דברי מלכיאל ד קטו

צריכות כוונה מ"מ כשיש לו גם מטרה אחרת בזה אינו פוסל מעשה המצוה ושפיר יוצא בה. ואף דבב"מ (דף ל') מיבעיא לן גבי לצורכו ולצורכה. היינו רק בממון שאסור ליהנות מממון חבירו ושואל שלא מדעת גזלן. וגבי פרה והכשר דריש שם מקראי ע"ש. אבל בעשיית המצוה ודאי יצא. וכאמרם הנותן סלע שיחי' בני ה"ז צדיק גמור. והכוונה כאלו עשה המצוה לשמה לגמרי ובזה י"ל דצדקה שאני וע' לשון רש"י שם בדבר זה ומחשבה זו וע' תוס' פסחים (דף ח'). אבל קביעת עתים לתורה עיקר המטרה בזה שיהי לו עת קבוע לפרוש לגמרי מן עסקי הגוף ולעסוק בתורה שהיא עסק הנשמה. ומטרדותי אקצר

סימן פב כבוד הרה"ג וכו' מו"ה מרדכי נ"י רב בק' זיראוויטש

ע"ד עיר אחת שהיו שם שני רבנים אחד לאשכנזים ואחד לספרדים. ובאשר הרב דאשכנזים היה רצוי מאוד לאנשי העיר. לזה היו רוב שאלות וד"ת וגיטין של הספרדים ג"כ אצל הרב דאשכנזים. גם כי הרב דספרדים היה מונע א"ע מכל שאלה שצ"ע ולא סידר גט בלעדי הרב דאשכנזים. ועתה שחל"ח הרב דספרדים. ובאשר בעיר אין כ"א כשני מאות בתים ומצב הפרנסה דחוק. לזאת הסכימו רוב הספרדים לקבל עליהם לרב את הרב דאשכנזים למען לא יצטרכו לפרנס שני רבנים ושלא יהיו שני כתות וצדדים בעיר אשר מתהוה מזה מריבות ולא יוכלו לתקן בעיר שום דבר טוב כי מה שזה בונה זה סותר. וגם כי יוכל הרב האחד לחיות בריוח מעט. אבל יש שם אחיו של הרב הספרדי שהוא סוחר ודעתו היתה שיקבלו רב מיוחד לספרדים וכן דעת כל משפחתו שבעיר ועוד איזה אנשים באמרם שהרב ידרוש לפניהם חסידות. אבל הרוב אומרים שמעולם לא היה כן שהרב שלהם ידרוש להם חסידות. ועוד כי מצב העיר דורש שיהי להם רק רב אחד. והנה נתאספו ועשו כתב להרב דאשכנזים. ואחיו של הרב הקודם לא היה אז בביתו. ובבואו ונודע לו את אשר נעשה בעיר עשה כתב רבנות עבור רב אחר והחל לאסוף חתימות עליו. אבל מעט היו אשר אתו. וכאשר ראה שלא יוכל לקחת רב אחר. עשה כתב רבנות על עצמו שהוא יהיה להם לרב. ואף שמקודם אמר שהוא אינו יכול להיות רב. בכ"ז אומר עתה שהוא יורש חזקת הרבנות. ולע"ע יקח רב במקומו ולכשיפנה מעסקיו ילמוד מה שצריך לרבנות ויהי לרב בעצמו. ורוב הספרדים טוענים שאין לו דין חזקה אחרי שכבר סילק א"ע מחזקה זו שאמר שאינו רוצה ואינו מוכשר לכך ושצריך רב אחר. וכבר עשו כתב רבנות להרב דאשכנזים ונתנו לו וכבר התחיל הרב הלז באומנתו. ועוד כי הוא אינו ראוי לכך במדותיו שלפי דבריהם יש לו מדות מגונות. וגם מי יודע אם יוכל להגיע בלימודו למדריגת רבנות. וגם כי טובת העיר הוא שיהיה רק רב אחד. ועל הכתב שלו חתומים קרוביו קצתם פסולים לו לעדות וקצתם כשרים לו לעדות. וגם יש שחתמו באונס מצד שקשורים עמו בעסקים והפחיד אותם. וגם חתמו על הכתבים נערים שאין להם אשה ובנים ושום עסק. וכן חתמו על הכתב מאנשי הכפרים השייכים להעיר. וחפץ כת"ר לדעת את דעתי בזה. והנה טרם שאבוא לגוף השאלה אבאר בע"ה מה שנלע"ד בגוף דיני ירושה בזה. וממילא תתבאר השאלה שלפנינו. ובאשר עלי להשיב כעת כמה תשובות למעשה. אשיב את הנלע"ד בזה בלי פלפולים

