דברי מלכיאל ד קטז

לרב להתיר בכורות בשביל כבודו של רב"ח שנתן לו מקודם רשות על זה. הרי שאם יעשה עוד אחד שוה לו מיקרי זה פחיתות אכן לפי פירש"י שם יש לדחות]

והא דאיתא בברכות (דף כ"ח) שלא העבירו את ראב"ע משום דאין מורידין בקודש. ומ"מ תיקנו שם שר"ג ידרוש שתי שבתות וראב"ע שבת אחת. ומשמע מזה שמינוי שני לא מיקרי הורדה. נראה דשם לא הורידו את ר"ג לגמרי. רק לשעה בשביל שהשתרר ביותר על ר' יהושע. וכוונתם היתה שיפייס את ר"י וידע שצריך לכבד את גדולי הדור. ולכן כשנתרצה ר"י שב לגדולתו. רק בכ"ז לא הורידו את ראב"ע לגמרי. ולפי שראב"ע לא דרש עדיין רק שבת אחד. לזה קבעו שזה ידרוש אחת וזה שתים. דבאופן זה יהא נראה כאלו לכתחילה נתמנה ראב"ע על אופן זה. דבאמת הרגישו הכל שראב"ע מתמנה רק לפי שעה וכמש"ל. ודינו ככהן המשמש במקום הכה"ג כשאירע בו קרי. שראשון חוזר לעבודתו. ומ"מ גם השני הוי כה"ג משום שאין מורידין בקודש כדאיתא ביומא (דף י"ב). ורק שם אינו משמש ככה"ג משום איבה מפני שא"א לחלק ביניהם את העבודות המיוחדות לכה"ג כגון ביוה"כ. אבל בהך דר"ג שהיה אפשר לחלק ביניהם. לא חששו לאיבה. ובזה מבואר הא דאיתא שם שאמרה אשת ראב"ע לו דלמא מעברין לך א"ל לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא והדר ליתבר. וקשה דהו"ל להשיב לה שאין מורידין בקודש כדאיתא שם עלה. ורש"י מייתי שם גירסא שכן השיב לה באמת. וכתב רש"י דלא גרסינן לה. והוא תמוה. ובתוס' רי"ח והרא"ש קיימו באמת גירסא זו אבל לפמש"ל א"ש לפי שהעברת ר"ג היתה רק בשביל כבוד ר"י. והיה מובן ממילא שההעברה הוא רק לשעה עד שיפייס את ר"י. וכמו שאמר אח"כ ר"ע כלום עשינו אלא לכבודך. ולזה חששו שיעבירוהו ולא יחושו להא דאין מורידין לפי שניכר שנתמנה רק לשעה. והוצרך ראב"ע להשיב לה לישתמש וכו' ודחק זה לרש"י משום דלגירסא הישינה גרסי ודלמא עניש לך א"ל לישתמש וכו'. וזה קשה דהא כבר אמר הש"ס דלא מצי עניש ליה משום דהוי עשירי לעזרא. וגם מה תשובה היא זו לישתמש. וכי מי זה האיש שיחפוץ בכבוד שעה אחת ושיענש אח"כ. והא דכסא דמוקרא הוי רק שנשבר הכוס אבל לא שיפסיד עי"ז כל אשר לו. לזה מחק רש"י גירסא זו. ומ"מ בתר הכי לא הורידוהו משום דס"ל דאף כשמינוהו לשעה שייך ג"כ אין מורידין וכמו גבי כה"ג כנ"ל [ובזה יש ליישב הא דאיתא שם גמירי מעלין בקודש וכו'. וקשה הא במנחות (דף צ"ט) יליף לה מקרא. שוב ראיתי שבגליון הרגיש בזה. ולפמש"ל י"ל דמקרא ידעינן רק כשנתמנה לגמרי. לזה איצטריך הלכתא דשייך זה אף בנתמנה לשעה]. שוב ראיתי במהרש"א שם שכתב ג"כ הסברא שחששו שיעבירוהו בשביל שידעו שאם יתפייס ר"ג עם ר"י יחזירוהו לגדולתו ע"ש. ועכ"פ לזה לא היתה הורדה מה שמינו גם את ר"ג. לפי שהורדת ר"ג לא היתה הורדה מוחלטת כנ"ל. ועוי"ל לפי שהיה ר"ג מזרע דוד. לזה היה מותר למנות עמו את ר"ג וכעין מ"ש הראב"ד ספ"א מה' מלכים

