דברי מלכיאל ד קיח

שבישראל. אבל פשוט שצריך להיות ראוי לאותו המינוי שרוצה להתמנות. ודאיתא בסוף הוריות שכל ישראל ראוים למלוך. הכוונה אותם שהם בני דעת ויכולים להתלמד טכסיסי מלכות

ועפ"ז נראה ליישב הא דאיתא בהוריות (דף י"ג ע"ב) שר"מ ור"נ אמרו שכשיבררו שרשב"ג אינו בקי בעוקצין יורידוהו מנשיאותו משום דדרשינן מי ימלל גבורות ד' מי שיכול לספר כל תהלתו. וקשה דהא אף לכתחילה קיי"ל בכתובות (דף ק"ג) שממנין בנו אף שאינו ממלא מקום אביו בחכמה. רק ביראת חטא לחוד. ומכ"ש כשכבר מינוהו שאין מורידין בקודש אף כשנמצא גדול ממנו וכמ"ש הריב"ש סימן רע"א ובשו"ע ס"ס רמ"ה. ורשב"ג נתמנה במקום אביו ר"ג. ועכצ"ל כמש"ל דכיון שהנשיא צריך שיהא ראש ישיבה ללמד תורה ברבים כדאיתא בסנהדרין (דף ה'). לזה בע"כ צריך שיהא חכם ובקי בכל מקצועות התורה. רק א"צ שיהא ממלא מקום אביו לגמרי בחריפות. ולזה חשבו ר"מ ור"נ שכשיבררו שרשב"ג אינו בקי בעוקצין יעבירוהו מנשיאותו. וראיתי בבאר שבע בהוריות (דף י"ג) שהקשה הא משמע שהנשיא הוא היה גם ראש ישיבה. ולמה אמר רבי בכתובות (דף ק"ג) שר"ג בנו נשיא ורחב"ח ישב בראש ופירש"י ראש הישיבה. ותירץ דלפי שר"ג לא היה ממלא מקומו בחכמה כדאיתא התם. לזה מינה את רחב"ח לראש ישיבה. ולענ"ד ז"א דבש"ס סנהדרין (דף ה') משמע שעיקר הנשיאות היתה ללמד תורה ברבים. ואיך אפשר שימסור הדבר לאחר. ועוד דהא משמע שם שר"ש בנו היה ממלא מקומו בתורה וא"כ למה לא מינה את ר"ש בנו לראש ישיבה. אבל באמת נראה דאף שהנשיא היה מלמד תורה ברבים. בכ"ז היה גם ראש ישיבה כי הנשיא היה טרוד כמה פעמים במילי דציבורא. וכדאיתא בחולין (דף מ"ט ע"א) וברכות (דף נ"ז ע"א) אשר בזמן האמוראים היו ראשי כלה לבד הראש ישיבה וברש"י שם נתבאר החילוק ביניהם וע' ב"ב (דף כ"ב ע"א). וכן מצינו שהיו ראשי ישיבות לבד הנשיא כמו ר"ע שהי' לו כמה תלמידים וכן ר"מ ור"י ע' קדושין (דף נ"ב ע"ב) וכן ר"א ור' יהושע. ונראה שהנשיא היה ראש להישיבה הכוללת לכל גדולי ישראל שבא"י. וכל גדול היתה לו ישיבה לעצמו מתלמידיו. ואכמ"ל בזה. עכ"פ ודאי שר"ג בנו של רבי היה ג"כ מלמד תורה ברבים. ולפה"נ היה ר"ג יושב בראש הישיבה בחיי רבי. ועתה כשמינהו נשיא מינה את רחב"ח שישב בראש ולבנו ר"ש היה זה פחיתות. ובזה מיושב לשון ישב בראש ולא אמר שיהא ריש מתיבתא. אבל הכוונה שראש ישיבה היה הנשיא. רק השני היה יושב בראש הישיבה. ועפ"ז מבואר ג"כ הא דאיתא בפסחים (דף ס"ו) שבני בתורה מסרו את הנשיאות להלל בשביל שידע מה שנעלם מהם. והיינו כמש"ל שהנשיא צריך שיהא בקי בהלכות ובכ"ז חשיב לה בסוף הוריות ענוה מהם בשביל שהם בעצמם עשו כן ולא המתינו עד שידרוש הציבור את זאת. ועוד דכיון שלמדו דין זה מהלל שוב היו יכולים להשאר בנשיאותם. (ופשוט שזה שייך רק בנשיאות שבימי חז"ל. אבל בזה"ז לענין רבנות סגי כשלמד פוסקים ויודע להורות כהלכה. כי רוב הרבנים בזה"ז אינם בקיאים בכל חלקי הש"ע ובש"ס]

