בחכמה. דמשמע דסגי חכמה בלא יראה. וז"א וכמ"ש בה' מלכים. ונראה שהוא ט"ס וצ"ל בחכמה וביראה או ביראה אע"פ שאינו כמותו בחכמה. וזה מתאים ללשונו בה' מלכים. ונראה שהוצרך לכתוב שיהא ממלא בחכמה וביראה. דהיכא דיש לו שני בנים תאומים אחד ממלא בחכמה ויראה. ואחד ביראה לחוד. מעמידין את הממלא בחכמה וביראה. אבל אם אחד מהם גדול בשנים הוא קודם אף שאין ממלא רק ביראה כדאיתא בכתובות (דף ק"ג). והרמב"ם שם סמך על מש"ש מקודם שהבן הגדול קודם לקטן ע"ש. עכ"פ חזינן שאם אין בו יראת שמים בטלה דין ירושתו אף אם הוא חכם גדול. וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' ת"ת ובש"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ח שאם הרב אינו הולך בדרך טובה אף שחכם גדול הוא אין למדין הימנו וע"ש בש"ך ואכמ"ל ואף אותם שכבר חתמו על כתב שלו. חלילה להם לקבלו לרב כי הכתב אין בו ממש וחתימתם בטילה. וקשר רשעים אינו מן המנין. וגם בירבעם איתא בפ' חלק שחתמו לו כתב שיעבדו ע"ז ובכ"ז צווחו הנביאים שלא יעבדו עכו"ם. וחלילה לומר שהכתב יועיל להתחייב לעשות נגד דיני התורה אשר כבר אנחנו מושבעים ועומדים מהר סיני לקיימם ולשמרם כאישון עינינו וזה כל חיינו

לזאת אחי ורעי אל נא תרעו וחלילה לכם לקחת איש כזה לרב ומורה. וגוזרים אנחנו על כל איש מישראל שבעירם בכח התורה הקדושה שלא להשתתף בדבר הרע הזה להקימו לרב להם ולהעמיד אשרה אצל המזבח ומכשול ואבן נגף להרבים. ואף אם יהיה ראוי לכך אסור לעשות בשביל זה מחלוקת בעיר אחרי אשר הרבים בחרו להם רב גדול אחד וצדיק מתנהג ביראת ה' ככל ת"ח הקדושים בישראל מאז ומעולם. ואף אם רק מקצת מזה אמת. די בזה להתרחק מכיעור כזה. ולמה לכם להבעיר אש זרה בעירכם אשר תכלה את נפשכם ואת נפש בניכם עד היסוד. ואני מובטח אשר כל איש אשר לא כבה עדיין בלבו זיק יהדות ישמע לדברינו. ולא ישית ידו את פושעים. וכל העובר על דברינו. תרבץ בו האלה הכתובה בתורה. ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. ודרשו בירושלמי על מי שאינו מקים את דת היהדות על מכונה. ומכ"ש מי שמסייע להעמיד איש כזה אשר בסיבתו יהרסו כל דיני התורה. כי העם ילמדו ממעשיו וכל השומע לדברינו תבוא עליו ברכת טוב. וכ"ז אם כנים הדברים אשר כתבו. אבל אם שקר הדבר אזי ממילא מובן כי דברי אין להם מקום

סימן פו כבוד הרב הגאון וכו' מו"ה יצחק אייזיק ג"י טויבעש אבד"ק בוקארעשט יע"א

הגיעני קונטרסו היקר נקם ברית וראיתי האמור בו והשתוממתי לקול השמועה אשר בעיר ואם בישראל יהי כדבר הזה שיזלזלו במצות מילה הקדושה לעשותה שלא בזמנה בשביל שיהיו הרבה קרואים לסעודה כשתהי המילה ביום אידם. וכן אשר נוצרים יכבדו להיות סנדקי. ונמצא שם מוהל אשר הוא מל הילדים על ברכי נוצרי וגם מסית לדחות המילה ליום אידם כדי להרבות שכרו. וכבר אזר הדר"ג חלציו לעמוד בפרץ אבל המוהל הלז איננו שומע בקול מורים. ולא על המוהל הזה אני תמה. כי הלא בעוה"ר נמצאים הרבה רשעים בעולם העוברים על עבירות חמורות למען בצוע בצע. אבל אני תמה על קהל אחב"י בעירו אשר לא יחזיקו בידי הדר"ג לבער את הרע הזה מקרבם שלא יעסוק עוד במצות מילה. ואיך אפשר להניח איש בזוי כזה לעסוק במצות מילה שהוא מזלזל בה. והלא מצות מילה בשמיני דוחה שבת. והוא דוחה אותה בשביל כסף נמאס. ואף על המוהל שמקבל שכר איתא בשו"ע סי' רס"א שהוא מגונה ושכופין אותו שימול בלא שכר והדורש שכר אינו מזרעו של אאע"ה ע"ש. ואף שבעתים הללו יש הרבה מקומות שמקבלים שכר בשביל דוחק הפרנסה ושיהי לבו פנוי לעשות מלאכת הקודש באמונה. אבל חלילה חולין לעשות מדחה בגוף המצוה הקדושה בשביל בצע כסף. ואיש כזה נפשו מטומאה. וחלילה להניחו לגשת על הקודש לעסוק במצוה זו

והנה הדר"ג התעורר על שלשה פשעיו. א'. אשר מסית לדחות המילה ליום אידם שהעם פנוים ממלאכתם וירבו הקרואים למען הרבות הכנסתו. ב'. שהוא מל ילדים כשהסנדק הוא נוצרי. ג'. שמבטל מצות מציצה לגמרי. רק מקנח הדם במוך טבול בקארבאל. והן על אחת מאלה תסמרנה שערות השומע אף כי על כולם יחד, ואף שאין דרוש לזה אריכות. וגם כי אם נאריך בפלפולים יאמר האיש הזה שהחמרנו עליו רק ע"פ פלפול. בכ"ז אבאר בקוצר יסוד כל פרט ופרט בזה

א) ע"ד שדוחים המילה מיום השמיני ליום אחר כדי שתהי המילה ביום אידם וירבו הקרואים. הרי הוא מקרא מפורש ביום השמיני ימול. ודוחה שבת. ואיך יעלה על לב איש ישראל לדחותה בשביל ריבוי קרואים או הכנסת המוהל והמילדות. אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. ולשמחה מה זו עושה. הלא כל עיקר השמחה שעושים ביום המילה הוא בשביל שזכו לקיים המצוה כתיקונה וכדאיתא בשבת (דף ק"ל) שקבלו עליהם ישראל מצוה זו בשמחה מדכתיב שש אנכי על אמרתך. וכתבו התוס' שם דהיינו מצות מילה שנעשתה בשמיני והביאו שם מקרא דעל השמינית ומקרא דביום הגמל ע"ש. והשוטים הללו דוחים את המצוה כדי להרבות בסעודה ושמחה. וביותר שדוחים אותה ליום אידם כדי לשמוח ביום אידם אשר החמירו בזה חז"ל ביבמות (דף ס"ג). וכמ"ש גם הדר"ג. ועוד יש לדון בזה עפמ"ש קצת פוסקים שעל האב מוטל מצות מילת בנו רק ביום השמיני ולא אח"כ ע' במחה"ש סי' תמ"ד ועוד אחרונים. וא"כ כשדוחה המילה מיום השמיני במזיד. הרי נתבטלה מהאב לגמרי מצוה זו ומוטלת עליו כמו שמוטל על כל אחד מישראל. ואכמ"ל בזה כי די לנו מה שמבטלים