דברי מלכיאל ד קז

רק לשון מי צבע דחקו להריטב"א לפרש שהצבע נטל בהם ידיו דאלת"ה הו"ל למיתני מים צבועים או מי סממנים. וגם לשון מיא דצבעא מפרש הריטב"א שהצדי הוא בפתח והכוונה מים של צבע. ולא בחיריק תחת הצדי. שהכוונה מים צבועים. כ"נ מוכרח בדעת הריטב"א שלא יחלוק על כל הראשונים. וגם דאם היה חולק בדין הו"ל לפרש זה. אכן מ"ש שפוסלים משום גזירה לא זכיתי להבין למה לא פירש כפשוטו שפוסלי' משום שנקראו מים וגם דא"כ למה אינן פוסלי' בשינוי מראה כיון דס"ל להריטב"א שבאמת אין דינם כמים. וא"ל כעין מש"ל שלזה הקילו לענין שינוי מראה כדי שלא נקל לענין ג' לוגין. דז"א דכל כה"ג הו"ל להריטב"א לפרושי. וגם כי הוא גזירה רחוקה שלא יפסול בשינוי מראה שמא יאמרו שאינו פוסל בג"ל. והא גופא שפוסל בג"ל הוי גזירה אטו ג"ל מים גמורים. וג"ל מים גמורים הוי ג"כ מדרבנן משום גזירת כלים או משום כולה שאובה כפי שיטת הפוסקים בזה. ועפמש"ל מיושב הא דלא מקשה הש"ס במכות מהא דהדיח סלי זו"ע דקתני לה בפ"ז דמקואות קודם הא דמי צבע. ואיירי במי פירות ממש. אבל לפמש"ל א"ש דמהא דזו"ע הומ"ל דשאני התם שאין בו ממש ובטל לגבי כלי כנ"ל. לזה מקשה ממי צבע דאיירי שנתערבו סממנים במים כנ"ל. ועו"ק לי על הריטב"א שפירש מי צבע היינו שהצבע נוטל ידיו בהם. דהא בתו"כ פ' שמיני איתא דקאמר ר' יוסי שמים צבועים פוסלים בג"ל וא"פ בשינוי מראה. הרי דלא איירי דוקא במים שנוטל בהם הצבע ידיו. ואפשר דבהנהו מודה גם ר"מ דפליג שם על מים צבועים ע"ש

ואפשר לומר בדעת הריטב"א דאזיל לשיטתו בעירובין (דף כ"ט) ששכר פוסל בג"ל רק לפי ערך המים שבו וכן תמד ע"ש ובחיבורי ח"א סי' נ"ו. ומ"מ בשינוי מראה אינו פוסל דאין פוסל בשינוי רק מי פירות שאין עלי' שם מים כמש"ל. ולפ"ז מים שנתערב בהם סממנים אין פוסלין רק לפי ערך המים שבהם. והוקשה להריטב"א דלשון המשנה שם משמע דהוי דומיא דכבשים ושלקות דקתני שם מקודם שפוסלים בג"ל דמשמע שכולו פוסל. ולא לפי ערך. לפי שאין בהם ממשות מהירקות שנכבשו בהם. ולזה מפרש הריטב"א דאיירי רק שהצבע נוטל ידיו בהמים והוי שפיר דומיא דהדיח סלי זתו"ע. ובמכות שם דמייתי הא דג"ל מים שנפל בהם קורטוב יין ומראיהם מראה יין אין פוסלין המקוה. אלמא אף שאינו יין כלל דקורטוב יין בטל בג"ל מים. ומ"מ אינו פוסל משום שאין בו מראה מים ומבואר שלא גזרו חז"ל גזירת ג"ל שאובין רק כשיש בהם מראה מים דבזה יש לגזור אטו כולה שאובים. ולזה מקשה ממי צבע דכיון שנשתנו מראיהם לא הו"ל לפסול. כיון דלדעת הריטב"א