הנה הרשד"ם חי"ד ס"ס פ"ה והובא במג"א סימן נ"ג סקל"ג ובשם הע"מ כתבו שבמינוי הבא מכח התורה אין בהם דין ירושה. ואף שמפורש בספרא וספרי וברמב"ם פ"א מהל' מלכים ה"ז שכל המינויים שבישראל הם ירושה לבניו אחריו ויליף לה בספרי פ' שופטים מקרא דמקרב ישראל. היינו רק מינויים של שררה דומיא דמלך וכה"ג. אבל מה שבא מכח התורה אין בזה דין ירושה וכדאיתא ביומא (דף ע"ב ע"ב) שכתר תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. והחזיק בדבריהם בח"ס חא"ח סימן י"ב י"ג. והנה לענ"ד דבריהם צ"ע טובא דמנ"ל לחלק במילתא דאורייתא דדרשינן בספרי כל שבקרב ישראל. וגם נשיאות שבא"י דמצינו בכתובות (דף ק"ג) שהיא ירושה לבניו הוי ג"כ רק מכח התורה כדאיתא בסנהדרין (דף ה') שהנשיא מזרעו של הלל אינו אלא מחוקק ללמוד תורה ברבים. ונראה שהע"מ הרגיש בזה שהרי כתב המג"א שם בשמו שרק מנשיאות הלל ואילך נהגו שתהא הנשיאות ירושה מפני שהיו מזרע דהמע"ה. ואין ספר ע"מ ת"י. ובח"ס שם הביאו ביתר ביאור שנהגו זה שיהי לבית דוד כעין חק המלוכה. ולענ"ד אינו מספיק דהיכן מצינו שתיקנו כך וכל כה"ג הו"ל לפרושי. ובפרט דבכתובות שם מייתי קרא על הא דרבי. והו"ל לאתויי מקודם עיקר התקנה שתיקנו שהנשיאות יהא דינו כמלוכה לענין ירושה

והא דיומא שכתר תורה כהפקר כל הרוצה ליטול יבוא ויטול הכוונה שם דכתר כהונה ומלכות ישנם בירושה ודאי לפי שכל אדם מישראל אם הוא רק ירא שמים הוא ראוי למלוכה וכדאיתא בהוריות (דף י"ג) שלזה חכם קודם למלך לענין פדיון לפי שכל ישראל ראויים למלכות. ורק ירא שמים בעינן כמ"ש הרמב"ם פ"א מה"מ. וכן כל כהן יכול להיות כה"ג. וכמו שהיה בבית שני כה"ג שאינן בני תורה כדאיתא ביומא (דף ט') וכן איתא בהוריות שם שאפשר שיהי כה"ג ע"ה. ולזה הם באים בירושה בלי ספק. אבל חכמת התורה אין זה תלוי אם לא נתן לו ד' לב להבין. ורק קיי"ל יגעת ומצאת תאמין כדאיתא במגילה (דף ז'). ואיתא בברכות (דף ס"ג) שהתורה מתקיימת במי שממית א"ע עליה ומקיא חלב אמו ע"ש. ולזה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול שיעסוק הרבה בתורה ויזכה לזה. ואין הכוונה שם על המינוי הבא מכח התורה. רק על עצם החכמה בחכמת התורה. וכ"כ במאירי על יומא שכל הרוצה להתחכם בתורה יבוא ויטול ע"ש. וכל מי שהוא חכם הכל מכבדים אותו כמ"ש אין כבוד אלא תורה. וכן מייתי שם הש"ס עלה קרא דבי מלכים ימלוכו. ועכ"פ אין שייך בתורה שתהא ירושה. ואדרבה אמרינן בנדרים (דף פ"א) שע"פ רוב בני ת"ח אינם ת"ח כדי שלא יאמרו שירושה היא להם (וזה צריך ביאור מהא דאיתא בב"מ (דף פ"ה) שהתורה מחזרת על אכסניא שלה וע"ש בר"ן ואכמ"ל בזה] וביומא שם לא איירי כלל לענין המינויים שמכח התורה. דאיך שייך במינוי על הציבור לומר שכל הרוצה יטול הלא זה תלוי בדעת הציבור כדאיתא בברכות (דף נ"ה)

ומה שהביא הרשד"ם שם מדברי התה"ד בסימן קכ"ח. לענ"ד אינה ראיה דהתה"ד כתב שם שאם אחד מחזיק ישיבה ועביד שררותא דמתא יוכל חכם אחר לקבוע ישיבה לסדר גיטין וקדושין. כי התורה היא הפקר וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול אבל כשקבלוהו הציבור עליהם למנהיג ודאי לא יוכל אחר לבוא במקומו. כי בלא הסכם הציבור בודאי אסור כמפורש בברכות (דף נ"ה) שאין ממנים פרנס אא"כ נמלכים בציבור. והציבור ג"כ אין יכולים למנות עליהם אחר דזה הוי הורדה ופגם להראשון וקיי"ל מועלין בקודש ולא מורידין. וכעין הא דאיתא בחולין (דף ס') אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד. וכן איתא בברכות (דף כ"ח ע"א) גבי ר"ג וראב"ע שאם יהיו שוים אתי לקנאות זה בזה. ומזה קשה על המת"כ בב"ר פצ"ח שפירש שתיקנו שר"י ור' לוי ידרשו כל אחד בשבת אחד ע"ש. וע' ירושלמי רפ"ה דסוכה ובק"ע שם. וי"ל דהתנו מתחילה שאני ודוחק. וכן קיי"ל ביומא (דף י"ב) שאם אירע קרי לכה"ג ושימש אחר תחתיו כל דין כה"ג על השני רק אינו משמש משום איבה. אף שהרי הוכרחו למנותו בשעה שאירע פסול בראשון. ומכ"ש שלכתחילה אין ממנים שני לגרום איבה וקטטה. וכ"כ בשו"ת רד"כ בית י"ח שאם נתמנה אחד לרב אסור לאחר לנהוג שם רבנות ג"כ ע"ש. וכעין זה איתא בסנהדרין (דף ה') שלא נתן רבי רשות