ולפ"ז נראה דהיכא שהבן היורש את מינוי אביו מוסכם שהוא ראוי למינוי זה. אזי אסור למנות אחר. אכן אם יש חילוקי דיעות בזה. ויש רבים שאומרים שאינו ראוי לכך מצד מדותיו וכדומה. אזי אזלינן בתר רוב דיעות בזה. והציבור הם בזה כדיינים. וצריכים להגיד דעתם לשם שמים כמבואר בתשובת מיימוני והובא להלכה בח"מ סי' קס"ג. ואם יש אנשים בין הציבור שידוע שאינם מבינים להעריך ענין כזה ואומרים רק כפי העולה על לבם כבר בארתי בס"ד בחיבורי ח"א סי' ל"ה שאין לצרף דעתם. והדרך היותר נכונה בענין כזה להביא איזה רבנים מעיירות אחרות והם ישקלו הדבר במאזני שכלם כראוי בצירוף דעת איזה ת"ח ויראי ד' מיושבי העיר שידעו שמגידים לש"ש בלי שום כוונה צדדית. ולזה קיי"ל שאם יש מחלוקת על היורש והיינו שיש אומרים שאינו ראוי לכך. אזי אף שמתקבל ע"י הכרעת דעת הרוב או ע"י הכרעת ב"ד או ע"פ נביא בזמן הבית. בכ"ז צריך משיחה. לפי דהוי כמינוי חדש ולא מצד ירושה

ובאשר ע"פ דברינו יוכלו בעלי מחלוקת להרוס כל דיני ירושה ברבנות. כי יאמרו שאינו יכול להורות כראוי וכדומה. וא"כ צריך שיסכימו עליו הרוב. ונפל פותא בבירא לזה דעתי לנהוג כשיזדמן ענין כזה יביאו איזה רבנים יראי ד' שאינם נוגעים בדבר. ואם יסכימו שיכול להורות כראוי. והוא ירא שמים ובעל מדות טובות. אזי יש לו דין ירושה וכמש"ל