אם היה מעורב סמנים במים אלו היו פוסלים רק לפי ערך. א"כ נדון מי צבע לענין ג"ל כאלו כולו צבע וכמו גבי יין דלענין פסול ג"ל אזלינן בתר המראה אף שהיין בטל במים. ומשני דמ"מ מיקרי חמרא מזיגא וכמ"ש בתוס' רי"ד בעירובין (דף כ"ט) לפי שיין דרכו לערב בו מים וכמש"ל. משא"כ במי צבע. וס"ל להריטב"א דכיון שלא תקנו פסול דג"ל רק במראה מים. א"כ הו"ל להכשיר אף במי צבע וכמש"ל. רק דמ"מ החמירו מפני ששם מים עליהם וכמש"ל דזה לא מיקרי שם לווי. ואין הכוונה גזירה ממש. דחדא גזירה היא וכדאיתא כה"ג בכמה דוכתי. ועפ"ז יש ליישב ג"כ מה שהקשינו מהתו"כ. דבאמת אין חילוק בין מים שנתערבו בהם סממנים למים שנוטל בהם ידיו רק לענין לשער לפי ערך. אבל גוף המים דינם כמים גמורים כ"נ לפרש דברי הריטב"א

ובאשכול ה' מקואות סי' נ"ה כתב דמי צבע א"פ בשינוי מראה שעיקר הדבר המים ולא הצבע. וכן אם שרה במקוה סמנים ולא נמוחו ונשתנה מראי' כשר. אבל אם נפל יין או מוהל ושינו מראי' פסול עכ"ל. משמע מזה שאם נמוחו הסמנים פוסלים את המקוה. וא"כ הא דמי צבע צ"ל דהיינו כמ"ש הריטב"א שהצבע הדיח ידיו בהם. דאי איירי ששרה שם סמנים. א"כ היינו הך דקאמר בתר הכי. ונראה שאם נמוחו הסמנים היינו שנעשה מהם משקים וכעין הא דתרדין שסחטן בשבת (דף קמ"ד ע"ב) דפוסלים בשינוי מראה וכמש"ל. וקשה לפ"ז דל"ל לאתויי בתר הכי יין או מוהל. הו"ל לפלוגי בדידה שאם נימוחו הסממנים פוסלים בשינוי מראה. וצ"ל דנקיט כפי לשון המשנה בפ"ז דמקואות. ועוי"ל דס"ל כהריטב"א שהזכרנו דבכה"ג אין דינם כמים גמורים רק משערים לפי ערך המים שבהם. ולזה נקיט שלא נמוחו דבזה דינם כמים גמורים. אכן מ"ש שעיקר הוא המים קשה דמשמע שאם היה העיקר הצבע היו פוסלים בשינוי מראה. וזה קשה דמנ"ל זה. וצ"ל כוונתו להא דאיתא במכות (דף ג') דמיא דצבעא מיקרו. משמע שאם היו נקראים צבע היו פוסלים בש"מ. ורק משום שנקראים מים לא גזרו בזה ואקצר

עכ"פ במים המעורבים עם סיד נראה דאף אי נימא שדינם כמו מים המעורבים עם צבע שלדעת הריטב"א אין פוסלים בג"ל רק לפי ערך המים. אבל מ"מ פוסלים לפי ערך המים ואין פוסלים בשינוי מראה וכמש"ל משום דמי סיד מיקרי וגם דהא כל הפוסקים חולקים על הריטב"א וס"ל דשכר פוסל בג"ל ולא לפי ערך וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' נ"ו. ועוד נראה דהא סיד הוא כמו טיט דהוי מין עפר. ומים עם טיט קיי"ל בספ"ב דמקואות ורפ"ז שם שמצטרף למקוה. ובודאי דה"ה מים עם סיד. דהא גם סיד הוא מין עפר. וגם במים עם טיט משתנה