דברי מלכיאל ד קיז

עכ"פ נראה ברור שגם המינוי שע"פ כח התורה יש לו ג"כ דין ירושה

וירושה זו אינו דוקא לבנים רק לכל הראוי ליורשו וכמפורש בתוספתא פ"ב דשקלים וברמב"ם פ"א מה' מלכים שכל הקודם לנחלה קודם לירושה זו. ובתוספתא שם מפורש דגם אח בכלל זה. וצ"ל דאע"ג דבקרא לא כתיב רק בניו. מ"מ כיון דאתינן עלה משום ירושה. א"כ יש בה כל דין ירושה. ואפשר ילפינן לה מקרא ובניו אחריו. דאח מיקרי אחר כדאיתא בקדושין (דף י"ז ע"ב) וע' תוס' שם (דף י"ג ע"ב) ד"ה חדא, ובנ"ד י"ל דלגבי בן מיקרי אח אחריו. אך קשה לחדש דרשה מדעתינו. ואם יש לו בנים והם אינם ראויים לזה כגון שאינו ממלא מקומו ביראת חטא וכדומה. לכאורה נראה דבטלה בזה דין ירושה מהאח ואף דמצינו גבי בנים שאם הבכור אינו ראוי ניתנה הנשיאות להשני וכדמוכח בכתובות (דף ק"ג). היינו רק בבנים שירושתם שוה. אבל לא לאח וכדומה וכ"נ להוכיח ממ"ש בתו"כ פרשת שמיני פ"א ע"פ ובנים לא היו להם. שאילו היה לנדב ואביהוא בנים היו הם ממלאים מקומם ולא אלעזר ואיתמר ודריש לה ע"פ בניו הנותרים ע"ש. וקשה דהא אפשר שהי' להם בנים רק היו בעלי מומים וכדומה שלא היו ראוים למלא מקומם ולזה ירשו אלעזר ואיתמר. ועכצ"ל שאילו היה להם בנים בטלה הירושה מאחיו. ולכאורה קשה דשם אם לא הי' להם בנים הלא האב הוא יורש כדקיי"ל בב"ב (דף קט"ו) דהאב קודם לכל יוצאי יריכו. וא"כ אהרן יורש אותם. ועכצ"ל דכיון שאהרן היה כה"ג ולא שייכא ביה ירושת סגן כהונה וכדאיתא במדרש פ' אחרי פ"כ שנדב ואביהוא היו סגני כהונה. וע' זבחים (דף ק"ב) ורש"י שם. לזה חזרה הירושה לאחיהם אלעזר ואיתמר הרי שאם היורש אינו ראוי. יורש אותו הראוי לנחלה אחריו. אך ז"א דשאני התם שלא היו אחרים שיעשו אותם לסגני כהונה. ויש לדון בזה עוד מהא דב"ק (דף ק"ט) שאם נדר הנאה מנכסי אביו יטלו בניו או אחיו. הרי שכיון שנסתלק מנכסים הללו. יורשם הראוים לירושה אחריו. וע"ש בשטמ"ק ובתוי"ט בזה. ויש לדון בזה מהא דקיי"ל בח"מ סימן רפ"ג שמומר אינו יורש. ואין יורשים אותו יורשיו רק יורשי המוריש דהוי כאלו מת. ואם הוא קטן שאין שייך לקנוס אותו. אזי שייכת הירושה ליורשיו ע"ש. ולפ"ז י"ל דבנ"ד אם אין הבנים ראוים לירש את מינויו יורש אחיו תחתיו

ואם מחל היורש על זכותו נראה דלא מהני מחילה דהא אין בזה זכות ממון ושעבוד שיהא שייך בזה מחילה. ואף אם מקבל פרס. בכ"ז עיקר הירושה הוא על המינוי ולא על הפרס. רק שהתורה הטילה מצוה על הממנים שימנו במקומו את בנו דהא מינוי צריך אף היורש כדאיתא ריש ר"ה. וכ"נ בכתוב בכמה דוכתי. וגם דהא קיי"ל בכתובות (דף פ"ג) שנחלה הבאה לאדם לא יוכל להסתלק ממנה. ואף שיש לדון שאינו רק ענין כבוד. ושפיר יוכל למחול על כבודו בזה. אך כיון שיש בזה דיני ירושה וכן נקרא בש"ס הוריות (דף י"א ע"ב) בלשון ירושה. קשה לדון בזה שיועיל מחילה בפה. וגם דנראה שזה משום כבודו של המוריש דהא חזינן שזה תלוי בדעת המוריש כדאיתא במנחות (דף, ק"ט ע"ב) ששמעון הצדיק אמר חוניו בני ישמש תחתי. ומשמע שם שהיו שניהם ראוים רק חוניו היה חכם יותר ע"ש ברש"י. וכן בדהמע"ה התאמצו לפעול אצלו שימליך אחד מהם. הרי שתלוי בדעת האב וכדין נחלה. אכן אם כבר מינו אחר במקומו בשביל שהיורש לא רצה להתמנות. פשוט שאבד זכותו דהא קיי"ל אין מורידין בקודש. וגם כי כבר זכה השני בזה. וכמו שמצינו גבי חוניו ושמעי במנחות שם שלא היה יכול לחזור בו אח"כ כשכבר מסר הכהונה לאחיו. אף שמדינא היתה שלו שאביו צוה שהוא יכהן תחתיו כנ"ל