ובזה מבואר הא דאיתא ריש ר"ה גבי מלך בן מלך דאימני עליה. וקשה למה צריך מנין הלא ירושה היא וזוכה בה מאליו וכדאיתא בב"ב (דף קמ"א ע"ב) שירושה באה מאליה. אבל לפמ"ש א"ש שצריך להמנות ולהתיישב אם הוא ראוי לכך כנ"ל. ובזה מיושב הא דאמרינן שיואש נמשח מפני מחלקותה של עתליה. וקשה טובא מה שייך לשים לב למחלוקתה שהיתה עובדת עכו"ם והרגה כל זרע בית דוד. והרי המיתוה. ובודאי המיתה יהוידע בדין. אבל הכוונה שהמחזיקים בידה אמרו שיואש אינו ראוי להיות מלך אף כשיגדל. וכן ביהואחז היו קצת אומרים שגם יהויקים ראוי למלוך. והוא קודם בשביל שגדול ממנו בשנים. ובזה מיושב מה שקשה בהוריות שם דפריך איך משחו את יהוא מפני מחלוקת יורם. הא אין מושחין מלכי ישראל. ומעלו בשמן המשחה. ומשני שמשחוהו באפרסמא דכיא. ועל הא דיהואחז נמשח מפני יהויקים מקשה הש"ס ומי הוי שמן המשחה הא כבר נגנז אז. ומשני באפרסמא דכיא. וקשה ל"ל מקשה ג"כ משום מחלוקתו של יהויקים נמעול בשמן המשחה. וגם כי היה לו להקשות כן על הא דשלמה ועל יואש. והקשה רק על יהואחז מצד שאז נגנז השמן. אבל לפמ"ש א"ש דבאמת בכל הני צריך מן הדין משיחה כיון שהיו חילוקי דיעות אם הם ראוים. הוי כקבלה חדשה וצריך משיחה מה"ת. אך על יהוא הקשה דמלכי ישראל אין נמשחין אף המלך הראשון. ונראה שלזה צוה הקב"ה שיהושע ינהיג את העם לפי שהוא היה ראוי לזה יותר. וגם כי כל ישראל כבר הכירו אותו כששימש לפני מרע"ה והיו כרוכים אחריו וידע כי אח"כ לא יהיו מרוצים ברוב דיעות שבנו של מרע"ה ינהיג אותם ויוגרם מחלוקת עי"ז

ועפ"ז נתיישב לי מה שמצינו בש"ס שרב הונא ורב יהודה ורב חסדא ורבה ורבא היו ראשי ישיבות. ולא מינו את בניהם אחריהם אף שהיו לכולם בנים אמוראים כמבואר בש"ס. ואיתא בגיטין (דף ס' ע"ב) שאחר רב יהודה נתמנה רבה ואחריו רב יוסף ואחריו אביי ואחריו רבא ע"ש ברש"י. אף דרב יהודה היה לו בן רב יצחק שהיה גדול בתורה כדאיתא בפסחים (דף ק"ד ע"ב) ועוד בנים. ורבה היה לו ג"כ בנים רבא בריה דרבה ועוד. וכן אביי היו לו בנים רב ביבי ועוד כידוע. אבל לפמ"ש א"ש דאפשר ראו אז שאינם ראוים להנהיג הישיבה בשביל איזה טעם. וכן מצינו בסוף הוריות דאיבעיא להו סיני ועוקר הרים מאן עדיף ופשטו להו דסיני עדיף. והיינו כדאיתא שם (די"ג ע"ב) גבי רשב"ג דבעינן שישמיע כל תהלתו. וכמש"ל שצריך להיות בקי. ושם איתא דרשב"ג ורבנן פליגי בזה. וי"ל דרשב"ג ס"ל דעוקר הרים עדיף. ולזה לא הקפיד להיות בקי אף בעוקצין דאזיל לשיטתו בזה. ובכ"ז ר"מ ור"נ חשבו שיעבירוהו עי"ז משום דהלכה כרבנן דהלכה כרבים לגבי יחיד. והא דלא קאמר הש"ס תסתיים דרשב"ג אמר עוקר הרים עדיף. י"ל כמ"ש התוס' במ"ק (דף ג' ע"ב) ד"ה ר"א דהיכי שהדבר מפורש אין הש"ס אומר תסתיים. והכא הוי ג"כ כמפורש

עוד נראה בענין זה שאם אירע להנשיא אונס והוצרכו למנות אחר לפי שעה. דאז אין מורידין אותו עוד לגמרי. וכדקיי"ל גבי כה"ג שנתמנה בעת שאירע לכה"ג קרי. ואף שהראשון חוזר למינויו. ושניהם אין מנהיגים יחד כמש"ל. בכ"ז אחר מות הנשיא ממנים את זה שנתמנה לפי שעה אף שעתה יש לו בן ממלא מקומו ומקור לזה נראה מהא דאיתא ביומא (דף י"ג) שאם מת הכה"ג מתמנה זה שנתמנה לפי שעה. וכ"פ הרמב"ם. וזה ודאי אף