מראה המים. ובכ"ז מותר לטבול בהם. וכן איתא בברכות (דף כ"ה) שמותר לטבול במים עכורים. וכן תנן בספ"ח דפרה שאם נפל אדמה או חרסית כשר אף למי חטאת לדברי ר"ע דקיי"ל כוותיה שם. וכ"פ הרמב"ם בספ"ו מה' פרה. שמשתנה עי"ז מראה המים וגם דהא יש אדמה שהיא אדומה או לבנה כדאיתא בספי"ז דאהלות. מ"מ כשירה דהוי כהא דתנן פ"ח דפרה שאם נשתנו המים מחמת עצמם כשרים. דכיון שטבע המים להיות בקרקע וא"א שלא יהי עפר מעורב בהם וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ס' וס"ג. לזה אף כשנשתנה מחמת האדמה הוי כנשתנה מחמת עצמו. ולכאורה קשה טובא דהא תנן שם בפ"ח מ"י דמי ביצים פסולים למי חטאת משום שמעורבים המים עם טיט ועפר כמ"ש הר"ש שם והתוס' בסנהדרין (דף ה' ע"ב) וב"ב (דף ע"ד ע"ב). ומצאתי בתוי"ט ספ"ח דפרה שהרגיש בזה ותירץ דשם שהטיט מעורב בטבע בהמים גרע טפי. וקשה טובא דאדרבא מה שמעורב בטבע עדיף טפי וכמש"ל דבלא"ה א"א שלא יהי קצת עפר בהמים. ובפרט לפמ"ש הר"ש ותו' שם הסברא משום שהעפר והטיט הוי חציצה בין המים להכלי א"כ גם כשנפל אדמה וחרסית ליהוי ג"כ חציצה. ואפשר לומר דהמים שהם בטבע מעורבים בעפר וטיט לא יהיו צלולים אף אם יעמדו בכלי זמן רב. לזה פסולים. אבל כשנפל אדמה לתוך מים צלולים. אזי כשיעמדו המים איזה זמן ישובו להיות צלולים ולזה ס"ל לר"ע דכיון שעומד להיות צלול מיקרי מים חיים אל כלי. וכל העומד לירד למטה הוי כאלו כבר ירד ואינו חוצץ וכעין מ"ש המרדכי סוף חולין שדבר שמעורב מתחילת ברייתו אינו בטל וע' מל"מ פ"א מה' מטמאי מו"מ הי"ד. ובמק"א הארכתי בזה בס"ד. וה"ה הכא מה שבא בטבע מתחילת ברייתו גרע טפי. אבל הוא דוחק ואין בזה שום סברא. ובאמת גוף סברת הר"ש ותוס' מטעם חציצה תמוה דהא גבי טבילה קיי"ל שאם המים מקדמין אינו חוצץ וכתבו הפוסקים דהיינו אף שדבוק בחוזק ע' חיבורי ח"ב סי' ס"א. וגבי מי חטאת איתא ביומא (דף נ"ח) שספוג אינו חוצץ לפי שהמים מחלחלים. וכ"ש שהמים מחלחלים וסובבים את העפר והטיט המעורב במים בטבע. וגם דהא העפר והטיט בעצמם הם לחים. ונראה הסברא בזה דהא קיי"ל בפ"ו ובפ"ח דפרה שהמים שנבלעו בספוג או באיזה דבר אחר ואח"כ נפלטו פסולים למי חטאת. ולזה איתא שם שלא יגע בספוג לפי שיסחוט מים מתוך הספוג ויופסלו כל המים. ע"ש בר"מ ור"ש וביומא (דף נ"ח). ולזה במי ביצים נראה שהעפר וטיט שבתוך המים בטבע הוא רך וספוגי לפי שהוא תדיר במים. והמים נבלעים בתוך העפר והטיט וחוזרים ונפלטים מעצמם ע"י שהם רכים מאוד שרויים תדיר בתוך המים ולזה