והנה הרמ"א כתב ביו"ד ס"ס רמ"ה להדיא שאף אם קבלוהו הקהל עליהם לרב בכ"ז מותר לאחר להחזיק שם רבנות לכל דבר. והוא שלא כדברינו למעלה. אבל דבריו תמוהים לענ"ד דהא מקורו שם מהתה"ד סימן קכ"ח ומהרי"ו סימן קנ"א. ובתה"ד שם לא נזכר כלל שקבלו הקהל את הראשון לרב ושו"ת מהרי"ו אינו ת"י אבל הובא בד"מ שם סי' רמ"ה ומפורש שם להיפך דרק אם החזיק בעצמו ברבנות ולא קבלוהו הקהל אזי מותר לאחר לנהוג שם ג"כ ברבנות. ומבואר שאם מינו אותו הקהל אין רשות לאחר לנהוג רבנות שם. ועובדא דהמהרי"ו הוא אותו המעשה שבתה"ד שם ע"ש וכתב בפירוש שלא מינו הקהל את ר"א לראש ולא ביררו אחד מהם. וכפל לשונו נראה שאף אם לא מינוהו מתחילה מ"מ עכשיו כשבא שם השני מהר"י מברונא היה רשות להקהל לברור את ר"א. וממילא הי' אסור למהרי"ב לנהוג שם רבנות וכמש"ל שאסור להשתרר על הציבור נגד רצונם. והנה במהרי"ו שהועתק שם בד"מ הביא ראיה מא"ז שכתב שאף אם יש ת"ח בעיר לא מצי לעכב על ת"ח אחר וקנאת סופרים תרבה חכמה. הרי שלא חילק בין אם קיבלו בני העיר עליהם את החכם הראשון או לא קיבלו בכל ענין לא מצו מעכבי. אלמא דיש לת"ח השני חזקה כמו הראשון עכ"ד. הרי כתב מפורש שאף אם קבלוהו מותר לאחר ליכנס בגבולו. ונראה שלזה כתב הרמ"א כן לדינא. אבל הוא תמוה דא"כ יסתרו דברי המהרי"ו זא"ז בתכ"ד. ובאמת גוף ראית המהרי"ו בזה מהא"ז קשה. דפשטות לשון הא"ז משמע דאיירי שדרש שם ת"ח מכבר. אבל לא בקיבלוהו. וכעין הנהי דסוגיא דפ"ב דב"ב דאיירי שדרו שם אבל לא שקיבלו עליהם בני העיר לקנות רק מהם או במלמד שילמדו בניהם רק אצלו. ואהא מייתי הש"ס שם (דף כ"א) הא דקנאת סופרים ע"ש. ונלע"ד שכוונת מהרי"ו במ"ש שקבלוהו הקהל. היינו שכשהתחיל להנהיג שם רבנות נתקבל עליהם ונתרצו בו ובאו אליו לשאול הוראות וד"ת ולסדר גו"ק. והו"א שזה הוי כאילו מינוהו עליהם. וכעין הא דאיתא בתוספתא דקדושין והובא להלכה באה"ע ס"ס כ"ט וח"מ סימן רכ"א שאם בא ולקח סתם אמרינן דמסתמא נתרצה כפי שהגיד לו מקודם. לזה קמ"ל דמ"מ מותר לאחר להנהיג שם רבנות. אבל אם מינו הקהל בפירוש את הראשון. או אח"כ כשבא השני ביררו בפירוש את הראשון. ודאי שאסור להשני להנהיג רבנות שם וכמ"ש המהרי"ו בתחילת דבריו שם. כן נראה ברור בכוונת המהרי"ו. ונראה שגם הרמ"א שכתב שקבלוהו הקהל כוונתו כנ"ל. דהא בעצמו הביא בד"מ דברי המהרי"ו שאם מינוהו הקהל אסור להשני ליכנס בגבילו. ומ"ש הרמ"א שם שנוטל פרס מהם. נראה שאין כוונתו שכירות קביעה כנהוג אצלינו. רק כוונתו לתשלום הנהוג בעד סידור גו"ק וכדומה. כי בהכי איירי בתה"ד שם יעו"ש והובא בד"מ שם. וידוע שהרמ"א מייתי רק ממקור הדינים שהביא בד"מ ומ"ש הרמ"א ס"ס רמ"ה שאם קבלו הקהל עליהם אסור לשום גדול להשתרר עליו ולהורידו. י"ל דרק להורידו אסור אבל להנהיג שם ברבנות שפיר שרי וכמש"ל. דכיון שלא קיבלוהו בפירוש לא מיקרי זה הורדה מה שאחר מנהיג ג"כ וכמובן. אבל דין זה כבר כתב שם הרמ"א מקודם. והכא הכוונה שקבלוהו הקהל בפירוש עליהם. וכ"ה להדיא בריב"ש סימן רע"א שהוא מקור דין זה. וצריך להבין סדר דברי הרמ"א בהעתקת דברי הריב"ש ואכמ"ל בזה. כי אין זה נוגע לנ"ד

עכ"פ נתברר שאין ראיה מדברי התה"ד להרשד"ם. וקם דינא שיש דין ירושה אף במינוי הבא מכח התורה אם נתמנה בפירוש. וכ"כ להדיא הריב"ש סימן רע"א והובא להלכה ברמ"א סימן רמ"ה דאף במינוי הבא מכח התורה שייך דין זה. והח"ס שם הרגיש בזה ונדחק לומר הטעם לפי שאז נהגו שהרבנים היו נוהגים שררה גם בשאר צרכי העיר. ולענ"ד ז"א דהרי מקור הרמ"א הוא מהריב"ש סי' רע"א. ושם איירי רק לענין הרבצת תורה וסידור גו"ק וחליצות יעו"ש

והח"ס שם הביא ראיה מהא דאיתא במדרש פרשת פנחס שמרע"ה חשב שבניו יירשו גדולתו. ובודאי היו ראויים לכך. ובכ"ז א"ל הקב"ה שיהושע שרת אותו סידר הספסלים ופרס המחצלאות ונוצר תאנה יאכל פריה. הרי שבנוגע לתוה"ק אין שייך דין ירושה. ולענ"ד אדרבה מזה עצמו ראיה שיש דין ירושה שלזה היה מרע"ה סבור שבניו יירשו גדולתו ועו"ק על הח"ס דהא משה נקרא מלך כדאיתא בזבחים (דף ק"ב). ובמלוכה מודה הח"ס שיש בה דין ירושה. ועכצ"ל שבניו היו ממלאים מקומו ביראת חטא. דאלת"ה הו"ל להקב"ה להשיבו זה. וגם מרע"ה לא היה טועה בזה. ונראה דכיון ששימש יהושע את ישראל בחיי מרע"ה לזה אין דוחים אותו ואין שייך ללמוד מזה לעלמא. כי ע"פ הדיבור שאני. ובפרט כי מקרא מפורש שהמלוכה היא ירושה לבניו אחריו. ולהלן יבואר עוד בע"ה בזה