ואם נשאר בן קטן כתב הרמב"ם פ"א מה' מלכים שמשמרין לו את המלוכה ויליף לה מיואש. ולכאורה י"ל שזה שייך רק במלוכה כדי שלא ירבה מחלוקת בישראל ע"י שכ"א יחפוץ למלוך. אבל לא בשאר מינויים ובלא"ה כבר הקשו המפרשים דשאני התם שלא היה מזרע דהמע"ה רק יואש. וצ"ל דמ"מ מוכיח הרמב"ם דאי נימא דקטן הוי כאילו אינו. א"כ היו צריכים למנות אחר אף שאינו מזרע דהמע"ה. ושוב לא היו מורידים איתו ונראה דאף אי נימא שזה שייך אף בכל המינויים. היינו רק בקטן שהוא אנוס בדבר במה שאינו ראוי עדיין להתמנות. וגם זה דוקא כשרואים בו שכשיגדל יהא ראוי להתמנות שיהי ירא חטא וחכם וכן יתר הדברים הדרושים לההתמנות הזאת. אבל אם רואים בו שקרוב הדבר שלא יהא ראוי לכך. ודאי אין ממתינים לו על הספק. ומכ"ש כשהוא גדול ולא למד עדיין כפי הראוי רק אומר שעכשיו ילמוד ויכשיר א"ע לזה. בודאי אין ממתינין לו. דאיהו דאפסיד אנפשיה שלא הכין א"ע לזה עד כה. וזה דומה לדין רשע בח"מ סימן רפ"ג שאם הוא קטן משמרין הירושה עד שיגדל אולי יחזור אז בתשובה. ואם הוא גדול מעבירין אותו מירושתו תיכף. ורק י"א שם שמניחין הירושה בב"ד ע"ש. והעיקר להלכה מבואר בפוסקים שם כמש"ל. ודאיתא שם שקטן יורשים אותו יורשיו. נראה דהיינו כשלא חזר בתשובה כשגדל. אזי יורשים יורשיו. דכיון שהיה קטן בשעת נפילת הירושה לא הוי כאלו מת אז. רק כאלו מת עכשיו ואכמ"ל בזה. ועכ"פ נ' ברור שאין ממתינין לגדול. וכעין זה קיי"ל בב"מ (דף ל"ט) דאפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן. ובפרט מי שאומר שילמוד כשיפנה מעסקיו. ודאי שאין הציבור מחויבים להמתין עליו. וכבר נאמר אל תאמר לכשאפנה אשנה

והנה בהוריות (דף י"א) איתא שמלך בן מלך א"צ משיחה לפי שהיא ירושה לבניו. ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו. ואת יואש מפני מחלוקתה של עתליה ויהוא מפני מחלוקת יורם. ויהואחז מפני שהי' יהויקים גדול ממנו שתי שנים. ופריך הש"ס ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה אר"פ א"ק הוא ובניו בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל קרינא ביה הוא ובניו ואפילו בלא משיחה ולכאור' קשה דהא קרא דבקרב ישראל דרשינן ליה בספרי לרבות כל המינויין שבישראל וצ"ל דדריש מינה גם דרשה זו מדסמיך להוא ובניו. והו"ל למיכתב למען יאריך ימים על ממלכתו בקרב ישראל הוא ובניו. כיון דקאי על המינוי. ואי נימא דאתי רק לדרש זה דשלום בישראל. הוי סגי למיכתב ובניו בישראל. וכעין דדרשינן ביבמות (דף ק"ב) בישראל עד שיהא אביו ואמו מישראל וע' בתוס' שם. ובהלכות לוים שלי הארכתי בזה בס"ד. וה"ה הכא משמעות בישראל שיהא שלום בכל ישראל ואיצטריך בקרב לרבות כל המינויים] ולפ"ז מבואר דהיכא דאיכא מחלוקת לא שייכא דין ירושה. דהא מקודם קאמר התם הש"ס דלהכי לא בעי בן מלך משיחה מפני שירושה היא. וגם הא דריש להדיא דהיכא שאין שלום בישראל ליכא דין דהוא ובניו. וזה תמוה לכאורה. דממ"נ אם כל ישראל מסכימים להמליך את בנו. א"כ א"צ לזה דין ירושה. דבלא"ה ממליכים אותו. ואם יש חילוקי דיעות בזה. א"כ שוב אין כאן דין ירושה וא"ל דנ"מ לענין משיחה דבן מלך שאם כולם מסכימים א"צ משיחה. דז"א דתיקשי מה נ"מ בדין ירושה לענין שאר מינויים. ולא מסתבר כלל דהנ"מ יהיה רק בשנים שהם שוים במעלה וגם דהרי בכל הפוסקים מפורש להיפוך

והנלע"ד בזה דהא איתא בכתובות (דף ק"ג) ובהוריות (דף י"א) דבעינן שיהא ממלא מקום אביו ביראת חטא עכ"פ. ובודאי צריך ג"כ שיחכם בחכמת התורה כפי הראוי למינוי זה. דודאי אין שייך שימנו לרב ומורה את איש שאינו בקי בפוסקים. ואף שהוא ירא חטא אחד בדור. וכן לא ימנו למלך את מי שאינו יודע טכסיסי מלוכה ואינו חכם להנהיג המלוכה. ואינו עלול להתלמד ולהרגיל א"ע בזה. וכן לממונה על האוצר או על קופת צדקה וכדומה לא ימנו איש שאינו יודע חכמת החשבון ואינו יודע לכתוב. וכדומה כל אחד לפי מינויו צריך להיות ראוי לכך. וכן במדותיו צריך להיות נוח לבריות ולא יהי חרש או עור ועוד כאלה שלא יוכל להנהיג הענין כראוי בשביל זה. והש"ס והרמב"ם נקטו רק יראת חטא שזה צריך בכל המינויים